Loading AI tools
טיסה מאוישת של תוכנית מרקורי, 1961 עם האסטרונאוט וירג'יל גריסום מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרקורי-רדסטון 4 (באנגלית: Mercury-Redstone 4) הייתה משימת החלל המאוישת השנייה של ארצות הברית במסגרת תוכנית מרקורי. האסטרונאוט וירג'יל "גאס" גריסום שוגר לטיסה תת-מסלולית בת 15 דקות בחלליתו "ליברטי בל 7" (Liberty Bell – פעמון החירות) ב-21 ביולי 1961.
 | |||
 | |||
| וירג'יל גריסום לפני כניסתו לחללית ליברטי בל 7 | |||
| נתוני משימה | |||
|---|---|---|---|
| חללית | מרקורי #11 | ||
| כן שיגור | LC-5, נמל החלל קייפ קנוורל | ||
| שיגור | 21 ביולי 1961, 12:20:36 UTC | ||
| נחיתה | 21 ביולי 1961, 12:36:13 UTC | ||
| משך המשימה | 15 דק' ו-37 שנ'[1] | ||
| אות קריאה | ליברטי בל 7 | ||
| נתוני חללית | |||
| מסת החללית | בשיגור: 1,286 ק"ג | ||
| משגר | מרקורי-רדסטון MR-8 | ||
| נתוני מסלול | |||
| מספר הקפות | 0 | ||
| אפוגיאה | 190.39 ק"מ | ||
| אפהליון |
190.31 ק"מ (כדור הארץ)  | ||
| אורך מסע | 486.15 ק"מ | ||
| צוות | |||
| אנשי צוות |
וירג'יל גריסום | ||
| משימות קשורות | |||
| |||
  | |||
"ליברטי בל 7" שוגרה על גבי משגר מרקורי-רדסטון מכן השיגור LC-5 שבנמל החלל קייפ קנוורל, פלורידה, והגיעה לגובה 190.39 קילומטר לפני שהחלה לצלול חזרה במסלול בליסטי. הליברטי בל נחתה במרחק 468.15 קילומטר מכן השיגור, סמוך לאיי הבהאמה. הטיסה עברה ללא תקלות עד לנחיתה באוקיינוס, שבמהלכה הועף בפיצוץ פתח החירום. האסטרונאוט חולץ והחללית שקעה לתוך האוקיינוס. החללית חולצה מהמים רק בשנת 1999.
החללית של טיסת מרקורי-רדסטון 4 היא החללית מרקורי מספר 11 שנבנתה, וייצורה הסתיים במאי 1960. זו החללית המבצעית הראשונה שהיה לה היה חלון מרכזי אחד במקום שני חלונות קטנים מהצדדים. מבצע החללית היה קרוב יותר לתצורה הסופית שנדרשה לטיסה מסלולית (ושונה מהחללית שהשתמשו בה לטיסת מרקורי-רדסטון 3.[2]
אחד החידושים בחללית היה שחרור של הפתח הכניסה הראשי על ידי חומר נפץ. עד אז, פתח יציאה היה קרוב לאנטנה, והקשה על האסטרונאוטים לצאת. פתח הכניסה היה ננעל על ידי 70 ברגים, והיה מקשה על פעולות חילוץ במקרה של אסטרונאוט פצוע. על כן הוחלט לאחר דיונים, ליצור ידית אשר תשחרר את הפתח בפיצוץ מבוקר. כדי להגיע לידית היה צריך להסיר לוח קטן ליד הפתח (למנוע הפעלה בטעות). כל התוספת עם חומר הנפץ הוסיפה לחללית משקל של 10.43 ק"ג.[2]
החלון המרכזי העניק זווית ראייה של 30 מעלות לאופק ו-33 מעלות במאוזן. החלון יוצר על ידי חברת קורנינג בניו יורק, והורכב ממספר שכבות. השכבה החיצונית, הייתה בעובי של 0.89 ס"מ (0.35 אינץ'), ויכלה לעמוד בטמפרטורות של עד 982 צלזיוס (1,800 פרנהייט).[2] החלון הרחב נועד לסייע לאסטרונאוטים במהלך ניווט החללית והערכת ההכוון שלה.[3]
כמו בטיסה הקודמת, החללית הייתה מחוברת למגדל בריחה בגודל של 4.78 מטר, לסיוע במקרה של שיגור שבוטל. מערכות הנחיתה, התקשורת, מגן החום ושליטה בטמפרטורה בתוך התא היו זהות גם כן.[3]
החללית נקראה "ליברטי בל 7" (פעמון החירות 7) על שם פעמון החירות בפילדלפיה פנסילבניה, ו-7 לכבוד שבעת האסטרונאוטים של טיסות מרקורי. את החללית צבעו בפס לבן אלכסוני המתחיל בבסיס של החללית ועולה לכיוון הקצה, בצורה המחקה את הסדק המפורסם בפעמון החירות.
