Loading AI tools
אישה שמניקה ולפעמים גם מטפלת בילד של אישה אחרת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מֵינקת היא אישה שמֵיניקה ולפעמים גם מטפלת בילד של אישה אחרת.[1] מיניקות מועסקות לרוב כשהאם מתה, או אם היא אינה מסוגלת או בוחרת שלא להֵיניק את הילד בעצמה. בתרבויות מסוימות תינוקות יונקים מאותה אשה נמצאים ביחסים מיוחדים של קרבת חלב, הם נקראים "אחים לחלב". מינקת הייתה בשימוש בתרבויות ברחבי העולם עד להמצאת תרכובת מזון לתינוקות במאה ה-20.
מֵינקת יכולה לעזור כאשר אמא אינה מסוגלת או לא רוצה להֵיניק את תינוקה. לפני פיתוח תרכובת מזון לתינוקות במאה ה-20, הנקה יכלה להציל את חיי התינוק.
קיימות מספר סיבות לאי יכולת ייצור כמות מספקת של חלב אם על ידי האם הביולוגית. מחלה עלולה לגרום לאי יכולת הנקה של האמא הביולוגית. לדוגמה, היא עלולה לחלות במחלה כרונית או חריפה, או שהמחלה עצמה, או הטיפול בה, מפחית או מפסיק כליל את החלב שלה. היעדר הנקה זה עשוי להיות זמני או קבוע.
צורך גדול במֵיניקות נוצר כאשר שיעורי נטישת התינוקות(אנ') ומוות האם(אנ') במהלך הלידה ובסמוך לה, היו גבוהים. תינוקות שינקו ממינקת מתו באחוז דומה לשאר האוכלוסייה.[2]
יש נשים שבחרו שלא להֵיניק מסיבות חברתיות. עבור נשים מהמעמד הגבוה ההנקה נחשבה ללא אופנתית, לא רק שהדבר מנע מהן אפשרות ללבוש את הבגדים האופנתיים של זמנם, אלא גם נחשב כהרס דמויותיהן. נשים עובדות התמודדו עם לחצים אחרים לנטוש את ההנקה, כולל מצד בעליהן. העסקת מינקת הייתה פחות יקרה מהצורך להעסיק מישהו אחר שיעזור בניהול העסק המשפחתי ויטפל במטלות הבית במקומם. יש נשים שבחרו להעסיק מיניקות אך ורק כדי להימלט ממלאכת ההנקה המגבילה וגוזלת זמן. מיניקות שימשו גם כאשר האמא לא יכולה לייצר מספיק חלב אם, כלומר האם מרגישה שאינה מסוגלת להֵיניק את ילדה כראוי, במיוחד לאחר לידות מרובות יחד.
אישה יכולה לשמש כמינקת רק אם היא מייצרת חלב. פעם האמינו כי מינקת צריכה לעבור לידה לאחרונה אך הדבר אינו הכרחי, שכן גירוי חזה קבוע יכול לעורר הנקה באמצעות רפלקס עצבי של ייצור והפרשת פרולקטין. כמה מיניקות הצליחו להניק באמצעות משאבת חלב כדי שתוכלנה להאכיל.
גבריאל פאלמר, מחברת הספר "הפוליטיקה של הנקה" קבעה כי אין סיבה רפואית לכך שנשים לא צריכות להֵיניק ללא הגבלת זמן או להאכיל יותר מילד אחד בו זמנית. יש נשים שתאורטיות יכולות להאכיל עד חמישה תינוקות.
רבי מאיר אסר על יהודייה להעסיק כמֵינקת אשה נוכרית, מחשש שמא תהרגנו. חכמים התירו איסור זה כשהישראלית עומדת ומשגיחה.[4] איסור נוסף הוטל על ישראליות שלא להיניק תינוקות של גויים כדי לא לגדל בן לעבודה זרה. סייג לזה קיים בדברי הגהות מיימוניות[5] שהתיר ליהודייה להֵיניק בשכר וכשיש לה חלב יתר.
רבי מנחם בן זרח הביא את תכונות המינקת האולטמטיבית. שתהיה בין גיל 20 ל-30, טובת מראה, ללא מום, מזג ממוצע, בינונית במידותיה, בעלת מידות טובות, לא כעסנית ולא רגזנית.[6]
רבי משה איסרליש בחיבורו המפה טען בשם הרא"ש כי למֵינקת אסור לאכול מאכלים אסורים בתקופת ההנקה.[7]
הנקה היא מנהג עתיק, המשותף לתרבויות רבות. ההנקה נקשרה למעמד חברתי ואצולתי. נשים הֵיניקו את ילדיהם לטובת בריאות הילד ולפעמים בתקווה להיכנס שוב להריון. הנקה בלעדית מעכבת את הביוץ אצל חלק מהנשים. נשים שסבלו מסטיגמה של לידת ילד מזנות, נאלצו לפעמים למסור את תינוקן באופן זמני למינקת או לאימוץ.[8] מהתקופה הרומית ועד ימינו, פילוסופים והוגים טענו כי הקשר הרגשי החשוב בין ילד לאמו נפגע מנוכחותה של מינקת.
