לצורכי הערכה ואבחון של מחלות מערכת העצבים, עושה הנוירולוגיה שימוש במגוון כלים, כגון: בדיקה נוירולוגית, מכשור דימות מוחי, מבחנים קוגניטיביים, בדיקות שינה, בדיקות דם ובדיקת הנוזל המוחי-שדרתי.
הבדיקה הנוירולוגית היא בדיקה גופנית של תפקודי מערכת העצבים, המתבצעת לאחר אנמנזה ראשונית ובדיקות גופניות כלליות אחרות לפי הצורך. בדיקה נוירולוגית מלאה כוללת את המרכיבים העיקריים הבאים[3]: מצב הכרה וקוגניציה, מערכת החישה, העצבים הקראניאלים, תנועה ויציבה, תפקודי המח הקטן (מוחון / צרבלום), רפלקסים, וסימנים מנינגיאלים (של קרומי המח). ממצאים קליניים בבדיקה זו יצריכו בדיקות עומק ספציפיות או הפניה להתמחויות נוספות. הבדיקה הנוירולוגית יעילה הן במצבי חירום והן בהערכה במרפאה.
שיטות הדימות נותנות תמונה של המוח, הן מבני והן תפקודי, באופן לא פולשני. בדיקות אלה כוללות, בין היתר, טומוגרפיה ממוחשבת (CT) וכן טומוגרפיה ממוחשבת של כלי הדם (סיטי אנגיוגרפיה), דימות בתהודה מגנטית (MRI) ודימות תפקודית בתהודה מגנטית (fMRI), אלקטרואנצפלוגרם (EEG) שהיא בדיקת הפעילות החשמלית של המח, ועוד. לצורך בדיקת מחלות ובעיות אחרות שמפריעות יותר לתפקוד הנפשי-בסיסי או שהן בעלות השלכה קוגניטיבית עזה יותר, הנוירולוגיה עושה שימוש בהערכה נוירופסיכולוגית, אם כי הנוירופסיכולוג אינו חייב להיות בעל הכשרה של רופא. מבחנים נוירופסיכולוגיים עשויים להינתן גם על ידי פסיכולוג מומחה בנוירופסיכולוגיה, ולצורכי מחקר גם על ידי אחרים שהוכשרו לכך (כמו מדעני מוח). מבחנים כאלה הם למשל סוללת הבחינות לוריא נברסקה, או סוללת הלסטד-רייטן.
כמו כן עושה הנוירולוגיה שימוש נרחב בבדיקת כימיה של הדם או בבדיקה של הנוזל המוחי-שדרתי אשר נלקח מעמוד השדרה בניקור מותני. בדיקות אלה יכולות להעיד על חוסר איזון כימי הנגרם ממחלות נוירולוגיות מסוימות.
בדיקת EEG (אלקטרואנצפלוגרם) במעבדה לצורכי מחקר קוגניטיבי התנהגותי.
מחלות אוטו־אימוניות של מערכת העצבים – קבוצת מחלות שבהן הפגיעה במערכת העצבים או השרירים נגרמת ממנגנון דלקתי, ובעיקר ממנגנון אוטו־אימוני שבו מערכת החיסון תוקפת מרכיבים שונים של הגוף. דוגמאות למחלות כאלה הן טרשת נפוצה, מיאסטניה גרביס, פולימיוזיטיס, תסמונת גייאן-בארה, CIPD (Chronic inflammatory demyelinating polyneuropathy).
הפרעות תנועה – קבוצת מחלות שבהן הפגיעה היא במערכת הבקרה של תנועות הגפיים והגוף. בשל הפגיעה הזאת מתפתחות הפרעות תנועה שבאות לידי ביטוי בתופעות הבאות: נוקשות, רעד, איטיות, הפרעות הליכה ותנועות לא רצוניות. דוגמאות למחלות האלה הן מחלת פרקינסון, דיסטוניות, כוריאה וטיקים.
אפילפסיה – קבוצת מחלות שבהן התפרקות חשמלית פתאומית במוח גורמת לפרכוסים, לאובדן הכרה, לבלבול או לאובדן זמני של תפקודי מוח.
