יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל הוא פיוט הנהוג לשירו במסורת קהילות אשכנז כזמירות לסעודת ליל שבת, ונהוג כשיר לשבת גם בקהילות נוספות. מחבר הפיוט הוא רבי יצחק סלמה חזן, כפי שחתום בראשי החרוזים.
עובדות מהירות מילות הפיוט ...
מילות הפיוט |
|---|
יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;
צִוִּיתָ פִּקּוּדִים/ בְּמַעֲמַד סִינַי/
שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים/ לִשְׁמֹר בְּכָל שָׁנַי/
לַעֲרוֹךְ לְפָנַי/ מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;
חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת/ לְאֻמָּה שְׁבוּרָה/
לִנְפָשׁוֹת נִכְאָבוֹת/ נְשָׁמָה יְתֵרָה/
לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה/ יָסִיר אֲנָחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;
קִדַּשְׁתָּ בֵּרַכְתָּ/ אוֹתוֹ מִכָּל יָמִים/
בְּשֵׁשֶׁת כִּלִּיתָ/ מְלֶאכֶת עוֹלָמִים/
בּוֹ מָצְאוּ עֲגוּמִים/ הַשְׁקֵט וּבִטְחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;
[סִּתְּרֵי תַּעֲלוּמוֹת/ חָכְמָה מְפֻאֶרֶת/[1],בְּמִצְווֹת תְּמִימוֹת/ תּוֹרָה מְיֻשֶּׁרֶת [נוסח שונה: מְיַשֶּׁרֶת]/
נֶפֶשׁ מְהַדֶּרֶת [נ"א; מְהֻדֵרֶתּ]/ יַצִּיל מִּשׂוּחַה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;
לְאִסּוּר מְלָאכָה/ צִוִּיתָנוּ נוֹרָא/
אֶזְכֶּה הוֹד מְלוּכָה/ אִם שַׁבָּת אֶשְׁמוֹרָה/
אַקְרִיב שַׁי לַמּוֹרָא/ מִנְחָה מֶרְקָחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;
[מְּמִּינֵי מַטְעַמִּים/ אֵעֵרֹךְ שֻּׁלְחַנִּי/[1]
כְּבָשִׂים תְּמִימִים/ פָּרוֹת (נ"א; פֵּרוֹת) וְיַיִן שָׁנִי/
בְּטוּבְךָ רַחַמַנִּי/ תָּמִיד אְשֶׂמְּחַה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;]
[הוֹאֵל (נ"א: הַאֵל) נַּהַלְּנִי/ צֻר עַל מֵי מְנּוּחוֹתּ/ בִּמְהֵרָה הַרְאֵנִּי/ בְּבִנְיַן שְׂמָחוֹת/
אֲזַי כָּל אֲנָחוֹת/ אֵלִי אֶשְּׁכֵּחַה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;]
(וְשִׁיר אֶעֱרָךְ לָךְ/ בְּנִגּוּן וּנְעִימָה[2]/
מוּל תִּפְאֶרֶת גָּדְלָךְ/ נַפְשִׁי לְךָ כָּמַהּ/
לִסְגֻלָּה תְּמִימָה/ קַיֵּם הַבְטָחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;
רְצֵה תְּפִלָּתִי/ כְּמוֹ קָרְבַּן נַחְשׁוֹן/
וְיוֹם מְנוּחָתִי/ בְּרִנָּה וּבְשָׂשׂוֹן/
חָבִיב כְּבַת אִישׁוֹן/ בְּרֹב הַצְלָחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;
יִשְׁעֲךָ קִוִּינוּ יָהּ/ אַדִּיר אַדִּירִים/
בֶּן דָּוִד מַלְכֵּנוּ/ שְׁלַח נָא לָעִבְרִים/
וְיִקְרָא לִדְרוֹרִים/ רֶוַח וַהֲנָחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;
אָנָּא עֶלְיוֹן נוֹרָא/ הַבִּיטָה עָנְיֵנוּ/
פְּדֵנוּ בִּמְהֵרָה/ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ/
שַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ/ בְּאוֹר וְשִׂמְחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;)
חַדֵּשׁ מִקְדָּשֵׁנוּ/ זָכְרָה נֶחֱרֶבֶת/
טוּבְךָ מוֹשִׁיעֵנוּ/ תְּנָה לַנֶּעֱצֶבֶת/
בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת/ בְּזֶמֶר וּשְׁבָחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;
(זְכוֹר קָדוֹשׁ לָנוּ/ בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם[3]/
שְׁמוֹר נָא אוֹתָנוּ/ בְּיוֹם זֶה וּבְכָל יוֹם/
דּוֹדִי צַח וְאָיוֹם/ תָּבִיא רְוָחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;
קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה/ לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁמִיעָה/
בְּבֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה/ צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה/
אוֹר שִׁמְשִׁי הוֹפִיעָה/ תָּמִיד הַזְרִיחָה/
שַׁבָּת מְנוּחָה;) |
|
|
סגירה
הפיוט זכה לחיבה ולאהדה רבה בקרב תפוצות עם ישראל. יהודי אשכנז נוהגים לפייטו בזמירות של ליל שבת, ובמסורת צפון אפריקה הוא מושר כשיר וזמרה ביום השבת. יהודי חלב מפייטים אותו בשירת הבקשות. לפיוט מספר לחנים, אחד מתוכם מושאל מלחנה של נעמי שמר לשיר 'העיר באפור'.
האקרוסטיכון המקורי של הפיוט יום זה לישראל היה 'יצחק סלמה חזן'[4]. משום מה, כמה חרוזים נפלו, ובמשך כמה מאות שנים היה חתום 'יצחק לח'. בתקופה מאוחרת, הרחיב משורר את השיר, כך שהחתימה נהפכה להיות 'יצחק לוריא חזק'[5]. ולכן היו כאלו שייחסו את הפיוט (בטעות) לאר"י.
מתאר את השבת, מצוותיה וחוקיה כמנחמות במנוחתן והמאירות את עם ישראל המתגעגע לארץ ישראל בעודו נמצא בגלות. כמו שביום שבת משורר עם ישראל לאלוהיו "קול רנה וישועה" כך גם הגאולה המובטחת לשומרי יום השבת. כמו יום השבת (בימי החול) טרם הגיעה לעם ישראל וטרם הופיעה בפניו וכי היא נראית כחיזיון עתידני הנראה לעין.
מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...
סגירה
כך הוא הפיוט המקורי, ואינו מופיע ברוב הדפוסים
חרוז זה ושלשת החרוזים הבאים אחריו, אינם מקוריים.
חרוז זה והבא אינם בפיוט המקורי.
זמירות לשבת וברכת המזון ע"פ כתבי יד ודפוסים ישנים, בעריכת י.י. ינקלביץ, תשע"ב, עמ' 20.
הפיוט יום זה לישראל, באתר הפיוט והתפילה
