טטרסטן

רפובליקת טטרסטן (רפובליקה)
**Татарстан**
סמל טטרסטן סמל טטרסטן	דגל טטרסטן דגל טטרסטן
מדינה	רוסיה
מחוז פדרלי	המחוז הפדרלי של הוולגה
מחוז כלכלי	המחוז הכלכלי של הוולגה
ראש הרפובליקה	רוסטם מיניחאנוב
רשות מחוקקת	מועצת המדינה של טטרסטן
בירת הרפובליקה	קאזאן
שפה רשמית	רוסית, טטרית
תאריך ייסוד	27 במאי 1920
על שם	טטרים, סטן (סיומת)
שטח	67,847 קמ"ר (דירוג: 44)
אוכלוסייה	‏
‑ ברפובליקה	4,003,016 (דירוג: 8, 2024)
‑ צפיפות	69 נפש לקמ"ר (2024)
קואורדינטות	55°33′00″N 50°56′00″E
אזור זמן	UTC +3
	www.tatar.ru
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה (למפת טטרסטן רגילה) קאזאן נאברז'ניה צ'לני ניז'נקמסק אלמייטייבסק בוגולמה ילאבוגה לנינוגורסק צ'יסטופול זאינסק בשק. אור. סמרה אוליאנובסק צ'ובשיה מארי אל קירוב אודמורטיה טטרסטן

רפובליקת טַטַרְסְטַן (ברוסית: Республика Татарстан; בטטרית: Татарстан Республикасы) היא רפובליקה (ממשל מחוזי חצי אוטונומי) בפדרציה הרוסית. שטחה משתרע על כ-67,836.2 קילומטר רבוע, אוכלוסייתה מונה כ-4,003,016 איש (נכון לינואר 2024). הקבוצות האתניות הגדולות ביותר ברפובליקה הן הטטרים (58.5%) והרוסים (39%). מרבית הטטרים הם מוסלמים.^[1]^[2]

עובדות מהירות מדינה, מחוז פדרלי ...

סגירה

שתי השפות הרשמיות בטטרסטן הן טטרית ורוסית. בירתה של טטרסטן היא העיר קאזאן.

היסטוריה מוקדמת

מימי הביניים התקיימה במקום מדינת בולגריה (שנקראת במקורות המודרניים בולגריה שעל הוולגה). בשנת 922 לערך קיבלה האומה הטטרית על עצמה את האסלאם מבגדאד. סמוך לתקופה זאת ביקר במדינה הנוסע הערבי אחמד אבן פדלאן. במאה ה-13 הגיעו לאזור חילותיו של באטו חאן, ובשנת 1240 שיעבדו את האוכלוסייה המקומית, שהפכה חלק מאורדת הזהב.

בשנת 1438 הוקמה באזור טטרסטן והוולגה התיכונה ממלכה עצמאית בשם החאנות של קאזאן. החאנות נכבשה על ידי הצאר איוואן האיום ממוסקבה בשנת 1550, והעיר קאזאן, בירתה, נכבשה בשנת 1552. השלטון הרוסי ניסה להמיר את הטטרים בכוח לנצרות, ולשם כך הוא הביא בישוף מיוחד לקאזאן במטרה לנצר את הטטרים. השלטון גם אסר על בניית מסגדים חדשים והגביל את חופש הפולחן. ההישג הסופי לעומת זאת היה דל, מי שהתנצר היה חלק מהאצולה הטטרית שנהפכה לאצולה רוסית, אך פשוטי העם המשיכו לדבוק בדתם. פעמים רבות הטטרים מרדו ובתקופת הצרות, בין היכחדות בית ריוריק ועליית בית רומנוב בין 1593 ל-1613 שבה חאנות קאזאן להתקיים, אך כשבית רומנוב עלה לשלטון שב הצבא הרוסי לאזור. בשנים 1773–1774 נכבשה טטרסטן בידי צבאו של ימליאן פוגצ'וב, מנהיג המרד הקוזקי.

האיסור על בניית מסגדים בוטל רק בתקופת יקתרינה הגדולה. המסגדים נבנו בתקופתה בין 1767 ל-1770. ובמאה ה-18 החל לפרוח בקרב הטטרים זרם הג'דידיזם – זרם מתון באסלאם הסוני שקרא ליחס סובלני לדתות אחרות.

בשנת 1804 הוקמה אוניברסיטת קאזאן שהפכה את העיר למרכז מדע חשוב.

