ז'אן-פול סארטר
פילוסוף צרפתי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ז'אן-פול סארְטְר (בצרפתית: Jean-Paul Sartre; 21 ביוני 1905 – 15 באפריל 1980) היה פילוסוף, סופר, מחזאי, תסריטאי, אקטיביסט, כותב ביוגרפיות, מבקר ספרות ומשורר צרפתי.
לידה |
21 ביוני 1905 פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית |
---|---|
פטירה |
15 באפריל 1980 (בגיל 74) פריז, הרפובליקה הצרפתית החמישית |
שם לידה | Jean-Paul Charles Aymard Sartre |
מקום קבורה | בית הקברות מונפרנאס |
השקפה דתית | אתאיזם |
מקום לימודים | תיכון הנרי הרביעי, תיכון לואי הגדול, Cours Hattemer, אקול נורמל סופרייר, סורבון |
מוסדות | תיכון קונדורסה |
זרם | אקזיסטנציאליזם |
תחומי עניין | מטאפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה, מדע המדינה, אונטולוגיה, פנומנולוגיה |
עיסוק | מחזאי, פילוסוף, סופר, סופר פוליטי, פעיל שלום, אינטלקטואל, פובליציסט, סוציולוג, לוחם מחתרת, מבקר ספרות, אפיסטמולוג, מסאי, מחבר רומנים, ביוגרף, תסריטאי, תמלילן |
הושפע מ | דקארט, קירקגור, קאנט, הגל, ניטשה, מרקס, הוסרל, היידגר, דה-בובואר, קאמי, לוינס |
השפיע על | דה-בובואר, קאמי, לוי, לוינס, ז'נה, לאינג, צ'ה גווארה |
מדינה | צרפת צרפת |
פרסים והוקרה |
פרס נובל לספרות (1964) פרס הרומן הפופוליסטי עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים |
בן או בת זוג |
|
חתימה | |
סארטר היה אחד מדמויות המפתח בפילוסופיה של האקזיסטנציאליזם והפנומנולוגיה, ואחד הדמויות המובילות בפילוסופיה הצרפתית של המאה ה-20 ובמרקסיזם. עבודתו השפיעה גם על הסוציולוגיה, התיאוריה הביקורתית, התיאוריה הפוסט-קולוניאלית ועל ביקורת הספרות, וממשיכה להשפיע על תחומים אלה גם כיום.
סארטר התפרסם גם בזכות היחסים הפתוחים (open relationship) שהיו לו עם סימון דה בובואר, הפילוסופית והסופרת הפמיניסטית והאקזיסטנציאליסטית. יחד, סארטר ודה בובואר, ערערו על ההנחות והציפיות התרבותיות והחברתיות שלאורם חונכו, הנחות וציפיות שהם ראו כבורגניות, גם באורחות החיים שלהם וגם במחשבה הפילוסופית שלהם. הקונפליקט בין קונפורמיות מדכאת והרסנית מבחינה רוחנית (חוסר תום לב) ודרך "אותנטית" להוויה - הפך לנושא הדומיננטי ביצירתו המוקדמת של סארטר, נושא המגולם בעבודתו הפילוסופית המרכזית שהתפרסמה ב-1943 "Being and Nothingness"[1]. המבוא של סארטר לפילוסופיה שלו מובע ביצירתו האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם (L'existentialisme est un humanisme, 1946), שהוצג במקור כהרצאה.
בשנת 1964 הוענק לסארטר פרס נובל לספרות אף על פי שניסה לסרב לכך.