Loading AI tools
ספר מאת ויליאם מייקפיס תאקרי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יריד ההבלים (באנגלית: Vanity Fair) הוא רומן מאת הסופר האנגלי ויליאם מייקפיס תאקרי שפורסם לראשונה בשנים 1847 - 1848. הרומן מתאר בצורה סאטירית את החברה האנגלית במאה התשע עשרה. השם לקוח מתוך "מסעות ההלך", ספרו האלגורי של ג'ון באניין שפורסם ב-1678, והיה פופולרי בתקופה שתאקרי כתב את ספרו. יריד ההבלים ב"מסעות ההלך" מתייחס ליריד נצחי הנערך בעיר הנקראת ואניטי (אחת המשמעויות של המלה באנגלית היא הבל), והמסמל את החטא שבחיבור לדברים גשמיים. הרומן נחשב לקלאסיקה ספרותית, והווה מקור השראה למספר סרטים.
 | |
| דף הפתיחה של הספר "יריד ההבלים" עם איור מאת תאקרי עצמו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ויליאם מייקפיס תאקרי |
| איורים |
ויליאם מייקפיס תאקרי  |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה |
פאנץ' |
| תאריך הוצאה | 1847 |
| מספר עמודים |
מהדורה ראשונה - 687 מהדורה שנייה - 690 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה |
מהדורה ראשונה - הוצאת זיו מהדורה שנייה - מוסד ביאליק |
| תאריך |
מהדורה ראשונה - 1962 מהדורה שנייה - 1987 |
| תרגום |
מהדורה ראשונה - עטרה זיסלמן מהדורה שנייה - אסתר כספי |
| מהדורות נוספות | |
| מספר כרכים | 2 (מהדורה ראשונה) |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001069866, 002105659 |
  | |
בקי שארפ ואמיליה סדלי הן שתי צעירות המסיימות את לימודיהן בבית הספר לבנות של מיס פיקרטון. בקי היא בת לצייר עני ותאלץ לעבוד לפרנסתה כאומנת. היא מתוארת כבחורה פקחית וערמומית אשר נחושה בדעתה לסלול לעצמה דרך לחברה הגבוהה. אמיליה היא בת למשפחה אמידה, טובת לב וחביבה אך מוצגת כתמימה ופתיה.
אמיליה מזמינה את בקי לשהות בביתה שבכיכר ראסל. בקי מוצגת בפני בני המשפחה הוריה של אמיליה, אחיה ג'וסף סדלי וקפטן ג'ורג' אוסבורן. ג'ורג' הוא חתנה המיועד של אמיליה, אף על פי שהם אינם מאורסים באופן רשמי. ג'וס הוא טיפוס מגושם ורברבן, הוא עובד בחברת הודו המזרחית, ובעל רכוש רב. בקי מנסה לפתות את ג'וס שיציע לה נישואין, אך הדבר לא עולה בידה בגלל התערבותו של קפטן אוסבורן ובגלל ביישנותו של ג'וס עצמו, והמבוכה שהוא גורם כשהוא משתכר בעת בילוי משותף בווקסהול.
בקי נאלצת לעזוב את משפחת סדלי ומתחילה לעבוד כאומנת לבנותיו של הברונט סר פיט קרולי, אדם גס והולל. סר פיט נכבש בקסמיה של בקי, ואחרי מותה בטרם עת של אשתו השנייה הוא מציע לבקי נישואים. לצערה של בקי היא אינה יכולה להיענות לו, כי היא התחתנה בסתר עם בנו הצעיר רודון קרולי.
מיס קרולי היא אחותו הבכורה של סר פיט, רווקה מזדקנת ועשירה מאוד, הונה מסתכם בכ-70,000 פאונד. כל בני משפחת קרולי מתחרים ללא בושה זה בזה בניסיון לרכוש את ליבה וחיבתה של מיס קרולי, כדי לזכות בירושה הגדולה שתשאיר אחריה. בתחילה נראה שרודון קרולי הוא האחיין המועדף עליה, וגם בקי מצליחה לחבב את עצמה על מיס קרולי ולתפוס את מקומה של המלווה הנאמנה שלה, מיס בריגס. אבל הידיעה על נישואי בקי ורודון מרגיזה את מיס קרולי, היא מנשלת את רודון מהירושה, ומורישה את כל רכושה לאחיו הבכור, הקרוי אף הוא פיט קרולי. הזוג הצעיר, בקי ורודון, מנסים לשווא להתפייס עם מיס קרולי, היא מסכימה להפגש עם אחיינה אך מסרבת בתוקף לשנות את הצוואה שלה.
