חמאס
ארגון טרור פלסטיני שהוקם בשנת 1987 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חמאס (בערבית: حماس, ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية – בתעתיק מדויק: חרכת אלמקאומה אלאסלאמיה – "תנועת ההתנגדות האסלאמית"; פירוש המילה "חמאס": התלהבות, גבורה, קנאות[15]) הוא ארגון טרור ותנועה אסלאמיסטית-סונית פונדמנטליסטית פלסטינית שהוקמה בשנת 1987.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערך חסר, מעט מקורות איכותיים, מבנה בעייתי. פרטים בדף השיחה. | |
חגיגות ה־25 לתנועה, עזה (2012) | |||
תקופת הפעילות | 1987–הווה (כ־37 שנים) | ||
---|---|---|---|
אידאולוגיה |
לאומנות פלסטינית[1][2][3][4] אסלאמיזם סוני[5][6][7] פונדמנטליזם אסלאמי[1][8][9] אנטי-ציונות[10] אנטישמיות[11][10] פתרון המדינה האחת[10] | ||
קבוצות אתניות | ערבים פלסטינים | ||
מייסדים | |||
מנהיגים |
יחיא סנוואר (מנהיג חמאס ברצועת עזה) אסמאעיל הנייה (ראש הלשכה המדינית) | ||
מטה | עזה, הרשות הפלסטינית | ||
אזורי פעילות |
הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית סוריה סוריה לבנון לבנון קטר (מדינה) קטר | ||
חברים | כמה עשרות אלפי חמושים (לפני מלחמת חרבות ברזל) | ||
חלק מ | ציר ההתנגדות | ||
יחידות בת | גדודי עז א-דין אל-קסאם | ||
בעלי ברית |
מדינות בעלות ברית איראן איראן סוריה סוריה קטר (מדינה) קטר סודאן סודאן (עד 2019)[12][13] קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית דרום אפריקה דרום אפריקה[14] ארגונים בעלי ברית הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני חזבאללה חזבאללה החזית העממית לשחרור פלסטין החזית העממית לשחרור פלסטין החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין גדודי חללי אל-אקצא ועדות ההתנגדות העממית חות'ים חות'ים האחים המוסלמים | ||
מתנגדים |
ישראל ישראל ארצות הברית ארצות הברית הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת אוסטרליה אוסטרליה גרמניה גרמניה האיחוד האירופי האיחוד האירופי ירדן ירדן מצרים מצרים יפן יפן קנדה קנדה ערב הסעודית ערב הסעודית איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות ניו זילנד ניו זילנד ארגנטינה ארגנטינה | ||
קרבות | |||
אתר חמאס | |||
מדינה | מדינה פלסטינית |
---|---|
שם רשמי | حركة المقاومة الإسلامية |
מייסד | אחמד יאסין, עבד אל-עזיז א-רנתיסי, מחמוד א-זהאר |
מנהיגים | יחיא סינוואר |
תקופת הפעילות | 10 בדצמבר 1987 – הווה (36 שנים) |
אידאולוגיות |
לאומנות פלסטינית אסלאמיזם סוני פונדמנטליזם אסלאמי אנטי-ציונות אנטישמיות פתרון המדינה האחת |
מטה | עזה |
ארגונים בינלאומיים | האחים המוסלמים |
נציגויות בפרלמנטים | |
המועצה המחוקקת הפלסטינית |
74 / 132 |
hamas | |
מטרת הארגון על פי אמנת חמאס היא הקמת מדינה פלסטינית אסלאמית תאוקרטית בשטחי ארץ ישראל, "מהנהר עד לים", הכוללים את שטחי מדינת ישראל[16] כולל יהודה, שומרון וחבל עזה, תחת המוטו: "אללה הוא תכליתה, הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש היא דרכה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה".
תנועת חמאס הוגדרה כארגון טרור על ידי מדינות רבות ובהן ישראל, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, האיחוד האירופי,[17] קנדה,[18] אוסטרליה,[19][20] ירדן, יפן,[21] נורווגיה, איסלנד[22] ופרגוואי.[23] מנגד, היא מוגדרת כתנועה פוליטית לגיטימית על ידי איראן, רוסיה, טורקיה, סין ורוב מדינות ערב.[24]
על פי הצהרות פומביות, תנועת חמאס מחולקת לשלוש זרועות:
- זרוע פוליטית-מדינית.
