Loading AI tools
תחום מחקר במדע הפסיכולוגיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסיכולוגיה חברתית (מאנגלית: Social Psychology) היא ענף מענפי הפסיכולוגיה, תחום מחקרי ויישומי, שבמסגרתו נחקרת השפעת הזולת (יחידים וקבוצות) על מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו של הפרט. פסיכולוגיה חברתית עוסקת בהתנהגות אנושית שהיא תוצאה של הקשר בין מצבים נפשיים למצבים חברתיים. היא חוקרת את התנאים החברתיים שבהם נוצרות מחשבות, רגשות והתנהגויות, וכיצד משתנים אלה משפיעים על אינטראקציות חברתיות.[1]
ככלל, הפסיכולוגיה החברתית מיישמת מונחים וממצאים מתחום הסוציולוגיה יותר מכל תחום פסיכולוגי אחר.
מחקרו של נורמן טריפלט משנת 1898 נחשב למחקר האקדמי הראשון בתחום הפסיכולוגיה החברתית. המחקר עסק בהתנהגות קבוצתית אצל ילדים.[2] יש הטוענים כי זה אינו המחקר הראשון בתחום.[3] בשנת 1908 יצאו לאור שני ספרי הלימוד הראשונים בתחום, הראשון מאת הפסיכולוג וויליאם מקדוגל (אנ') והשני מאת הסוציולוג אדוארד אלסוורת' רוס (אנ').[4]
דמות נוספת שהשפיעה על התפתחות הפסיכולוגיה החברתית היא פלויד אלפורט, (אנ') פסיכולוג אמריקאי שנחשב, לעיתים קרובות, ל"אבי הפסיכולוגיה החברתית הניסויית", ומילא תפקיד מפתח בהפיכת הפסיכולוגיה החברתית לתחום לגיטימי במדעי ההתנהגות. תרומתו של אלפורט להתפתחות המוקדמת של הפסיכולוגיה החברתית הייתה שילוב ניסויים מעבדתיים מבוקרים שסיפקו את הקפדנות הדרושה לקידום הפסיכולוגיה החברתית כמדע ומחקר על תופעות קבוצתיות והשפעתן על הפרט כחלק משדה הפסיכולוגיה.[4]
עד 1930 ביססה את עצמה הפסיכולוגיה החברתית כתת-דיסציפלינה חשובה בפסיכולוגיה. עם תחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 נשלטה הפסיכולוגיה החברתית האמריקאית על ידי הגישה האינדיבידואליסטית בהשראת אלפורט, בעוד שהפסיכולוגיה החברתית האירופית עדיין שיקפה מושגים מוקדמים יותר של תודעה קבוצתית.[4]
בין מלחמות העולם חידדו הפסיכולוגים החברתיים קורט לוין ולאון פסטינגר את הגישה הניסיונית לחקר התנהגות, וקידמו את הפסיכולוגיה החברתית כדיסציפלינה מדעית קפדנית.[1] בין ההתפתחויות הבולטות בשנים אלו הייתה פיתוח תאוריית התסכול-תוקפנות, התמקדות המחקר בנושא עמדות בעקבות החשיבות הגוברת של מחקרי דעת קהל בארצות הברית, מחקרם הראשון של דניאל כץ וקנת ברילי בתחום סטיראוטיפים אתניים ועבודתו של ג'ורג' הרברט מיד על צמיחתו של האני בתהליך האינטראקציה החברתית, במיוחד בדרך של תקשורת לשונית. קורט לוין פיתח את תאוריית השדה המסבירה את האינטראקציה בין הפרט לסביבה, והיא מהווה בסיס למחקר על דינמיקה קבוצתית.[4]
אחרי מלחמת העולם השנייה ובעקבותיה ערכו פסיכולוגים חברתיים, ביניהם מוזאפר שריף (אנ') וסולומון אש, מחקרים בנושא קונפורמיות. כמו כן נערך ניסוי מילגרם בנושא ציות לסמכות,[1] שהושפע ממשפט אייכמן. ניסוי הכלא של סטנפורד הוא נקודת ציון בכללי אתיקה בניסויים בפסיכולוגיה חברתית. הניסוי בחן התנהגות של גברים צעירים בתנאים שדימו חיי כלא. הניסוי נערך באוניברסיטת סטנפורד בשנת 1971 על ידי צוות חוקרים בראשות הפסיכולוג פיליפ זימברדו.
