Loading AI tools
מין של יונק מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יאק הבר (שם מדעי: Bos mutus), הוא מין של פר ענק בשבט בקר שבתת-משפחת הפרים המאכלס אזורים גבוהים וקפואים במרכז אסיה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1883 על ידי חוקר הטבע הרוסי ניקולאי פרז'וואלסקי, והוא נחשב לאב הקדמון של יאק הבית שתואר מדעית הרבה לפניו. בעוד שאוכלוסיית היאקים המבויתים עומדת על כמה מיליונים, יאק הבר נדיר מאוד, והוא מאוים על ידי ציד כמו גם זיהום הגזע עקב התרבות עם היאק הביתי שהגנים שלו מעורבבים עם בקר הבית. יאק הבר הוא המין השני בגודלו במשפחת הפריים כולה לאחר הגאור, והוא גדול אף יותר מהביזון, התאו האסייתי והתאו האפריקני.
שמו המדעי של יאק הבר נגזר מלטינית: Bos = שור, mutus = אילם. הסיבה לכינוי "השור האילם", היא שהיאק אינו משמיע את קולות ה"מוּ" האופייניות לבקר וביכולתו להשמיע רק נהמות. במקור, המין תואר בתחילה כ-Bos grunniens (השור הנאנק) על ידי קארולוס לינאוס בשנת 1766, אולם כיום, השם מתייחס ליאק הבית, בעוד שהשם Bos mutus מועדף עבור יאק הבר. אף על פי שטקסונומים מסוימים רואים את יאק הבר בתור תת-מין של יאק הבית המכונה במקרה זה Bos grunniens mutus, הוועדה הבינלאומית למינוח זואולוגי (ICZN) פסקה בשנת 2003 שהשם Bos mutus מתייחס עבור יאק הבר, וזהו השם הנפוץ כיום.
יאק הבר משויך לסוג פר בשבט בקר שבתת-משפחת הפרים, לצד 9 מינים נוספים, ביניהם הגאור, הבנטנג, שור הבר, הקופראי, הגאיאל. מבחינה חיצונית הוא דומה במידה רבה לביזון ויש הסוברים בשל כך שהסיווג שלו צריך להיות יחד עם הביזונים ולא עם הפרים. מאובנים שקרובים לכאורה ליאק נמצאו במזרח רוסיה, דבר המצביע על מסלול אפשרי שבו פרים דמויי יאק – אבות הביזון האמריקאי המודרני – יכלו להיכנס לאמריקה דרך מצר ברינג.
יאק הבר הוא אחד מהמינים הגדולים ביותר במשפחת הפריים המגוונת, שני רק לגאור החי בדרום מזרח אסיה. בנוסף, הוא היונק הגדול ביותר ברמה הטיבטית ובמרכז אסיה. גובה הכתפיים של יאק הבר בוגר נע ממטר וחצי עד לשני מטר (160–220 ס"מ). בהתאם לגובהו הרב, משקלו של היאק הזכר עשוי להגיע לטון (1,000 ק"ג), ואורך הראש והגוף נע בין שניים וחצי לשלוש ורבע מטרים (250–330 ס"מ). הזנב ארוך מאוד ונע בין 60 ל-100 ס"מ. הנקבות קטנות באופן ניכר מהזכרים, והמשקל שלהם נמוך ב-30% ממשקל הזכרים ועומד על כ-300 ק"ג בלבד. יאק הבית קטן באופן ניכר מיאק הבר במסת הגוף: משקל זכרי יאק הבית 350 עד 580 ק"ג, ומשקל הנקבות כ-225 ק"ג; עם זאת, בגובה הכתפיים ובאורך הגוף הם עשויים להיות די דומים ליאק הבר.
