Loading AI tools
קריית הפלדה הייתה תשלובת של מספר מפעלי מתכת בקריית ים ועכו, בשנים 1984–2002 פעלה בשם "מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ". המושג "קריית הפלדה" שמש לעיתים גם לציון אזור התעשייה בו נמצאו מפעלי המתכת ואז הוא כולל גם את מפעלי צינורות המזרח התיכון שנוהלו בנפרד. ב-2000 נכנסה חברת "מפעלי פלדה מאוחדים" להליכי פירוק ואת מפעלי קריית הפלדה רכשה חברת "חד אסף תעשיות".
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1950–2002 (כ־52 שנים)  |
| מיקום המטה |
עכו |
| ענפי תעשייה |
תעשיית הפלדה |
  | |
קריית הפלדה הוקמה ליד עכו, כמספר מפעלי מתכת בתוך אזור תעשייה שכלל גם שני מפעלים של צינורות המזרח התיכון. בעת הנחת אבן פינה למפעל ראשון של צינורות המזרח התיכון, ב-1 בינואר 1950, פורסם על כוונה להקים במקום מפעל ערגול ומפעל להתכת גרוטאות פלדה[1][2][3], שיספק חומרי גלם למפעל הערגול.
המפעלים הוקמו בשותפות של סולל בונה וממשלת ישראל[4]. מפעל הצינורות הראשון החל לפעול ב-18 ביוני 1951[5], אך בניית המפעלים של קריית הפלדה התעכבה[6].
מפעל הערגול בשנות ה-50
ביוני 1953 היה מפעל הערגול לקראת השלמה ותוכנן להפעילו תוך 2–3 חודשים. פורסם אז שההשקעה בו נעשתה בחופזה בטרם נקבע שהוא כדאי[7]. בפברואר 1954 הוחל בייצור במפעל הערגול, ובעיתונות התעורר פולמוס לגבי כדאיות הקמת המפעל[8].
באוגוסט 1957, בתוכנית שהוצג למשרד האוצר לקראת השקעה בשדרוג המפעל, הובטח שהמפעל יגיע לאחר השדרוג לתפוקה של 100,000 טון לשנה[9]. באוגוסט 1958 הופסק הייצור במפעל למשך כחודשיים לצורך שדרוג המפעל[10][11]. בספטמבר 1959 הגיעה תפוקת המפעל רק לכ-30,000 טון לשנה. המפעל, שלצורך הפקת 100,000 טון היה אמור על פי התכנית להעסיק 320 עובדים, העסיק בספטמבר 1959 450 עובדים[9].
באוקטובר 1961 הגיעה תפוקת מפעל הערגול לכ-4,500 טון לחודש[12].
מפעלי ההתכה
במרץ 1955 החליטה הממשלה לתמוך בהקמת מפעל ההתכה[13], למרות חששות לחוסר כדאיות כלכלית[14]. ההחלטה בכל זאת להקים את המפעל נבעה מרצון לספק עבודה לתושבי עכו, רצון להבטיח אספקה סדירה של פלדה לתעשיית הנשק הישראלית, ותקווה לנצל מרבצי ברזל בישראל[15]. תוכנן אז להקים שני מפעלי התכה: אחת רגילה ואחת המשתמשת בהתכה חשמלית[16].
במהלך שנת 1957, לאחר שכבר הוזמן ציוד רב להקמת מפעלי ההתכה, והושקעו כספים נוספים בהקמה, פורסם דו"ח ארדרייך של הלשכה לייעוץ תעשייתי, שקבע שמפעלי ההתכה אינם כלכליים[17]. בהנהלת כור יצאו נגד הדו"ח וטענו שחישוב העלויות שלו מוטעה[18] ובעקבות זאת מינה פנחס ספיר ועדה ציבורית בראשות שמחה בלאס לבדיקת כדאיות המפעלים[19]. אחרי חודשים רבים בהם פורסמו הדלפות[20][21], פורסם דו"ח הוועדה שקבע שההשקעה בקרית הפלדה כדאית אם תתנהל ביעילות[22].
