Loading AI tools
פילוסוף דתי, מייסד הרקונסטרוקציוניזם מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי מנחם קפלן (11 ביוני 1881 – 8 בנובמבר 1983) היה רב, מנהיג והוגה מרכזי ביהדות ארצות הברית במאה ה-20, מייסד הזרם הרקונסטרוקציוניסטי ביהדות. קפלן היה נטורליסט שראה במורשת היהודית את תרבותו של העם ולא פרי השפעה אלוהית כלשהי, והטיף לדבקות בקהילה, בעם ובמסורת כעניין של הכרה והשתייכות ולא של מילוי חובה דתית.
 | |
| מרדכי קפלן, 1915 | |
| לידה |
11 ביוני 1881 שווינציאן, Sventsyansky Uyezd, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
8 בנובמבר 1983 (בגיל 102) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ארצות הברית |
| השכלה | |
| מעסיק |
המרכז היהודי, בית המדרש לרבנים באמריקה |
| תפקיד |
רב |
| השקפה דתית |
יהדות אורתודוקסית, יהדות קונסרבטיבית, יהדות רקונסטרוקטיבית |
  | |
קפלן נולד בליטא ב-11 ביוני 1881 לישראל ולחיה קפלן. בגיל שמונה, הוא היגר עם משפחתו לארצות הברית, נשלח לישיבות בניו יורק ובמקביל למד בבית ספר ציבורי. קפלן זכה לחינוך מסורתי אך פתוח[1]. אביו, ישראל קפלן, היה דיין ונקרא לכהן כראב"ד ניו יורק תחת הרב יעקב יוסף (חריף). למד למשך זמן קצר בישיבת עץ חיים במנהטן. קפלן רכש השכלה כללית בסיטי קולג' של ניו יורק החל משנת 1895 ובאוניברסיטת קולומביה החל משנת 1900[2]. בקולומביה למד פילוסופיה, סוציולוגיה וחינוך, וקיבל תואר מוסמך אוניברסיטה ודוקטור. במהלך לימודי הפילוסופיה בקולומביה הוא כתב תזה בנושא תורתו המוסרית של הפילוסוף התועלתני האנגלי הנרי סידג'וויק (אנ'). בין מוריו היו פליקס אדלר והסוציולוג פרנקלין הנרי גידינס (אנ')[3]. במקביל ללימודיו האקדמיים למד בין השנים 1893 ו-1902 בסמינר היהודי התאולוגי (JTS), אז מוסד צעיר לימים שהיה קרוב יותר לזרם האורתודוקסי. ב-1908 הוא נישא ללנה רובין ובמהלך ירח הדבש שלהם, הם נסעו לליטא, שם נבחן וקיבל את סמיכתו מהרב יצחק יעקב ריינס[4]. קפלן כיהן כאחד הרבנים בקהילת ישורון (אנ') בניו יורק עד 1909[5][1]. דעותיו לא התאימו לקהילת בית הכנסת האורתודוקסי[5]. בשנת 1912 היה ממקימי רשת בתי הכנסת "ישראל הצעיר" של היהדות האורתודוקסית-מודרנית, לצד הרב ישראל פרידלנדר.
קפלן חש בהדרגה עוד קודם התרחקות פנימית ממסגרות האמונה וההלכה. הוא נענה להזמנתו של שניאור זלמן שכטר, חוקר הגניזה הידוע שהקים מחדש את הסמינר התאולוגי לרבנים (JTS) וביקש לכלול בו אף אגף להכשרת מורים. קפלן קשר את גורלו עם המוסד הזה, שהפך למוסד המרכזי של היהדות הקונסרבטיבית בארצות הברית ונהיה לאחד מבכירי המורים בו, אולם בשלב מסוים החליט לעזוב את המוסד והקים בפילדלפיה את בית המדרש הרקונסטרוקציוניסטי שנהיה למרכזה הרוחני של התנועה ליהדות רקונסטרקציוניסטית[6].
קפלן המשיך לשמור מצוות[7] גם לאחר ההתרחקות מהזרם האורתודוקסי ואף הקונסרבטיבי[8].
מרדכי קפלן נפטר בגיל 102, ב-8 בנובמבר 1983. בתו, ג'ודית, מוזיקאית וחוקרת מוזיקה יהודית, נישאה לתלמידו וממשיך דרכו, עירא אייזנשטיין.
