מיתולוגיה מצרית

מיתולוגיה מצרית היא אסופת הסיפורים הדתיים של מצרים העתיקה בתקופה הטרום-מונותאיסטית. הסיפורים נוצרו במהלך תקופה ארוכה של כשלושת אלפים שנים, לכן הם כוללים פרטים סותרים, מסרים כפולים ומערכת סבוכה למדי של אמונות ומנהגים. כמו רוב מיתוסי העולם, גם הסיפורים המצריים מגוללים את קורותיהם של אלים ויצורים על-טבעיים שונים.

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ערך מחפש מקורות

חלק מספר המתים המצרי מהמאה ה-14 לפני הספירה

ייחודה של המיתולוגיה המצרית

המיתולוגיה המצרית שונה ממיתולוגיות אחרות בשתי נקודות עיקריות שהן:

1. האלים המצריים נחשבו אספקטים של כוח אלוהי אחד (נטר), כלומר המיתולוגיה משקפת תרבות המשלבת מונותאיזם ופוליתאיזם.
2. האלים הוצגו באמנות המצרית במגוון דרכים: כאנתרופורמורפיים (בדמות אדם), בדמות חיות, בשילוב של אדם וחיה גם יחד, בצורה של סימבול (סמל או סימן מוסכם) ועוד.

התרבות המצרית העתיקה התרכזה סביב המוות והמתים. למצרים היו מנהגי לוויה, חניטה וקבורה מפוארים וייחודיים. במיתולוגיה המצרית ניתן למצוא כמה אלים הקשורים למוות, לקברים, לחניטה, ולעולם המתים.

מיתוס בריאת העולם

איור קיר בקברו של פרעה תחותמס הרביעי בעמק המלכים, המתאר את פרעה מתוודע לאלים, בהם, אוסיריס ואנוביס

לפי מיתוס בריאת העולם כפי שהוא מופיע במיתולוגיה המצרית, בראשית היה נוּ, תהום המים החשוכה ששררה לפני היווצרות הזמן. מתוך החושך יצר האל אתוּם את עצמו בעזרת שימוש במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור. הוא לא היה גבר ולא אישה, אלא גבעה בשם בנבן, והייתה לו עין מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי היקום. בגרסה אחרת הופיע האל אתום על הגבעה, ובגרסאות אחרות של המיתוס הפציע האל מתוך פרח החבצלת שבראש הגבעה. לאחר בריאתו חש אתום בודד. הוא חבר אל הצל שלו כדי לברוא ילד וילדה מרוק ומהזרע שלו. הילד והילדה שנולדו היו שוּ ותֶּפְנוּת. (בגרסאות מאוחרות של פרשת הבריאה, האל הראשון שברא את עצמו היה דווקא רע אל השמש. האל אתום-רע היה מיזוג פולחני של שניהם).

שו הפך לאל האוויר ותפנות הייתה לאלת הערפל והלחות. אביהם הטיל עליהם להפוך את הכאוס והחושך לעקרונות, חוקים, סדר ויציבות. שו ותפנות הפרידו בין האור ובין החושך. הסדר שהם יצרו קיבל צורת נוצה קלילה וטהורה, שהפכה לאלת הסדר מאע'ת. שו ותפנות יצרו גם אלים נוספים: גב אל האדמה ונות אלת השמים.

בתחילה נועדו גב ונות להיות מחוברים זה לזה, אך בשם מעת' – הסדר והצדק בעולם – הם נאלצו להיפרד כדי למלא את תפקידם ואת ייעודם. כדי להפריד ביניהם דחף שו, אל האוויר, את נות מעלה אל השמים. שם היא נשארה מתוחה מעל גב אחיה ובן זוגה. נות בראה את הגשם וגב ברא צמחים. מדי לילה, לפני הזריחה ילדה נות את אל השמש רע. כאשר עלה היום, עקבה אם השמים נות אחר השמש במסלולה עד שרע מת בתוך פיה בשקיעה. באופן דומה, נות גם בולעת את הכוכבים בבוקר ויולדת אותם שוב בערב.

לבסוף בראו שו ותפנות את האלים המלכותיים המצריים, שנולדו תחת עץ השיטה: איזיס מלכת החיים והפריון, חתחור אלת היופי האהבה והמוזיקה, אוסיריס שליט המתים, סת אל הרשע, תחות אל החוכמה, ונפתיס אלת הנהר. איזיס ואוסיריס הולידו את הורוס (אם כי השם הורוס מתייחס גם לאל אחר, עתיק יותר מששת האלים המלכותיים).

