מיידנק

מָיִידַנֶק (בגרמנית: Majdanek) היה מחנה ריכוז והשמדה נאצי, שהיה ממוקם כארבעה קילומטרים ממרכז העיר לובלין בפולין, ופעל בשנים 1941–1944. מבני המחנה שרדו את המלחמה ולא הושמדו בידי הנאצים, בניגוד למבנים במחנות אחרים. לפי ההערכות כ-360,000 בני אדם נספו במחנה, מהם 120,000–200,000 יהודים, והיתר פולנים.^{[דרוש מקור]} במחקר מאוחר יותר נקבע כי מספר הקורבנות היהודים במיידנק עומד על כ-58 אלף.^[1] כיום פועל באתר המוזיאון הממלכתי במיידנק.

ערך מחפש מקורות

מיידנק
Majdanek

מידע כללי
מדינה	פולין
מחוז	לובלין
תאריכים
תאריך הקמה	1941
נתונים
קואורדינטות	51°13′22″N 22°35′55″E
www.majdanek.eu

מפת מחנות ריכוז והשמדה באירופה (לחצו להגדלה)

היסטוריה

מחנה מיידנק 24 ביוני 1944. בחלק התחתון נראים הצריפים שפורקו לפני המתקפה הסובייטית, עם ארובות גלויות וקורות עץ שנערמו לאורך כביש האספקה, ובחלק העליון נראים צריפים עומדים

אתר קברי אחים בבורות ירי במבצע "חג הקציר"

מיידנק היה מחנה שבויים של האס אס, שפעל תחת פיקודו של קארל אוטו קוך. הוא הוקם ב-1 באוקטובר 1941 בפקודתו של היינריך הימלר, לאחר שזה ביקר בלובלין בחודש יולי של אותה שנה, ובפברואר 1943 הוסב למחנה ריכוז.

את שמו של המחנה נתנו לו ב-1941 תושבים מקומיים, והוא מבוסס על שמו של המחוז מיידנק טטרסקי בלובלין. שמו הגרמני המקורי של המחנה היה Konzentrationslager Lublin (מחנה ריכוז לובלין).

בשיא פעילותו הכיל המחנה 50,000 אסירים. בחודשים הראשונים של 1942 נוסחו ואושרו תוכניות להרחיב את מיידנק כדי שיכיל עד 250,000 אסירים. בשל קרבתו של המחנה ללובלין, אסירים היו מסוגלים לתקשר עם העולם החיצון באמצעות מכתבים שהוברחו בסיוע עובדים אזרחיים שנכנסו למחנה (רבים מהמכתבים ששרדו נמצאים במוזיאון המחנה). משנת 1943 ואילך אפשרו הגרמנים לצלב האדום הפולני להביא חבילות מזון לאסירים במחנה.

בין אפריל 1942 ליולי 1944 התבצעה במיידנק השמדה בתאי גזים ובמשרפות. הקורבנות נרצחו עם הגיעם למחנה. מספר הנספים נאמד ב-200,000. מספר היהודים שנספו במחנה מוערך כיום בכ-80,000.^{[דרוש מקור]} נוסף על היהודים, רבים מהנספים היו שבויי מלחמה סובייטיים ופולנים.

מיידנק סיפק עובדי כפייה למפעלי תחמושת ולמפעל הנשק שטייר-דיימלר-פוך.

מבנה המחנה

שלא כמו מחנות ריכוז והשמדה נאציים אחרים, מחנה מיידנק לא הוקם על מפגש מסילות ברזל, לא הוחבא ביער מרוחק, לא הוסתר באמצעות מכשולים טבעיים וגם לא הוקף באזור ביטחון. הוא השתרע על שטח של כ-2,700 דונם סמוך לפרברי לובלין שבפולין. מיקום זה מהווה בסיס לטענות שלפיהן תושבי פולין שהתגוררו בסמיכות למחנה ההשמדה ידעו מה מתחולל בו. המחנה היה מוקף בגדר תיל כפולה וחשמלית שלאורכה ניצבו 18 מגדלי שמירה אשר התנשאו לגובה של יותר משמונה מטרים כל אחד.^[2]

המחנה חולק לחמישה אזורים, שנקראו "שדות". כל שדה הוקף גדר תיל משולשת ומחושמלת.^{[דרוש מקור]} באזורים שבין השדות הוקמו שבעה תאי גזים וקרמטוריום. בכל שדה היו 22 צריפי מגורים, ובסך הכול היו במחנה כ-227 צריפים. באזור ששימש למגורי אנשי האס אס היו קזינו, ביתני הפיקוד וביתנים נוספים.