נושא מחקר נוסף שהתפתח הוא תלות הדדית. תאוריית התלות ההדדית מציעה מודל תאורטי לשאלה כיצד תלות הדדית משפיעה על התנהגותם של אנשים ביחס לתוצאות שכל אחד מהם רוצה להשיג.[4]
בשנת 1957 הציג לאון פסטינגר את תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי, שיש הסבורים שהיא התיאוריה המשפיעה ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה החברתית.[4] ב-1968 הציג וולטר מישל (אנ') תיאוריה שהשפיעה רבות על הפסיכולוגיה בתחום האישיות. לטענתו, אישיותו של אדם אינה קבועה, אלא תלויה באינטראקציות שבין נטיותיו לבין המצבים שבהם הוא פועל. במילים אחרות, אופיו של אדם משתנה ומתעצב על-ידי סך כל המצבים שבהם הוא התנסה.[4][5]
התנועה לזכויות האזרח שנלחמה לסיום האפליה כנגד אפרו-אמריקאים, השפיעה באופן דרמטי גם על סדר היום המחקרי בתחום. מחקר על הגורמים וההשלכות של דעות קדומות ואפליה הפך לפופולרי, ושימש בסיס תאורטי להתערבויות מאוחרות יותר.[4]
ב-1947 נפתחה באגודה האמריקנית לפסיכולוגיה חטיבת הפסיכולוגיה החברתית וכמעט שלושים שנה אחרי, בשנת 1974, הפכה החטיבה לארגון עצמאי: החברה לאישיות ופסיכולוגיה חברתית (Society for Personality and Social Psychology). ב-1996 נוסד האיגוד האירופי לפסיכולוגיה חברתית ניסויית.[4] לצד הקמת ארגונים מקצועיים, כתבי עת אקדמיים החלו להתפרסם בתחום.
בני אדם אוספים זיכרונות רבים על חוויותיהם עם אנשים אחרים, ומשתמשים במידע זה כדי ליצור תחזיות לגבי אופן הפעולה של אנשים בעתיד. ידע זה נרכש באמצעות למידה. חקר הלמידה קשור קשר הדוק לאסכולה הביהביוריסטית של הפסיכולוגיה. למידה אופרנטית או התניה אופרנטית היא תהליך של למידה התנהגותית המבוסס על חיזוקים וענישה. ההנחה היא שהתנהגות שמקבלת חיזוקים מגדילה את הסיכוי של הפרט לחזור עליה בעתיד, בעוד התנהגות שמקבלת עונשים מפחיתה את הסיכוי של הפרט לחזור עליה. למידה אופרנטית יכולה לענות על שאלות שקשורות לתחום הפסיכולוגיה החברתית כגון: כיצד נדע מהן התנהגויות שמתאימות למצב חברתי כלשהו? או מהן התנהגויות שמתאימות לאינטראקציות חברתיות מסוימות ואיזה אינן מתאימות לסיטואציה כלשהי?[6]
בנוסף ללמידה אופרנטית, הפסיכולוגיה החברתית עוסקת גם בלמידה באמצעות תצפית או חיקוי. למידה באמצעות צפייה היא צורת למידה שאנו משתמשים בה ביכולות הקוגניטיביות שלנו כדי לזכור ולהסיק מסקנות על בסיס ניסיונם של אחרים על מנת שנוכל לשנות את התנהגותנו. אדם צופה בהתנהגותו של אחר בשעה שקיבל חיזוק או עונש, ואחר כך מתנהג באופן דומה למדי או נמנע מפעולה מסוימת. למידה באמצעות תצפית שימושית מכיוון שהיא מאפשרת לבני אדם ללמוד בלי לעסוק בפועל במה שעלול להיות מסוכן.[6]