מיתוס בריאת האדם

לפי מיתוס בריאת האדם המופיע במיתולוגיה המצרית, יצאו שו ותפנות לטיול ואיבדו את דרכם. אביהם אתום שדאג להם, שלח את עינו רואת-הכל כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו שטפטפו על האדמה, הפכו לאדם הראשון. על פי המיתולוגיה המצרית בריאת האדם תורמת למאעת', הסדר שנקבע לעולם.

רשימת אלי מצרים

ערך מורחב – אלוהויות במצרים העתיקה

המצרים האמינו בכ-2,000 אלים, לא כולם בעלי אותה חשיבות, וחלקם מקומיים. החשובים בהם מפורטים להלן.

רוב השמות המקובלים כיום לאלים המצריים הם הגרסאות היווניות לשמות המצריים המקוריים, שניתנו בתקופה התלמית, כאיסיס, אוסיריס, נפטיס, וכן למלכים המצריים, למשל, אמנופיס, תותמוסיס וכדומה.

סדר אלפביתי

• אונוריס – אל צייד ולוחם. תפקידו היה להילחם באויבי מצרים ובמיוחד באויבי רע.
• אוסיריס – (שמו היווני, המצרי היה אוסר) אל המתים והשאול, בפניו נשפטו המתים אשר באו בשערי השאול.
• איסיס – אלת הקסם והרפואה, אחותו ואשתו של אוסיריס. "האלה האם", בעלת תפקיד מרכזי בהעברת השלטון ליורשו החוקי, בנה, הורוס.
• איוסאסת – הצורה הנקבית של אתום. מכונה גם "סבת כל האלים".
• אַכֵּר – אל אופק השמים.
• אָמון ואָמונת – אלים בני-זוג שסימנו את הנסתר באי הסדר לפני הבריאה. אמון היה אל העיר תבאי, לאחר מכן התמזג עם רע והפך לראש האלים "אמון-רע". פן נוסף באישיותו הוא הקשר לפוריות, "אמון-כא-מותף".
• אמות – מפלצת שתפקידה לאכול את נשמות המתים שנגזר עליהם גזר דין מוות.
• אנוביס – אל החניטה והקברים, מגן המתים ואחראי על טקס "שקילת הלב" שבו נקבע אם הנשמה תזכה לחיים אחרי המוות. אם הנשמה תזכה ביותר מעשים טובים היא תזכה לעלות לעולם הבא. אם היא לא תצליח, עמת הטורף יטרוף את אותה.
• אנטי – אל בז שנסגד בעיקר באזור מצרים התיכונה. ספן שהוביל בסירתו מספר אלים גדולים כגון איסיס. במהלך השנים עבר אנטי מאזור העיר העתיקה בדרי לפטרון העיר אנטיופוליס ונוסף לו התואר "נמתי" – "הנוסע".
• אפיס – אל בדמות פר שנחשב למגשר בין בני האדם לאלים וכהתגלמותו של פתח. מרכז פולחנו הוא בממפיס.
• אפפ (אפופיס) – אל נחש עצום ממדים שאורב לספינתו של רע. יצור הכאוס אויבו הוותיק של רע (אל השמש) ומנסה להרוס את העולם. נועד לבלוע את השמש.
• אתום – האל הראשון הבורא. בהמשך התמזג עם רע והפך לאל השמש "אתום-רע".
• אתון – גלגל החמה. בשלב מסוים היה אל יחיד.
• בָּאבָּי – אל בבון אלים. קשור גם למיניות בעולם המתים.
• בת – אלה קדומה בדמות פרה שהוחלפה באלה חתחור. מופיעה על פלטת נערמר המפורסמת.
• בוכיס – אל פר חי שנסגד בסביבות העיר תביי. ברבות השנים השתנתה דמותו מהתגלמות של אל המלחמה מונתו לאחד מהצדדים של אפיס.
• בס – האל הגמד. מגן הבית ומגרש השדים והרוחות הרעות.
• בסתת – תחילה הייתה עם ראש לביאה והגנה על מצרים התחתונה ועל פרעה. עם הזמן האלה סח'מת החליפה אותה בתפקידה. בעקבות כך הוחלפה דמותה לאשה בעלת ראש חתול, הפכה לעדינה והגנה על הבית ועל נשים הרות. אחרי פרישתו של רע, בסתת נלחמה מיליוני שנים באפופיס.
• גב – אל האדמה ובעל נות.
• הה – אל האינסוף. חבר באוגדואד- שמיניית אלי הרמופוליס הקדומים (הכוללת גם את האלים: נו ונאונת, אמון ואמונת, קו וקאוקת ולבסוף הה והאוהת). מצויר לרוב בצבע כחול וכשהוא מחזיק ענפי דקל בכל יד.
• הורוס – (שמו היווני, המצרי הוא חור) אל המלחמה, בדמות בז. הוא היה בנם של איסיס ואוסיריס ויורש העצר. הוא הצליח להביס את סת ולהשיב לעצמו את השלטון.
• הקא – אל הקסם. בתור מפעילו של ה"קה" הוא נחשב לבנם של אתום וחנום לסירוגין.
• וואדג'ת – אלה בצורת נחש קוברה. מרכז פולחנה שכן בעיר בוטו והיא הייתה אלת הפפירוסים, הפרעונים והנחשים וייצגה את מצרים התחתונה.
• ח'ונסו – אל הירח. בעיר נוא אמון היו לח'ונסו מספר דמויות שונות שתושבי העיר סגדו להן. בין היתר "חונסו-בנוא-אמון-נֶפֶר-חֶתֶפ" ו"חונסו-עושה-התוכניות-בנוא-אמון" (בתרגום לעברית). יכולותיו היו גם ריפוי, חריצת גורלות, ייעוץ ופיקוח. יכול להחזיר את הזמן לאחור.
• ח'נום – אל בורא. יצר את בני האדם בעזרת אובניים מהבוץ של הנילוס.