מהפכת 1917-1918

לאחר מהפכת אוקטובר 1917, כשרוסיה התחילה להיקרע ממלחמות פנימיות, התקיים בקאזאן כנס של מוסלמי הוולגה, ב-12 בדצמבר אותה שנה, שהכריז על הקמת מדינת אידל-אורל בין הרי אורל לוולגה. המדינה הוקמה בעיקר לבשקירים וטטרים, מוסלמים בפועל, אך אליה הצטרפו כל שאר העמים של האזור, אודמורטים, מארי, קומי, וצ'ובשים. המדינה לא הצליחה להתבסס, כי כבר באפריל 1918 היא נכבשה על ידי הקומוניסטים. הלגיון הצ'כוסלובקי ניסה להקימה מחדש ביולי, אך בסוף 1918 חזר הצבא האדום והנשיא הזמני של המדינה יצא לגלות בפינלנד. ב-1919 הכריזו הקומוניסטים על הקמת הרפובליקה האוטונומית הבשקירית-טטרית. הדבר לא מצא חן בעיני האדמירל אלכסנדר קולצ'ק, מפקד הצבא הלבן, והוא כבש את האזור. כעת הטטרים ראו בקומוניסטים בעלי ברית וסייעו להם לגרש את הצבא הלבן.

היסטוריית החבל בגבולות הנוכחיים

ב-27 במאי 1920 הוכרז על הקמת הרפובליקה האוטונומית של טטרסטן בתחומי רוסיה, בגבולות הנוכחיים. הקמת אוטונומיה הלהיבה טטרים רבים, אך רוב אזורי המחיה של הטטרים צורפו לבשקיריה, ורבים מהטטרים נרשמו כבשקירים וזכויותיהם שם נפגעו. השלטון הקומוניסטי פעל בטטרסטן כמו בשאר המקומות, אסר כל פולחן דתי, הרס כנסיות ומסגדים, ומוסדות אחרים הפך למוסדות תרבות. אנשי דת הג'דידיזם נרדפו ורבים מהם גלו למצרים ולטורקיה. ב-1927 החלו לכתוב את השפה הטטרית באלפבית לטיני, במקום באלפבית הערבי שהיה נהוג קודם לכן, וב-1939 הומצא אלפבית קירילי מותאם לטטרית, הנמצא בשימוש רשמי גם היום.

טטרים רבים נלחמו בשורות הצבא הסובייטי במלחמת העולם השנייה. בזמן המלחמה הועברו לחבל בתי חרושת רבים מהחלקים הכבושים, וחלקם נשארו שם גם לאחר המלחמה. בעקבות גילוי כמויות גדולות של נפט באזור בתקופת המלחמה והתפתחות מהירה של תעשיות נלוות, הייתה טטרסטן לאחד האזורים המתועשים ביותר ברוסיה.

בתקופת הפרסטרויקה הורגשה התחזקות של התנועות הלאומניות. ב-20 באוגוסט 1990 הסובייט העליון המקומי החליט על ריבונות הרפובליקה. יחד עם זאת, הכוונה הייתה לשדרוג מעמד הרפובליקה האוטונומית בתוך מסגרת ברית המועצות. לאחר פירוק ברית המועצות והסכמה על הסכם ברית חדש, הרפובליקה נכנסה לחבר המדינות העצמאיות כאחד ממייסדי החבר. ב-27 במרץ 1992 בחבל התקיים משאל עם ומעל למחצית המשתתפים הצביעו בעד העצמאות, אם כי עוד לפני כן, בהתאם להחלטת בית המשפט לחוקה של רוסיה מ-13 במרץ 1992 המשאל הוכרז כלא-חוקי. במהלך 1992–1993 התקיימו שיחות בין ראשי הרפובליקה לבין ראשי רוסיה על הסדרת היחסים. השיחות לא הניבו תוצאות וב-30 בנובמבר 1992 התקבלה חוקת הרפובליקה החדשה ולפיה היא הוכרזה כמדינה עצמאית. למרות זאת, ב-12 בדצמבר 1993 תושבי הרפובליקה השתתפו במשאל עם בנושא חוקת רוסיה ו-75% מהמצביעים הצביעו בעד חוקה זו שלפיה החבל מהווה חלק מרוסיה. ב-15 בפברואר 1994 נחתם הסכם בין רוסיה לבין ראשי הרפובליקה על הקמת מדינה משותפת. בשנת 2000 שונתה חוקת הרפובליקה ומעתה החוקה רואה ברפובליקה חלק מרוסיה. ב-19 באפריל 2002 הושלמו כל ההתאמות בין חוקת הרפובליקה לבין חוקת רוסיה.

באוקטובר 2005 נחתם הסכם חדש המגדיר סמכויות ראשי הרפובליקה וסמכויות של השלטון המרכזי במוסקבה. יחד עם זאת נמשכו מאבקי כוח בין הממשל המקומי לבין הממשל המרכזי. בהדרגה סמכויות יתר של הממשל המקומי צומצמו ובשנת 2023 חוקת הרפובליקה הותאמה סופית לחוקת רוסיה.