בעוד בקי שארפ מטפסת בסולם החברתי, מצבה הכלכלי של משפחת סדלי מדרדר, אביה של אמיליה, ג'ון סדלי, פושט רגל. הקשרים שבין משפחת סדלי ומשפחת אוסבורן מתנתקים, וג'ון אוסבורן אביו של ג'ורג', אוסר על בנו להתחתן עם אמיליה. ג'ורג' מחליט לבסוף להמרות את פי אביו ולשאת לאישה את אמיליה, בעיקר בגלל הלחץ של חברו הטוב, ויליאם דובין שמדרבן אותו לעשות את המעשה הראוי. כתוצאה מכך ג'ון אוסבורן מנשל את בנו מהירושה. כל זה מתרחש בתקופת המלחמות הנפוליאוניות. ג'ורג' ואמיליה מבלים את ירח הדבש שלהם בברייטון, ושם הם פוגשים את בקי ורודון קרולי. לאוסבורן, אף על פי שהתחתן לפני זמן קצר, מתחיל להמאס מאשתו, והוא מתחיל לפלרטט עם בקי, היא מצדה מעודדת אותו בכך. חופשתם מופרעת כאשר הם מקבלים הוראות לצאת ולהיערך למלחמה בבריסל.
בבריסל נערך נשף גדול ערב היציאה לקרב (נשף המבוסס על הנשף של הדוכסית מריצ'מונד שנערך ערב הקרב בווטרלו), ג'ורג' שולח לבקי פתק ומציע לה לברוח אתו. זמן קצר אחר כך הוא מתחרט על כך ומתפייס עם אמיליה, שנפגעת עמוקות מתשומת הלב שהוא מעניק לחברתה לשעבר. בבוקר המחרת ג'ורג', קפטן קרולי ודובין נשלחים לקרב בווטרלו, דעתה של אמיליה כמעט נטרפת עליה. לעומתה בקי נפרדת מבעלה באדישות. בקי מנסה לנחם את אמיליה, אך זאת מגיבה בכעס ובגועל מהפלירט שבין בקי וג'ורג' וחוסר האכפתיות של בקי מבעלה רודון. בקי נוטרת לאמיליה על הפגיעה בכבודה, והקשר בין שתי החברות ניתק לשנים רבות. בקי גם אינה מודאגת ביותר מתוצאות המלחמה. אם נפוליאון ינצח, היא מתכננת להיות פילגש של אחד המצביאים שלו. בינתיים היא מרוויחה כסף רב כשהיא מוכרת את המרכבה והסוסים במחירים מופקעים לבריטים הנסים בבהלה מהעיר, כאשר הבלגים מפגינים בגלוי את אהדתם לנפוליאון.
קפטן קרולי ודובין חוזרים מהקרב, אבל ג'ורג' אוסבורן נהרג בקרב. אחרי מותו נולד בנו, שנקרא גם הוא ג'ורג'. אמיליה חוזרת לחיות עם הוריה, ודובין שהוא הסנדק של ג'ורג'י הקטן, מתחיל להביע את אהבתו לאלמנה הצעירה, בגילויים של חיבה לה ולבנה. בין השאר הוא קונה לאמיליה את הפסנתר הישן שלה שנמכר במכירה פומבית כאשר אביה פשט את הרגל. אמיליה חושבת בטעות שג'ורג', בעלה, הוא זה שקנה את הפסנתר. היא אינה משיבה לדובין אהבה, כיוון שהיא עדיין מאוהבת בבעלה המת. בעצב רב עוזב דובין את אנגליה, ועובר להתגורר בהודו במשך שנים רבות.
גם בקי יולדת בן, שנקרא רודון על שם אביו. בניגוד לאמיליה שהיא אם מסורה ומפנקת את בנה, בקי מתייחסת לבנה בקרירות ובריחוק. היא ממשיכה לטפס בסולם החברתי, מיד אחרי המלחמה בחברה הפריזאית, ואחר כך בלונדון שם היא הופכת לבת חסותו של המרקיז סטיין, המציג אותה בפני החברה הגבוהה. למרות מוצאה הפשוט, היא ממשיכה להצליח ולבסוף היא מוצגת בחצר המלוכה לפני נסיך העצר בכבודו ובעצמו.