יאק הבר מתאפיין במבנה גוף מוצק בכבדות עם מראה מגושם ומרשים בו זמנית, רגליים חסונות, ופרסות שסועות גדולות ומעוגלות; הן קצרות ורחבות למדי ומותאמות עבור התנועה על השלג העבה. על הכתפיים יש חטוטרת גדולה ורחבה שמעניקה ליאק את גובהו היוצא דופן, ומיד לאחריה יש צניחה חזרה לגובה הרגיל שגורמת לראש להיות בתנוחה נמוכה מהכתף. הצוואר עבה, רחב וקצר, ובגרון יש לעיתים דלדול עור האופייני לפרים. הראש של יאק הבר דומה במובן מסוים לביזון: הוא גדול ורחב מאוד ובעל מצח עגול ואוזניים קטנות ועגולות. החרטום של היאק נבדל משאר הבקר בכך שהוא רחב וקצר מאוד, והמבנה של האף רחב, מרובע ומזכיר במקצת את הגנו, עם נחיריים מחורצים וגדולים שמתרחבים בעת הריצה כדי לקבל מנה גבוהה של חמצן. לנקבות יש ארבעה עטינים בדומה לבקר הבית. העטינים של הנקבות ושק האשכים של הזכרים קטנים ושעירים כהגנה מפני הקור העז. הזנב של היאק כאמור ארוך מאוד, והוא נבדל מזנב הביזון או פרים רבים בכך שהוא שעיר בכבדות לכל אורכו כזנב הסוס; האזור היחיד שלא שעיר הוא בסיס הזנב, ובעת שהיאק מרוגז או מציג דומיננטיות הוא נוהג להניף את זנבו הארוך והשעיר הנדמה למניפה.
הפרווה של יאק הבר היא הגורם העיקרי המאפשר את קיומו ברמה הטיבטית. כמצופה מיונק המאכלס את אחד האזורים הקפואים באסיה, ליאק יש פרווה עבה וחמימה בצורה יוצאת דופן, בנוסף לעור העבה ושכבת השומן שמתחתיו. ברוב חלקי הגוף, הפרווה קצרה יחסית וצמרירית, כאשר בקיץ נושר מעטה החורף הצמרירי ונותר רק פרווה צפופה ועבה ברוב הגוף. חלקי הגוף התחתונים של יאק הבר מספקים את אחת התכונות הבולטות והמזוהות ביותר עמו: סביב המותניים, החזה, החלק העליון של הרגליים והעכוז, יש ליאק חצאית שיער ענקית ויחודית, המתאפיינת בצפיפות גבוהה של שיער צמרירי ארוך ביותר ומשתלשלת מהגחון עד לברכיים ובמקרים מסוימים כמעט עד לקרקע. היחיד שמתאפיין בחצאית גדולה כזאת מלבד היאק הוא כבש המושק דמוי השור השוכן בקוטב הצפוני, ועקב כך, לשניים יש דמיון חיצוני גדול. החצאית גדולה ובולטת בעיקר אצל זכרי היאק, בעוד שאצל הנקבות היא עשויה להראות יותר ככתמי שיער מדובלל. היעוד של החצאית הוא כנראה כדי לבודד את האזורים הרגישים בגוף מפני הטמפרטורות הקפואות. צפיפות גבוהה של שיער נמצאת גם סביב המצח והלחיים, כשהמצח מתאפיין לעיתים קרובות במשטח תלתלים ארוכים שמשתלשלים על החרטום כפוני. האזור היחיד בגוף שדליל יחסית בשיער הוא אזור החוטם.
