Loading AI tools
משפחה של צמחים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סולָנִיִים (שם מדעי: Solanaceae) היא משפחה גדולה של צמחים בעלי פרחים מסדרת הסולנאים (Solanales), שערכם הכלכלי רב כגידולי שדה וכצמחי מרפא, תבלין ובושם. המשפחה מונה כ-100 סוגים וכ-2600 מינים הגדלים באזורים הטרופיים והממוזגים ברוב העולם כולל אמריקה, אסיה, אירופה, אפריקה, אוסטרליה, גינאה החדשה ואיים באוקיינוס השקט. המשפחה מקיפה בעיקר צמחים עשבוניים או מטפסים, אבל גם שיחים ועצים שמשויכים לסוג הגדול סולנום, שכולל כמעט מחצית המינים של המשפחה כולה[1][2].
 סולניים | |
|---|---|
.jpg) | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סולנאים |
| משפחה: | סולניים |
| שם מדעי | |
 Solanaceaeז'יסייה, 1789 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
משפחת הסולניים בעלת חשיבות כלכלית רבה. נמנים עמה ירקות שונים המהווים מרכיב יסודי בסל המזונות והתבלין של האדם, כגון חציל, דודא, פלפלת, עגבנייה, שלפח ופטוניה. ערך תזונתי רב נודע לתפוח אדמה שהפקעות משמשים למאכל שלו, וערך כלכלי לצמח הטבק כמקור לעישון ולהרחה. משפחה זו מהווה מקור חשוב לאדם לא רק למזון, אלא לתבלינים, לתרופות ולצמחי נוי. חלק מן המינים שמשו במהלך ההיסטוריה כצמחי מרפא מצד אחד וכצמחי רעל מאידך. חלק מהצמחים מכילים אלקלואידים, כגון סולנין (Solanine), בעלי פעילות ביולוגית, העשויים להפוך לרעילים עבור בני אדם ובעלי חיים ולגרום לתגובה של גירוי ואף של מוות.
חלק ניכר מהסולניים מוצאם ביבשת אמריקה והגיעו לתודעה ולשימוש אוכלוסיית אירופה רק אחרי מסעות קולומבוס במאה ה-15.
עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים או שיחים או מטפסים או לעיתים רחוקות עצים קטנים.
הגבעולים זקופים או מטפסים. מבחינה אנטומית מציה בגבעול שיפה פנימית.
העלים חסרי ריח, מסורגים על פי רוב או נגדיים בקרבת התפרחות או כולם מרוכזים בשושנת (למשל דודא רפואי). בבסיס הפטוטרת אין לוואים, הטרף בעל שפה משוננת, שסועה או מחולקת לאונות לעיתים רחוקות תמימה (למשל אטד, ספלה, ופטוניה). העלים לעיתים שעירים.
הפרחים יחידים או ערוכים בתפרחות דו-קרניים.
הפרחים כרגיל דו-מיניים, נכונים (סימטריים) או בלתי נכונים. הגביע בעל 5 אונות, הכותרת מאוחת עלים ובעלת 5 אונות.
האבקנים חמישה כמספר עלי הכותרת, לעיתים אחד מהם או יותר חסר או מנוון, והם מאוחים בצינור הכותרת וקבועים בין עלי הכותרת.
השחלה עילית, בת 2 עד 5 מגורות. עמוד השחלה עם צלקת אחת או יותר יוצא מראש השחלה.
השיליה זוויתית על פי רוב בעלת ביציות מרובות[3].
הפרי הוא ענבה כמו עגבנייה ודודא (לעיתים רחוקות בית גלעין) או הלקט (כמו דטורה, פלפלת הצ'ילי) הנבקעת או נסדקת בעת שיבשה, ומשחררת מתוכה את זרעיה. ההלקט נפתח לרוחבו על ידי מכסה (למשל בשיכרון) או על ידי קשוות (שסע או נקב) בראשו (למשל בטבק)
הזרעים מרובים, לרוב עגולים ושטוחים, קוטרם נע בין 2 ל-4 מ"מ בקירוב.
בדרך כלל השיפה שמובילה מוצרי הטמעה היא חיצונית לעצה שתפקידה הובלה בעיקר של מים. במשפחת הסולניים מצוי חלק מהשיפה גם מצדה הפנימי של העצה (כלפי מרכז הגבעול) בדומה למשפחת ההדסיים, ההרדופיים החבלבליים והמורכביים[4].
בישראל וסביבתה גדלים בבר 28 מינים מ-9 סוגים, מהם 9 מינים שמוצאם אינו במזרח התיכון, 8 מאמריקה ואחד מאוסטרליה[5][6].
הסולניים ידועים בהכילם אלקלואידים בעלי פעילות ביולוגית. משערים כי התפתחו בהם כימיקלים חנקניים אלו כדי להרתיע בעלי חיים מלאכול אותם. בני אדם יכולים לעשות בהם שימוש אך עלולים גם להיפגע מהם. אחת הקבוצות העיקריות היא האלקלואידים הטרופנים (Tropane). צמחים לדוגמה המכילים אותם הם דטורה, דודא רפואי ועץ הברוגמנסיה. הטרופנים כוללים את האטרופין, הסקופולאמין, וההיוסציאמין. למרות רעילותם הגבוהה של הטרופנים, הם נחשבים לחומרים חשובים לרפואה, תחת שימוש נכון ובמינונים זעירים. בין השאר, יש כאלו היכולים לעצור תופעות אלרגיות רבות; סקופולאמין מגדיל את אישוני העין, ובכך מסייע בבדיקות עיניים.
האלקלואיד המפורסם ביותר במשפחת הסולניים הוא הניקוטין.
אלקלואיד אחר, קפסאיצין, מצוי בסוגי פלפלת, הכולל בתוכו את פלפלת הצ'ילי. רכיב זה אינו רעיל לבעלי חיים. עם זאת, אצל רוב היונקים הוא מגרה קולטני כאב ברקמות אפיתליות אשר חשים חום. הדבר גורם לתחושת חריפות או "שרפה" על אף שאין המדובר בבעירה כימית. בריכוזים גבוהים משתמשים בחומר ב"תרסיס פלפל".
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
