Loading AI tools
מטוס קרב אירופאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפאנאוויה טורנדו (Panavia Tornado) הוא מטוס קרב המיועד לתקיפה/יירוט שתוכנן במשותף על ידי בריטניה, גרמניה ואיטליה, ומשרת בחילות האוויר שלהן, וכן בערב הסעודית. תכנון המטוס החל בשנת 1967 על פי החלטת שלוש הממשלות שלעיל כדי להחליף את מטוסי אינגליש אלקטריק לייטנינג ואת מטוסי פנטום II. המטוס נכנס לשירות בשנת 1982 בטייסת התשיעית של חיל האוויר המלכותי הבריטי.
 | |||||||||||||||
| מטוס קרב מדגם טורנדו בשירות הלופטוואפה | |||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ארץ ייצור | בריטניה, גרמניה ואיטליה | ||||||||||||||
| יצרן |
Panavia Aircraft GmbH  | ||||||||||||||
| טיסת בכורה | 14 באוגוסט 1974 | ||||||||||||||
| תקופת שירות |
1980–הווה (כ־44 שנים) | ||||||||||||||
| צוות | 2 - טייס ונווט/מפעיל מערכות | ||||||||||||||
| יחידות שיוצרו |
992 | ||||||||||||||
| משתמש ראשי | |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
המטוס תוכנן על ידי קבוצת החברות "פאנאוויה" (Panavia) המאגדת את החברות: "בריטיש אירוספייס" הבריטית (British Aerospace), "מסרשמיט-בולקואו-בלוהם" (MBB) הגרמנית ו"אלניה אווירונאוטיקה" (Alenia Aeronautica) האיטלקית. בתחילה, גם הולנד הייתה שותפה בקבוצת החברות שהוקמה ב-29 במרץ 1969, אך פרשה ממנה ב-1970. בריטניה וגרמניה מחזיקות ב-42.5% מהבעלות כל אחת, ואילו איטליה מחזיקה ב-15%. ב-1970 הוקמה במקביל חברת "טורבו יוניון" (Turbo-Union) המייצרת את מנועי המטוס. 40% מהחברה בבעלות "רולס-רויס" הבריטית, 40% בבעלות "מ.טי.יו." (MTU) הגרמנית, ו-20% בבעלות "אוויו" (Avio) האיטלקית (לשעבר "פיאט תעופה").
כ-992 מטוסים יוצרו בסך הכול עבור שלוש המדינות, והן ערכו אימונים משותפים רבים. המטוס נמכר גם לערב הסעודית, המדינה היחידה מחוץ למדינות היוזמות שרכשה את המטוס במסגרת עסקת נשק אל-יממה (אנ'). משה ארנס, התריע על הסכנה הצפויה לישראל ממכירת המטוסים לערב הסעודית, וראש הממשלה שמעון פרס שלח מברק מחאה לראש ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ'ר. עם זאת עורך בטאון חיל האוויר, אורי דרומי, סבר שהביצועים של ה"פאנאוויה טורנדו" היו נחותים לעומת מטוסי חיל האוויר ה-F-15 וה F-16[1]. בשנת 2003 נחשף כי הבריטים שילמו שוחד של עשרות מיליוני ליש"ט בכדי לזכות בעסקה[2].
הטורנדו הוא מטוס דו־מושבי. הטייס יושב בתא הקדמי והנווט/מפעיל מערכות באחורי. זהו מטוס רב-משימתי עם כנף בעלת משיכה משתנה. המדינות השותפות בפרויקט מתחלקות בייצורו. כך למשל, איטליה מייצרת את הכנפיים, בריטניה וגרמניה את שלד המטוס ובריטניה את חרטום המטוס. הגאיי המטוס הם מהדור החדש, המקובל כיום ברוב מטוסי הקרב, ונמצאים תחת שליטת מחשב בשיטת טוס-על-חוט, ולא בחיבור מכני ישיר לפעולות הטייס. עם זאת, קיימת מערכת מכנית לגיבוי במקרה של תקלה במחשב המטוס. מערכת זו מאפשרת למטוס לטוס בגובה נמוך ובמהירות גבוהה, יכולת שהייתה חדשה למדי כאשר התחיל ייצור המטוס.
