Loading AI tools
מתרגם מאנגלית לעברית, פעיל פוליטי, בנו של האלוף יצחק שדה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יורם שדה (2 ביולי 1944 - 6 במרץ 2021) היה מתרגם מאנגלית לעברית ופעיל פוליטי אשר ניהל מאבקים ממושכים לשמירת נופה של יפו ולהכרה בבית יצחק שדה ובגן הסובב אותו כאתר מורשת ישראלי. בנו של האלוף יצחק שדה.
 | |
| יורם שדה בביתו ביפו, 2002 | |
| לידה |
2 ביולי 1944  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 2021 (בגיל 76) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
גבעת ברנר |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב |
| שפות היצירה |
עברית |
| תקופת הפעילות | מ-1973 |
  | |
יורם שדה, נולד למרגוט מאיר שדה (לשעבר מרגוט מאייר) וליצחק שדה (לשעבר איסאק לנדוברג). אמו נפטרה בשנת 1951, בהיותו בן שבע, ואביו נפטר באוגוסט 1952 בהיותו בן שמונה[1]. הוא היה בן יחיד לאמו, ובן רביעי לאביו, שמנישואין ראשונים בעבר, הייתה לו בת אחת, אסיה, שנפטרה בגיל צעיר, ומנישואין שניים בעבר, לזהבה (גולדה) לבית פיטצקיה[2], היו לו שתי בנות, איזה[3][4] ורבקה (רבושה). אביו קרא לו בשם יורם כשם אחד משמות הקוד שלו כשהיה במחתרת. לאחר מותם של הוריו, גידלה אותו האחות הצעירה של אמו, תמר מאיר (לשעבר הילדגרד מאייר). תמר מאיר נפטרה בשנת 1968. שדה גדל וגר בבית הקרוי בית יצחק שדה, ברחוב זיכרון קדושים ביפו, מגיל חמש ועד למותו.
שדה, שירת את שירותו הצבאי כחייל בנח"ל המוצנח. הוא היה חבר בגרעין אילתה, עבר תחילה הכשרות בקיבוצים גבעת חיים וגשר, ובהמשך באילות.
במסגרת לימודיו האקדמיים, למד שדה תחילה לתואר ראשון בכלכלה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. בהמשך למד לתואר שני במדע-המדינה באוניברסיטת תל אביב, וכתב עבודת מ.א. בהדרכת פרופ' אשר אריאן, שעסקה בקבוצת "ברית שלום"[5].
שדה החל לעסוק בתרגום מאנגלית לעברית בסוף שנות העשרים לחייו. לפי עדותו, אהב לקרוא ספרים עוד מילדותו[6]. כמו כן, ערך כתבים שונים של אביו שנשארו בעיזבון. אהבת הקריאה והעריכה של כתבי אביו, השפיעו, בין היתר, על פנייתו לעסוק בתרגום. הספר הראשון שתרגם היה "הלם העתיד" של אלבין טופלר, בשנת 1973[7]. בהמשך, תרגם עבור כמה הוצאות ספרים, ואחר כך עבר לתרגם ספרים בתחומי צבא וביטחון עבור הוצאת "מערכות". לקראת סוף שנות ה-90, התמקד בעיקר בתרגומים של ספרי לימוד בתחום מדעי הרוח והחברה עבור האוניברסיטה הפתוחה.
הספרים האחרונים שיצאו לאור באוניברסיטה הפתוחה בתרגומו, לפני מותו בשנת 2020, היו שני הכרכים של הקורס "חברה, קהילות, יחסים - מבוא לחשיבה חברתית", שנכתבו במקור באוניברסיטה הפתוחה הבריטית. חמישה ספרים נוספים שתרגם יצאו לאור ב-2021 לאחר מותו: שלושה מהם בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה ועוד שני ספרים בהוצאות שונות (עם עובד, כרמל). בסך הכול תרגם שדה כמה עשרות ספרים וקובצי-מאמרים במשך תקופה של כ-50 שנה. פירוט תרומתו של שדה, לספרות המתורגמת לעברית, נמצא בפרק "רשימה של תרגומיו מעברית לאנגלית", בהמשך ערך זה.
הוא נהג לעבוד בביתו, ופעמים רבות היה יוצא אל גינת הבית ועובד שם, מול הים, בדרך כלל קבע לעצמו מכסות עבודה, אם מבחינת מספר העמודים שתרגם כל יום, ואם מבחינת שעות העבודה שקצב לעצמו.
העקרונות שניצבו לנגד עיניו כמתרגם היו:
יורם שדה התעניין בסכסוך הישראלי-ערבי ומדי פעם הביע את דעתו בפומבי בנושא זה, בעיקר דרך כתיבה. עמדותיו היו ברוח השמאל הציוני בנוסח מפ"ם ומר"צ. עמדות אלו זכו לידי ביטוי גם בעבודת התזה שלו על "ברית שלום"[5].