למראית עין רודון ובקי מבוססים היטב מבחינה כלכלית, אך רמת החיים הגבוהה שהם חיים בה היא רק אשליה. רודון מהמר כבד, ומרוויח כספים במשחק הביליארד. נרמז גם שהוא מרמה במשחקי קלפים. בקי מקבלת מתנות של תכשיטים וכספים ממעריציה, ומוכרת אותם תמורת מזומנים. היא מרבה ללוות כספים ממקורביה, ולעיתים רחוקות היא פורעת את חשבונותיה. בני הזוג חיים בעיקר על אשראי, ורודון טיפש מידי מכדי להבין את ההשפעה ההרסנית של החובות שלו על האנשים שמהם הוא לווה. בקי מודעת לכך שאורח חייהם הבזבזני הביאו לפשיטת רגל של לפחות שני אנשים. מיס בריגס שאת כספה בקי מבזבזת, ובעל הבית שלהם ראגלס, שהיה בעבר רב משרתים של משפחת קרולי, והוא השקיע את כל חסכונותיו בבית שבקי ורודון שוכרים ממנו, אבל לא משלמים עבורו. בקי מרמה את כל הסוחרים שהיא קונה מהם, חנוונים, תופרות, פונדקאים ויצרני כובעים. הם מצליחים להונות את הסוחרים על ידי כך שהם גורמים להם להאמין שרודון יקבל ירושה ממיס קרולי, או קצבה גדולה מסר פיט. בסופו של דבר בקי נחשדת בכך שיש לה פרשת אהבים עם המרקיז סטיין, לכאורה בידיעתו ובעידודו של רודון.
בשיא הצלחתה, מתגלה פרשת האהבים והקשר הפיננסי שבין בקי למרקיז סטיין העשיר ובעל ההשפעה. רודון נעצר בגלל חוב, ובקי לא מגיעה לשחרר אותו למרות בקשתו המפורשת. ליידי ג'יין שהיא גיסתו של רודון היא זאת המשחררת אותו בערבות. רודון מגיע לביתו ומפתיע את בקי ואת המרקיז. רודון מזמין את המרקיז לדו-קרב, אך בסופו של דבר הוא מקבל משרה של מושל באי קובנטרי, ועוזב את אשתו. הלורד סטיין מזהיר את בקי, שאיבדה את בעלה ואת כל אמינותה, לא להישאר באנגליה. היא מתחילה לנדוד ברחבי אירופה. רודון הקטן, בנם של בקי ורודון, נמסר לטיפולם של דודו ודודתו, פיט קרולי וליידי ג'יין. בכל מקום שבקי מגיעה אליו היא נתקלת ב"צלו" של הלורד סטיין, בכל פעם שהיא מתחילה להתקבל בחברה, מישהו שמכיר אותו מהעבר מפיץ עליה שמועות, והמוניטין שלה נפגע שוב.
ג'ון אוסבורן, אביו של ג'ורג', מתרצה אחרי שנים אחדות להכיר בנכדו, ג'ורג' הקטן, והוא לוקח אותו שיגדל בביתו. אמיליה המעריצה את בנה ומתקשה להפרד ממנו, מבינה שלבנה יש סיכוי לחיים הרבה יותר טובים אצל סבו מאשר אתה ועם הוריה שחיים בדוחק רב. אחרי שתים עשרה שנים בניכר, ויליאם דובין וג'וס סדלי חוזרים לאנגליה. דובין מצהיר שאין שינוי באהבתו לאמיליה, אך היא מצידה למרות החיבה שהיא רוחשת לדובין, אינה יכולה לשכוח את זכר בעלה המנוח. דובין מתידד עם ג'ורג' הקטן, וטוב-לבו ואופיו התקיף משפיעים לטובה על הילד המפונק.
דובין מנסה לתווך בין אמיליה לבין חמיה. הם אינם נפגשים בגלל מותו של ג'ון סדלי, אביה של אמיליה. זמן קצר אחר כך מת גם ג'ון אוסבורן, ומתברר שהוא שינה את צוואתו והוריש לנכדו את מחצית הונו, ולאמיליה העניק קצבה שנתית. שאר הונו מחולק בין בנותיו, מיס אוסבורן ומרת בולוק.
אחרי מותו של מר אוסבורן הזקן, אמיליה עם בנה ג'ורג' אחיה ג'וסף ודובין, יוצאים למסע בגרמניה. הם נתקלים בבקי כשהיא חסרת כל. בקי פוגשת את ג'ורג' בשולחן קלפים בקזינו והיא מצליחה שוב לשבות את לבו של ג'וס סדלי. בקי הדרדרה מאוד. היא שותה לשכרה, קולה אינו ערב כבעבר, וגם הופעתה אינה נאה כשהייתה. היא מבלה בחברת רמאים ונוכלים. הסופר מרמז שבקי עוסקת במעשים מפוקפקים יותר מאשר רמאות בקלפים, אך אינו מפרט על כך.
