Loading AI tools
סוציולוג שפעל בבריטניה ובישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטנלי (סטן) כהן (23 בפברואר 1942 – 7 בינואר 2013) היה פרופסור לסוציולוגיה ולקרימינולוגיה שפעל באנגליה ובישראל. בישראל, עמד בראש המכון לקרימינולוגיה/הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנות ה-80 וה-90.
כהן תרם לפיתוח המושג פאניקה מוסרית.
כהן נולד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. אביו היה ממוצא יהודי-ליטאי. כהן גדל ביוהנסבורג בימי משטר האפרטהייד וקיבל, בנוסף לחינוך הכללי, גם חינוך ציוני. הוא למד לתואר ראשון בעבודה סוציאלית וסוציולוגיה באוניברסיטת ויטווטרסראנד. ב-1963 נסע לאנגליה ולמד לדוקטורט בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE). ב-1967 קיבל מינוי כמרצה באוניברסיטת דרהאם, וב-1972 עבר לאוניברסיטת אקסטר.
בשנת 1980 עלה עם משפחתו לישראל, התגורר בשכונת המושבה היוונית בירושלים ולימד באוניברסיטה העברית. בתקופה זו גילה התעניינות רבה בסכסוך הישראלי-ערבי. בשנת 1996 חזר לאנגליה, לאחר שאובחן כחולה פרקינסון, ולימד בבית הספר לכלכלה של לונדון עד לפרישתו לגמלאות. בשנת 1998 נבחר כחבר באקדמיה הבריטית[1]. במהלך כל חייו, גילה כהן התעניינות בהפרות של זכויות האדם, בהתבסס על תצפיותיו בנושא זה, בדרום- אפריקה, בבריטניה ובישראל.
כהן היה פעיל בשנות ה-70 גם בפיתוח חומרי למידה עבור האוניברסיטה הפתוחה באנגליה. אחת מתלמידותיו באוניברסיטה העברית, מימי אייזנשטדט, שכתבה בהדרכתו עבודת מ.א[2], התמנתה לימים כנשיאת האוניברסיטה הפתוחה בישראל. תלמידות נוספות שלו, שכתבו בהדרכתו עבודות דוקטורט, מלמדות באוניברסיטאות ישראליות: נדירה שלהוב-קיבורקיאן[3] ואלינה לאור קורן[4].
כהן היה נשוי לרות, ולו שתי בנות: יהודית (ג'ודית) וג'סיקה (מתרגמת מעברית לאנגלית. היא תרגמה בין היתר את ספרו של דויד גרוסמן, "סוס אחד נכנס לבר", עליו זכתה יחד עם גרוסמן בפרס בוקר היוקרתי).
מחקרו של כהן על תרומת התגובה של אמצעי התקשורת להבניה של תופעות סוטות, נחשב בעיני מדעני חברה רבים כתרומתו התאורטית החשובה ביותר של כהן לתאוריה של הסטייה החברתית. בשנת 1964, כשכהן היה דוקטורנט צעיר באנגליה, הוא צפה בהתנגשויות בין שתי קבוצות צעירים של מודס ורוקרס (אנ'), בעיירה קלקטון (אנ') באזור החוף של דרום-אנגליה. להתרשמותו של כהן, היה מדובר בקטטות שגרתיות בין צעירים, אך הדיווחים בעיתונות היו סנסציוניים ומנופחים לדעתו. כהן בדק באופן קפדני את הראיות העיתונאיות, את הדיווחים מבית המשפט, ואת דוחות המעצרים, והצליח להראות שההתפרעויות שעליהן דיווחה התקשורת, היו למעשה מינוריות למדי. כהן טען שדיווחי התקשורת יצרו תחושת סכנה ואווירה של פחד כאילו כללי המוסר של החברה נמצאים בסכנה. התקשורת, בדיווחיה, גרמה להבנייה חברתית של צורות חדשות של תרבויות-נוער שונות, ולא רק דיווחה עליהן. הניסיונות לפקח על צעירים בבריטניה של שנות ה-60, רק גרמו לכך שהן נעשו פופולריות יותר. התהליך של תיוג חברי קבוצה כ'אויבי העם' בניסיון לפגוע במעמדם רק השיג תוצאות הפוכות. הסיקור התקשורתי המופרז היה חלק מפאניקה מוסרית - מושג שמשמש מאז במדעי החברה לתיאור תגובת-יתר חברתית כלפי קבוצה חברתית מסוימת, או כלפי סוג מיוחד של התנהגות שנתפש כסוטה[5][6].