התוצאה של הלמידה היא ידע, וידע זה מאוחסן בסכמות. במוח, הסכמות שלנו שוכנות בעיקר בקליפת המוח הקדם-מצחית. חלק זה של המוח הוא החלק "החברתי". סכמה קוגניטיבית היא מבנה מנטלי, הכולל מכלול של ידע ועמדות של אדם כלפי נושא מסוים (אובייקטים, אנשים ומצבים). הסכמה מאפשרת לארגן כמויות גדולות של מידע באופן יעיל.[7] בהתאם לכך, הסכמה היא אחד המנגנונים הקוגניטיביים המאפשרים לנו לעצב תפיסת עולם יציבה.[8] הסכמה יוצרת אצלנו ציפיות ומאפשרת לנו לנסות לנבא מה יקרה בעתיד, וכאשר אנו קולטים מידע חדש אנו נוטים לפרש אותו בהשפעת הסכמה שיש לנו אודותיו. יש מספר סוגים של סכמות: סכמת תסריט, סכמת עצמי וסכמת אישיות.
תפיסה עצמית היא האופן שבו בני אדם תופסים את יכולותיהם, חולשותיהם, עמדותיהם וערכיהם,[9] לרבות אמונות לגבי תכונות האישיות, המאפיינים הגופניים, היכולות, הערכים, המטרות והתפקידים שלנו בעולם.[10] התפיסה העצמית מורכבת ממערכת של אמונות ותפיסות המאורגנות כסכמה קוגניטיבית.[7]
לאורך הילדות וגיל ההתבגרות, התפיסה העצמית הופכת מופשטת ומורכבת יותר ומתארגנת בסכימות. בבגרות, התחושה העצמית גדלה באופן משמעותי. כבוגרים, אנחנו מחזיקים במגוון רחב של סכימות, אנו יכולים לנתח את המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלנו, ומבינים שלאנשים אחרים יש מחשבות שונות משלנו.[10]
אחת הדרכים ללמוד על התפיסה העצמית של אדם היא באמצעות שאלון דיווח עצמי. זהו כלי שבו המשיבים עונים על סדרת שאלות או מדרגים הצהרות הקשורות לתפיסה העצמית. למרות שלכל אדם יש תפיסה עצמית ייחודית, אפשר לזהות, מניתוח על בסיס הדיווח האישי, מספר מאפיינים משותפים. למשל, מאפיינים גופניים הם מרכיב חשוב בתפיסה העצמית, והם מוזכרים על ידי רבים כשהם מתארים את עצמם. מאפיינים גופניים חשובים לתפיסה העצמית שלנו, מכיוון שאנו מבינים שאנשים אחרים משתמשים בהם כדי לשפוט אותנו. לעיתים קרובות אנשים מפרטים את המאפיינים הפיזיים הייחודים להם לחיוב או לשלילה ("יש לי עיניים ירוקות", "יש לי משקל עודף"). מאפיין נוסף של התפיסה העצמית משקף את החברות שלנו בקבוצות החברתיות שאנו משתייכים אליהן ואכפת לנו מהן. התייחסויות נפוצות בהקשר זה קשורות למקצוע, דת או ארגון שאליו משתייך הפרט ("אני אמנית", "אני בודהיסט" או "אני סטודנטית באוניברסיטת אמסטרדם").[10]
