סער 6
סדרת קורבטות טילים בחיל הים הישראלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סער 6 היא סדרה של ארבע קורבטות טילים של חיל הים הישראלי, גרסה של הקורבטות מסדרת בראונשווייג הגרמנית. ה"סער 6" תוכננה במיוחד למשימת הגנת אסדות הגז, המים הכלכליים של ישראל ונתיבי המסחר הימיים. הספינות הן הגדולות מסוגן בצי הישראלי ומשמשות כספינות החפ"ק של הצי. שייטת הסטי"לים של החיל, שייטת 3, מפעילה ארבע ספינות מדגם זה. מפקד הספינה הוא קצין ים בדרגת סגן-אלוף.
סער 6 בתרגיל חיל הים, 2024 | |
תיאור כללי | |
---|---|
סוג אונייה | קורבטת טילים |
צי | חיל הים הישראלי חיל הים הישראלי |
דגל הצי | |
סדרה קודמת | סער 5 |
אוניות בסדרה |
"אח"י מגן", "אח"י עוז", "אח"י עצמאות", "אח"י ניצחון" |
ציוני דרך עיקריים | |
מספנה | גרמניה מספנות TKMS, גרמניה |
תחילת הבנייה | פברואר 2018 |
מחיר | 143 מיליון אירו (ללא מערכות נשק ואלקטרוניקה)[1] |
הושקה | ראשונה במאי 2019 |
תקופת הפעילות | 2023 – בשירות פעיל |
מלחמות וקרבות | מלחמת חרבות ברזל |
מידות | |
הֶדְחֶק | 1,900 טונה |
אורך | 89.12 מטרים (292.4 רגל) |
רוחב | 13.28 מ' |
שוקע | 3.4 מ' |
נתונים טכניים | |
מהירות | 26 קשר (48 קמ"ש) |
גודל הצוות | 65 אנשי צוות ליבה ועוד 10 אנשי צוות אוויר |
טווח שיוט | 4,000 מייל ימי (7,408 ק"מ) |
הנעה | ארבעה מנועי דיזל מדגם MTU 16V 4000 M93L בעלי הספק של 3,440 קילוואט כל אחד |
צורת הנעה | דיזל במבנה של CODAD |
אמצעי לחימה | |
שריון | מסווג |
חימוש |
|
אמצעי גילוי ול"א |
|
מסוקים | מסוק ימי בגודל בינוני מדגם SH-60 סיהוק או מסוק קרבי מדגם AH-64 אפאצ'י או מסוק סער UH-60 בלקהוק (בהתאם למשימה) |
על הספינות החדשות מותקנות מערכות ואמצעים משופרים לגילוי וניטור מטרות, לבקרת אש, מכ"ם "אדיר" משופר, מערכות ליירוט טילים ולתקיפה ארוכת טווח באמצעות טילי ים-ים, בהם גבריאל 5 הישראלי. לדבריו של אליהו שרביט, מפקד חיל הים, שקיבל את הספינות, "לספינות אלה נועד חלק נכבד ועיקרי מעמוד השדרה של חיל הים, והן יוסיפו עומק אסטרטגי למדינת ישראל".[4] ספינת סער 6 הראשונה, אח"י מגן, עגנה בנמל חיפה ב-2 בדצמבר 2020[5], והאחרונה, אח"י ניצחון, ב-30 באוגוסט 2021[6]. באמצע 2023 נכנסו כל ספינות הסער 6 לשירות מבצעי, והן רשמו טבילת אש מבצעית במלחמת חרבות ברזל.
כל הספינות נבנו בגרמניה בעלות מוערכת של 430 מיליון אירו (1.8 מיליארד ש"ח), כאשר ממשלת גרמניה שילמה 115 מיליון אירו[1]. עלות התחזוקה השנתית של הספינות עשויה להגיע ל-260 מיליון שקל.[7] הספינות הוזמנו מחברת "טיסנקרופ", אך בפועל נבנו על ידי חברת "German Naval Yards", שנמצאת בבעלות אנשי עסקים מאבו דאבי ומלבנון. במשרד הביטחון טענו שמספנה זו בונה רק את גוף הספינות, בעוד שהמערכות יורכבו בישראל.[8] למעלה מ-90% ממערכות הלחימה בספינה הן פרי פיתוח של החברות הביטחוניות הישראליות.[9]