פר לשז

פֵּר לָשֵז (צרפתית: Père Lachaise) הוא בית קברות במזרח פריז בן למעלה ממאתיים שנה שקבורים בו מספר רב של אישים מפורסמים. בין היתר, קבורים בו ג'ים מוריסון, פרדריק שופן, ז'ורז' מלייס ואוסקר ויילד. צרפתים מפורסמים מעולם האמנות והבידור קבורים בו אף הם, בהם מולייר, לה פונטיין, אדית פיאף, ז'ילבר בקו, מרסל מרסו ואיב מונטאן וכן אשתו, השחקנית היהודייה סימון סיניורה.

פר לשז
cimetière du Père-Lachaise

פרטי בית הקברות
תאריך הקמה	1804
שטח	43.93 הקטאר
מספר קבורים	75,393 (נכון ל־2016)
אתר רשמי
מיקום	16, rue du Repos 75020 Paris
קואורדינטות	48°51′43″N 2°23′39″E
(למפת פריז מוגדלת)   פר לשז (למפת פריז רגילה)   פר לשז

בין האישים הקבורים בו גם בני ארצות רבות שאינם צרפתים - בין השאר מפולין, מאיטליה, מרומניה, מארצות הברית ומאיראן (ראו בהמשך רשימה מפורטת). בבית העלמין ישנן מצבות מפוארות, הבנויות כמבנים קטנים או כנסיות. רבים מן הקברים הם קברים משפחתיים, היות שבבתי עלמין קתוליים נהוג לקבור כמה נקברים באותו מקום ואפילו כמה דורות של בני אותה המשפחה. בתחומי בית הקברות ישנה חלקה מגודרת, המופרדת משאר הקברים, המשמשת כבית קברות יהודי. בני משפחת רוטשילד ויהודים מפורסמים אחרים, כמו למשל הרב יוסף דוד זינצהיים שהיה הרב הראשי הראשון של צרפת מטעם "הקונסיסטואר", וכן השחקנית היהודייה המפורסמת מהמאה ה-19, ראשל, קבורים בחלקה זו. הסיבה להפרדה היא שלא מקובל לקבור בני דתות שונות בבית קברות אחד. כיום נהוגה בפר לשז החכרת חלקות קבר לתקופה מוגבלת. במועד תפוגת חוזה החכירה, אם משפחת הנפטר לא חידשה אותו, הקבר מפונה, העצמות נקברות בקבר אחים והחלקה פנויה לקבורה חוזרת. הנוהג הזה מסביר את מספר הנקברים הגדול בפר לשז – יותר מ־300 אלף איש. נוהג פינוי הקבר אינו מופעל כלפי מפורסמים למיניהם או בחלקה היהודית.

אחת הסמטאות בבית הקברות

בית הקברות פר לשז

תולדות בית הקברות

האתר בו הוקם מאוחר יותר בית הקברות קיבל את שמו מהאב פרנסואה דה לה שז (1624–1709) (Père François de la Chaise). לשז, היה הכומר המוודה של המלך לואי ה-14 וחי במעון ישועי שנבנה במקום בשנת 1682. בתקופה זו היה המקום שטח כפרי המרוחק מתחומי פריז. מראש הגבעה שבמקום צפה המלך הצעיר בקרב שהתנהל במהלך סדרת המרידות הידועה בשם "הפרונד", בתקופה שבה טרם התייצב שלטונו האבסולוטי בצרפת.

בשנת 1804 נקנה השטח, שעדיין היה מחוץ לתחומי השטח העירוני המיושב, בידי עיריית פריז, ובאותה שנה הוקם בו בית קברות ביוזמתו של נפוליאון בונפרטה, ששלט אז בצרפת. מאז 1786 נאסר להקים בתי קברות בתחומי העיר פריז כפי שהיו אז. בית הקברות של התמימים Cimetière des Innocents נסגר בטענה שקרבתו לשוק המזון הסיטונאי לה אל גורמת לסיכון תברואתי (מאותה סיבה גם הוקמו מדרום לעיר הקטקומבות של פריז, שהיו מיועדות לקבורה תת-קרקעית). במקומם הוקמו בתי קברות חדשים שהיו אז מחוץ לגבולות העיר, כגון בית הקברות של מונמארטר בצפון, בית הקברות של מונפרנאס בדרום, ובפאסי (סמוך למקום שבו הוקם מאוחר יותר מגדל אייפל).