מחלות צרברו־וסקולריות – קבוצת מחלות שפוגעות בכלי הדם במוח וגורמות לאירועים מוחיים (שבץ). האירוע המוחי יכול להתרחש בעקבות חסימה של כלי דם (למשל, בגלל קריש דם או טרשת עורקים) או בעקבות דימום מכלי דם אל תוך רקמת המוח (למשל, בגלל לחץ דם גבוה).
מחלות נוירו־מוסקולריות – קבוצת מחלות הפוגעות במערכת העצבים ההיקפית, בשרירים ובחיבור ביניהם. הקבוצה הזאת כוללת מחלות מטבוליות שונות – גנטיות ונרכשות, ניווניות ודלקתיות. דוגמאות למחלות מהקבוצה הזאת: מחלות הנוירון המוטורי (ALS), נוירופתיות שונות ודיסטרופיות שרירים.
הפרעות התנהגות על רקע נוירולוגי – מדובר בסדרה ארוכה של הפרעות קוגניטיביות ומנטליות ובהן הפרעות קשב וריכוז, הפרעות זיכרון, הפרעות דיבור, ליקויים בתפיסת המרחב, הפרעות בתכנון פעולה ובשיפוט סיטואציה. אלצהיימר שייכת לקטגוריה הזאת של הפרעות התנהגות על רקע נוירולוגי.
כאבי ראש שייכים לתחום הנוירולוגיה – אם מדובר בכאב ראש ראשוני, כלומר כאב ראש שאינו סימפטום למחלה אחרת. כאבי ראש ראשוניים מתחלקים בעיקר למיגרנות ולכאבי ראש שנגרמים ממתח נפשי, אך יכולות להיות סיבות נוספות, שכיחות פחות, למשל תסמונת העצב המשולש (כאב חד וקצר בפנים שחוזר על עצמו שוב ושוב).
מחלות ניווניות של מערכת העצבים. אלו מחלות בהן חלקים של מערכת העצבים מתנוונים ונהרסים. רוב מחלות אלו עדיין נמצאות במחקר וסיבת הופעתן לא ברורה – למשל מחלת אלצהיימר או מחלת פרקינסון.
גידולים – באזורים שונים של מערכת העצבים יכולים להתפתח גידולים מסוגים שונים, שפירים או ממאירים.
מחלות שינה – תהליך ומחזור השינה מתרחש בתוך המוח. סיבות שונות פנימיות וחיצוניות למוח יכולות לגרום להפרעה במחזור השינה כמו חוסר שינה או סהרוריות (סומנבוליזם).
כאב – הכאב קשור מאוד למערכת העצבים. הנוירולוגיה עוסקת רבות בחקר תהליך הכאב וטיפול בסוגי כאב ייחודיים כמו מיגרנה.
לקות קשב וריכוז וליקויי למידה – הפרעות אלו מטופלות בעיקר על ידי נוירולוגים של ילדים, אם כי ההפרעות קיימות גם במבוגרים.
להפרעות נוירולוגיות יש לעיתים קרובות תסמינים פסיכיאטריים כמו הפרעות במצב רוח[דרוש מקור] ובעיות קוגניטיביות במחלת אלצהיימר ובמחלת הנטינגטון[דרושה הבהרה] ועוד דוגמאות. לפיכך, לעיתים קשה להבחין באופן ברור בין שני התחומים על בסיס ביולוגי.
למרות האמונה שהפרעות נפשיות הן למעשה הפרעות נוירולוגיות שמבטאות פגיעה במערכת העצבים המרכזית, באופן מסורתי הן מסווגות באופן נפרד ומטופלות על ידי פסיכיאטרים. במאמר סקירה מ-2002, כתב ד"ר ג'וזף מרטין, נוירולוג ודיקן בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד: "ההפרדה בין שתי הקטגוריות היא שרירותית, ומושפעת לעיתים קרובות מאמונות ולא מתצפיות מדעיות מוכחות."[6]
Mcdonnell, M. D., Ikeda, S., & Manton, J. H. (2011). An introductory review of information theory in the context of computational neuroscience. Biological Cybernetics, 105(1), 55-70.
"The integration of neurology, psychiatry, and neuroscience in the 21st century". The American Journal of Psychiatry 159 (5): 695–704. May 2002. doi:10.1176/appi.ajp.159.5.695. PMID11986119.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
נוירולוגיה, דף שער בספרייה הלאומית