• חעפי – אל הצפת הנילוס שתרמה לגדילת היבול. הוא מסמל פריון ויכולת הזנה.
• ח'רטי – אחד מאלי העולם התחתון המצרי – יארו. בעל ראש ראם.
• ח'אריסט – אל השתן. בעל עין אחת במרכז המצח.
• ח'פרי – אחת מההתגלמויות של אל השמש. תואר כחרפושית (חיפושית).
• חֶקֶת – אלת הלידה בדמות צפרדע או בעלת ראש צפרדע. מסמלת חיים ופוריות.
• חתחור – אלת היופי, האהבה והמוזיקה. תוארה לעיתים כפרה או בעלת קרני פרה.
• חתמחית – אלת הדגים. מרכז פולחנה נמצא במנדיס (במצרית נקראת גם דג'דת). שימשה גם כאלת החיים וההגנה.
• כֵּכּוּ וכֵכּוּת – אלים בני-זוג שסימלו את האפלה באי הסדר לפני הבריאה. לככו היה ראש צפרדע ולככות ראש נחש.
• מאהס – אל המלחמה וההגנה בעל ראש האריה. בנה של בסתת.
• מאע'ת – אלת האמת, הסדר והצדק. לפי "ספר המתים", במשפט הנשמות, לבו וחטאיו של כל אדם נשקל במאזניים כנגד נוצת מאעת – נוצת האמת אשר הייתה שורפת כל איש אם הוא היה משקר כשהוא אחז בה.
• מאפדת – האלה המגינה מפני נחשים ועקרבים. מתוארת לרוב כחיה ממשפחת החתוליים או הנמייתיים.
• מארוק – אל הלחם.
• מוֹנְת – אל מלחמה בעל ראש בז. דמותו קשורה לשמש.
• מות – אלה אם. רעייתו של אמון ואמו של ח'ונסו.
• מח'ת וורת – אלת השמים. מתוארת כפרה עם גלגל החמה בין קרניה. פירוש שמה הוא "הגאות הגדולה".
• מין – אל הפריון.
• מֶסְחֵ'נֶת – אלת הילודה.
• מרתסגר – אלה בעלת ראש קוברה. אלת בוני הקברים והמגינה על הקברים המלכותיים ובפרט על הנקרופוליס של תבאי. נחשבת לאלה מסוכנת ומלאת רחמים לסירוגין.
• נון ונונת – ייצג את המים הקמאים שמתוכם הגיח הבורא, ובמקומות אחרים ביחד עם בת זוגו את התהום שקדם לבריאה.
• נות – אלת השמים ואשת גב.
• נח'בת – אלה-נשר שייצגה את מצרים העליונה.
• נית – אלת מלחמה ובריאה.
• נפר – אל התבואה. בנה של רננת.
• נפרתם – אל שמייצג את הלוטוס – גיחתו של אל השמש מתוך המים הקמאים.
• נפתיס – מגנה על המתים. אשתו של סת ואלת הנילוס.
• סָאתִיס – שומרת גבולה הדרומי של מצרים. קשורה גם להצפת הנילוס. אשתו של ח'נום.
• סבכ – אל הנהר. מזיעתו נוצרים נהרות העולם. מתואר בדרך כלל כגבר בעל ראש תנין.
• סוֹכָּר – אל בית הקברות של העיר ממפיס. קשור לקבורה ולתחיית המתים. פטרון האומנים, במיוחד בקשור לחפצי קבורה.
• סח'מת – אלת מלחמה עם ראש לביאה, מסמלת את זעמו של פרעה. על פי האמונה היא גם הודפת מחלות וכוהניה עזרו בטיפול בחולים. בתו של רע, אשתו של פתח ואמו של נפרתם.
• סרקת – אלה הנושאת על ראשה עקרב. היא הייתה אחת מהאלים שהגנו על המת, היו לה יכולות ריפוי מעקיצות ומהכשות.
• סת – אל הכאוס, הסערה, המדבר, הארצות הזרות והמהומה. לאישיותו פנים חיוביים ושליליים – מצד אחד, הוא המגן של רע, מצד שני אויביהם של אוסיריס ושל הורוס.
• ענת – אלת המלחמה והפריון של המזרח התיכון העתיק אשר שולבה במיתולוגיה המצרית. תפקידה היה להגן על המלך בקרב. בתו של רע ואשתו של סת.
• עשתרת – אלה ממקור סורי-כנעני. הושאלה למיתולוגיה המצרית בהקשר של סוסים ומרכבות. כמו ענת, בתו של רע ואשתו של סת.
• פאחת – אלת מלחמה בדמות לביאה. מרכז פולחנה נמצא באזור בני חסן. הפרעונית חתשפסות בנתה לה מקדש תת-קרקעי גדול סמוך למיניה.
• פתח אל הבריאה של העיר ממפיס. פטרון האומנים.
• ציפור הבֵּנוּ – ציפור אנפה, התגלמות אל השמש. מקבילה במידה זו או אחרת לעוף החול במיתולוגיה היוונית.
• קטש – אלת מיניות שמקורה בסוריה ובכנען שחדרה למיתולוגיה המצרית בתקופת הממלכה החדשה. לרוב מצוירת כשהיא עירומה רוכבת על גב אריה או נמר ובידה פרח הלוטוס.
• רֵנֵנֶת – אלת חקלאות בדמות קוברה, מינקת ומגינת המלך.
• רע – אל השמש, מלך האלים, פרש מהעולם.
• שָאִי – אל הגורל.
• שו – אל האוויר. הפריד בן גב ונות.
• שֶסְמוּ – אל הגתות, אחראי על ייצור שמנים. דמותו דמות אדם, או דמות אדם עם ראש אריה.
• תאורת – אלת ההיריון, הגנה על הנשים בשעת הלידה. היא בעלת ראש וגוף של היפופוטם, זנב של תנין, גפיים של לביאה ושדי אישה.
• תחות – (שמו היווני, המצרי היה דג'חוטי) אל החוכמה והדעת, מייסד בית החיים וממציא הכתב.
• תפנות – אלת לחות, רטיבות וטל. הוצגה בדמות אישה או בדמות אישה עם ראש לביאה.

