תסמונת העצב המשולש
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תסמונת העצב המשולש (באנגלית: Trigeminal neuralgia) היא הפרעת כאב נוירופתית ארוכת טווח הפוגעת בעצב המשולש. ישנן שתי צורות לתסמונת העצב המשולש, צורה טיפוסית ובלתי-טיפוסית, כששתי הצורות עלולות להופיע אצל אותו אדם. הצורה הטיפוסית מביאה למחזורים של כאב חמור ופתאומי המתרחשים במשך מספר שעות. הכאב הוא דמוי הלם בצד אחד של הפנים שנמשך שניות עד כמה דקות, מחזורי כאב אלו יכולים להתרחש במשך מספר שעות. הצורה הבלתי-טיפוסית גורמת לכאב צורב מתמיד שהוא פחות חמור. מחזורי כאב אלו עשויים להיות מופעלים על ידי כל מגע בפנים[1]. התסמונת נחשבת לאחת ההפרעות הכואבות ביותר הידועות ברפואה, ולעיתים קרובות מביאה לכדי דיכאון[2].
 | |
| העצב המשולש | |
| תחום | נוירולוגיה |
|---|---|
| מיקום אנטומי | העצב המשולש |
| טיפול |
|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | 794402 |
| MeSH | D014277 |
| סיווגים | |
| ICD-11 | 8B82.0 |
הגורם המדויק אינו ידוע, אך מאמינים כי הוא כרוך באובדן המיאלין של העצב המשולש[3]. זה עלול להתרחש עקב דחיסה של כלי דם כאשר העצב יוצא מגזע המוח, טרשת נפוצה, שבץ מוחי או טראומה. סיבות פחות שכיחות כוללות גידול ומום עורקי[1]. האבחנה מבוססת בדרך כלל על התסמינים, לאחר שלילת גורמים אפשריים אחרים כגון נוירלגיה פוסט-הרפטית[4][1].
הטיפול כולל תרופות או ניתוחים[1]. קארבאמזפין נוגד פרכוסים או אוקסקארבאזפין הוא בדרך כלל הטיפול הראשוני, והוא יעיל בכ-90% מהאנשים[4]. תופעות לוואי מתרחשות לעיתים קרובות המחייבות גמילה מסמים אצל עד 23% מהחולים[4]. אופיואידים בדרך כלל אינם יעילים בצורה האופיינית[1]. אצל אלו שאינם משתפרים או הופכים עמידים לאמצעים אחרים, ניתן לנסות מספר סוגי ניתוחים[3]. ההערכה היא כי 1 מכל 8,000 איש בשנה מפתחים את תסמונת העצב המשולש. התסמונת מתחילה בדרך כלל אצל אנשים מעל גיל 50, אך יכול להתרחש בכל גיל. נשים נפגעות יותר מאשר גברים[1]. התסמונת תוארה בפירוט לראשונה בשנת 1773 על ידי ג'ון פוטרגיל[5]. ישנם אנשים שהתחילו לסבול מכאבים אלה- כתוצאה מפגיעה מכנית בעצב-טיפול שיניים פשוט עד מורכב, או כתוצאה מטראומה אחרת כמו ניתוחים פלסטיים או תאונות. הסיבה להתפתחות הכאב דווקא במטופלים אלה ולא באחרים אינה ידועה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.