גריסום וגלן התאמנו על החללית במגוון תרחישים בקייפ קנוורל בתא המדמה טיסה בגובה רב. תוך כדי טיסתם כל צוות התמיכה והרופאים בדקו מדדים ונוהלי תחנת הקרקע נבחנו. לקראת הטיסה הם התאמנו בכ-100 תרחישים שונים.[2] משגר הרדסטון MRLV-8 הגיע לקייפ קנוורל ב-8 ביוני 1961. סקר מוכנות לשיגור התבצע ב-15 ביולי 1961, ובו הוכרזה מוכנות של החללית #11 ושל המשגר למשימה. באותו יום נבחרה השם של החללית כ"ליברטי בל 7" ("פעמון החירות 7").
המשימה הייתה זהה במאפייני למשימת מרקורי-רדסטון 3, ותוכננה להגיע לאפוגיאה של 187 ק"מ, וטווח טיסה של 481 ק"מ. לפי התכנון, ההאצה המקסימלית שגריסום יחווה הייתה 6.33 g (תאוצה של 62 מטר/שנייה בריבוע).
בבוקר 21 ביולי 1961, גאס גריסום נכנס לחללית ליברטי בל 7 בשעה 8:58 UTC. כדי לסגור את פתח החללית היה צריך להבריג 70 ברגים במקומם. אולם 45 דקות לפני מועד השיגור, התגלה כי אחד הברגים היה לא מיושר במיקום הנכון. הספירה לאחור הופסקה ל-30 דקות במהלכה הוחלט כי 69 הברגים הנותרים צריכים להספיק כדי להחזיק את הפתח במקומו.[2] לאחר עוד 2 עיכובים במהלך הספירה לאחור, ניתן אור ירוק לשיגור.
אלן שפרד היה בחדר הבקרה וניהל את התקשורת מול גריסום.
מרקורי רדסטון 4 שוגרה ב-21 ביולי 1961, בשעה 12:20:36 UTC. משך הטיסה היה 15 דקות ו-37 שניות.[1] במהלך הטיסה, החללית הגיע לגובה של 190.4 ק"מ ולטווח של 486.2 ק"מ מאתר השיגור.
לאחר הטיסה גריסום הודה כי הוא חשש בהתחלה, אך צבר ביטחון ככל שהטיסה התקדמה. כיוון ששמע את המנוע מתחיל לבעור על כן השיגור, הוא חשב שהשעון המודד את הזמן שעבר בטיסה התחיל באיחור. השיגור התקדם כמתוכנן, עם תנאי טמפרטורה נוחים בחללית ובחליפה. הוא הסתכל דרך החלון לאופק אולם עקב איבוד ידיעת ההכוון רגעי של הטייס הוא לא שם לב להתנתקות המשגרים. אחרי 2:33 דקות הוא הגיע רשמית לחלל.[4]
במהלך הטיסה גריסום דיווח כי הוא חווה מעט סחרור ויש לו בעיה עם ההגאים של ההכוון. הוא היה מוקסם מהנוף ודיווח שהנוף הרבה יותר מרהיב מהמדידים והחיישנים בחללית.[2] עד שהגיב לביצוע הסיבוב הזמן המיועד עבר והוא סטה יותר מידי. הוא בדק את התמרונים השונים ועבר למערכת הבקרה השנייה, שהגיבה לו יותר טוב, למרות צריכת דלק יותר גבוהה. תצפיותיו וניסיונותיו לזהות את הנוף גרמו לו להיות מאחורי הלו"ז המתוכנן.[2] בדקה 6:51, היה מוכן לכניסה בליסטית חזרה.[4]
כשליברטי בל הייתה בגובה של 190.32 ק"מ, גריסום הפעיל את המנועים חזרה, בקצב של 171 פעימות לדקה. הכוון החללית במהלך הכניסה חזרה היה בזווית של 14 מעלות למישור וגריסום ניסה לראות כוכבים לזיהוי ההכוון, אולם ההכוון גרם לכך שאור השמש נכנס לתא ואילולי ידע גריסום כי נורת האזהרה על תאוצת 0.5g הייתה אמורה לדלוק הוא לא היה שם לב אליה. עם זאת, הוא לא הרגיש את הרעידות אלא רק קרא לתחנת הקרקע את מדידות החיישנים.