ערך מורחב – ראש רפובליקת טטרסטן

הרשות המחוקקת היא "המועצה המדינית של רפובליקת טטרסטן" שכוללת 100 חברים. בבחירות שנערכו בשנת 2024 נציגי רוסיה המאוחדת זכו ב-87 מושבים.

חוקת הרפובליקה התקבלה בשנת 1992. מאז היו כמה תיקונים.

בראש הרפובליקה עומד ראש הרפובליקה (עד לשנת 2023 נשיא) שנבחר לכהונה של 5 שנים. הנשיא הראשון נבחר בבחירות כלליוץ בהמשך הבחירות הכלליות בולטו ומאז ראש הרפובליקה נבחר על ידי המועצה המדינית מרשימת מועמדים שאושרה על ידי נשיא הפדרציה הרוסית. רוסטם מיניחאנוב, שמכהן בתפקיד זה החל מ-25 במרץ 2010. הוא ניצח במספר מערכות בחירות והכהונה הנוכחית היא עד לשנת 2028.

מבחינה מנהלית הרפולביקה כוללת 14 ערים בעלי מעמד מיוחד ו-43 ראיונים.

לאחר התפרקות ברית המועצות הוקמו מספר ארגונים שדורשים עצמאות לטטרסן. בשנת 2022 המרכז הציבורי הטטרי הוכרז כארגון טרור ופעילותו נאסרה.

הרפובליקה נמצאת במרכז הפדרציה הרוסית במישור המזרח-אירופאי במקום התמזגות הנהרות וולגה וקאמה. המרחק ממוסקבה הוא כ-797 קילומטרים מזרחה. המרחק מצפון הרפובליקה לדרומה הוא כ-290 קילומטרים, וממזרח למערב כ-430 קילומטרים. הרפובליקה גובלת בדרום-מזרח במחוז אורנבורג, בדרום: במחוז סמרה ובמחוז אוליאנובסק, ממערב: ברפובליקת צ'ובשיה, בצפון מערב ברפובליקת מארי אל, בצפון מחוז קירוב, בצפון-מזרח: רפובליקת אודמורטיה, במזרח: ברפובליקת בשקיריה.

אוכלוסיית טטרסטן מונה כ-4,003,016 איש (נכון לינואר 2024) והיא נמצאת במגמת עליה בניגוד לרוב אזורים של רוסיה.

בערים מתגוררים 76.72% מכלל תושבי הרפובליקה. בבריתה קאזאן מתגוררים מעל למיליון תושבים. בעיר נאברז'ניה צ'לני מתגוררים 545 אלף תושבים, ניז'נקמסק (241 אלף תושבים) ואלמטייבסק (173 אלף תושבים).

בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין 2021 של הפדרציה הרוסית הטטרים מהווים 53.6% מאוכלוסיית האזור (הם מהווים מעל ל-50% מאז שנת 1989) ורוסים כ-39.7%. החלקה של צ'ובשים ירד מכ-5% בשנת 1970 ל-2.3% (כ-90 אלף) בשנת 2021.

בשטח הרפובליקה התפתחה תעשייה מפותחת. בסיס התעשיה מהווה הפקת נפט ותעשייה כימית בה נפט מנוצלת כבסיס ליצירת חומרים שונים.

בשנת 1969 הוקם מפעל "קאמאז" לייצור משאיות. בעיר קאזו פועלים מפעלים לייצור מטוסים ומסוקים. מפעל ייצור אבקת שריפה פעול משנת 1788.

רפובליקה מהווה מרכז תיירות. בשטחה נמצאים מספר אתרים שקיבלו מעמד של אתר מורשת עולמית.

תחבורה

קו מסילת רכבת קאזאו-מוסקבה פועל משנת 1898. מאז ברפובליקה נבנתה רשת מפותחת של מסילות ברזל. היו תוכיות לבנות רכבת מהירה מוסקבה-קאזאן שבוטלו.

בשטח המחוז עוברים כבישים בעלי חשיבות ארצית M7 "וולגה" מוסקבה-אופה-קאזאן, M5 "אוראל" מוסקבה-צ'ליאבינסק וכבישים נוספים. בשנת 2023 הסתיימה בניית קטע של כביש אגרה M12 מוסקבה-קאזאן.

נמל התעופה הבין-לאומי קאזאן הוא בעל חשיבות אזורית. בשנת 2023 עברו דרכו מעל ל-5 מיליון נוסעים. ברפובליקה פועל נמל תעופה בין-לאומי נוסף.

על נהרות הרפובליקה הוקמו נמלים להעברת סחורות.