המטוס מצויד במערכות אלקטרוניות רבות המאפשרות מעקב והשמדה של מטרות ובמקביל הגנה על המטוס. המערכות כוללות טייס אוטומטי, מערכת ניווט GPS ומגוון רחב של אמצעי נשק אפשריים לנשיאה.
טיסת הבכורה של המטוס נערכה ב-14 באוגוסט 1974. ביולי 1976 נחתם הסכם הייצור הסדרתי הראשון, והחל הייצור בגרסאותיו השונות, לפי צרכיו ודרישותיו של כל אחד מחילות האוויר של המדינות היצרניות. המטוס המתוכנן להיות יורשו של הטורנדו במדינות אלו (ואף במספר מדינות אירופאיות נוספות) הוא ה"יורופייטר טייפון".
קיימות שתי גרסאות עיקריות למטוס הטורנדו: דגם התקיפה GR1 (המכונה גם IDS) ודגם היירוט F3 (המכונה גם ADV). בתחילה יוצרה גרסת יירוט שנקראה F2 (יוצרו רק 18 מטוסים מדגם זה), אך עד מהרה הסתבר כי היא לוקה בבעיות גדולות, בעיקר בתחום המכ"ם. המטוסים קורקעו והוסבו מאוחר יותר לגרסת ה-F3. גרסת ה-F3 נועדה למשימות עליונות אווירית. היא מצוידת בשני תותחי "מאוזר BK-27" (Mauser) בקוטר 27 מ"מ, ובמכל דלק גדול יותר מהגרסה השנייה. היא גם בעלת מכ"ם חזק יותר, מדגם "AI.24 פוקס־האנטר" (Foxhunter) ויכולה לשאת טילי "סיידווינדר" או "AIM-120 אמראם".
גרסת ה-GR1 היא גרסת התקיפה של המטוס. גרסה זו מצוידת בתותח אחד בלבד (מאותו הסוג) ובאותו סוג מכ"ם (פוקס־האנטר) שתפקידו העיקרי הוא "מעקב־קרקע" על מנת לאפשר למטוס טיסה בגובה נמוך. גרסאות ה-GR מסוגלות לשאת בתור חימוש פצצות־מונחות־לייזר מסוג "פּייב־וואיי" (Paveway) מסוג 2 או 3 וכן טילי אוויר-אוויר להגנה עצמית מסוג "AIM-9 סיידווינדר". בנוסף, קיימת גם גרסת ביון ואיסוף מודיעין, גרסת ה-ECR. ב-1994 החליט משרד ההגנה הבריטי על שדרוג דגם זה בצורה מקיפה, והגרסה המשודרגת נושאת את השם GR4.
כנף המטוס היא "כנף־משיכה־משתנה" (בדומה למטוס "F-14 טומקט"). הכנף יכולה לשנות את הזווית שלה ביחס לגוף המטוס. ישנן שלוש זוויות אפשריות בהתאם למהירות המטוס: 67 מעלות במהירות גבוהה, 45 מעלות למהירות ביניים ו-25 מעלות עבור מהירות נמוכה. שינוי זווית הכנפיים מאפשרת למטוס להמריא ולנחות ממסלולי המראה קצרים יחסית, אך גם להגיע למהירויות גבוהות בעת טיסה. המטוס מצויד בשני מנועי סילון מסוג "Turbo-Union RB-199" בעלי כח דחף של 36.5kN במהירות שיוט ו-83kN בהפעלת מבער אחורי.
מנשאי חימוש: 4 מנשאים למטען כבד מתחת לגוף המטוס ו-4 מנשאים בשתי הכנפיים, בעלי יכולת נשיאה של 9 טון סה”כ
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
