מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית

מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (ברוסית: Росси́йская Социал-Демократическая Рабочая Партия = РСДРП) הייתה מפלגה סוציאליסטית מהפכנית שהוקמה בשנת 1898 במינסק שבאימפריה הרוסית במטרה לאחד במסגרתה את הארגונים הסוציאליסטיים המהפכניים באימפריה הרוסית.

מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית
Росси́йская Социал-Демократическая Рабочая Партия

מדינה	האימפריה הרוסית, הרפובליקה הרוסית
מנהיגים	ולדימיר איליץ' לנין
תקופת הפעילות	13 במרץ 1898 – 1912 (כ־13 שנים)
אידאולוגיות	סוציאליזם, סוציאל-דמוקרטיה, מרקסיזם
מטה	סנקט פטרבורג
מיקום במפה הפוליטית	שמאל עד שמאל רדיקלי
ארגונים בינלאומיים	האינטרנציונל השני
צבעים רשמיים	אדום

בכנס הראשון של המפלגה המאוחדת, אשר הוחלט שתיקרא "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית", התקיים במינסק ב-13 במרץ 1898. בכנס זו השתתפו 9 נציגים של 3 קבוצות (כולל הבונד) ונבחר וועד מרכזי שכלל 3 אנשים. מעשית הוא לא השיג דבר, כיוון שחבריו היו מעטים, הוא לא קיבל שום החלטה חשובה בדמות מצע או חוקה, הוועד המרכזי שנבחר נעצר מיד בתום הכנס. בפועל המפלגה המשיכה להיות מפוררת למספר קבוצות, שברובן שלטה הדעה המכונה "אקונומיזם", הטוענת שהמאבק של הפועלים צריך להיות כלכלי ואילו המאבק הפוליטי יידחה לשלבים מאוחרים יותר. כנגד הדעה הזאת החלה להתארגן קבוצה של מהפכנים צעירים כמו לנין, שהוציאו מחוץ למדינה את העיתון "איסקרה" (ניצוץ), ואשר פעלו במרץ נגד האקונומיסטים. קבוצה זו, שכונתה גם "איסקראים" (על שם עיתונם), ראתה את מטרתה בהחדרת רעיונות פוליטיים בקרב מעמד הפועלים והקמת מפלגה מהפכנית חזקה וגדולה בתוך מעמד הפועלים שתפקידה לכוֵון מעמד זה.

בשנת 1903 התקיים הכנס השני (בבריסל ובלונדון), שבו פרצה מחלוקת בין לנין לבין מרטוב. לנין רצה שהמפלגה תהיה מאורגנת פוליטית ושחבריה יהיו חייבים להיות פעילים בארגונים המחתרתיים (עקרון החברות הפעילה, על פי לנין), ושקבלת ההחלטות במפלגה תהיה שמורה לקבוצה נבחרת של מהפכנים אינטלקטואלים, שתהיה הגוף הבכיר בין כנס לכנס; לגוף זה קרא לנין בשם "הוועד המרכזי". לנין טען כי מאבק כלכלי בלבד של הפרולטריון הוא בסך הכל מאבק בורגני של מעמד הפועלים. הוא רצה לבנות מפלגה מהפכנית אוונגרדית שבראשה קבוצה אינטלקטואלית של מהפכנים מקצוענים עם משמעת פנימית חמורה ואחדות דעים מלאה. מפלגה זו אינה נכנעת לפועלים, אלא מדריכה ומכוונת אותם. המהפכה צריכה להיות מיידית; גם אם העובדים לא רכשו עדיין הכרה סוציאליסטית מלאה, זאת תבוא מעצמה לאחר נפילת הקפיטליזם. מרטוב, לעומתו, רצה שהמפלגה תהיה פתוחה יותר לחברים כדוגמת המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות באירופה כאשר חברי המפלגה תומכים בה מבלי להיות חברים פעילים במחתרת. בהצבעה על מחלוקת זו זכו לנין וסיעתו לרוב, ולכן נקראו מאז "בולשביקים" (סיעת הרוב). סיעתו של מרטוב נקראה, בהתאמה, סיעת ה"מנשביקים" (אנשי המיעוט). המנשביקים, ובראשם וותיקי המרקסיסטי כפלכאנוב, לא הסכימו לקבל את דעת הרוב הבולשביקי והחלו פועלים כסיעה נפרדת. עם הזמן, גברה השפעת המנשביקים, ולנין, אחרי התלבטות רבה, החליט לארגן מוסדות ועיתונות משלו (העיתון "איסקרה" עבר לידי המנשביקים) וכן לארגן כנס בלונדון ב-1905. המנשביקים לא הכירו בכנס זה, וקיימו כנס משלהם בז'נבה. חילוקי הדעות העיקריות כאן היו שהבולשביקים דרשו שאחרי המהפכה הקרובה יקום שלטון של פועלים ואיכרים שיכונה "דיקטטורה מהפכנית דמוקרטית של הפרולטריון והאיכרים"; המנשביקים, מאידך, דגלו בשלטון בורגני עם אופוזיציה חזקה ופעילה של הפרולטריון.