בעקבות תחינות רבות של ג'וס, אמיליה מסכימה להתפייס עם בקי (במיוחד אחרי שהיא שומעת על ניתוקה של בקי מבנה), למורת רוחו הרבה של דובין. דובין ואמיליה רבים, ודובין מבין שהוא מבזבז את זמנו על מישהי שהיא שטחית מלהבין את עומק אהבתו. ברגע של ייסורי מצפון, בקי מראה לאמיליה את הפתק שכתב לה ג'ורג' (בעלה המנוח), והציע לה לברוח אתו. הוכחה זאת מנפצת את דמותו האידיאלית של ג'ורג' בדמיונה של אמיליה, אבל מתברר שעוד לפני כן היא כבר שלחה מכתב לדובין המצהיר על אהבתה אליו.
בקי מחדשת את נסיונותיה לפתות את ג'וס, ולהשיג שליטה עליו. הוא מת בסופו של דבר ממחלה מסתורית, אחרי שביטח את חייו לטובת בקי. באחד האיורים המקוריים לרומן שצייר תאקרי, נראית בקי מסתתרת מאחורי וילון ובידה בקבוקון. הכיתוב לתמונה הוא "בקי מופיעה בשנית בתפקיד קליטמנסטרה" (באחד הפרקים הקודמים ברומן היא גילמה את דמותה של קליטמנסטרה במסיבה בה שחקו בחידון תנועות). נראה שבעקבות מותו של ג'וס סדלי, בקי מתעשרת.
רודון מת שבועות אחדים לפני שאחיו הבכור מת, ומכיוון שהבן של סר פיט מת בילדותו, תואר הברונט עובר לבנם של רודון ובקי. בקי לא זוכה להיות ליידי קרולי, אם כי היא השתמשה בתואר הזה בהמשך חייה. נודע לקורא שאף על פי שדובין התחתן עם אמיליה, ומתייחס אליה תמיד באדיבות רבה, הוא אינו אוהב אותה כבעבר, הוא אוהב יותר את בתו הקטנה. הופעתה הסופית של בקי בספר היא כמוכרת תכשיטים זולים ביריד, כפי הנראה היא בזבזה את ההון שהוריש לה ג'וס סדלי.
ערך מורחב – בקי שארפרֶבֶּקָה שארפ היא גיבורת הרומן, או ליתר דיוק אנטי-גיבורה, היא צעירה פקחית, מוכשרת ויפה. היא מתוארת כבעלת גוף קטן, שיערה בצבע החול ועיניה ירוקות. היא שנונה מאוד ומשעשעת. בקי שולטת היטב בשפות אנגלית וצרפתית, קולה ערב לאוזן, היא מנגנת בפסנתר ומגלה כישרון משחק. היא לחלוטין חסרת מצפון ואינה מוסרית. נראה שהיא אינה מסוגלת להתחבר לאחרים, והיא משקרת בקלות ועושה הכל כדי להשיג את מבוקשה. בקי היא מניפולטיבית, תכונה שבולטת אצלה כבר מהפרקים הראשונים בהם היא מנסה לפתות את ג'וס סדלי.
בקי שואפת יותר מכל לביטחון כלכלי וחברתי, דבר שהיה חסר לה עוד מילדותה. כמעט כל מעשיה הם כדי להבטיח לעצמה מעמד חברתי יציב, אחרי שהיא מתחתנת עם רודון היא מנסה לקדם את מעמדם כזוג נשוי. היא מנסה ללא לאות לשפר את מעמדו של רודון גם על ידי פלרטוטים עם מפקדו ג'נרל טופטו, או עם המרקיז סטיין כדי שייתן לרודון משרה. היא משתמשת בנשיותה כדי לפתות את הגברים המשחקים קלפים עם בעלה, ולהקל עליו לרמות אותם.
מבחינתה של בקי, נישואיה בסתר לרודון היו משגה. כמו גם בריחתה מביתה של מיס קרולי, במקום לבקש את סליחתה. אחרי החתונה בקי אינה מצליחה יותר להפעיל את קסמיה על מיס קרולי, ורודון אינו זוכה בירושה הגדולה שקיווה לקבל. היא מצליחה להפיל גברים רבים ברשתה, אבל בדרך כלל היא לא מנסה לקשור קשרי ידידות עם נשים. רוב הנשים שמכירות אותה, כמו ליידי ג'יין האחיות של דובין וליידי סטיין, אינן הולכות שולל אחרי התחבולות שלה, יוצאות מן הכלל הזה הן מיס קרולי (בהתחלה) ואמיליה סדלי.
לבקי אין שום רגש של אהבה לבנה הקטן. היא לרוב מתעלמת ממנו, ושולחת אותו לפנימיה כשהוא מפריע לתוכניותיה. היא מפגינה רגשות אמהיים רק כאשר היא נמצאת בחברת נשים כמו ליידי ג'יין, כדי לעורר את אהדתן.