בפסיכולוגיה חברתית, עמדה היא הערכה נלמדת ומשפיעה על מחשבה ופעולה. לאורך רוב המאה ה-20, המחקר האמפירי של עמדות עמד בלב הפסיכולוגיה החברתית. עמדות יכולות להיגזר ממידע רגשי (רגשות), מידע קוגניטיבי (אמונות) ומידע התנהגותי (חוויות). לעיתים קרובות מידע מסוגים אלה מנבא בדיוק טוב למדי התנהגות או פעילות מסוימת. הנאה מגלידת שוקולד או תמיכה בערכים של מפלגה פוליטית מסוימת הן דוגמאות לעמדות. עמדות כרוכות בהעדפות, למשל "הוא לא אוהב לקרוא" או "אני אוהבת את אחותי". אמירות כגון אלו מדגישות שעמדות הן חלק חשוב מהגדרת העצמי; העמדות מקשרות את התפיסה העצמית לאובייקט, ולכן הן חלק מהותי ממי שאנחנו.[11]
עמדות אינן חשובות במידה שווה. יש חשובות יותר מאחרות, משום שהן מועילות לנו יותר ובכך משפיעות יותר על חיי היומיום שלנו. עוצמת העמדה מוערכת לפי המהירות שבה היא עולה בראשנו. יש עמדות חזקות שמנחות את פעולותינו וכמעט שאיננו משנים אותן. ככל שאנו מבטאים אותן, כך הן מתחזקות.[11] בכל מצב נתון אנשים מושפעים ממספר גורמים ולכן עמדות כלליות אינן תמיד מנבאות היטב התנהגות ספציפית. לדוגמה, אדם עשוי להיות מוטרד מאיכות הסביבה אך ברגע נתון אינו ממחזר בקבוק פלסטיק עקב סיבות מסוימות.
אחת התאוריות הידועות במאה ה-20 בתחום העמדות היא תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי. לפי תיאוריה זו, עמדות חייבות להיות עקביות ולוגיות. אי התאמה בין העמדות מוביל לחוסר נוחות או מתח, שעלול להניע שינוי בעמדות או בהתנהגות. אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על עקביות בין עמדותיהם ותפיסותיהם לבין התנהגותם בפועל.
עמדות קשורות למספר תחומים אחרים של הדיסציפלינה, כגון קונפורמיות, משיכה בין אישית (אנ'), תפיסה חברתית ודעות קדומות.
שכנוע היא שיטת השפעה פעילה המנסה באמצעים רציונליים או רגשיים לגרום לאנשים לקבל או לאמץ גישה, רעיון כלשהו או התנהגות מסוימת. שכנוע מסתמך על דיאלוג ולא על הפעלת לחץ משמעותי או כפייה. הניסיון לשכנע יכול להיות יומיומי (לשכנע ילד לצחצח כל יום שיניים) או חד-פעמי (ביום הבחירות, לשכנע מצביעים לבחור במועמד מסוים). תהליך השכנוע מושפע ממשתנים רבים הנחלקים, בדרך כלל, לחמש קטגוריות עיקריות:
קוגניציה חברתית היא גישה מרכזית בתאוריה ובמחקר בפסיכולוגיה חברתית, והיא מתמקדת בחקר התפקידים של ייצוגים ותהליכים מנטליים בקביעת התנהגויות ושיפוט חברתי. חלק מהשאלות שקוגניציה חברתית מבקשת לענות עליהן הן: כיצד אנו צוברים ידע על עצמנו, על אחרים ועל מצבים חברתיים? כיצד ידע חברתי זה משפיע על השיפוטים, על ההחלטות ועל ההתנהגויות שלנו? וכיצד משפיעים הרצונות והרגשות שלנו על עיבוד מידע חברתי?
