תורת ההכרה
חקר טבעו של הידע האנושי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תורת ההכרה (אֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה; מיוונית עתיקה: אפיסטמֶה (ἐπιστήμη) – ידע, לוגיה (λογία) פירושה "תורה") היא ענף של הפילוסופיה, שבו נחקרים טבעה, מקורותיה וגבולותיה של הידיעה. בעברית נחשבות לעיתים הכרה וידיעה כמילים נרדפות ועל כן אפיסטמולוגיה נקראת גם תורת הידיעה. שאלות מרכזיות בהן תורת ההכרה עוסקת לדוגמה הן: מהי ידיעה? כיצד היא נרכשת? ומהו היחס בין המציאות לידיעה?
נושא מרכזי באפיסטמולוגיה הוא, ניתוח היחסים שבין טבע הידיעה לבין המושגים אמת, הצדקה אפיסטמית, רציונליות ואמונה. נושא נוסף הוא, השאלה האם בכלל ניתן לדעת משהו, כלומר, האם הספקנות היא נכונה ובאיזו מידה. המושג אפיסטמולוגיה נטבע על ידי הפילוסוף הסקוטי ג'יימס פרדריק פרייר אשר פעל במאה ה-19, אולם היבטים שונים שלה משכו את תשומת ליבם של פילוסופים לאורך ההיסטוריה כבר החל מהפילוסופים הקדם-סוקרטים .