הגותו של קפלן, שבעצם הביאה ליציאתו מבין כותלי ה-JTS מתאפיינת בראיית היהדות כציוויליזציה שלמה. הדיון בתרבות היהודית הוא בכלים חילוניים: סוציולוגיים, היסטוריים, תרבותיים אולם תכניה של התרבות הזו הם דתיים. מלכתחילה לא התכוון קפלן ליצור תנועה נפרדת, אלא קיווה שהתנועה ליהדות מסורתית כולה תאמץ את רעיונותיו. הפילוסופיה שלו סטתה באופן קיצוני מהאידאולוגיה של היהדות המסורתית. היהדות המתחדשת הייתה האגף הדתי הליברלי של התנועה המסורתית עד שקפלן וחסידיו הקימו תנועה נפרדת בתחילת שנות ה-60. אף על פי שקפלן עמד בראש תנועה קטנה בצפון אמריקה, הייתה לו השפעה עמוקה על אופי היהדות במאה ה-20[9][6].
קפלן חולל מהפכה בחשיבה היהודית באמריקה בשנת 1934 עם פרסום ספרו הראשון "היהדות כציוויליציה" (Judaism as a Civilization). בספר זה הגדיר את היהדות כ"ציוויליזציה דתית מתפתחת". תפיסת היהדות שלו כללה שפה, ספרות, תרבות, מנהגים ונורמות חברתיות וכן אידיאלים חברתיים, בד בבד עם היסטוריה וגורל משותפים ליהודים ברחבי העולם. למרות מגוון אמונותיהם של קבוצות שונות ברחבי העולם ודרכיהם השונות לקיום המצוות ומנהגים רבים, הוא האמין שהיהודים הם קבוצה על-לאומית - שהם עם ולא קבוצה דתית בלבד. לכן הציונות תפסה מקום מרכזי בפילוסופיה שלו. הוא לא שלל את החיים בגולה אבל סבר שעם ישראל בתפוצות חיים "בשתי ציוויליזציות". הוא גם קרא לעם היהודי בתפוצות להקים קהילות מאורגנות שימלאו את צורכיהם של היהודים בלי הבדל בין הזרמים[10].
היהדות היא תרבות מסוג מיוחד - זוהי תרבות דתית המאופיינת על ידי רעיון הברית העומד בבסיסה והמחויבות של פרטיה לחיי תורה ומצוות. אולם מחויבות זו היא מחויבות של פרטים אוטונומיים הלומדים את תכניה של תרבותם ומכריעים לקיימם מתוך רצון חופשי. לפי דעתו של קפלן הדת הייתה המקור לאתיקה ולערכים היהודיים וכן למנהגים ולטקסים. היא הייתה החוליה הקושרת קשר היסטורי, רגשי ואפילו גאוגרפי בין היהודים.
מושג הדת היה תמיד מרכזי בחשיבה של היהדות המתחדשת. קפלן האמין, כי לאור ההתקדמויות בפילוסופיה, במדע ובהיסטוריה, יהודים מודרניים אינם יכולים להמשיך ולדבוק בהרבה מהטענות התאולוגיות המסורתיות של היהדות. התאולוגיה הפילוסופית הנטורליסטית של קפלן נחשבת כווריאציה של הפילוסופיה של ג'ון דיואי. הנטורליזם של דיואי איחד בין אמונות אתאיסטיות לטרמינולוגיה דתית על מנת לבנות פילוסופיה מספקת מבחינה דתית לאלה שאיבדו את אמונם באמונה המסורתית.
כמו כמה מההוגים היהודים בימי הביניים, קפלן טען כי אלוהים אינו ישות אישית, וכי התיאורים האנתרופומורפיים של אלוהים הם, במקרה הטוב, מטאפורות לא מושלמות. התאולוגיה של קפלן אף טוענת כי האל הוא הסכום של כל התהליכים הטבעיים שמאפשרים לאדם למצות את עצמו. קפלן כתב כי "להאמין באל פירושו לדעת בוודאות כי גורלו של האדם הוא להתעלות מעל לפרא, ולהסיר כל סוג של אלימות וניצול מהחברה האנושית". לא כל הכתבים של קפלן בנושא זה הם עקביים; העמדה שלו השתנתה במידה מסוימת במשך השנים, וניתן לחלק בין שתי תאולוגיות שונות בקריאה זהירה. הראייה שבדרך כלל משויכת לקפלן היא זו של הנטורליזם הטהור, בדומה לדיואי, שבוקרה על כך שהיא משתמשת בטרמינולוגיה דתית לכסות על עמדה לא-תיאיסטית (אם לא אתאיסטית). אולם קיים גם צד שני בתאולוגיה של קפלן, שמבהיר כי לעיתים הוא האמין שיש לאל קיום אונטולוגי, באופן עצמאי ואמיתי, בנפרד מאמונות בני האדם. בתאולוגיה זו, קפלן עדיין דוחה חלק מהצורות הקלאסיות של התאיזם וכל אמונה בנסים, אך הוא מחזיק בעמדה שהיא במידה מסוימת נאו-אפלטונית.
