Loading AI tools
שפה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יפנית (קאנג'י: 日本語; ביפן קרויה השפה: "Nihongo", "נִיהוֹנְגּוֹ", Nihon: יפן, Go: שפה) היא השפה המדוברת בפי 130 מיליון איש ביפן, ובקהילות מהגרים יפניות. יפנית היא שפת האם העשירית המדוברת בעולם.
 | |
| מדינות | יפן, גואם, הוואי, איי מרשל, פלאו וטייואן |
|---|---|
| אזורים | מזרח אסיה ואוקיאניה |
| דוברים | 127 מיליון |
| שפת אם | 125 מיליון |
| כתב |
קאנג'י, קאטאקאנה, קאנה, היראגאנה  |
| משפחה |
שפות לא מסווגות
|
| לאום |
 יפן |
| מוסד | הממשל היפני |
| קוד שפה |
ja |
| קוד ISO 639-1 |
ja |
| קוד ISO 639-2 |
jpn |
| קוד ISO 639-3 |
jpn |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
יפנית שייכת למשפחת השפות היפניות. קשרים עם שפות אחרות הוצעו במהלך השנים על ידי בלשנים, אולם אף אחד מהם לא התקבל גלובלית. על פי התפיסה הפילוסופית היפנית הידועה בשם ניהונג'ינרון, בשל בידודם של האיים, לשפה היפנית יש מבנה דקדוקי ותחבירי ייחודי, הגורם ליפנים לחשוב לפי תבניות מחשבה מסוימות, השונות מכל מקבילותיהן בעולם.
היפנית היא שפה צירופית, הניכרת במערכת של תוארי כבוד המשקפים את ההיררכיות בחברה היפנית. כל זאת בעזרת תבניות פעלים ואוצר מילים מסוים המציין את הסטטוס החברתי היחסי של הדובר, המאזין, והאדם המוזכר בשיחה.
באופן יחסי, ביפנית יש מבחר צלילים קטן, ומערכת עלרוד לקסיקאלית משמעותית.
חלק ניכר מאוצר המילים ביפנית מגיע משפות אחרות: כ-70% מאוצר המילים בשימוש היום שאול מהשפה הסינית, או נוצר ביפן בהשראת השפה הסינית, מאז המאה ה-5 לפנה"ס. כתוצאה מיחסי המסחר בין יפן לפורטוגל המוקדמת במאה ה-16, ולאחר מכן עם הולנד במאה ה-17, פורטוגזית והולנדית גם השאירו חותמן במספר מילים. בתחילת המאה ה-19 המאוחרת, עם פתיחת גבולותיה למדינות המערב, שאבה לתוכה היפנית מספר רב של מילים אירופאיות, בעיקר מאנגלית.
בשל העובדה שיפן הייתה מבודלת למעל מאתיים שנה, נוצר פער משמעותי באוצר המילים בהשוואה ללשונות אירופה. החל מתקופת מייג'י, חודשו מילים רבות ללקסיקון בהשראת תבניות קיימות במילים שאולות מסינית.
| עברית | תעתיק | מילולית | יפנית |
|---|---|---|---|
| מהפכה | kakumei | גורל עורות[1] | 革命 |
| דמוקרטיה | minshu | שליטת העם | 民主 |
| בינלאומי | kokusai | קצה המדינה | 國際 |
| בנק | ginkō | חברת כספים | 銀行 |
| פילוסופיה | tetsugaku | תורת חכמים | 哲學 |
| פיזיקה | butsuri | הגיון הדברים | 物理 |
| אידאולוגיה | shugi | מוּסר ראשי | 主義 |
| טלפון | denwa | שיחה חשמלית | 電話 |
| בית חולים | byōin | מוסד חולים | 病院 |
| מודעה | kōkoku | גילוי רחב | 廣告 |
חלק לא מבוטל מהמילים שחודשו ביפנית נכנסו גם לשפות אזוריות נוספות, כולל סינית מנדרינית (בהגייתן המקבילה לסימניות הסיניות).
התנועות ביפנית הן פשוטות, ואין בה דו-תנועות. ביפנית חמש תנועות. אורך התנועה הוא פונמי, כך שלכל אחת מהתנועות יש גרסה קצרה ומוארכת.
לחלק מהעיצורים ביפנית יש מספר אלופונים, מה שיוצר רושם של מבחר צלילים רחב. חלק מהאלופונים הללו הפכו מאז לפונמיים. לדוגמה, ביפנית, עד וכולל המחצית הראשונה של המאה ה-20, הרצף הפונמי /ti/ היה מבוטא במגע עם החך והוכר פונטית כ-[tɕi]; נשמע כ-(chi) בקירוב. בימינו, קיימת הבחנה בין הפונמות /ti/ ו-/tɕi/, כמו במילים [tiː] ("תה בסגנון מערבי") ו- [tɕii/chii] ("סטטוס חברתי"). צליל האות R בשפה היפנית ייחודי. הוא נשמע לדוברי האנגלית כמשהו בין L ו-R, ולעיתים גם D. לדוברי העברית הוא דומה מאוד לרי"ש המתגלגלת.