התפתחות חברתית מתבססת על תהליכי קוגניטיביים שונים, שבאמצעותם מסוגל הפרט לעקוב אחרי התנהגות של אחרים ולהבינה. קוגניציה חברתית מתייחסת לשרשרת תהליכים הנדרשים כדי שהאדם יוכל להבין אנשים אחרים. היא כוללת יכולות תפיסתיות בסיסיות המאפשרות לנו להבחין בין אנשים לחפצים. ברמה גבוהה יותרף קוגניציה חברתית מאפשרת לנו לעשות אינטגרציה בין מספר רמזים חברתיים שונים (למשל כיוון המבט, הבעת הפנים, אינטונציה של הקול ועוד). ולפרש לפיה את התנהגותו של האחר, ומתוך כך להבין את כוונותיו, אמונותיו ורגשותיו, והאופן שבו הוא מכוון את התנהגותו.[12]
זיהוי רגשות היא יכולת חיונית לצורך הבנת מצבים חברתיים ולתפקוד חברתי תקין. זיהוי הבעות פנים רגשיות מהווה מרכיב מרכזי בניהול אינטראקציות חברתיות נוכח התפקיד המשמעותי שיש למידע העובר בהבעות פנים. במחקרים הרבים שנערכו בקרב ילדים ומבוגרים עם אוטיזם, התקבלו ממצאים לא אחידים לגבי היכולת לזהות הבעות פנים.[13]
תחומי הפסיכולוגיה החברתית הם רבים, וביניהם: השפעת הסביבה החברתית, תפקוד האדם בקבוצה, גיבוש ושינוי עמדות, הערכה עצמית, קשרים בין-אישיים כמו אהבה רומנטית ועוד.
היא נוגעת גם בתחומים כמו פרסום, ויש פסיכולוגים חברתיים המייעצים למשרדי פרסום.
פסיכולוגיה חברתית שונה מתחומי מחקר אחרים כמו אנתרופולוגיה או סוציולוגיה מפני שהיא מתמקדת בפרט ומחויבת לרוב למחקר שמבוסס על ניסויים אמפיריים.[14]
הפסיכולוגיה החברתית המודרנית הושפעה רבות מן הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. לפי גישה זו, הצורה שבה אדם מפרש את הסיטואציה החברתית והמחשבות שמתעוררות אצלו בסיטואציה זו יקבעו את אופן פעולתו: האדם הוא מעין "מדען" אשר חוקר את סביבתו החברתית ומנסה להבין אותה על ידי ייחוס סיבות להתנהגויות הזולת, ואף לעיתים ייחוס סיבות להתנהגויותיו שלו עצמו.
על מנת להבין את מצבו הרגשי של האחר, אנו משתמשים בפעולות המפורשות שאדם עושה, בתוכן דבריו, בזכרונות וידע שיש לנו אודות אותו אדם ואודות מרכיבי הסיטואציה, ברמזים לא מפורשים כגון הבעות פנים ותנועות, ואף בריח. תאוריית הייחוס מנסה לתת מסגרת להבנת הדרך שבה אנו מנסים למצוא היגיון בעולם החברתי.
פסיכולוגיה חברתית איננה נלמדת כתואר ראשון בדרך כלל, אלא כתואר שני. מי שהשלים תואר ראשון בפסיכולוגיה או בתחום קרוב יכול להגיש מועמדות ללימודי פסיכולוגיה חברתית (אם מדובר בתחום קרוב סביר שיידרשו קורסי השלמה).
פסיכולוגיה חברתית עוסקת במחקר מדעי של מחשבות, תחושות והתנהגויות של פרטים במסגרות חברתיות שונות. המחקר עוסק באיסוף נתונים אמפיריים והבנה של תהליכי השפעה הדדיים ומתמשכים בין הפרטים בחברה.
נחקרת גם השפעתם של אנשים אחרים על ההתנהגות גם כאשר הם אינם נוכחים באופן פיזי.
מבין החוקרים הבולטים בתחום: לאון פסטינגר, סטנלי מילגרם, סולומון אש, דריל בם.
דוגמאו לניסויים מפורסמים: ניסוי הכלא של זימברדו, הניסוי של מילגרם, ניסוי בנדורה, ניסוי הקונפורמיות של אש.
)
פסיכולוגיה חברתית - ד"ר יאיר ברזון, סרטון באתר יוטיוב
פסיכולוגיה חברתית, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