כשנפתח, נחשב בית הקברות כמרוחק מדי מהעיר, ורק הלוויות מעטות התקיימו בו. כדי לשנות את המצב פתחו מנהלי בית הקברות במה שהיה נקרא כיום "מסע קידום מכירות", והעבירו אל בית הקברות בשנת 1804 את קבריהם של אנשים מפורסמים, כמו המחזאי מולייר וכותב המשלים לה פונטיין.

בשנת 1817 הועברו למקום, בטקס רב פרסום, גם קבריהם של הנאהבים המפורסמים מימי הביניים, אבלר ואלואיז (אם כי ישנו ספק שאלה באמת גופותיהם של השניים). לבית הקברות הועברה גם הכיפה שמעל קברם הקודם, שנוצרה מחלקי המנזר שנהרס בנוגן-סיר-סן. (לפי מסורת עממית ארוכה, זוגות נאהבים ובודדים "חולי אהבה" נוהגים להשאיר מכתבים בקברם של השניים, בתקווה לזכות לאהבת אמת שתאריך ימים, והמנהג עבר עמם למקום קברם החדש).

מדיניות זו הוכיחה את עצמה, ורבים מתושבי פריז החלו לדרוש להיקבר לצידם של הידוענים והמפורסמים. על פי רישומי בית הקברות, עלה מספר הקבורים במקום בתוך שנים מעטות מעשרות בודדות ליותר מ-33,000. כיום קבורים בבית הקברות יותר מ-300,000 אנשים, וכן טמון בו אפרם של רבים נוספים, שבחרו בשריפת גופתם במקום בקבורה.

"קיר לוחמי הקומונה" כמקום עלייה לרגל של השמאל הצרפתי

במהלך "שבוע הדמים" (Semaine Sanglante) של דיכוי הקומונה הפריזאית בחודש מאי 1871, התבצרו חלק מאחרוני הלוחמים של הקומונה בבית הקברות פר לשז. ביום ראשון, 28 במאי 1871, לאחר תבוסתם הסופית של אנשי הקומונה, ריכזו כוחות הממשלה 147 שבויים שנפלו בידיהם ליד אחד מקירות בית הקברות והוציאו אותם להורג בירייה, ואחר כך קברו אותם בקבר אחים גדול שנכרה במקום.

מאז ועד היום הפך המקום, הידוע בשם "קיר לוחמי הקומונה" (בצרפתית Mur des Fédérés), למקום עלייה לרגל לאנשי השמאל הצרפתי, המקיימים צעדה לשם בשבוע האחרון של חודש מאי כל שנה.

את מסורת העלייה לרגל למקום הנהיג ז'יל גד (Jules Guesde), מנהיגה דאז של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, בשנת 1880. כ-25,000 מפגינים צעדו אז אל בית הקברות והתייצבו מול כוחות המשטרה כשהם עונדים שושנים אדומות ודורשים להעניק חנינה לאנשי הקומונה שעוד נותרו בחיים (החנינה הוענקה חודשיים אחר כך).

ז'אן ז'ורס עמד מספר פעמים בראש הצעדות אל קיר לוחמי הקומונה, בהן השתתפו כל גוני השמאל הצרפתי של סוף המאה ה-19: סוציאליסטים, סינדיקליסטים ואנרכיסטים.

מספר שיא של משתתפים, כ-600,000, השתתפו במצעד שהתקיים ב-24 במאי 1936, בראשו עמדו מנהיג הסוציאליסטים לאון בלום (Léon Blum) ומנהיג הקומוניסטים מוריס תורז (Maurice Thorez). זה היה זמן קצר לאחר הקמת ממשלת החזית העממית בצרפת, והתהלוכה ביטאה תחושה חזקה של התנגדות לפאשיזם ולנאציזם שעלו אז במדינות אירופיות שונות.

מאוחר יותר הוקמה במקום גם אנדרטה לזכר הלוחמים הצרפתים שנלחמו במסגרת הבריגדות הבינלאומיות במלחמת האזרחים בספרד.

ההקשר הפוליטי החזק הנ"ל אינו מתייחס לבית הקברות פר לשז כולו, אלא רק לחלק הסמוך ל"קיר לוחמי הקומונה". בחלקים אחרים של בית הקברות נקברו אנשים מכל חלקי המפה הפוליטית וביניהם מפורסמים רבים.