בכניסה למחנה עברו המובלים להשמדה על פני "הבית הלבן", שבו התגוררו מפקדי המחנה.^{[דרוש מקור]} בכניסה למחנה שולחו האסירים לשני כיוונים - ימינה ושמאלה. מי שנשלחו ימינה נותרו להתגורר במחנה, ואילו מי שנשלחו שמאלה נשלחו אל המוות: מקלחת, חיטוי הבגדים ולאחר מכן כניסה לתאי הגזים.

גופותיהם של הנרצחים נשרפו בתחילה במדורות ענק ליד המחנה. לאחר מכן הוקם במחנה קרמטוריום קטן, ובספטמבר 1943 הוקם בו קרמטוריום גדול יותר, ובו חמישה תנורים.

נוסף על הרציחה השיטתית בגז בוצעו במחנה ובסמיכות אליו רציחות-ירי המוניות.

מבצע חג הקציר - Aktion Erntefest

ערך מורחב – אקציית ארנטפסט

בשלהי 1943 פקד היינריך הימלר לחסל את האסירים שנותרו חיים במחנות הריכוז בגנרלגוברנמן. הסיבה הייתה חשש מהתקוממות במחנות לאחר כישלונות הגרמנים בסטלינגרד ובקורסק - ובייחוד לאחר מרד גטו ורשה והמרד במחנות טרבלינקה וסוביבור.

שם מבצע הרצח היה "חג הקציר" (Erntefest) והוא הוצא לפועל בעת ובעונה אחת במחנות טרווניקי, פוניאטובה ומיידנק. בסך הכול הוצאו להורג במבצע זה 43,000 אסירים יהודים. בסוף אוקטובר 1943 נלקחו 300 אסירים במיידנק וצוו לחפור שלושה בורות גדולים ליד הקרמטוריום. 100 אנשי אס אס הובאו מאושוויץ לעזור לצוות המקומי.

ב-3 בנובמבר 1943 הובאו למקום משאיות עם רמקולים שהשמיעו מוזיקה מחרישת אזניים. האסירים עמדו במסדר בוקר רגיל ומדי פעם נלקחו אל הבורות קבוצות של 100 איש, אשר אולצו להתפשט ולשכב בתוך הבורות ואז נורו בידי אנשי ס"ס שעמדו על שפתם. רעש הרמקולים גבר על רעש היריות והצרחות. באותו יום שכונה "יום רביעי של שפיכות הדמים", נרצחו 18,400 אסירים במיידנק, 10,000 בטרווניקי ו-15,000 בפוניאטובה.

ליד בורות הנרצחים במבצע "חג הקציר" במיידנק הוקמה אנדרטה גדולה בצורת כיפה ומתחתיה אפר הנרצחים שהוצא מן הבורות. על האנדרטה חקוקה כתובת בפולנית: הגורל שלנו - אזהרה לכם.

המחנה פוזר ביולי 1944 במסגרת ממבצע 1005, אך נהרס רק באופן חלקי בטרם הגיע למקום הצבא האדום. אף ש-1,000 אסירים נלקחו ממנו בצעדת מוות, הצבא האדום מצא אלפי אסירים שעדיין נותרו במחנה ושפע עדויות לרצח ההמוני שבוצע שם, ובהן תאי גזים, משרפות וצריפי אחסון ומגורים. אחד מחיילי הצבא האדום ששחררו את המחנה היה האמן זינובי טולקצ'וב, אשר תיעד בציוריו את מראות המחנה ואסיריו עם השחרור.^[3]

מפקדי המחנה

1. קארל אוטו קוך (ספטמבר 1941 עד יולי 1942) - הוצא להורג על ידי הס"ס ב-5 אפריל 1945 באשמת גניבה של רכוש המדינה (למעשה, גניבת רכוש היהודים שהגיעו למחנה).
2. מקס קוגל (אוגוסט 1942 עד אוקטובר 1942) - התאבד ב-27 ביוני 1946 לאחר שנעצר.
3. הרמן פלורשטט (Florstedt, אוקטובר 1942 עד ספטמבר 1943) - הוצא להורג על ידי הס"ס ב-15 באפריל 1945, באשמת גניבה של רכוש המדינה (למעשה, גניבה של רכוש היהודים שהגיעו למחנה).
4. מרטין גוטפריד וייס (ספטמבר 1943 עד מאי 1944) - הוצא להורג בתלייה ב-29 במאי 1946.
5. ארתור ליבהנשל (מאי 1944 עד 22 ביולי 1944) - הוצא להורג בתלייה ב-24 בינואר 1948.