בגובה 6.4 ק"מ נפרש מצנח הבלימה ובגובה 3.7 ק"מ נפרש המצנח הראשי, אשר נפרש בגובה 300 מטר לפני הגובה המיועד. גריסום שם לב למספר קרעים במצנח, אולם קצב הירידה נשמר כצפוי. עם השמעת ה"נקישה" המעידה על פריסת בלון האוויר המגן על החללית בנחיתה, גריסום הרים את הקסדה וניתק את צינור החמצן, אך השאיר את הצינור המחובר לחליפה שלו. ברגע שהחללית התיישרה במים, גריסום ניתק את המצנחים וחיכה לחילוץ. מסוקי החילוץ יצרו עימו קשר וגריסום ביקש חמש דקות לתעד את המידע. לאחר שסיים, הוא הסיר את המכסה מכפתור המיועד לפיצוץ דלת החללית וחיכה לחילוץ.
פתאום, דלת החללית התפוצצה והשתחררה ומים התחילו להיכנס לחללית. החללית החלה לשקוע. גריסום משוכנע שהוא לא נגע בכפתור. כיוון ששחרר את רוב הצינורות של החליפה הוא השתחרר במהירות מהקסדה והחל לטפס מחוץ לחללית, ולשחות ממנה. טייסי המסוק המתקרב ניסו בינתיים להציל את החללית ולתפוס את החללית הטובעת, אולם כמות המים שנכנסו הפכו אותה לכבדה (יותר מ-2,300 ק"ג), כבד מדי לחילוץ והמסוקים שחררו אותה.[2] גריסום החל לספוג מים דרך אחד מהצינורות הקשורים לחליפה שלו, והיה צריך סיוע בחילוץ מהמים. החללית שקעה באוקיינוס, באזור בעומק של 5.1 ק"מ.
למרות הצהרותיו של גריסום כי הוא לא שחרר את הדלת ופוצץ אותה לפני הזמן, היו שחשבו כי הוא היה אחראי. ועדת חקירה לא יכלה לקבוע בוודאות אם הוא לחץ בטעות. גריסום עצמו ניסה מגוון רחב של תרחישים על דגם החללית כדי לבחון אם הוא היה יכול להפעיל בטעות, ללא הצלחה.[5] טיסות מאוחרות יותר הראו כי וולטר שירה ואסטרונאוטים נוספים נפגעו בידיהם מהרתע כאשר הם הפעילו את המתג והפיצוץ, וגריסום לא נפגע במהלך טיסתו.[2]
במשך 14 שנה נעשו מאמצים לאתר את החללית, בהם מספר מסעות חילוץ משותפים של חברת Oceaneering International מיוסטון, טקסס. מסעות לחילוץ נעשו בשנת 1992, ו-1993, במימון משותף עם ערוץ דיסקברי.[6] ב-20 ביולי 1999, יום השנה ה-30 של נחיתת אפולו 11 על הירח, (ויום אחד לפני ציון יום השנה ה-38 לטיסת מרקורי רדסטון 4) "ליברטי בל 7" הורמה מקרקעית האוקיינוס.
החללית נמצאה לאחר 14 שנים של מאמץ על ידי ניופורט בעומק של כמעט 4.9 ק"מ, במרחק של 560 ק"מ דרום מזרח מקייפ קנוורל. בין הפרטים שחולצו היו גם חלק מחליפת הטיסה וכן מטבעות זיכרון שהועלו לחלל ונועדו לחלוקה לאחר הטיסה.[6]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