בצעירותו, כתב מאמר בעיתון "הארץ" בזכות תוכנית השלום של נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי[9], ובהמשך התפלמס עם משה סנה, מעל דפי העיתון, על התכנית ועל תוכני מאמרו[10]. נושא אחר שעליו כתב בשנת 1972 היה פרשת עקורי איקרית ובירעם[11]. בשנת 1997, סיים שדה לנסח מתווה מפורט להסדר שלום בין ישראל לפלסטינים, ששיקף את מחשבותיו על הנושא במשך שנים, ואף השקיע הון עצמי רב בהוצאה לאור של התכנית כמוסף מיוחד, שצורף לעיתון "הארץ"[12].
יורם שדה, המשיך להתגורר ביפו בבית הוריו - בית יצחק שדה - כל חייו, ובגלל מיקומו של הבית, גילה עניין גם בשמירת נופה של יפו. שדה ואשתו פעלו במסגרת עמותת יפו יפת ימים על מנת למנוע בנייה מאסיבית לחופה של יפו. כחלק מן המאבק, סייע לבמאי פרדי גרובר בהכנת הסרט על "מדרון הזבל" ביפו. בהמשך, הוקם פארק המדרון על "הר הזבל" שעל החוף[13]. במקביל למגוריו בבית, הזמין שדה יחידים וקבוצות לסייר סיורים לימודיים במקום, כדי להעביר את מורשת המקום: דמותו של יצחק שדה, ייסוד הפלמ"ח, והקמת המדינה.
בין שדה לשכניו והמדינה התנהל סכסוך ארוך שנים סביב הזכויות בשטח גן הצמוד לבית יצחק שדה. השכנים, פעילי סביבה, עיריית תל אביב ומינהל מקרקעי ישראל טענו כי שדה עשה שימוש פרטי בשטח גן ציבורי בין הבית למצוק הים ביפו, כאשר בנה גדר לחסימת הגישה אליו[14]. מנגד טען שדה שהגן שהוקם על ידי אביו הוא חלק משטח הבית ומשמש כגן זיכרון, וכי השימוש בשטח מיועד לשמירה על האתר ההיסטורי. הסכסוך כלל תביעות הדדיות בין שדה לשכניו[15][16]. בשנת 2006 דחה בית משפט השלום תביעת דיבה של שדה נגד שכניו, ובפסק הדין נכתב כי שדה השתלט על השטח הציבורי[17]. ערעורו של שדה נדחה בבית המשפט המחוזי והעליון[18]. ב-2015 הורשע שדה בעבירות של לשון הרע, לאחר שהעלה מספר סרטונים בהם הוא מתעד את שכניו תחת כותרות פוגעניות. נגזרו עליו חודשיים מאסר על תנאי ופיצוי לשכניו בסכום של 20 אלף ש"ח[19]. בשנת 2020 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי לשדה אין זכויות בשטח הגן[15].
על רקע המאבקים המשפטיים בהם היה מעורב כתב שדה את הספר "התחתונים"[20][21], שמסכם חמישה מאבקים משפטיים נבדלים שהוא ניהל לאורך תקופה של יותר מעשרים שנה. בספרו מנסה שדה, דרך המקרה הפרטי שלו, להגיע לביקורת כללית על דרך תפקודן של רשויות המשפט בערכאות התחתונות. שדה בוחן בספרו את המשפטים שבהם היה מעורב, בעזרת שלושה קריטריונים: אמת, חוק וצדק. הוא טוען כי בדרך כלל השופטים לא התמצאו בתיקים שניהלו, לא קראו את התיקים, ושפסקי הדין היו תערובת של מקריות ורשלנות. המקרה הבוטה ביותר, מנקודת ראותו של שדה, הוצג בפרק האחרון של הספר, שבו גולל את תביעת הדיבה שהגיש כנגד מי שטענו שגן יצחק שדה הצמוד לביתו לא היה קיים בימי אביו, וייחוסו ליצחק שדה הוא תולדה של רצונו של יורם שדה לספח את החלקה לביתו. לטענת השופטת, אלה שהפיצו דיבה זו זכאים להגנה של "אמת בפרסום". כך ביטלה השופטת בקביעתה את עובדת קיומו של הגן בעבר, אף על פי שהוא תועד בספרות ובשירה (אצל אלתרמן, למשל), בעיתונות ובתמונות, וחקוק בזיכרונם של אנשים רבים שעדיין חיו בזמן המשפט[22].
שדה ציין באוטוביוגרפיה שלו כי הוותיק בידידיו הוא ד"ר אפרים סנה[23] (פרומ'ה), בנו של ד"ר משה סנה. אפרים סנה, מכהן כיום כיו"ר עמותת פרס יצחק שדה לספרות צבאית והוא גם היה זה שהספיד את יורם שדה, לאחר מותו[24][25].
שדה נישא לעיתונאית זיוה יריב (לבית הורוביץ) בשנת 1973, ונולדו להם שני ילדים.
שדה נפטר בגיל 76 ממחלה. נקבר בבית העלמין האלטרנטיבי בגבעת ברנר, בסמוך לבית הקברות של הקיבוץ בו נקברו הוריו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