בספטמבר 1959 הגיעה תפוקת מפעל ההתכה ל-2500 טון לחודש, בעוד על פי התכנית הייתה אמורה התפוקה להיות כ-6000 טון לחודש[9]. בשנים 1960–1961 הגיעה התפוקה ל 3000–4000 טון לחודש[12][23]. בשנת 1962 הפסיד המפעל בין 5–6 מיליון ל"י לשנה ומחיר תוצרתו היה גבוה בהרבה משהיה ניתן להשיג בייבוא[24].
חלק מהותי בתוכנית להרחבת קריית הפלדה התבסס על ייצור ברזל ממחצבי רכס רמים ולצורך כך נרכש מתקן סינטור[25]. אולם בתחילת 1961 הוחלט סופית שלא לכרות ברזל ברכס רמים[26] וההשקעה במתקן הסינטור ירדה לטמיון.
ביולי 1961 נחנך תנור התכה חשמלי חדש[27]. מפעל ההתכה החשמלי התברר ככישלון מיד בתקופת ההרצה לאור צריכת החשמל הגבוהה של המפעל. בנוסף, ציוד מפעלי הפלדה שהובא מאיטליה התברר כמיושן והיה הכרח להחליפו[15]. נשקלו מספר אפשרויות להתמודד עם החובות שנוצרו בגלל ההשקעה הכושלת והוחלט שלא להרחיב את המפעל, אלא להקטין את מספר הקטרים שבהם מיוצרים בולי הברזל[28]. בתחילת 1964 אושר הסדר בין הממשלה וחברת העובדים, למחיקת חובות של החברה שנוצרו מעלות הציוד שנזנח[29][30].
בשנות ה-60 סבלה החברה מחוסר יעילות ויחסים עכורים עם העובדים[15]. כדוגמה פורסם במעריב שכשמנכ"ל המפעל הציע להקים במפעל מועדונים לפעילות של העובדים אחרי שעות העבודה, הם שאלו האם יקבלו תשלום של שעות נוספות על הפעילות במועדונים[31]. המפעל סבל משביתות של הפועלים שהתנגדו לדרישות שנועדו להעלות את יעילות העבודה במפעל[32].
שנות ה-70 ואילך
בתחילת 1971, בעקבות דליקה במפעל ההתכה, שופץ המפעל וכושר ייצורו הורחב מ-60 אלף טון ל-80 אלף טון בשנה[33].
באוגוסט 1972 שבתו עובדי מפעל הערגול אף על פי שוועד העובדים במפעל התנגד לשביתה[34].
בשנת 1972 ייצר המפעל כ-40% מצריכת הפלדה בישראל, ונחתם הסכם עם חברת קרופף הגרמנית על השקעה בהרחבת המפעל כך שיוכל לספק את כל תצרוכת הפלדה של ישראל[35][36].
בשנת 1980 ייצר מפעל ההתכה 12 אלף טונות פלדה ומפעל הערגול ייצר 140 אלף טונות ברזל לבנייה[37]. בשנות ה-80 עבר המפעל שתי תוכניות הבראה לאחריהן נותר המפעל עם כ-340 עובדים[38].
בשנת 1984 החלו לפעול מפעלי ההתכה והערגול תחת חברה בשם "מפעלי פלדה מאוחדים", שכללה גם מפעל ערגול בקריית גת, במסגרת קבוצת המתכת של קונצרן כור תעשיות[39]. בדצמבר 1992, ביצעה החברה הנפקה ראשונה לציבור של מניותיה בבורסה לניירות ערך בתל אביב[40].
בשנת 2024 סופח 70 אחוז משטחו של המפעל לקריית ים.
