מטאליסט
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מֶטַאליסְט (באנגלית: Metalhead) הוא כינוי של אדם המעריץ מוזיקת מטאל, שמרכיבים מעולם זה הפכו מרכזיים בעולמו.
| ערך מחפש מקורות | |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חלק מהערך עוסק בתהפוכות המטאל ולא במטאליסטים. | |
ראשיתה של התרבות המטאליסטית ב"מטאל השיער" (Hair metal), שהתפתח בארצות הברית בשנות השבעים. להקות שזמריהן היו מגודלי שיער זכו למעריצים רבים, שחיקו את מנהגי גידול השיער שלהם; את הרגלי הלבוש שלהם, שכללו מעילי עור, מכנסי ג'ינס קרועים; ואת התנהגותם, שכללה שתייה מרובה של משקאות חריפים (במיוחד בירה), עישון ורכיבה על אופנועים. עם שקיעת מוזיקת רוק השיער לטובת מוזיקת המטאל, במיוחד בשנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, הפכה התרבות המטאליסטית ססגונית פחות ואפלה יותר, והודגשו בה אלמנטים חדשים מהתנהגותם של זמרי המטאל, כמו מוטיב השטן.
_812.JPG)
התרבות המטאליסטית, שזכתה בשנות השמונים להד תקשורתי, התקיימה בשנים המאוחרות יותר ללא חשיפה רבה בכלי התקשורת ההמונים, אך למרות זאת לאלפי הלהקות הפעילות באירופה ובעולם יש אוהדים רבים, ומאות אלפי מעריצים ברחבי העולם מגדירים עצמם מטאליסטים.[דרוש מקור] בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, עם עליית הנו מטאל והמטאלקור זכתה מוזיקת המטאל לחשיפה מחודשת בכלי התקשורת. מטאליסטים רבים הסתייגו מסגנונות מוזיקליים אלו, אך הסגנונות החדשים גם תרמו להגברת הסיקור התקשורתי של להקות מטאל והתרבות שבה וקנתה לה את המעמד שהיה לה בשנות השמונים. כך, לדוגמה, בחרו חברות מסחריות להציב פרסום ולהעניק חסות לפסטיבלי מטאל פופולריים, כמו גראספופ ואוזפסט. פסטיבל המטאל הגדול ביותר, ואקן, עדיין ממאן לקבל פרסום מחברות מסחריות מטעמים אידאולוגים. החשיפה התקשורתית המוגברת הביאה להקות מטאל רבות משנות השמונים לשוב אל שורשיהן ולהוציא אלבומים חדשים של מטאל טהור.
רבים מהמטאליסטים הם נערים בשנות העשרה לחייהם, המפגינים התנגדות חריפה לכל צורה של קונפורמיזם ומאמצים סגנון לבוש והתנהגות מובחן, הכולל בדרך כלל שיער ארוך, חולצות שחורות הנושאות סמלילי להקות החביבות עליהם, מכנסי ג'ינס או באגי ונעליים צבאיות, מגפיים שחורים או נעלי ספורט גבוהות. רבים מהם מתהדרים גם במעילי עור, צמידי עור שחורים עם קוצי מתכת (ספייק בנד, ניטים) לפרק כף היד או לצוואר ולעיתים גם עגילים, טבעות, צמידים, שרשראות וטלאים הנושאים שמות של להקות אהובות. המטאליסטיות נוטות יותר לאימוץ סגנון לבוש גותי, הכולל מחוכים, חצאיות שחורות, בגדים מוויניל או מעור, אופנת לוליטה (אנ'), גרבי ברך, ועוד. מטאליסטים רבים נוהגים להתרועע זה עם זה באירועים חברתיים שבמרכזם מוזיקה, כמו במסיבות רוק/מטאל במועדונים (המונחות על ידי DJ, בדיוק כמו מסיבות מיינסטרים), בהופעות של להקות ובפסטיבלים הכוללים הופעה של כמה להקות שונות. פסטיבל המטאל המרכזי בעולם הוא פסטיבל ואקן בגרמניה, הנערך אחת לשנה החל משנת 1990. לאורך ימי הפסטיבל מופיעות על הבמה עשרות להקות מרחבי העולם, לתשואות עשרות אלפי מעריצים. באמצע שנות האלפיים נערכו פסטיבלי מטאל קצרים גם בישראל. בשנת 2009 נערך בהרצליה פסטיבל הללויה.
למוזיקת המטאל אין צורת ריקוד מסורתית והצופים מרבים, במקום, לרקוע ברגליהם ולהפגין תנועות ראש מוחצנות ("הד באנגינג"). סגנון "ריקוד" קבוצתי תוקפני פופולרי קרוי "פוגו". רוקדי הפוגו נוהגים לדחוף זה את זה ולהתנגש זה את זה. מקורו של הריקוד בפאנק (ישנה השפעה הדדית בין תרבות המטאל לתרבות הפאנק). בהופעות מטאל, הנוהג המזוהה ביותר הוא מחוות מאנו קורנוטה (אגרוף קמוץ עם זקירת האצבע המראה והזרת), שהחדיר לתרבות המטאל הזמר רוני ג'יימס דיו.
