מקדש נאנחווה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקדש נָאנְחְווָה (במנדרינית תקנית: 南华禅寺, בפין-יין: Nánhuá Sì, תרגום מילולי לעברית: "מנזר דרום סין") הוא מנזר זן בודהיסטי שהתפרסם כמקום בו התגורר חְווֵי נֶנְג (慧能 Huìnéng 713-638), הפטריארך השישי של הזן בודהיזם[1] באחרית ימיו. המנזר שוכן סמוך לעיירה צָאוֹשִׂי (漕溪), כ-25 קילומטרים דרומית מזרחית לעיר שאוגואן שבצפון מחוז גואנגדונג שבדרום סין.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מקדש בודהיסטי  |
| מיקום |
Qujiang District |
| מדינה |
הרפובליקה העממית של סין |
| הקמה ובנייה | |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות סינית |
| קואורדינטות | 24°38′57″N 113°37′53″E |
  | |
המנזר נוסד בתקופת השושלות הדרומיות והצפוניות בשנת 502 בידי נזיר ממוצא הודי בשם גְ'איָאו סָאנְדְזָאנְג (智樂三藏) שבמקור כינה את המנזר "מקדש בָּאוֹלִין" (寶林寺). את פרסומו העיקרי קיבל המנזר כאשר בסוף המאה ה-7 ותחילת המאה ה-8 שהה בו חְווֵינֶנְג, היורש השישי והאחרון בשושלת האבות הקדומים של הזן בודהיזם, כשהוא שקוע במדיטציה במשך 36 שנה עד שזכה להארה. יורשיו הפיצו את תורתו (הידועה כיום כזן בודהיזם) ברחבי סין, קוריאה ויפן. שמו הנוכחי של המנזר ניתן לו בשנת 968 בתקופת שלטונו של טָאידְזוּ, קיסר סין (שלט 976-960) משושלת סונג.
האירופאי הראשון שביקר במקדש היה המיסיונר הישועי מטאו ריצ'י. ריצ'י ועוזרו, אנטוניו דה אלמידה (Antonio de Almeida), הגיעו למקום באוגוסט 1589 לאחר שהמושל החדש של המחוזות גואנגדונג וגואנגסי, לְיוֹ גִ'יוֶן (劉繼文 - Liu Jiwen) הורה להם לעזוב את ג'אוצ'ינג בה התגורר ריצ'י מאז הגיעו לסין ב-1583, אך הרשה להם להתגורר בשאוגואן. ריצ'י התרשם מהמקדש אותו כינה אותו "מפואר בגדלותו", מהמזרקה שבו ("תוכננה בחינניות, ונבנתה בצורה נפלאה") ומהגנים של המקדש, אך צפה בסלידה ב"שליחי השטן הסוגדים לאלילים" (הכהונה הבודהיסטית). השלטונות המקומיים הציעו לריצ'י ולאלמידה להתאכסן במקדש, אך הם העדיפו להתגורר בעיר, קרוב לאליטה ששלטה באזור.
האתר שופץ בפעם האחרונה בשנת 1934 תחת הנהגתו של שׂוּ' יוּ'ן (虛雲 1959-1840 מחשובי הזן בודהיסטים במאות ה-19 וה-20).
האתר משתרע על שטח של 12,000 מ"ר,[2] בתוך חורשת ברושים סיניים. הכניסה לאתר נעשית דרך שער מרשים המכונה "שער צָאוֹשִׂי", ויש בו כמה בניינים בודהיסטים מרהיבים, ובהם: היכל המלכים השמימיים, ההיכל הגדול, אולם כתבי הסוטרה, אולם האב הקדמון השישי, פגודת לִינְגגָ'או, ו-690 פסלי בודהה.
ההיכל המלכותי של המלכים השמימיים נבנה במקור ב-1474 בתקופת שושלת מינג (1644-1368) ונבנה מחדש בתופת שושלת צ'ינג (1911-1644). באולם מוצבים הפסל הקדוש של מאיטריה[3] ומצדדיו מוצבים הפסלים הכבירים של ארבעת המלכים השמימיים כשהם אוחזים חפצי קודש. מעבר להיכל מצוי מבנה מגדל הפעמון שנבנה ב-1301 בתקופת שושלת יואן (1368-1271). בראשו תלוי פעמון מפליז שנוצק בתקופת שושלת סונג הדרומית (1279-1127). קוטר הפעמון 1.8 מטרים וגובהו 2.75 מטרים.
ההיכל הגדול נבנה במהלך שושלת יואן וניצב במרכז המקדש. הוא מקורה ברעפים מזוגגים, ומכיל את פסליהם של שקיאמוני (Sakyamuni - כינויו של בודהה המרפא) ואמיטאבה (Amitābha כינויו של בודהה השמיימי), כשהם מוצבים בגומחה באולם. פסלים מוזהבים אלו מתנשאים לגובה של 8.3 מטרים. בתוך ההיכל הגדול יש כ-500 פסלוני חמר של ארהטים בודהיסטים.[4]
המקדש מכיל שרידים תרבותיים יקרי ערך; היוקרתי שבהם הוא פסלו של חְווֵי נֶנְג המצופה בלכה שחורה, לו סוגדים עולי הרגל בהיכל האב הקדמון השישי. על פי הסיפור נחנטה גופתו של הנזיר והבודהיסטים מאמינים כי פסל זה הוא בעצם המומיה של חְווֵי נֶנְג. כמו כן יש במקדש 360 דמויות ארהטים מגולפים בעץ שהם היחידים ששרדו מתקופת שושלת סונג הצפונית (1127-960) וגלימה נדירה המקושטת בשוליה ברקמה עדינה של 1,000 דמויות בודהיסטיות.
בחצר המקדש יש מעיין המכונה "מעיין תשעת הדרקונים" ולידו תשעה עצים מהמין Glyptostrobus pensilis ממשפחת הברושיים שגילם מוערך בכ-500 שנה.
- מקדש נָאנְחְווָה באתר Ctrip (באנגלית)
- תמיכה במועמדות מקדש נָאנְחְווָה כאתר מורשת עולמית באתר הממשלתי "מרכז המידע הסיני לאינטרנט". מידע מורחב על ערכו התרבותי של האתר (הערה: נכון ל-2011 טרם הוגשה מועמדות לאונסק"ו) (באנגלית)
- האתר בתמונות (כולל צילום כרטיס כניסה ומפת האתר) (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