פירוק החברה
בתחילת שנת 2000 נקלעה החברה לקשיים ונכנסה להליכי פירוק, בין השאר, בעקבות ירידת מחירים בשוק העולמי והיצף ביבוא לישראל[41]. מכיוון שנקלעה לחובות של 350 מיליון שקל, החליט קונצרן כור להפסיק להזרים לה כספים, והחברה הייתה על סף כינוס נכסים[42]. בנוסף התווספו לקשייה החלטות ממשלה על ביטול מכסות יבוא פלדה מטורקיה, והורדת מסי היבוא על מוצרי פלדה[43].
ביולי 2001 נאמן החברה הודיע לבורסה כי הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשות לפירוק החברה והחברות הבנות שלה ומכירתה במכרז[44]. עקב כך הודיעה הבורסה הודיעה על הפסקת המסחר בניירות הערך של החברה[45]. באוגוסט 2001, בית המשפט אישר לנאמן למכור את מפעל הערגול בקריית גת לחברת "חד אסף תעשיות"[46].
ביולי 2002, אישר שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, גדעון גינת, את מכירת הציוד של המפעלים בעכו, שבבעלות חברת מפעלי פלדה מאוחדים, לחברת יהודה פלדות[47]. אולם בנובמבר 2002, ועדת המיזוגים של רשות ההגבלים העסקיים לא אישרה את המכירה. הוועדה טענה כי הרכישה תהפוך את קבוצת יהודה לחברה היחידה בישראל הרוכשת גרוטאות להתכה, שבבעלותה מפעל התכה למיחזור מתכת[48]. חודש אחר כך התקבל אישור למכירת הציוד של מפעל ההתכה בקרית הפלדה בעכו לחברת בת של "חד אסף תעשיות"[49]. ניירות הערך של חברת מפעלי פלדה מאוחדים נמחקו מהרישום למסחר בבורסה ב-29 באוקטובר 2002[50].
בספטמבר 2004, חוד-פלדה מקבוצת חד אסף תעשיות החלה להפעיל שוב את מפעל ההתכה בקריית הפלדה[51].
בדצמבר 2010, נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, בלהה גילאור, הורתה למפרק חברת מפעלי פלדה מאוחדים, לנהל את פרויקט הניקוי של הקרקעות המזוהמת ששימשה את המפעל בעכו. שבהם אחסנו והטמינו לאורך שנים את תוצרי הלוואי של תהליך הייצור, פסולת וגרוטאות. סקר סביבתי שנערך במקום העלה, כי שכבת קרקע בעומק מרבי של 2.1 מטרים זוהמה מעבר לתקני איכות הסביבה ובעיית המפגעים במתחם הוצפה רק עם חדלות הפירעון של החברה[52].
בשנת 1961 מונה מאיר אילן למנכ"ל המפעל. בשנת 1965 החליף אותו שמואל אדמון[53]. בתחילת 1968 התפטר אדמון[54] ובמקומו כיהן בתפקיד א. צפרוני[55].
בשנים 1979–1988 ניהל אורי בר-רצון את קריית הפלדה. לאחריו ניהל את קריית הפלדה, אנדרי ויידה, שהתפטר בשנת 1992 לאחר שנואש מהבראת החברה[56]. את ויידה החליף יצחק זמיר שכיהן עד 1998[57].
- מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ (מחוקה) באתר מאיה (הודעות לבורסה)
- קרן צוריאל, עובדי מפעלי הפלדה מאיימים להפגין מול קרית הממשלה, באתר גלובס, 1 בנובמבר 1999
- קרן צוריאל, נאמן מפעלי פלדה מכר את החברה הבת, שובלית פלדות, לנוימן ברזל ב-27 מיליון ש', באתר גלובס, 25 בדצמבר 2000
- ספיר פרץ, תשלובת מפעלי הפלדה תיסגר בהדרגה בשל העדר היטל ביטחה על ייבוא מתורכיה, באתר גלובס, 9 ביולי 2001
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