כהן שיתף פעולה, בשנות ה-70, בפרויקט מחקרי שנערך בבית הסוהר של דרהאם, עם הסוציולוג הבריטי לורי טיילור (אנ') מאוניברסיטת יורק. שיתוף הפעולה ביניהם הניב שלושה ספרים: "הישרדות פסיכולוגית"[7], "ניסיונות בריחה"[8] ו"סודות הכלא".
כהן הושפע, בהיותו דוקטורנט בבית הספר לכלכלה של לונדון, ממחאות הסטודנטים של 1968 (אנ'), ומהביקורות של גישת אנטי-פסיכיאטריה לגבי עודף הפיקוח החברתי המופעל על ידי גורמי הטיפול למיניהם. בקורתו בתחומים אלו מסוכמת בספרו "דימויים של פיקוח חברתי"[9]. בספר, הוא מדמה את הפיקוח החברתי והמקצועות הטיפוליים לרשת דייגים. לטענתו, רשת זו של פיקוח חברתי הולכת וגדלה עם הזמן, ובמקביל - צפיפותם של חוטי רשת-הפיקוח הולכת וגדלה, כך שפחות ופחות "דגים" יכולים לחמוק מלהיתפס ברשת. מסקנתו: יש להתנגד לתהליך המביא יותר ויותר אנשים להכניס לטיפול קטגוריות שלמות של אנשים אחרים באוכלוסייה.
בספרו האחרון[10] ניתח כהן מצבים פסיכולוגיים ופוליטיים שבהם בני אדם מכחישים את המציאות הלא-נעימה, או מתעלמים ממנה לחלוטין. מדובר במצבים הכרוכים באי נוחות, כמו: עוני, סבל, דיכוי ואי-צדק. ב-11 פרקי הספר הוא דן בנושאים מגוונים: הפסיכולוגיה של ההכחשה (כיצד אנשים יודעים ולא יודעים, בו-זמנית, על מה שקורה במציאות החברתית), מנגנוני ההכחשה והאמצעים הרטוריים שבהם משתמשים כדי להכחיש, ממלאי התפקידים שמסייעים להכחשה, תפקידם של העומדים-מן-הצד בתהליך ההכחשה, ודרכי התגובה למצבים של הכחשה.
עופר אדרת מצטט במדור "אחרי מות" דברים שאמר כהן (לגבי המצב של הכחשה בישראל)[11]: "כל המרכיבים של אוניברסיטה נורמלית נמצאו במקומם בהר הצופים - סטודנטים, קורסים, סילבוסים, ספריות, מחלקות, פקולטות - אבל מעת לעת חשתי תחושה מעורפלת של פרנויה, כאילו משהו לא בסדר. הוקל לי כשגיליתי כי לא היו אלה רק הפנטזיות האוטיסטיות שלי"..."התחושה הייתה כמו בסרט שתוכנן לפרטיו ובו אין כיבוש, אין אינתיפאדה והאוניברסיטה שוכנת בניו זילנד. אני זוכר טקס הענקת תארים בפקולטה למשפטים. שר המשפטים דיבר על הערך המוחלט של שלטון החוק. מחוץ לאוניברסיטה יכולת להריח את הגז המדמיע ולצפות בעשן מהכפר עיסאוויה הסמוך".
סטנלי כהן (1942-2013), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