במיתולוגיה יוונית יוריקליה היא המינקת של אודיסאוס. במיתולוגיה הרומית, קייטה הייתה המינקת של איניאס. במיתולוגיה ההוואית, נואקאה היא אל מֵיניקה מיטיבה. שמה הפך לסמל למֵינקת מלכותית.
ברומא העתיקה, אנשים אמידים היו מעסקים מיניקות מקרב שפחותיהם, אמנם היו גם כמה נשים רומיות חופשיות ששימשו כמיניקת במקצוען, וההמשפט הרומי אפילו מתייחס לסכסוך שכר עם מבצעות שירותי הנקה. היה מקום בשם "עמוד חלב" ששימש כמקום בו ניתן היה לשכור מיניקות. נשים המֵיניקות את ילדיהן היו נחשבות למושא הערצה ברומא העתיקה, אך יוצאות דופן ומיושנות בעידן הקיסרי. אפילו נשים ממעמד הפועלים או העבדים לא הֵיניקו את תינוקותיהן, הגינקולוג סורנוס מאפסוס הציע עצות מפורטות כיצד לבחור מינקת. אחיות יווניות היו מועדפות ברומא, והרומאים האמינו כי תינוק שיש לו מינקת יוונית יכול ללמוד את השפה ולדבר יוונית שוטפת כמו גם לטינית.
במאה ה-15, היה מקובל בהודו אצל נשים עשירות להשתמש במינקת. הילד לא הוצא מהבית, אלא המינקת הייתה מגיעה לבית התינוק. המיניקות הקלאסיות של האימפריה המוגולית זכו להצטיינות במסורת הטורקית-מונגולית.[9]
מינקת הייתה בעבר מחזה נפוץ בבריטניה. נשים ממעמד הפועלים סיפקו וגם קיבלו שירותי הנקה.
הטיפול בתינוקות היה עבודה בתשלום מכובד, והעבודה הייתה פופולרית עבור נשים רבות ממעמד הפועלים. במאה ה-18 אישה הייתה מרוויחה יותר כסף כמינקת מהסכום שבעלה היה יכול להרוויח בעבודתו. עד למאה ה-19 רוב התינוקות היונקים נשלחו הרחק ממשפחותיהם לגור אצל המטפלת החדשה עד השנה השלישית לחייהם. כמעט 80% מהתינוקות היונקים אצל מינקת מתו בגיל ינקות.
מיניקות עבדו גם בבתי חולים ובמוסדות לילדים נטושים.
הפופולריות של מיניקות ירד באמצע המאה ה-19, כשעיתונאים רפואיים כתבו על הסכנות שבדבר. עיתונאי העוסק ברפואה מנה בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים את הבעיות במיניקות, כמו נטישת ילדי המיניקות, תמותת תינוקות גבוהה יותר וסיכון פיזי ומוסרי מוגבר לילד שיונק אצל מינקת. אף שטענה זו לא הוכחה, הטיעונים הרגשיים של חוקרים רפואיים, יחד עם מחאותיהם של מבקרים אחרים, הגבירו אט אט את הידע הציבורי על הסכנה, וההנקה הוחלפה להנקה מצד האם ומבקבוקים.
בצרפת דווח על הנקה בתקופתו של לואי הארבעה עשר, אמצע המאה ה-17. עד המאה ה-18 כ-90% מהתינוקות היו מטופלים על ידי מיניקות, ואף נשלחו לגור אצלם. בפריז רק 1000 מתוך 21,000 התינוקות שנולדו בשנת 1780 טופלו על ידי אמם. הביקוש הרב למיניקות חפף את השכר הנמוך ואת מחירי השכירות הגבוהים של תקופה זו, מה שאילץ נשים רבות לעבור לעבוד זמן קצר לאחר הלידה. משמעות הדבר הייתה כי אמהות רבות נאלצו לשלוח את תינוקותיהן ליניקה וטיפול אצל מיניקות גרועות.
בשנת 1769 הוקמה בפריז "הלשכה למיניקות". בשנת 1874 הנהיגה ממשלת צרפת חוק על שמו של ד"ר תיאופיל רוסל (Théophile Roussel), אשר קבע כי "כל תינוק המוצב אצל אפוטרופוס בתשלום מחוץ לבית ההורים יירשם במדינה, כך שממשלת צרפת תוכל לפקח על מספר הילדים בטיפול אצל מיניקות וכמה ילדים יונקים מתו".
מיניקות נשכרו לעבוד בבתי חולים כדי להֵיניק תינוקות פגים, חולים או נטושים. במהלך המאות ה-18 וה-19, עגבת מוּלדת הייתה גורם שכיח לתמותת תינוקות. בית החולים ווגירארד (Hôpital Vaugirard) בפריז החל להשתמש בכספית כטיפול. עם זאת, לא ניתן היה לתת אותה בבטחה לתינוקות. בשנת 1780 היא החלה בתהליך מתן כספית למיניקות אשר יכלו לאחר מכן להעביר את הטיפול בחלבם לתינוקות הנגועים.