קבוצות אלים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

זוגות

• תפקידים הפוכים אך קשורים זה לזה שהם חלק מאחדות גדולה יותר - רע, שהוא דינמי ומייצר אור, ואוסיריס, שהוא סטטי ועטוף בחושך, מתמזגים לאל יחיד בכל לילה.
• תפקידים דומים - איסיס ואחותה נפתיס בהגנה ובתמיכה באוסיריס.

שלשות

• שליטים בממלכה החדשה המאוחרת קידמו קבוצה חשובה במיוחד של שלושה אלים שהיו מעל כולם: אמון, רע ופתח.
• שלישיית תבאן
• אוסיריס, איסיס והורוס - היוו את המשפחה המובהקת של אב, אם וילד.
• פתח, סח'מת וילדם נפרטם.

רביעיות

קבוצות של ארבע אלוהויות מצביעות על שלמות:

• אמון, רע, פתח וסת.

אניאדות

תשעה, המכפלה של שלוש ושלוש, מייצגת ריבוי, ולכן המצרים קראו לכמה קבוצות גדולות "אניאדות", או קבוצות של תשעה, גם אם היו להן יותר מתשעה פרטים. האניאדה הבולטת ביותר הייתה האניאדה של הליופוליס, משפחה מורחבת של אלוהויות צאצאי אתום, המאגדת בתוכה אלים חשובים רבים.

לקריאה נוספת

• שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, תל אביב: הוצאת מפה, 2005.

• J. P. Allen, Genesis in Egypt: The Philosophy of Ancient Egyptian Creation Accounts, New Haven: Yale University, 1988.
• R. A. Armour, Gods and Myths of Ancient Egypt, American University in Cairo Press, 1986.
• Jan Assmann, The Search for God in Ancient Egypt (translation: David Lorton), Cornell University Press, 2001.
• George Hart, Egyptian Myths, University of Texas Press, 1990.
• Geraldine Pinch, Egyptian Mythology: A Guide to the Gods, Goddesses, and Traditions of Ancient Egypt, Oxford University Press, 2002.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיתולוגיה מצרית בוויקישיתוף

• מיתולוגיה מצרית, דף שער בספרייה הלאומית
• מיתולוגיה מצרית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)