אמיליה היא ההפך הגמור מבקי. היא חיוורת פנים, פסיבית ומסורה בכל לבה לבעלה ולבנה. היא מתחתנת עם ג'ורג' בניגוד לרצון אביו, וכאשר ג'ורג' נהרג בקרב ווטרלו, היא נאלצת לגדל את בנה הקטן בבית הוריה בחוסר כל. אביה שולט לחלוטין בחייה, והוא מבזבז בעסקים כושלים את הקצבה המצומצמת שארגנו עבורה חבריו של ג'ורג' אחרי מותו.
אחרי מותו של ג'ורג' אמיליה מתחילה להיות אובססיבית באהבתה לבנה ובשימור זכרו של בעלה. היא מתעלמת מחיזוריו של דובין, הנמשכים שנים רבות, עד שבסופו של דבר הוא עוזב אותה. לאחר שבקי מראה לאמיליה את המכתב ששלח לה ג'ורג', בו הוא מציע לבקי לברוח יחד אתו, רק אז מתנפצת האשליה בדמיונה של אמיליה והיא מבינה שבעלה לא היה קדוש כפי שהאמינה כל השנים, והיא מתחילה לקלוט את טוב לבו של דובין. בסוף הרומן היא מתחתנת עם דובין.
רודון קרולי הוא הצעיר מבין שני בניו של סר פיט קרולי. הוא קצין פרשים קל-דעת, והאחיין המועדף על מיס קרולי, דודתו העשירה, שנוטה להוריש לו את כל רכושה. נישואיו לבקי שהיא במעמד חברתי נמוך בהרבה משלו, הרגיזו את דודתו וגרמו לנתק מוחלט ביניהם. היא משנה את צוואתה כך שאחיו הבכור פיט קרולי זוכה בכל הירושה. פיט שכבר קבל בירושה את האחוזה של אביו שמת, הופך לעשיר מאוד, ורודון נותר עני למדי.
רודון הוא בעל כוונות טובות, אך כשרונותיו מסתכמים בהימורים ובסיף. הוא מומחה במשחקי קלפים ובביליארד, אמנם לא תמיד הוא מנצח במשחקים, אבל בדרך כלל הוא מצליח להרוויח כסף קל מיריבים פחות מוכשרים ממנו. הוא שקוע בחובות, אם כי לרוב לא בשביל עצמו אלא בגלל ההוצאות הכספיות של בקי. הוא גם אינו מוכשר במיוחד בתור קצין בצבא, והוא מרוצה מכך שבקי דואגת לקידומו הצבאי.
הוא מודע לכך שגברים נמשכים לבקי, אבל הוא מאמין שהמוניטין שלה הוא ללא רבב. יש הבטוחים שיש לה קשרים רומנטיים עם הגנרל טופטו וגברים נוספים, אך איש אינו רומז על כך לרודון, בחשש ממזגו הסוער ונטייתו לצאת לדו-קרב כשהוא חושב שכבודו נפגע. אחרים, כדוגמת המרקיז סטיין, בטוחים שרודון ובקי שותפים יחד במזימה כדי לזכות ברווח כספי מהגברים שבקי מפתה.
אחרי שרודון מגלה את האמת על בקי, הוא עוזב אותה ומקבל משרה מעבר לים. הוא משאיר את בנו לטיפולם של אחיו סר פיט וגיסתו ליידי ג'יין.
הבן הבכור של סר פיט, יורש מאביו את התואר ברונט ואת האחוזה "קווינס קרולי". הוא גם מקבל בירושה את כל הונה של דודתו, מיס קרולי. פיט קרולי הוא אדוק באמונתו, ובעל שאיפות פוליטיות, אם כי לא רבים מעריכים את תבונתו ואת דברי החוכמה שלו, אולי בצדק. הוא מלא בחשיבות עצמית ובקי מצליחה לנצל את חולשותיו כשהיא מחמיאה לו ומגלה עניין בפמפלטים שהוא כותב. פיט שמרני וקפדן באופיו, הוא אינו נוקף אצבע כדי לעזור לאחיו ולאשתו גם בזמנים הקשים ביותר, בעיקר מאחר שאשתו, ליידי ג'יין, שונאת את בקי.