על פי הצלב האדום האמריקאי הנוהג של מיניקות עדיין היה נפוץ במהלך מלחמת העולם הראשונה. נשים ממעמד הפועלים היו משאירות את תינוקותיהן בידי מיניקות כדי שיוכלו לקבל משרות במפעלים.
בדרום ארצות הברית היה נהוג לפני מלחמת האזרחים האמריקנית כי נשים שחורות משועבדות נאלצו להיות מינקות לילדי הנשים הלבנות. במקרים מסוימים, הילד המשועבד והילד הלבן גדלו יחד בשנותיהם הראשונות (לעיתים היו שני התינוקות ולדים של ידי אותו האיש, בעל העבדים).
_(from_Journal_l'Artiste)_MET_DP841080.jpg)
לפעמים הושם התינוק בבית המינקת במשך כמה חודשים, כמו שהיה אצל ג'יין אוסטן ואחיה.
בתרבויות מסוימות המינקת פשוט נשכרה ככל עובד אחר. אולם אצל אחרים, היה לה מערכת יחסים מיוחדת עם המשפחה, שעשויה להיות זכויות קרבה. במבנה המשפחה וייטנאמית, למשל, מינקת מכונה "מאו" כלומר "אמא".[10] באסלאם קיימת מערכת מקודדת מאוד של קרבת חלב המכונה "ראדה". לג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת הייתה מינקת אותה העריך מאוד, ומינה את ביתה ככובסת לבית המלוכה.[11]
אמהות המניקות תינוקות זו של זו עוסקות במעשה הדדי המכונה "הנקה צולבת" או "הנקה משותפת".
עבור חלק מהאמריקאים נושא המיניקות הופך ליותר ויותר פתוח לדיון. במהלך סיבוב רצון טוב של קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים בסיירה לאון בשנת 2008, השחקנית האמריקאית-מקסיקנית סלמה הייק החליטה להֵיניק תינוק מקומי מול צוות הסרט המלווה. התינוקת החולה בת השבוע נולדה באותו יום אך שנה מאוחר יותר מבתה, שטרם נגמלה. בהמשך דנה האייק במצלמה באנקדוטה של סבתא רבתא המקסיקנית שלה אשר הֵיניקה באופן ספונטני תינוק רעב בכפר.
מיניקות עדיין נפוצות במדינות מתפתחות רבות, אם כי הנוהג מהווה סיכון לזיהומים כגון HIV.[12] בסין, באינדונזיה ובפיליפינים, ניתן להעסיק מינקת בנוסף לאומנת כסימן של אצולה, עושר ומעמד גבוה. בעקבות שערוריית החלב הסינית ב-2008(אנ'), שבה פורמולה מזוהמת לתינוקות הרעילה אלפי תינוקות, שכר המיניקות שם עלה באופן דרמטי.[13] השימוש במינקת נתפס כסמל סטטוס לעושר בחלקים מסוימים של סין המודרנית.
במצרים העתיקה, מאיה הייתה המינקת של המלך תות ענח' אמון. היא הייתה המינקת גם של חתשפסות, אמנם המינקת לא הייתה חברה במשפחת המלוכה, אך קיבלה את הכבוד של קבורה בבית המלוכה הנקרופוליס של עמק המלכים. בארון הקבורה שלה היה כתוב wr šdt nfrw nswt In, כלומר "מינקת גדולה".
באסיה, ליידי קסוגה הייתה המינקת של השלישי בשוגונות טוקוגאווה. לו לינגקסואן שימשה כמינקת לקיסר גאו וויי. היא הפכה לחזקה ביותר בתקופת שלטונו, ולעיתים קרובות ספגה ביקורת מצד היסטוריונים על שחיתותה ובגידותה. קיסרי סין כיבדו את הנישואין של המיניקות הקיסרית. דאי אנגא הייתה המינקת של הקיסר המוֹגוּלי, שאה ג'האן. שין מיו מיאט הייתה אמו של המלך ביינאונג משושלת טונגו מיאנמר, והמינקת של המלך טבינשווהטי. הקיסר האחרון של סין, פּוּיִי, תיאר את המינקת וואנג צ'יאו כמי שהייתה היחידה שהצליחה לשלוט בו: "מילדותי ועד שגדלתי, רק המינקת שלי, בגלל השפה הפשוטה שלה, הצליחה לגרום לי לקלוט את הרעיון שאני כמו אנשים אחרים."[14]
באירופה, הודינה מסנט אלבנס הייתה המינקת של אלכסנדר נקאם ושל ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה. פאק הייתה מינקת של הנסיך ויליאם, דוכס גלוסטר (1689–1700). ז'נבייב פואטרין הייתה מינקת של הדופין של צרפת, לואי ז'וזף, בנו של לואי השישה עשר, מלך צרפת והמלכה מארי אנטואנט. פואטרין הואשמה בהעברת שחפת לדופין, וגרמה למותו כשהיה בן שבע, גם אם מעט מאוד ילדים טרום גיל ההתבגרות מתו משחפת, ייתכן שהאשמה זו הייתה תוצאה של איבחון שגוי.[15]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
