Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עומס תנועה (או גודש תנועה לפי האקדמיה ללשון העברית) הוא דפוס תנועה בכביש המתאפיין במהירויות נמוכות של כלי הרכב הנעים בכביש, הארכת זמני הנסיעה והגברת הצפיפות של כלי הרכב לאורך קטע כביש נתון. עומס תנועה מתרחש כאשר הדרישה לשימוש בכביש עולה על קיבולת התנועה של הכביש. בעת עומס תנועה קיצוני עשויה תנועת כלי הרכב לעצור כליל, מצב המכונה "פקק תנועה".
עומס תנועה נוצר כאשר קיימת אי התאמה בין כמות כלי הרכב הנוסעים בכביש לבין כמות התנועה שהכביש יכול להעביר באותו זמן, תופעה הנקראת גם צוואר בקבוק.
דבר זה נוצר בעקבות עלייה במספר הרכבים, או ירידה בקיבולת הכביש.
עלייה במספר הרכבים יכולה להגרם, בשעה שבה רבים נוסעים לכיוון מסוים, למשל בבוקר אל מרכזי תעסוקה, בערב ביציאה ממרכזי התעסוקה או בדרך לאירוע המוני. עלייה במספר הרכבים יכולה להגרם גם מעלייה כללית במספר הנוסעים, למשל לקראת חג משפחתי.
ירידה בקיבולת הכביש נגרמת לרוב על ידי חסימות זמניות, כגון:
עומס תנועה יכול להיווצר גם בנתיב הנגדי לנתיב שבו ישנה תאונה, בשל נהגים בנתיב הנגדי אשר מאיטים את רכבם כדי לצפות במתרחש ומאחוריהם נוצר פקק. פקק זה מכונה ״פקק סקרנים״.
גורם נוסף לפקקים הוא תרבות נהיגה לא נכונה. נהגים שנוסעים לאט בנתיב השמאלי, שנועד להיות נתיב מהיר לעומת הנתיב הימני, גורמים להאטה כללית בכל הכביש. לדוגמה: בכביש מהיר בו מהירות הנסיעה המותרת היא 100 קמ"ש, רכב שייסע בנתיב הימני במהירות של 80 קמ"ש יאלץ את שאר הנהגים לעבור לנתיב השמאלי. אך אם גם בנתיב השמאלי יש נהג שנוסע במהירות של 80 קמ"ש, דה פקטו מהירות הנסיעה בכביש יורדת, כלל הנהגים בכביש מאיטים בצורה ניכרת, ופקק תנועה שלם נוצר.
לעומס תנועה מספר תוצאות שליליות:
הקלת עומסי תנועה יכולה להעשות על ידי הגדלת נפח התנועה של הכביש או הורדת מספר הרכבים בשעות מועדות לפקקים.
הגדלת נפח התנועה של הכביש וייעול זרימת התנועה:
הורדת מספר הרכבים:
עם השנים, בעקבות עליית כלי רכב רבים חדשים לכביש (בשנת 2016 לדוגמה נקבע מספר שיא של כ-286 אלף מסירות כלי רכב חדשים), קיימת עלייה מתמדת בעומסי התנועה. במרץ 2018 פרסם ה-OECD כי פקקי התנועה בישראל גבוהים פי 3.5 מהממוצע במדינות הארגון, וכי הפקקים בישראל הם הגרועים ביותר במדינות החברות בארגון.
בשנת 1951 היו בישראל 34,103 כלי רכב פרטיים ובשנת 2017 עלה מספרם ל-2,857,000, וקצב העלייה צפוי לעמוד על 4% בשנה. כך ב-1951 היחס בין כלי רכב פרטיים לאוטובוס עמד על 1:6 ואילו בשנת 2019 היחס עלה ל-1:136[1]. בשנת 1973, בעקבות משבר הנפט הוחל בניסיון לצמצם את צריכת הדלק על ידי דרישה מהנהגים להשבית את רכבם ליום בשבוע. החלטה זו בוטלה לאחר כחצי שנה[2]
לפי פרופסור עומר מואב "הגודש בכבישים גורם להפסד של כ-50 מיליארד שקל מהתוצר השנתי של ישראל" ולפי משרד האוצר הנזק הכספי מתחילת 2018 ועד אוקטובר 2019 נזקי הגודש הם כ-35 מיליארד שקל בשנה והסכום צפוי להיות כפול עד-2040[1].
בעשור השני של המאה ה-21 הוחל במתן דגש רב יותר על פתרונות תחבורה ציבורית ונסיעות משותפות: בין אוגוסט 2010 למרץ 2012 הופעלה הרפורמה בתחבורה הציבורית בגוש דן, כהכנה לפעילות הרכבת הקלה. בינואר 2011 הושק הנתיב המהיר בכביש 1. באותו חודש הושק בירושלים הקו הכחול של הרכבת הקלה בירושלים אשר התבסס על מערכת אוטובוסים מהירה. באוגוסט 2011 הושק הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים. בדצמבר 2013 הושקה בחיפה המטרונית ובדצמבר 2014 הופעל קו 1 במסלול הצפוי של הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן. באוגוסט 2015 החלו עבודות הנדסיות להקמת הרכבת הקלה בתל אביב ובנובמבר החלו עבודות על תשתית הרכבת בציר ז'בוטינסקי.[3]
בין 2013 ל-2017 משרד התחבורה ערך ניסוי בשם "נעים לירוק" במטרה לעודד נהגים לוותר על השימוש ברכב. בעקבות תוצאותיו החיוביות של הניסוי הוחלט להשיק פרויקט בשם "דרך ערך" שמטרתו לעודד כ-15 אלף נהגי רכב פרטי לבחור בנסיעה משותפת ולהשאיר את רכבם בבית בתמורה לתגמולים שנתיים והטבות לתחבורה ציבורית.[4] באוקטובר 2019 הושק מיזם נתיב פלוס בכביש 20 מדרום ומצפון לתל אביב במטרה לעודד נסיעות משותפות ולתת עדיפות לתחבורה ציבורית.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.