צבע הפרווה של יאק הבר כהה מאוד בניגוד ליאק הבית בעל גוני פרווה רבים יותר. הצלעות, הגב, החטוטרת והחלק העליון של העכוז בצבע חום שוקולד או קפה כהה, לעיתים עם גוון אדמדם או ערמוני. לעומת זאת, הצוואר, הגרון, החזה, הגחון, הרגליים והחלק התחתון של העכוז בצבע חום-שחור או שחור מבריק, ופס שחור מבריק עובר לאורך החטוטרת והגב. הזנב בצבע חום-שחור, ואף שהחצאית שחורה ברובה, בחלק האחורי הסמוך לעכוז היא עשויה להיות אדמדמה, חומה בהירה או אפילו כתמתמה. בחורף, יש לעיתים סביב אזור הכתף צללית של אפרפר בהיר. הראש גם הוא בצבע חדגוני למדי: הלחיים והסנטר בצבע שחור מבריק, המצח בצבע חום שוקולד כהה, החרטום וסביב העיניים בצבע שחרחר דהוי, והאזור שסביב החוטם והשפתיים בצבע צהבהב או בז' – אולי האזור הבהיר היחיד בגופו של היאק. הפרסות ניכרות היטב בצבען האפרפר בהיר.
יש עדרים של יאק בר המכונים "יאק זהוב" עקב הפרווה הזהובה שלהם, אולם הם נחשבים לנדירים ביותר. בסין, יאקים זהובים אלו נחשבים לתת-מין בסכנת הכחדה עם אוכלוסייה של 170 פרטים בלבד. יאקים אלו מכונים בסינית 金丝野牦牛, או בתעתיק פין-יין: Jīnsīyěmáoniú.
יאק הבר מתאפיין בזוג קרניים גדולות וספירליות, אשר חזקות יותר מקרני יאק הבית אשר עשוי גם להיות חסר קרניים. המבנה של הקרניים נראה במבט ראשון כשל בקר עקב היותן צומחות לצדדים, אולם בשלב שני, הן מתאפיינות במבנה ספירלי בדומה לקופראי, לאחר שהקרן מתעגלת בחדות כלפי מעלה ולחזית, כשלבסוף היא מקבלת עקומה חדה או עדינה כלפי פנימה ואחורה; עקב כך, במבט מהצד הקרן נראית כצומחת באלכסון קדימה ואז מתרוממת מעט לאחור. הקרניים ממוקמות בצידי המצח מעל האוזניים, והן עבות במיוחד בבסיס אך גם לכל אורכן; קצה הקרן הופך לדק במעט וחד. בין הקרניים מפרידה הקרקפת המתולתלת, ועל כן, הקרניים אינן מתחברות בדומה לתאו אפריקני או לבנטנג. אף על פי שהקרניים חלקות באופן כללי, באזור הבסיס יש לעיתים חריצים עדינים דמויי טבעות. הן הזכרים והן הנקבות בעלי קרניים, אך כצפוי, קרני הנקבות קצרות ודקות יותר: אורך קרן הזכר עד 95 ס"מ, ואורך קרן הנקבה עד 51 ס"מ. הצבע של הקרן בהיר ברובו ובעל גוון אפרפר, כתמתם או ורדרד, כשהקצוות של הקרן שחורות.
בעוד שהיאק המבוית נפוץ מאוד ברחבי אסיה, טווח התפוצה של יאק הבר מצומצם באופן ניכר ומוגבל למרכז אסיה. מבחינה היסטורית, המין אכלס בעיקר את טיבט במרכז ומערב סין העממית בתחומי המחוזות: גאנסו, סצ'ואן, צ'ינגהאי, המחוז האוטונומי הטיבטי ושינג'יאנג, ובמידה פחותה גם בצפון הודו (לדאק) בהוטן ונפאל. אף על פי שיש עדויות לכך שהמין התקיים בקזחסטן, מונגוליה ודרום רוסיה עד המאה ה-13 או המאה ה-18, המדינות הללו אינן כלולות ברשימה האדומה של IUCN בהתחשב בחוסר הוודאות של תאריכי ההכחדה ובשל הספק לגבי נוכחותם באזורים הללו לאחר שנת 1500 שמהווה את התאריך המוקדם ביותר שממנו הרשימה מקטלגת חיות.