מיס קרולי הקשישה והעשירה היא הדודה האהובה על כולם. רודון ופיט (כמו שאר בני המשפחה) מנסים לשאת חן בעיניה, בתחילה רודון הוא האחיין המועדף עליה והיא מבטיחה לו את כל רכושה, עד שהוא מתחתן עם בקי. מיס קרולי אוהבת להיות בחברתה של בקי, היא חושבת שבקי משעשעת בשנינותה ובציניות שלה. היא גם נהנית לשמוע על סקנדלים וסיפורים על אהבה ונישואים של בני מעמדות שונים. אבל בשום אופן אינה מוכנה שסקנדל או נישואים כאלה יקרו במשפחתה.
בחלקו הראשון של הספר יש פרק נרחב העוסק במאמצים של משפחת קרולי המורחבת לזכות בחסדיה של מיס קרולי בתקווה לרשת את הונה. גם האח הצעיר של סר פיט ומיס קרולי, הכומר מר ביוט קרולי, אשתו וילדיו, עושים הכל כדי לזכות בנתח מהירושה.
משפחתו של ג'ורג' אוסבורן, אביו ושתי אחיותיו, היו בקשר קרוב עם משפחת סדלי, עד שמר סדלי, אביהם של אמיליה וג'וס, מגיע לידי פשיטת רגל בעקבות השקעות לא נבונות ועיסוקו בספסרות. ג'ורג' ואמיליה שגדלו יחד הם נאהבים מילדות. ג'ורג' מתחתן עם אמיליה בניגוד לרצון אביו, שרוצה שג'ורג' ישא לאישה יורשת עשירה. הבן והאב לא מצליחים להתפייס לפני שג'ורג' נהרג בקרב ואמיליה נשארת לבדה כשהיא בהריון.
ג'ורג' גדל כבן לסוחר עשיר, הוא בזבזן, יהיר, אנוכי והולל. היא מבזבז את כל הכסף שקיבל מאביו, ואחרי מותו לא נותר כלום עבור אשתו ובנו. שבועות אחדים אחרי נישואיו לאמיליה, הוא משועמם ממנה, ומתחיל לפלרטט עם חברתה בקי. הוא אפילו שולח לבקי מכתב, המפציר בה לברוח אתו. רק היציאה למלחמה גורמת לו להתפייס עם אמיליה, אבל שעות אחדות אחר כך הוא נהרג.
ויליאם דובין הוא חברו הטוב של ג'ורג' אוסבורן. מבחינה חיצונית הוא נטול חן, גבוה ומגושם. דובין מבוגר בכמה שנים מג'ורג', אבל הם חברים עוד מהתקופה שהיו יחד בבית הספר. דובין הגן על ג'ורג' הקטן, ומאז הוא מסור לו ואוהב אותו בכל לבו. מבחינות רבות דובין מתעלם מהחולשות של ג'ורג', אבל הוא גם ממריץ אותו לעשות את המעשה הנכון. הוא לוחץ על ג'ורג' להתחתן עם אמיליה, אף על פי שהוא עצמו מאוהב בה. אחרי מותו של ג'ורג', דובין הוא זה שדואג שאמיליה תקבל קצבה קטנה לפרנסתה, לכאורה הקצבה מגיעה מכל חבריו הקצינים של ג'ורג'.
דובין עושה כל מה שביכולתו כדי לתמוך באמיליה ובבנה ג'ורג'י. הוא מניח לה להמשיך ולהעריץ את בעלה המת. הוא לא מעמיד את אמיליה על טעותה כשהיא חושבת, למשל, שבעלה הוא זה שקנה עבורה את הפסנתר שלה שנמכר במכירה פומבית. דובין נמצא בקרבתה של אמיליה במשך שנים רבות, כשהוא מבין שאין סיכוי שתשיב לו אהבה הוא עורג אליה ממרחק, בהודו. כשהוא קרוב לאמיליה, הוא מאפשר לה לנצל את טוב לבו. אבל כאשר אמיליה מעדיפה את בקי על פניו הוא עוזב אותה באופן סופי. הוא חוזר כשאמילה כותבת אליו מכתב שבו היא מביעה את אהבתה, ומסכימה להנשא לו. הם מתחתנים, ונולדת להם בת שאותה הוא אוהב עד מאוד.
אחיה הבכור של אמיליה, ג'וזף "ג'וס" סדלי הוא נּבּוֹב, אדם חשוב מאוד בהודו. הוא הרוויח ממון רב כגובה כספים בהודו. ג'וס הוא שמן מאוד, נהנתן ומלא בחשיבות עצמית, עם זאת הוא ביישן וחסר ביטחון. הוא נמשך לבקי, אבל הנסיבות מונעות ממנו להציע לה נישואים. הוא נשאר רווק, וכאשר הוא פוגש שוב את בקי אחרי שנים, היא שוב מצליחה לגרום לו לחשוב שהוא מאוהב בה. ג'וס אינו אמיץ ואינו אינטליגנטי, הפחדנות שלו באה לידי ביטוי במיוחד בבריסל אחרי קרב ווטרלו, כאשר הוא קונה במחיר מופרז את שני הסוסים של בקי ובורח מהעיר. בסוף הספר בקי מצליחה להפיל אותו שוב ברשתה.