גלריה

• 
  מבט אל העיר לובלין מהר האפר
• 
  מבט כללי אל המחנה. צריפי האסירים
• 
  גדר המחנה המורכבת משלוש גדרות - למניעת בריחות
• 
  מגדל שמירה במחנה
• 
  צריף מגורים לאסירים
• 
  דרגשי שינה לאסירים
• 
  אנדרטה שנבנתה בידי האסירים
• 
  הסלקציה במחנה. הנכנסים לצריף הימני הומתו בתאי הגזים, והנכנסים לשמאלי נשארו בחיים.
• 
  צריף ובו שלוש מאות אלף זוגות נעליים של חלק מקורבנות המחנה.
• 
  תאי המקלחות במחנה, אשר נועדו "להרגיע" את המתרחצים לפני כניסתם לתאי הגזים
• 
  דלת לתאי הגזים (והמקלחות)
• 
  חדר בקרת גז. טרם השימוש בפחיות ציקלון B הייתה ההמתה נעשית באמצעות הזרמת גז לחדר
• 
  מחסן פחיות גז הציקלון B במיידנק
• 
  תא גזים מקורי במיידנק. על הקיר האחורי מוטבעים סימנים כחולים של הגז ציקלון B
• 
  פתח דרכו הושלכו גרגרי ציקלון B אל תוך תאי הגזים. הגרגרים עברו המראה כאשר נכנסו לחלל החדר.
• 
  מבנה המשרפות
• 
  המשרפות
• 
  משרפה
• 
  פתח המשרפה במחנה מיידנק
• 
  קוך, מפקד המחנה, הציב אמבטיה בקרמטוריום על מנת לנצל את החום השורר במקום
• 
  אתר הר האפר והאנדרטה שמעליו
• 
  הר האפר

לאחר מלחמת העולם השנייה

האנדרטה בכניסה למחנה

אנדרטה במיידנק מעל הר אפר הנרצחים. הכתובת בפולנית: "הגורל שלנו – אזהרה לכם"

מבנה המשרפות המחודש

משפטי מיידנק

ערך מורחב – משפטי מיידנק

משפטי מיידנק היו שלוש סדרות משפטים שונות אשר התרחשו בפולין ובגרמניה לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה ועד שנת 1981, בו הועמדו לדין אנשי סגל המחנה. המשפט הראשון התרחש בחודשים נובמבר-דצמבר 1944, בלובלין שבפולין. סדרת המשפטים השנייה נערכה בין 1946 ל-1948 בפולין והמשפט האחרון, אשר נערך בדיסלדורף בגרמניה, החל בנובמבר 1975 ונמשך עד ליוני 1981. מתוך 1,037 חברי הסגל אשר שירתו במחנה ושמם היה ידוע, הועמדו לדין רק 170 נאצים, בודדים הוצאו להורג.

הנצחה ושימור במחנה

כיום פועל במקום אתר ההנצחה המוזיאון הממלכתי במיידנק ובסמיכות אליו "החברה לחסות על מיידנק".

באוגוסט 2010 פרצה במחנה ההשמדה שרפה אשר נמשכה כשש שעות, וגרמה לנזק בלתי הפיך למחנה. הרשויות בפולין ציינו כי קרוב לשני שלישים מביתני העץ נשרפו, וכי הנזק העיקרי נגרם לאוסף זוגות הנעליים של אסירי המחנה לשעבר ועשרות אלפים מהן נהרסו.^[4]

קריאה נוספת

• לפידות אורי, מחנה מיידנק בשלבים האחרונים, בשביל הזיכרון 23 (תשנ"ז), עמ' 4-8.
• קרנץ טומש, פנקסנות של מוות ותמותת אסירים במיידנק, יד ושם; קובץ מחקרים לה,1 (תשס"ז) 71-95

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיידנק

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של מיידנק
• מיידנק במאגר המידע אודות השואה באתר יד ושם
• מבצע "חג הקציר" (באנגלית)
• עדות על "חג הקציר" מתוך משפטי נירנברג (אורכב 16.05.2013 בארכיון Wayback Machine) (באנגלית)
• שריפה במחנה מיידנק בפולין: אלפי נעליים נהרסו, באתר ynet, 10 באוגוסט 2010
• אמיר השכל מחנה מיידאנק על פי רוברט קובאלק, 2007
• מיידנק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידנק (מחנה ריכוז), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. נירית אנדרמן, הבמאי דוד פישר: "המספר שישה מיליון הוא מוסד, רציתי לתקוע בו סיכה", באתר הארץ, 13 בינואר 2022
2. על מיידנק, באתר "יד ושם"
3. טוראי טולקצ'וב בשערי הגיהנום - עדותו של אמן משחרור מיידנק ואושוויץ, באתר יד ושם
4. סוכנויות הידיעות, שרפה במיידנק: אלפי זוגות נעליים נהרסו, באתר nrg‏, 10 באוגוסט 2010