כיום מצוי היאק בעיקר בסין באוכלוסיות מפוזרות על פני טיבט, כשהמספרים הגדולים ביותר נמצאים בשמורת צ'אנג טאנג בצפון טיבט המתפרשת על שטח של 284,000 קמ"ר, ומספרים משמעותיים נוספים מצויים בעיקר בשמורות טבע סמוך להרי קונלון. טווח התפוצה הגאוגרפי הנוכחי של המין, הוא לאורך הרמה הטיבטית, כשהרי ההימלאיה מהווים מחסום מדרום, הרי הינדו-כוש ופמיר במערב, הרי קונלון ומדבר החול טקלה מקאן בצפון, והרי דרום-מזרח סין במזרח. יאק הבר נחשב לנכחד בבהוטן ונפאל, אולם עד העשורים האחרונים, עדיין חדרו יאקים לנפאל בגבול הצפוני שלה עם סין. בהודו, המין נמצא במספרים קטנים מאוד.
בית הגידול של יאק הבר נופל בתחומי הטונדרה האלפינית באחד האזורים הקרים בעולם, ומורכב בעיקר משלושה אזורים עם צמחייה שונה: אחו אלפיני, ערבה אלפינית וערבה מדברית. בית הגידול של כולם כולל מרחבים עצומים של מרעה הנשלטים על ידי צמחייה דלילה כדוגמת עשבים ושיחים קטנים, אך הם נבדלים זה מזה בסוג הצמחייה, הטמפרטורה הממוצעת וכמות המשקעים. האזורים הללו ממוקמים בגבהים של 4,000–6,100 מטר מעל פני הים, והטמפרטורה בהם צונחת לעיתים ל-40 מעלות מתחת לאפס. בית הגידול של יאק הבר עשוי להיות תלוי גם בעונה; מספר עדרים נוהגים לבצע הגירות למרחקים גדולים כדי להגיע לשטחי מרעה של דשא וחזזיות. היאק סולד במידה רבה ממזג אוויר חם, והוא מעדיף את הטמפרטורות הקפואות השוררות במישורים בחורף. כאשר מזג האוויר מתחיל להתחמם באופן יחסי באביב, היאקים עולים לאזורים גבוהים יותר. בשנים האחרונות, היאקים מוגבלים יותר ויותר לערבות המדבריות הקפואות שבהם כמות המשקעים מינימלית (50–100 מילימטר לשנה). הסיבה לכך היא שבאזורים הללו החקלאים לא מוצאים מקום ראוי לגידול ירק או דגן, כך שהיאק לא מוטרד על ידי פעילות אנושית. כמות המשקעים בבית הגידול של היאק נמוכה בדרך כלל (לא יותר מ-500 מילימטר), והיא מגיעה לעיתים בצורת שלג או ברד.
יאק הבר מבלה את רוב זמנו במרעה, והוא פעיל בעיקר בשעות היום ושעות הדמדומים. בעבר, היאק היה חי בעדרים גדולים בהיקף של עד 200 פרטים, אך כיום עם הצטמצמות האוכלוסייה, עדרים כאלו נדירים יחסית והיאק נראה בעיקר בקבוצות קטנות. הקבוצות מתחלקות לקבוצות זכרים וקבוצות נקבות החיים בנפרד ברוב ימות השנה, כשקבוצת הזכרים קטנה יותר וכוללת 5–12 פרטים לכל היותר, בעוד שקבוצת הנקבות מורכבת מ-6 עד 30 פרטים ויותר. העדרים אינם קבועים, ויאקים עשויים להתפצל לעדרים קטנים יותר או לעבור מעדר לעדר. הזכרים נוטים לשהות באזורים נמוכים יותר, ועל כן הם פגיעים יותר לציד. עקב דלילות הצמחייה בסביבת המחיה ברמה הטיבטית, היאקים מוכרחים לנדוד על פני שטחים גדולים בשביל למצוא מספיק מזון. בחודש יולי, חלה תזוזה כללית של עדרי היאק כאשר הם יורדים ממישורים גבוהים לעבר הערבות הנמוכות יותר עקב שיא הגידול של צמחי ביצות, טחבים וחזזיות. ככל שהטמפרטורה מתחממת, העדרים עוזבים בהדרגה את האזורים הנמוכים וחוזרים לאזורים הגבוהים והקרירים יותר.