באפריל 1906 התקיים בסטוקהולם הכנס הרביעי ("כנס האיחוד") של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, ובו השתתפו הן הבולשביקים והן המנשביקים. כנס זה נפתח לאחר האכזבה הגדולה שבכישלון מהפכת 1905. אכזבה זאת גרמה לכך שחלק גדול מהמנשביקים החלו דוגלים בהקמת מפלגה חוקית (גלויה ולא מחתרתית). לכך התנגדו שאר המנשביקים וכל הבולשביקים. בכנס זה הקימו המנשביקים ברית עם תנועת "הבונד" היהודית, והבולשביקים הפכו למיעוט במפלגה. עם כל הרצון הרב לאיחוד השורות, גם בכנס זה לא התאחדו הפלגים. ב-1912 ערכו הבולשביקים כנס עצמאי בפראג, שבו הוחלט על מאבק להקמת רפובליקה דמוקרטית סוציאליסטית עם הלאמת כל קרקעות המדינה. נבחר ועד מרכזי בולשביקי (שבו השתתף, לראשונה, סטלין). המנשביקים ערכו כנס בווינה. מכאן התקיימו שתי הסיעות כמפלגות נפרדות. בזמן מלחמת העולם הראשונה היו הבולשביקים הכוח הראשי בהתנגדותו למלחמה ובנאמנותו לאינטרנציונליזם העולמי (לעומת גישות מהפכניות פרולטריות לאומיות, כמו בגרמניה ועוד). בפברואר 1917 פרצה המהפכה ברוסיה, והוקמה ממשלה בורגנית זמנית. באותו הזמן הוקמו גם סובייטים (מועצות) של פועלים, איכרים וחיילים בעלות עמדות כוח רב. לנין חזר לרוסיה מגלותו, עם שינוי אסטרטגי בעמדתו – מהפכה סוציאליסטי ברוסיה כהקדמה למהפכה עולמית. הוא התנגד לכל שיתוף פעולה עם הממשלה הזמנית ולכוונתה להקים רפובליקה פרלמנטרית. לנין דרש הקמה של רפובליקה סובייטית המנוהלת על ידי המועצות ולא על ידי פרלמנט (אף על פי שבתוך הסובייטים עצמם הבולשביקים היו מיעוט), סיום מיידי של המלחמה והלאמה של כל הקרקעות.

ב-1912 הפכו הבולשביקים רשמית למפלגה נפרדת, שנקראה "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (בולשביקים)". ב-1918, לאחר המהפכה הבולשביקית, הפכה זו למפלגה הקומוניסטית הרוסית. המנשביקים הצליחו להמשיך פעילות מפלגתית לגאלית עד לשנת 1922. בשנת 1923 הופסקה גם הפעילות המחתרתית של המפלגה .

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית בוויקישיתוף

• מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)