רבים מהמטאליסטים סבורים כי אופן התנהגותם, מושאי הערצתם ומוקדי העניין שלהם הופכים אותם נעלים על אחרים. בעיקר, מדגישים מטאליסטים את חשיבות העובדה שהלהקות הנערצות עליהם עוסקות בנושאים רציניים כמו מוות, היסטוריה, פילוסופיה ופוליטיקה, במקום להתמקד בנושאים קלי ערך, בעיניהם, כמו אהבה או קשרים בין המינים. אבחנה חשובה לא פחות מנקודת מבטם של מטאליסטים היא מידת הטוהר של הסגנון המוזיקלי המועדף עליהם. רבים מהמטאליסטים נוטים לפסול מעריצי סגנונות מוזיקליים הנראים להם פשרניים או טהורים פחות, ולנסות לבדל את עצמם מהם. מטאליסטים רבים מבחינים בינם לבין עצמם על פי סגנון המוזיקה החביב עליהם. כך, לדוגמה, בשנות השמונים נמנעו מעריצי פאואר מטאל מלהתרועע עם מעריצי דת' מטאל או גרינדקור, שלבושם הילדותי במכוון הרחיק אותם ממטאליסטים טהורי השקפה. היום, עם עלייתו של ז'אנר המטאלקור, המשלב מטאל בהארדקור, מסתייגים מטאליסטים רבים ממעריצי סגנון מוזיקלי זה, שלו תדמית פאנקיסטית יותר.
זלזול מיוחד מייחסים המטאליסטים המסורתיים לתת־זרמים בז'אנר המוזיקלי שזכו להצלחה מסחרית ניכרת והתחבבו על מאזינים שאינם מטאליסטים. דוגמה לכך הוא זרם הנו-מטאל של שנות התשעים והמטאלקור של שנות האלפיים. לטעמם של מטאליסטים טהרנים, צליל המטאל של להקות מזרמים אלו דל ומבזה, ודוחים את טענות אוהבי מוזיקה זו להיותו גלגול ישיר של המטאל המחתרתי ("אנדרגראונד מטאל") של שנות השמונים. מטאליסטים מבוגרים יותר גם דוחים מצטרפים חדשים, שגילו את המטאל דרך הפופ, ההיפ הופ והפאנק, הנכונים לקבל רק את השפעות הרוק המתקדם והפולק המוקדמות יותר. מטאליסטים וותיקים דבקים בלהקות אנונימיות יחסית, כמו Therion (מטאל סימפוני) או מונסורוו (פולק מטאל). עם זאת, כבר באמצע העשור הראשון לאלף נשמעו קריאות בקרב מטאליסטים לחדול מהיחס השלילי למעריצי זרמים חדשים, שכן אלו, בדרכם, גם הם המשך של התרבות המטאליסטית, ואף תורמים להתרחבות חוג המעריצים של להקות המטאל. כתוצאה מכך, מתארחות היום בפסטיבלי המטאל הגדולים גם להקות מטאלקור ונו מטאל. גם פסטיבל אוזפסט של סולן בלאק סבאת' אוזי אוסבורן מארח להקות מטאל מסורתי ומטאל מודרני יותר.
מטאליסטים הוצגו במספר רב של סדרות טלוויזיה וכן בכמה סרטי קולנוע. הסרטים הידועים ביותר העוסקים בתרבות המטאליסטית הם "דטרויט רוק סיטי" מ-1999, העוקב אחרי ארבעה מעריצים של להקת קיס בסוף שנות השבעים, "שטן על הזמן" מ-2000, "סוף הוליוודי" של וודי אלן מ-2002, שבו בנו של וודי אלן הוא מטאליסט בעל שיער ירוק שאוכל עכברושים על הבמה וטנשיוס די בסרטם מפרט הגורל, שבו ג'ק בלאק משחק סולן להקת מטאל המנסה להשיג מפרט העשוי משן השטן.
הרוק הכבד היה פופולרי בישראל בתחילת שנות התשעים, תקופת השיא של הרוק הכבד בעולם. שלוש מלהקות המטאל הגדולות של התקופה - איירון מיידן, מטאליקה ומגאדת' - הופיעו בישראל באותה תקופה. עם דעיכת הפופולריות של הרוק בעולם, תפסה את מקומו גם בישראל מוזיקת טראנס. המטאל זכה לתחיה מחודשת בישראל עם העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, ובסוף שנות האלפיים שב המטאל וזכה בפופולריות בישראל, עם פסטיבל המטאל "הללויה" בו הופיעו להקות מטאל ישראליות אל מול יותר מ-1,200 צופים. מאפיין נוסף של התחייה הייתה חזרתן לישראל של להקות מטאל מן העולם, ובמיוחד הופעתה של להקת מטאליקה בישראל ועריכת פסטיבל Ozzfest בתל אביב, בו הופיעו סולן בלאק סבאת' אוזי אוסבורן ולהקות נו מטאל, מטאל ודת' מטאל.
- מטאליסט - מגזין מטאל
- אלטרנטיב-זן - מגזין למוזיקה גותית, מטאל ומוזיקה אלטרנטיבית
- Metal: A headbanger's Journey- סרט תיעודי על תרבות המטאל
| הבי מטאל | |
|---|---|
| תת-סוגות | |
| מטאל קיצוני (כולל בלאק מטאל, דת' מטאל, דום מטאל, ספיד מטאל, ת'ראש מטאל) • גרוב מטאל • פאוור מטאל • מטאל גותי (דום-דת' גותי, מטאל גותי סימפוני) • מטאל סימפוני • גלאם מטאל | |
| סוגות היתוך | |
| מטאל אלטרנטיבי (כולל נו-מטאל, ראפ מטאל, פאנק (Funk) מטאל) • מטאלקור (כולל דת'קור) • גריינדקור • אינדסטריאל מטאל • פולק מטאל • מטאל נאו-קלאסי • פרוגרסיב מטאל • סלאדג' מטאל • סטונר רוק • גראנג' | |
| סצינות אזוריות | |
| דת' מטאל סקנדינבי • הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי • הקשיחות הגרמנית החדשה | |
| ראו גם | |
| מטאל בישראל • מטאליסט • פוליטיקה במטאל • פולחן השטן במטאל פורטל הבי מטאל | |
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