המבנים ההברתי וההגאי פשוטים מאוד. איגוד העיצורים היחידי המותר בהברה כולל תת-קבוצה אחת של העיצור, בתוספת /ｊ/. סוג כזה של איגוד מופיע רק בפתיחה. מלבד זאת, איגוד עיצורים בהברות מתאפשר כל עוד שני עיצורים אפיים עוקבים אחר עיצור הומורגני. משך העיצור גם הוא פונמי.
ערך מורחב – דקדוק יפנייפנית היא שפה מוטה. סדר המשפט ביפנית הוא SOV (נושא-מושא-נשוא) - הנשוא חייב לבוא בסוף המשפט. לשם השוואה, עברית היא שפת SVO (נושא-נשוא-מושא) במקרה הכללי, ואילו הסדר גמיש למדי וניתן לשינוי.
סדר הלוואים בשפה היפנית הוא מן הטפל לעיקר (לוואי קודם למילה אותה הוא מתאר).
ביפנית, נושא המשפט לרוב מושמט אם הוא ברור מתוך ההקשר. ציון פעולה ללא נושא כמעט תמיד אומרת שנושא המשפט הוא האדם שאומר אותו. למשל, משמעות המילה "טאבטא" (食べた) היא "אכל" ללא ציון שם גוף, ועל כן נניח שהדובר מתייחס לעצמו ("אני אכלתי").
פועל יחיד יכול להוות משפט שלם. לדוגמה: "קאטּה" (katta), "[אני/אתה/הוא...] קנה [את זה]". גם שם תואר יכול להוות משפט שלם: "אוּראיאמאשי" (羨ましい) "[אני] מקנא/ת [בך]".
מלבד השמטת שמות גוף, נהוג לעיתים להשמיט גם את מושא המשפט ומילות שייכות תלוי בהקשר.
לצורך הדגמה, נניח שברצוננו לציין כי שיער ראשנו ארוך. נאמר: "וואטאשי נו קאמי ווא נאגאיי" (私の髪は長い, 'השיער שלי ארוך') כדי לציין עובדה במהלך השיחה. עם זאת, אילו נשאלנו 'תנו דוגמה לדבר ארוך שברשותכם', נענה: "קאמי גא נאגאיי" (髪が長い, 'השיער הוא ארוך') כיוון ששייכות הנושא כבר מצוינת בשאלה. אילו נשאלנו 'האם השיער (שלך/שלכם) ארוך?", נענה: "נאגאיי" (長い, 'ארוך'), או פשוט "האיי" (はい, 'כן').
השפה היפנית נכתבת בשילוב של שלוש מערכות כתב: סימניות (אותיות) סיניות מותאמות הנקראות ביפנית קאנג'י (kanji - 漢字), ושני כתבים פונטיים שנוצרו מאותיות סיניות מותאמות. הם נקראים היראגאנה (hiragana - 平仮名) וקאטאקאנה (katakana - 片仮名). בהיראגאנה נעשה שימוש נרחב ביותר בכתיבת השפה למטרות שונות, ביניהן הטיית פעלים, כתיבת מילות קישור ויחס, והוראת יפנית לילדים. בקאטאקאנה משתמשים בעיקר בשביל לכתוב מילים או שמות שמקורם אינו בשפה היפנית. ביפנית המודרנית נעשה שימוש לעיתים קרובות גם באלפבית הלטיני רומאג'י (rōmaji - ローマ字), בעיקר לשמות של חברות, לוגואים, פרסומות והקלדת טקסט יפני אל תוך המחשב. ספרות מערביות בדרך כלל משמשות כספרות, אך גם ספרות יפניות הנכתבות בקאנג'י הן שגרתיות.
מספר ההברות הקיימות ביפנית מוגבל, כך שכל הברה בשפה מכילה תנועה אחת בלבד ועד עיצור אחד. כל אות, הנקראת ביפנית קאנה (kana 仮名), מסמנת הברה אחת. כל סימנית יכולה לסמן הברה אחת או יותר. לכל אות וסימנית יש סדר בו נכתבים הקווים השונים וישנו כיוון נכון בו צריך לכתוב את הקווים.
נכון להיום, מספר הקאנג'י שעל יפני ממוצע לזכור על מנת לדעת לקרוא ברמה גבוהה עומד על כ-2,136 סימניות, לפי הגדרת משרד החינוך היפני ברשימת הסימניות השגרתיות הרשמית. תלמיד כיתה א' אמור לשנן כ-80 סימניות בנוסף לשתי מערכות הכתב הפונטיות. עד סוף כיתה ו' ידע התלמיד לקרוא ולכתוב כ-1,026 סימניות מתוך הרשימה.
שפה יפנית, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