ב-16 ביוני 1945, התכנסו 200 איש מאיגוד הרבנים האורתודוקסים של ארצות הברית וקנדה, רבנים ופעילים, והכריזו חרם נגד קפלן[11], בעקבות הסידור 'סדר תפילות לשבת' שהוציא באותה שנה. במהלך האירוע נשרף הספר בידי אחד הנוכחים[6], כחלק מהטקס[12][13]. הסיבה לחרם הייתה בראש ובראשונה התנגדות לתפיסת עולמו של קפלן והיותו דמותו מובילה ב־JTS. אך, גם העובדה שלסידור, בו הופיעה ההקדמה של קפלן, הייתה כריכה של סידור מסורתי והרבנים חששו שיתבלבלו וישתמשו בו. האירוע עורר הדים רבים בקהילות היהודיות ומחוצה להן. ב-15 ביוני, הניו יורק טיימס פרסם כתבה על האירוע[12].
מרדכי קפלן היה ציוני נלהב. הוא סבר שרק הציונות וישראל יוכלו להעניק משמעות ליהודי המודרני שאינו חי עוד בקהילה יהודית אורגנית. הוא היה אחד ממייסדי תנועת הנוער "ישראל הצעיר". הוא היה מראשוני התומכים בארגון "נשות הדסה" בגלל פעילותו בישראל. בשנות ה-20 המוקדמות של המאה ה-20, הוא סייע לחיים ויצמן לגייס כספים לקרן היסוד בעיר ניו-יורק. הוא הרצה בלי הרף וכתב על הצורך של כל היהודים האמריקנים להיות מעורבים בפעילויות ציוניות. היה פעיל בארגון ציוני אמריקה (ZOA) בשנות ה-20 ובראשית שנות ה-30. בשנת 1937 ניסה לעלות לישראל והיה הפרופסור הראשון ל"יסודות החינוך" באוניברסיטה העברית בירושלים, שבעקבותיו ראה אור (בעברית בלבד) ספרו "האמונה והמוסר". אחרי הפרעות בארץ בשנת 1939 חזר קפלן לארצות הברית, אבל מעולם לא נטש את ישראל או הציונות. הוא כתב ספר על השינויים הדרושים בתנועה הציונית בשנת 1955 "לחידוש פני הציונות" (A New Zionism) שתורגם לעברית בשנת 1959. לעיתים קרובות ביקר בארץ והרצה לפני מגוון רחב של קבוצות ולבסוף התיישב בירושלים בשנת 1973. קפלן טען שכל עוד לא יהיה פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני לא תוכל להתקיים במדינת ישראל חברה נאורה[8].
ב-1902 הוא הגה והקים את המרכז הקהילתי היהודי הראשון במנהטן ניו יורק[1] ויצר את התפיסה של יהדות כתרבות מתפתחת, ואפשר ליצוק משמעויות חדשות לתכנים יהודיים במרכזים הקהילתיים[6] כן, פיתוח את התפיסה של בית הכנסת כמרכז לפעילות תרבותית[7]. ב-1922 ערך קפלן את טקס בת המצווה הראשון לבתו, יהודית. זה היה טקס בת המצווה הראשון שהתקיים בבית כנסת וכלל קריאה בהפטרה וברכה לפני הקהל. חלק מבנות המשפחה המורחבת של קפלן התנגדו לטקס, וקפלן עצמו לא ידע בדיוק מה הוא יכלול עד יום לפני האירוע. קפלן תמך בשוויון בין נשים לגברים לאורך כל עשייתו הציבורית[14].
ספריו בעברית:
ספרי ביוגרפיה בעברית:
ספריו באנגלית:
מרדכי מנחם קפלן (1881-1983), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
