האינטרנציונל השני

האינטרנציונל השני הוא ארגון שנוסד ב-1889 (לאחר מספר שנות הכנה) בידי קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים במטרה לקדם את הסוציאליזם הבין-לאומי. הארגון המשיך את עבודתו של האינטרנציונל הראשון, שהיה ארגון ששאף לאחד את ארגוני העובדים השונים שהיו מבוססים על מעמד הפועלים. האינטרנציונל השני קיים פגישות עד לשנת 1916. לאחר מלחמת העולם השנייה נוסד האינטרנציונל הסוציאליסטי כדי להמשיך את מדיניות האינטרנציונל השני. ארגון זה קיים עד היום.

חותמת הארגון

האינטרנציונל השני התפרק במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשהמפלגות הלאומיות השונות שהרכיבו אותו לא הציגו חזית אחידה נגד המלחמה, אלא תמכו ככלל במדינה אותה ייצגו. בנוסף, האינטרנציונל השני לא היה מהפכני כמו האינטרנציונל השלישי והאינטרנציונל הרביעי שבאו אחריו, ובמדינות רבות הוא תמך בלגיטימיות של מערכת הבחירות.

בין פעולותיו החשובות ביותר של האינטרנציונל השני: ההכרזה על 1 במאי כ"יום הפועלים הבין-לאומי" (1889) ועל 8 במרץ כעל "יום האישה הבין-לאומי" (1910, בוועידה בקופנהגן).

אף על פי שהמהפכה הייתה מחויבות היסטורית, מרקס ואנגלס טענו כי ניתן לנצל את הפוליטיקה כדי לקדם אותה. עם זאת, אין להקים מפלגות לאומיות, שכן כל המעמד הכלכלי הוא אחד בכל העולם. לכן המפלגות ייקראו "אינטרנציונאל". האינטרנציונל השני קבע שמכיוון שהאימפריות הולכות לכיוון של התנגשות, על הפועלים לשבות כולם – ובכך לשתק את המלחמה המתקרבת שתהיה כנראה על גבם.

חברות מפלגת פועלים יהודיות

במרץ 1907 השתתף מנהיג מפלגת "פועלי ציון" שלמה קפלנסקי בכנס של הארגון בווינה, והגיש בקשה לקבל את המפלגה בארגון. בבקשה הרשמית כתב בין השאר^[1]:

המפלגה הסוציאליסטית של הפועלים היהודים "פועלי־ציון" מסרה יפוי־כוח לחתומים מטה, מרכזי הפדרציות שלה ברוסיה, באוסטריה ובאמריקה, לבקשכם לקבל אותה לאינטרנציונל הפועלים. מפלגת הפועלים היהודית פועלי־ציון מבוססת על העקרונות הסוציאליסטיים, שואפת להלאמת אמצעי־הייצור ורואה בשריון המעמד הכלכלי והמדיני ובהשגת השלטון המדיני ע"י הפרולטריון. הדרך למיגורם הגמור של המשטר הקפיטליסטי ושל שלטונה המעמד של הבורגנות. המפלגה פועלי ציון היא הסתדרות סוציאליסטית עולמית של הפרולטריון היהודי, ולה פדרציות בכל הארצות שבהן מרוכזים פועלים יהודים במספר רב, ובעיקר ברוסיה, באוסטריה, ובארצות־הברית של צפון־אמריקה, וגם בקנדה, באנגליה ובארץ־ישראל. אין הסתדרותנו מצומצמת בגבולות מדינה אחת, אלא כוללת פועלים מכל העולם שהם בני העם היהודי. העם היהודי יושב במדינות רבות, תחת שלטונן של ממשלות שונות, והוא מפוזר ומפורד על פני כל העולם, ואף־על־פי־כן הוא מאוחד מבחינה לאומית ע"י תנאי־התפתחות שווים של חיי־הייצור, על־ידי תולדותיו, מנהגיו ותרבותו. מתוך תנאים אלו התהווה מעמד הפועלים היהודי, שיש לו בכל מקום תפקידים משותפים שהנם תוצאה מהניצול הקפיטליסטי

.

מפלגת פועלי ציון הציונית אכן התקבלה לארגון וכך גם מפלגת "הבונד" היהודית, שהייתה לא-ציונית^[2].

ראו גם

• האינטרנציונל השלישי
• האינטרנציונל הרביעי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האינטרנציונל השני בוויקישיתוף

• האינטרנציונל השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. התזכיר הראשון למשרד האינטרנציונל הסוציאליסטי, על המשמר, 28 בדצמבר 1951
2. זאב כ"ץ, האינטרנציונל הסוציאליסטי בעולם של היום, הארץ, 27 באפריל 1960