- זרוע צבאית המכונה "גדודי עז א-דין אל-קסאם" שהיא וה"מוראביטון" נאבקות בישראל באמצעות ביצוע פעולות טרור.
- זרוע אזרחית ("דעוה"), הפועלת לרווחת הציבור הרחב, בהפעלת מרפאות, מתן צדקה, חלוקת מזון, הקמת בתי ספר ובהשפעת פעילות הרווחה מגייסת תומכים רבים לחמאס.
בפועל, כל הזרועות משמשות במישרין או בעקיפין לאותן מטרות, שהוגדרו באמנת חמאס, ובראשן חיסול מדינת ישראל.
בתקופת האינתיפאדה השנייה הובילה חמאס את הטרור הפלסטיני ובפרט את גל פיגועי ההתאבדות כנגד אזרחי ישראל. חמאס צברה פופולריות ביהודה ושומרון אך עיקר כוחה היה ברצועת עזה, שם למרות שנהרגו רוב מנהיגיה (אחמד יאסין, סלאח שחאדה, איבראהים מקאדמה, עדנאן אל-ע'ול ועבד אל-עזיז א-רנתיסי), חמאס שמרה על כוחה, ואף התחזקה אל מול אוזלת ידם של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.
בינואר 2006 זכתה רשימת "הרפורמה והשינוי" של חמאס ברוב בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, הפרלמנט של הרשות הפלסטינית. ראש הסיעה, אסמאעיל הנייה, מונה כראש ממשלת הרשות הפלסטינית. אולם עם פרוץ עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, פוזרה הממשלה וחמאס הוצא מחוץ לחוק על ידי ראש הרשות, מחמוד עבאס.[25] העימות הסתיים ב-14 ביוני 2007, אז השתלטה חמאס על רצועת עזה, תוך הריגת פעילי פת"ח.[26] מאז שולטת חמאס ברצועה תחת הנהגתו של יחיא סנוואר משנת 2017. סנוואר כפוף לאסמאעיל הנייה, העומד בראש הזרוע המדינית של חמאס ששוכנת בקטר, ולמחמוד א-זהאר, שאחראי על קשרי החוץ של הארגון בעזה. לאחר חתימת הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס (אנ') בקהיר באפריל 2011 אמר משעל כי חמאס תקבע את אופי המאבק נגד ישראל, כולל השימוש באלימות ובטרור, בתיאום עם פת"ח.[27] באוקטובר 2011 בעסקת שליט הגיעה תנועת חמאס להסכם עם ישראל על שחרורם מהכלא הישראלי של 1,027 אסירים פלסטינים, בהם 280 רוצחים שנשפטו למאסר עולם, בתמורה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. ב-2014 נחתם הסכם פיוס נוסף בין חמאס לפת"ח והוקמה ממשלת מעבר בתמיכת שני הארגונים.[28] נכון לשנת 2020, טרם מומש בפועל הפיוס בין התנועות.
ב-7 באוקטובר 2023 פתח חמאס במתקפת פתע על ישראל – במסגרתה חדרו כ-3,000 מחבלים ליישובי עוטף עזה ולבסיסי צבא באוגדת עזה, טבחו בכ-1,200 ישראלים ואזרחים ממדינות אחרות, פצעו יותר מ-4,800, וחטפו יותר מ-240 אזרחים וחיילים לרצועת עזה.[29] לפי העדויות, מעשי הרצח כללו התעללות, עינויים, אונס,[30] עריפת ראשים[31] והשחתת גופות של אזרחים, נשים, ילדים וקשישים. בעקבות המתקפה ישראל הכריזה על מלחמת חרבות ברזל, שבמסגרתה כבש צה"ל חלקים גדולים מרצועת עזה במטרה להשמיד את יכולותיו הצבאיות של חמאס, להשיב את החטופים לישראל ולהסיר את האיום הביטחוני מרצועת עזה כלפי ישראל.