אנשים ידועים שנקברו בבית הקברות

קברו של שופן

קברו של ג'ים מוריסון

קברה של אדית פיאף

קברו של אוסקר ויילד

• הרוזנת קונסואלו דה סנט אכזופרי (Consuelo de Saint-Exupéry), הסופרת ילידת אל סלוודור, אלמנתו של אנטואן דה סנט-אכזופרי מחבר "הנסיך הקטן" (מטוסו של סנט אכזופרי עצמו התרסק בים וגופתו לא נמצאה).
• הצייר האימפרסיוניסט גוסטב קאיבוט (Gustave Caillebotte).
• אפרה של זמרת האופרה מריה קאלאס היווניה-אמריקאית הוטמן מלכתחילה בבית הקברות פר לשז, אך לאחר שהאפר נגנב והוחזר הוא פוזר מעל הים האגאי ליד חופי יוון, מולדת משפחתה של קאלאס. למרות זאת, עדיין ניתן לראות בבית הקברות את הכד הריק בו היה האפר.
• הרופא בן המאה התשע עשרה קלוד ברנאר (Claude Bernard) שלזכותו נזקפים מספר הישגים בקידום הרפואה ובמיוחד הכנסת השיטה המדעית למחקר הרפואי ומחקר מערכת העצבים.
• הקולנוען והבמאי ז'ורז' מלייס, אבי האפקטים המיוחדים בקולנוע.
• גופו של המלחין פרדריק שופן (Frédéric Chopin) נקבר בבית הקברות פר לשז, אך לבו הוטמן לפי בקשתו באחד מעמודי כנסיית הצלב הקדוש בוורשה, בירת פולין מולדתו.
• הצייר ז'אק-לואי דויד (Jacques-Louis David) היה ידוע בציוריו האוהדים את המהפכה הצרפתית ואת שלטון נפוליאון, ולאחר חזרת מלכי בית בורבון לשלטון ב-1815 הוא יצא לגלות ובה מת. גם לאחר מותו לא התירו המלכים את חזרת גופתו, ובמקרה זה רק לבו הוא שנטמן בקבר בפר לשז.
• הצייר הרומנטי אז'ן דלקרואה (Eugène Delacroix), הידוע במיוחד בזכות ציורו החירות מובילה את העם.
• הצייר הנאו-קלאסי ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר.
• הצייר ז'ורז'-פייר סרה (Georges-Pierre Seurat) הנחשב כ"אבי הנאו-אימפרסיוניזם".
• ג'ורג'ה אנסקו (George Enescu) - מלחין, פסנתרן, כנר ומנצח רומני שחי בפריז חלק גדול מחייו ונפטר בה.
• הסופרות האמריקאיות גרטרוד שטיין (Gertrude Stein) ואליס ב. טוקלאס (Alice B. Toklas), שחיו יחד כבנות זוג בפריז רוב חייהן ונקברו בקברים סמוכים וזהים בצורתם.
• תאודור ז'ריקו (Théodore Géricault) - צייר רומנטי שעל קברו מופיע העתק ציורו המפורסם רפסודת המדוזה (בו מופיעים הניצולים מהספינה לה מדוז שטביעתה ב-1816 זעזעה את דעת הקהל).
• צאדק הדאיאת (Sadegh Hedayat), מבכירי הסופרים של איראן המודרנית (שפרסום ספריו אסור כיום בידי המשטר השליט במולדתו).
• אלאן קרדק (Allan Kardec), מייסדו של זרם דתי-פילוסופי הידוע בשם "ספיריטיזם" (Spiritism) המאמין בתקשורת עם רוחות רפאים. קברו מוקף לעיתים קרובות בחסידיו המבקשים לגונן על הקבר מפני תיירים המנסים לצלם אותו.
• שארל מסיה (Charles Messier), אסטרונום שפרסם ב-1774 קטלוג של 45 גופים שמימיים.
• ג'ים מוריסון (Jim Morrison), זמר, משורר, כותב שירים וסופר אמריקאי שקברו מוקף תמיד בהמוני מעריצים אשר גורמים לא פעם נזק למצבות של אנשים מפורסמים פחות הקבורים לידו, דבר שאילץ את הנהלת בית הקברות להציב במקום אנשי אבטחה. גם בחלקים אחרים של בית הקברות מופיעות לעיתים קרובות על המצבות כתובות גרפיטי של חיצים המצביעים על הדרך לקברו של מוריסון ולידם הכתובת "אל ג'ים".
• המרשל מישל נה (Michel Ney) - אחד הידועים ביותר ממפקדי צבאו של נפוליאון.