|
לא עבר זמן רב מתחילת המסע, כשהתחלתי לראות את העדרים הגדולים של היאקים במו עיני. המראה של החיות היפות והחזקות הללו אשר היו קיימות באזור מקדמת דנא והפכו את הרמות הגבוהות של טיבט לביתם לא חדל לרתק אותי. באופן כלשהו, היצורים הביישנים האלה מצליחים לקיים את עצמם על שורשי דשא ננסיים שהטבע מספק באזורים הללו. זה היה מחזה נפלא לראות עדר גדול מהם צולל בדהירה פראית על פני הערבות כשהאדמה רועדת תחת רגליהם וענן אבק עצום מסמן את הדרך שחלפו בה. בלילות, הם מגינים על עצמם מהקור על ידי שמצטופפים יחד, כשהעגלים במרכז. הם יעמדו באופן כזה במהלך סופת שלגים – דחוסים בצפיפות כזאת, כשהדי הנשימה המעובים שלהם עולים לאוויר כטור של קיטור. הנוודים ניסו מדי פעם לאלף את עגל היאק כמו חיות הבית, אבל אף פעם הם לא הצליחו לגמרי. באופן כלשהו, ברגע שהם גרים יחד עם בני אדם נראה שהם מאבדים את הכוח המדהים שלהם והסיבולת הגבוהה. הם לא מתאימים כלל לבהמת משא כי הגב שלהם מיד מתחיל לכאוב. עקב כך היחסים שלהם עם בני האדם נשארו מוגבלים לצייד שלהם עבור בשרם הטעים. |
| טהובטן ג'יגמה נורבו – האח הבכור של טנזין גיאטסו הדלאי לאמה ה-14, מתאר את היאקים במהלך מסעו ממקדש בודהיסטי באזור אמדו ללהסה בשנת 1950. |
יאק הבר מותאם היטב לחיים בקור העז בשל מספר תכונות: הפרווה שלו צמרירית, ארוכה ושעירה, העור שלו עבה במיוחד עם שכבת שומן מבודדת מתחתיו, והמספר הנמוך של בלוטות הזיעה מסייע לגוף לשמור על החום; לכן, היאק מסוגל לסבול אפילו טמפרטורה קיצונית של 40 מעלות מתחת לאפס, ועומד בנקל בפני רוחות וסופות שלג חזקות במשך שעות. יתר על כן, היאק נראה אפילו בשיא החורף מתרחץ באגמים ונחלים קרים ללא רתיעה. ליאק ריאות ולב גדולים כמו גם יכולת להעביר כמות רבה של חמצן בדם, עקב הרמות הגבוהות של המוגלובין בגוף; התכונות הללו מאפשרות ליאק לנצל את מירב החמצן באוויר הדליל של ההרים. היאק סולד ממזג אוויר חמים, והוא עשוי ללקות בלאות בטמפרטורה של 15 מעלות ומעלה.
יאק הבר מפגין התנהגות תוקפנית כלפי פולשים וזרים, כשהוא נוהג לפתוח בדהירה מאיימת מהירה לעבר הזר, ונעצר בפתאומיות 10–20 מטר ממנו תוך כדי הנפת הזנב והצוואר בעצבנות למעלה, ואיום מרומז עם הטיית הקרניים למטה. התנהגות אחרת יוצאת דופן שנצפתה אצל יאק הבר היא תקיפה ולעיתים גם הריגה של יאקים מבויתים או בקר הבית מסיבות שטרם הובררו. יאק הבר עשוי גם לשבור גדרות ולהזיק לרכוש בעת שהוא חולף באזורי יישוב. אף שהיאקים אגרסיביים במהלך עונת הרבייה, או בהגנה על העגל, הם נוטים בדרך כלל להתרחק מבני אדם.