כמקובל באותה תקופה הספר פורסם בהמשכים לפני שיצא לאור כספר מלא. הספר הודפס בעשרים חלקים מדי חודש בתקופה שבין ינואר 1847 ועד יולי 1848, כאשר בחודש האחרון הייתה הדפסה כפולה של החלקים ה-19 וה-20. כל חלק היה חוברת שכללה מספר פרקים ובדפים החיצוניים היו תגליפי מתכת. בתוך החוברת היו הדפסים מגלופות עץ. על העטיפה שהייתה בצבע צהוב בהיר הופיע מדי חודש איור זהה. צבע העטיפה החל להיות מזוהה עם תאקרי כמו שצבע הטורקיז היה מזוהה עם פרסומיו של דיקנס, המאפשר לעוברים ושבים להבחין מרחוק בחוברת חדשה בדוכני הספרים.
"יריד ההבלים" הוא היצירה הראשונה שתאקרי פרסם בשמו המלא, עד אז הרבה להשתמש בשמות עט שונים ומשונים. הרומן התקבל היטב בקרב קהל הקוראים. החוברות ואחר כך הספר הכרוך כללו איורים מאת תאקרי עצמו. האיורים רומזים לעיתים לעלילה, ולעיתים יש בהם דימויים סימבוליים שאין התייחסות מפורשת אליהם בטקסט (לדוגמה כאשר דמות נשית ברומן מתוארת כבתולת ים הטורפת גברים). מהדורות מודרניות של הרומן לרוב אינן כוללות איורים, ובחלקן האיורים הם ברמה ירודה כך שהולכים בהם לאיבוד פרטים רבים.
תאקרי התכוון לא רק לבדר בספרו אלא גם לחנך, כוונה זו באה לידי ביטוי בספר עצמו בפניותיו של הסופר אל הקורא, וגם בתכתובת פרטים שלו. הרומן נחשב לקלאסיקה של הספרות האנגלית, אם כי חלק מן המבקרים טוענים כי קיימות בו בעיות מבניות. עקב היקפה העצום של העבודה, לעיתים תאקרי התבלבל בשמות של דמויות ובפרטים מסוימים בעלילות משנה. המספר הרב של הרמיזות וההפניות שהספר כולל יכול להקשות על קוראים בני זמננו.
עוד לפני שפורסם החלק האחרון של הרומן, שבחו אותו המבקרים והגדירו אותו כאוצר ספרותי. למרות השבחים המופלגים, היו שהביעו אכזבה מהתיאור הקודר של טבע האדם, והובע חשש שתאקרי הרחיק לכת בשימוש במטפורה עגומה זו. בתגובה למבקרים הסביר תאקרי שהוא רואה את האנשים לרוב כ"טיפשים ואנוכיים בצורה נתעבת"[1] הסיום שאינו שמח, נועד לעורר את הקוראים להתבונן במגרעות שלהם עצמם.
כותרת המשנה "רומן ללא גיבור" הולמת את הרומן כי כל הדמויות הן פגומות במידה זו או אחרת, גם לדמויות האהודות ביותר יש חולשות. קפטן דובין, למשל, נוטה לגאווה ולמלנכוליה. תאקרי מתאר בעיקר את תכונות תאוות הבצע, הבטלנות והסנוביזם ואת מסכת הצביעות וההונאה אשר מכסה עליהן. אף אחת מהדמויות ברומן אינה רעה לגמרי, אפילו בקי שמתוארת כלא מוסרית וערמומית באופיה, נאלצת להשען על תכונות אלה בשל מצוקה כלכלית והסטיגמה שנקשרת להיותה ענייה (היא בתו של אמן עני). הנטייה של תאקרי להבליט פגמים בכל הדמויות שלו, מדגישה את רצונו להראות מידה רבה של ריאליזם, בניגוד למה שהיה מקובל בקרב סופרי התקופה, שנטו לאידיאליזציה של האנשים.
הרומן הוא סאטירה על החברה ככלל, המאופיינת בצביעות ובאופורטוניזם, אך הוא אינו עוסק ברפורמה חברתית. אין בו כל רמז כי שינויים חברתיים ופוליטיים או שאדיקות ומוסריות רבה יותר יביאו לתיקון טבע האדם. כך מצטיירת תמונה קודרת למדי של מצב האנושות. התמונה מודגשת על ידי קולו של תאקרי כמספר יודע כל, הוא מעיר כל הזמן הערות צדדיות על הדמויות ברומן, ומשווה אותן לשחקנים ולבובות על חוט. תאקרי נחשב לאחד הסופרים הידועים בשימוש בטכניקה זו בהצלחה רבה.