• ויקטור נואר (Victor Noir), עיתונאי שנהרג ב-1870 בידי הנסיך פייר בונפרטה, בן דודו של קיסר צרפת אז נפוליאון השלישי, פרשה שהייתה בין הגורמים לערעור שלטונו של הקיסר. הוא נקבר בתחילה בבית קברות אחר והועבר לפר לשז לאחר הקמת הרפובליקה השלישית ב-1871. בפסל שהוצב על קברו הוא מופיע כשאבר מינו זקור, דבר שגרם לפסל להפוך למעין "סמל פריון" כאשר חלק מהמבקרים נוהגים לשפשף חלק זה מהפסל ולהשאיר פרחים בכובעו של נואר המפוסל.
• הזמרת אדית פיאף, שקברה זוכה לביקור המוני מעריצים גם עשרות שנים לאחר מותה.
• הזמר ושחקן הקולנוע איב מונטאן אשתו השחקנית היהודייה סימון סיניורה.
• הזמר ז'ילבר בקו.
• הצייר האימפרסיוניסט היהודי קאמי פיסארו (Camille Pissarro).
• הסופר, המבקר וכותב המאמרים מרסל פרוסט (Marcel Proust).
• זנוב גראם (Zénobe Gramme), מהנדס חשמל בלגי שהמציא את הזרם הישר.
• שרה ברנאר (Sarah Bernhardt) שחקנית תיאטרון וקולנוע יהודייה.
• רחל פליקס (מדמואזל ראשל) שחקנית תיאטרון יהודייה.
• המלחין ג'ואקינו רוסיני (Gioacchino Rossini), הידוע בכתיבת יותר מ-30 אופרות, נקבר בפר לשז בשנת 1868. ב-1877 הועבר גופו לפירנצה שבאיטליה מולדתו, אך מערת הקבורה הריקה בפריז נשארה ומקודשת עד היום לזכרו.
• המלחין ז'ורז' ביזה, מחבר האופרה כרמן.
• הרוזנת מארי ולבסקי (Marie Walewski), פילגשו של נפוליאון, שלבה נקבר בפריז וגופה - בפולין מולדתה.
• הסופר והמחזאי האירי אוסקר ויילד, שגלה לפריז בשנותיו האחרונות לאחר מאסרו בבריטניה בעוון הומוסקסואליות. מעריציו נוהגים לנשק את המצבה על קברו כשפיותיהם מרוחים בשפתון.
• הסופר אונורה דה בלזק.
• ז'אן-ז'וזף קארייס (Jean-Joseph Carriès), פסל וצייר מיניאטורות.
• הרוזנת וירג'יניה אולדואיני (Virginia Oldoini), פילגשו האיטלקייה של הקיסר נפוליאון השלישי ודוגמנית של חלוצי הצילום.
• הסופר האפרו-אמריקאי ריצ'רד רייט (Richard Wright).
• קלוד-אנרי דה סן-סימון - ממייסדי הסוציאליזם בצרפת ובעולם בכלל.
• הברון ז'ורז'-אז'ן אוסמן, מושל מחוז הסן והמחדש הגדול של פריז בזמן הקיסרות השנייה.
• הנרי קוריאל, פעיל שמאל יהודי.
• אדואר דאלאדיה, ראש ממשלת צרפת בתחילת מלחמת העולם השנייה.
• פרנסואה אראגו, מדען, אסטרונום, מתמטיקאי ופוליטיקאי צרפתי.
• המתמטיקאי ז'אן-בטיסט ז'וזף פורייה, מפתח טור פורייה והתמרת פורייה.
• הכימאי והפיזיקאי לואי ז'וזף גה-ליסאק, שניסח את חוק גה-ליסאק העוסק בגזים.
• איגנץ פלייל, מלחין צרפתי-אוסטרי.
• איזק טיטסינג, דיפלומט הולנדי חשוב וחוקר המזרח הרחוק.
• גוסטב דורה, תחריטאי בן המאה ה-19.
• נדאר (פליקס טורנשון), צלם פורטרטים של אנשי שם מהבוהמה של פריז במחצית השנייה של המאה ה-19.
• יהודה פיליפ בנימין, שר החוץ היהודי של מדינות הדרום במלחמת האזרחים האמריקנית.
• כריסטיאן פינו, שר החוץ הצרפתי בסוף שנות החמישים.
• לואי אוגוסט בלאנקי, סוציאליסט צרפתי ואקטיביסט פוליטי.
• ארמאן פז'ו, מהנדס ותעשיין צרפתי, מחלוצי יצרני המכוניות בצרפת, מייסד ומנהלה הראשון של יצרנית הרכב הצרפתית פיג'ו.
• נסטור מאכנו, מהפכן אוקראיני, הנהיג את הצבא השחור ואת הטריטוריה החופשית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פר לשז בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פר לשז (בצרפתית)
• סיור וירטואלי בפר לשז
• פר לשז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הניו יורק טיימס, בית הקברות בפריז הפך לריאה ירוקה שוקקת חיים, באתר הארץ, 3 בינואר 2023