למרות המראה המסורבל והכבד שלו, יאק הבר נחשב ליצור זריז למדי, והוא נע בקלות על סלעים מושלגים ומדרונות ההרים. כאשר היאקים מבחינים בסימנים לסכנה קרובה, הם פותחים בדהירה מהירה למרחקים ארוכים תוך כדי הנפת הזנב למעלה והשמעת נחירות ונהימות. הטורפים העיקריים של יאק הבר הם הזאבים הטיבטים, ובאזורים מסוימים גם נמרי שלג ודובים שטורפים בעיקר עגלים. יאק הבר הוא יונק לוחך עשב, כשתזונתו מורכבת בעיקר מעשבים נמוכים ושונים וצמחיים דמויי דשא, וכן משיחים, עשבי תיבול, חזזיות, טחבים וצמחייה טרשית אחרת זמינה. יאק הבר עשוי להתחרות עם מספר אוכלי עשב אחרים ברמה הטיבטית כדוגמת: צבי יעלי, אנטילופה טיבטית, קיאנג, כבש כחול, כבש ארגאלי, וחיות מבויתות. כתחליף לשתיית מים מתוקים הנדירים יחסית ברמה הטיבטית בעלת האגמים המלוחים, היאק נוהג לאכול שלג או קרח. יאק הבר בדרך כלל שקט רוב הזמן ומשמיע נהימות ונאקות בעיקר בעונת הרבייה – בניגוד ליאק המבוית.
עונת הרבייה מתרחשת בספטמבר; במהלך העונה, הזכרים הופכים לאגרסיביים זה אל זה, ונלחמים בקביעות באמצעות התכתשות חזיתית עם קרניהם הגדולות כדי לבסס את הדומיננטיות שלהם. היאק נוהג גם להראות תצוגה מאיימת שכוללת שאגות והתחככות בקרקע עם הקרניים. בדומה לביזון ובניגוד לבקר, הזכרים נוהגים להתפלש באדמה היבשה במהלך עונת הרבייה, לעיתים קרובות תוך כדי הפקת ריח עז או הטלת צרכים. העגלים נולדים מאפריל עד יוני לאחר הריון של 260 ימים, כשהם מתאפיינים בפרווה חומה עבה ואין להם חצאית ארוכה במותניים. את מרבית הטיפול ההורי לעגל היאק מספקת הנקבה, היות שהזכר חי במרבית הזמן בעדרים נפרדים. העגל מסוגל לעמוד על רגליו וללכת בתוך מספר שעות לאחר הלידה. העגלים נגמלים לפני גיל שנה, אולם הנקבות ימליטו שוב רק לאחר מרווח של שנה. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל 3–4 שנים. היאק מגיע לגודל מלא לאחר 6–8 שנים.
תוחלת החיים הממוצעת של יאק הבר היא עד 25 שנים.
יאק הבר מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), עקב העובדה שמספר הפרטים העולמי נמוך מ-10,000 פרטים, וכן עקב הערכה שצפויה ירידה מתמשכת באוכלוסיית הבר בלפחות 10% במשך 30 שנה הבאות בשל ציד ואיומים אחרים על בית הגידול שלו – במיוחד בחלק המזרחי של טווח התפוצה. ברוב האזורים, יש גם סכנה של הכלאה בין יאק הבר ליאק הבית – מה שמדאיג במיוחד את ארגוני השימור שכן הגנים של יאק הבית מזוהמים עם גנים של בקר הבית והם עשויים לצמצם עוד יותר את אוכלוסיית הבר טהורת הגזע.