לעיתים קרובות משווים את "יריד ההבלים" עם רומן היסטורי אחר המתרחש בתקופת מלחמות נפוליאון, הרומן "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי. בעוד שטולסטוי שם דגש על הפירוט ההיסטורי ועל ההשפעה שיש למלחמה על גיבורי הרומן, תאקרי משתמש בסכסוך כתפאורת רקע לחייהם של הדמויות שלו. לאירועים הכבירים המתרחשים באירופה אין השפעה מכרעת על התנהגותן של הדמויות ב"יריד ההבלים", והחולשות שלהן רק מתגברות עם הזמן, בניגוד לדמויות של "מלחמה ושלום" שאצלם העימות מביא ל'גאולה'. עבור תאקרי כל מלחמות נפוליאון יכולות להחשב כחלק מן "ההבלים" שבכותרת ספרו.
ג'ון סת'רלנד בספרו "האם היתקליף רוצח? תמיהות בספרות המאה התשע עשרה", טוען כנגד הרעיון המועלה בסוף הרומן, שייתכן שבקי הרגה את ג'וס. אמנם בקי מתוארת כבעלת חוש מוסרי מפוקפק למדי, אבל הרעיון שהיא זוממת רצח בכוונה תחילה הוא עליית מדרגה באופיה הרע. תאקרי היה מבקר חריף של ספרות הפשע הפופולרית באותה עת, במיוחד ספרים מאת אדוארד בולוור-ליטון. היו אלה תיאורים מזעזעים וסנסציונים, שכונו "הרומנים של ניוגייט", ושקיבלו את השראתם ולעיתים גם סיפורים שלמים, מתוך "לוח השנה של ניוגייט" (עלון שהכיל רשימות על הוצאות להורג שנערכו בכלא ניוגייט). תאקרי התנגד בעיקר להאדרת מעשיהם של הפושעים, ולכן זה נראה מוזר אם היה מתאר את בקי כפושעת כזאת. ייתכן שכוונתו הייתה ללכוד את הקורא הוויקטוריאני בדעותיו הקדומות, שיתאר לעצמו את הגרוע מכל על בקי שארפ, גם אם אין לו כל הוכחה לכך. כנגד פירוש זה אפשר להביא לדוגמה את שלישיית עורכי הדין שבקי שוכרת את שירותיהם, ברוק, תארתל והייס שנקראו על שמות שלושה רוצחים ידועים מאותה תקופה (ובכך יש השתלחות נוספת במקצוע עריכת הדין).
אף על פי שתאקרי אינו מיישב סופית את הנקודה של רצח ג'וס על ידי בקי, אפשרות זו עולה בקנה אחד עם המגמה הכוללת של התפתחות הדמויות ברומן. עם התקדמות העלילה, הטון של הרומן הופך להיות קודר יותר. בהתחלה, בקי היא בחורה מבריקה עם רצון עז לשיפור מעמדה החברתי על ידי נישואים, היא אינה רגשנית ומוצגת כחברה טובה לאמיליה. בסוף הרומן נרמז שהיא הופכת לנואפת ולרוצחת. אמיליה בהתחלה היא טובת לב וידידותית, אם כי רגשנית ונאיבית, בסוף הסיפור היא מתוארת כריקנית ורדודה. דובין שמתואר כנאמן ורחב-לב, גם אם אינו מודע למעלותיו, בסוף הוא מתואר כ'שוטה טרגי', ואסיר של תחושת החובה שלו. הוא יודע שהוא מבזבז את זמנו על אמיליה, אך אינו יכול לחיות בלעדיה. אין לדעת אם תאקרי תכנן את השינוי הזה בטון של הסיפור, או אם זה התפתח במהלך כתיבת היצירה. המבט שהופך להיות קודר יותר במהלך הרומן, יכול להביא את הקורא במבוכה, כאשר הוא מתייחס באהדה אל דמויות ואחר כך הן נראות שאינן ראויות לאהדה.
הרומן תורגם לעברית ב-1962 בידי עטרה זיסלמן.
תרגום נוסף לעברית יצא לאור ב"מוסד ביאליק" בשנת 1987. תרגמה מאנגלית והוסיפה הערות אסתר כספי, כתב אחרית דבר ה.מ. דלסקי. בספר שנים עשר איורים מאת המחבר.
לספר נעשו מספר עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