הציד הלא חוקי למטרות מסחריות כמו בשרו עורו וקרניו של יאק הבר, נחשב לאיום החמור ביותר עליו. זכרים נוטים להיות פגיעים יותר לציד במיוחד עבור ציידים רכובים על ג'יפים, שכן הם נוטים לשהות באזורים נמוכים וחשופים לעומת הנקבות שמעדיפות יותר אזורים גבוהים. עם זאת, החרמת נשק ברוב הרמה הטיבטית, גורמת לאיום של הציד לפחות בהדרגה. איום אחר שכיח על היאק הוא רעיה של בעלי חיים מקומיים בשטחי המרעה שלו: ליאק הבר יש סבלנות מוגבלת לנוכחות אנשים וחיות מבויתות, והוא נוטה להתרחק מעדרי צאן ובקר. הגדלת נוכחות הצאן באזור גורמת לאיכות המרעה הטבעי של היאק לרדת בהדרגה. הכלאה מקרית עם היאקים המבויתים, מהווה גם היא איום גדול על אוכלוסיית הבר. מחלות שמועברות על ידי חיות מבויתות אחרות עשויות להשפיע על היאק לרעה, אם כי טרם תועדו מקרים כאלה. אוכלוסיית יאק הבר סובלת ממחסור בעגלים צעירים. לא ידוע האם זה נובע ממחלות כמו הברוצלוזיס שגורמות להפלה, או מרמות גבוהות של תמותה לאחר הלידה עקב התנאים הקשים ברמה הטיבטית.
היכן שיש אוכלוסיות גדולות של יאק הבר בקרבת יישובים, ישנם אינטראקציות וסכסוכים בין היאקים לרועים המקומיים. יאקים מהבר שנפגשים עם יאקים מבויתים, עשויים לגרום לעריקה של האחרונים לעדר הבר, ובמקרים מסוימים, היאקים בבר עשוים לפגוע בנפש או ברכוש – מה שעשוי לגרום לכפריים לצאת לפעולות תגמול. בחלק מיישובים, הכפריים דווקא נהנים ממגע של היאקים מהבר עם בקר הבית אשר מובילים לתוצאה של דזו, אף שהם עשויים להרוג שוורים והפרות עשויות להצטרף לעדרים בבר. נעשים מספר מחקרים בנושא בתקווה לצמצם בעתיד את האינטראקציות בין יאק הבר לאדם וחיות המשק שלו.
יאק הבר רשום בנספח א' של אמנת CITES האוסרת מסחר במין ובמוצריו, ומאז 1962, הוא מוגן לגמרי בסין ואסור לצודו או לסחור בו במדינה. בתוך סין, היא מצוי במספר שמורות טבע גדולות כדוגמת ארג'יאן שאן, צ'אנג טאנג, שאנג'אנגיון, קקקסילי ויאנצ'יוואן – אף על פי שרובם לא מספקות הגנה מפני ציד לא חוקי ואובדן בית גידול על ידי רעייה של חיות משק. בהודו, המין מוגן רשמית על פי החוק להגנת חיות הבר משנת 1972.
ב-1996, הוערך שיש 8,000–8,500 יאקים בר בטיבט (מתוכם כ-7,000 בשמורת צ'אנג טאנג), 3,200–3,700 בצ'ינגהאי, ובסביבות 2,000–2,500 פרטים בשינג'יאנג. על פי ההערכות הללו, נראה שהאוכלוסייה העולמית הייתה בסביבות 15,000 פרטים בשנת 1995. עם זאת, מאחר שמגמת האוכלוסייה נמצאת מאז בירידיה, להערכת הרשימה האדומה של IUCN משנת 2008, האומדן הארצי בסין הוא לא יותר מ-10,000 פרטים ואף פחות מזה. בהודו, יש לכל היותר 110 יאקים בר הנמצאים באופן קבוע בלדאק, ונראה שמדובר בעליה לעומת האוכלוסייה המצומצמת שדווחה בהודו ב-1996.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
_BHL9370000.jpg)
