שהיד

שהיד (בערבית: شهيد, בריבוי: شهداء, שֻהַדַאא) הוא מונח דתי-מוסלמי, שפירושו המילולי הוא "עֵד". זהו תואר שניתן למוסלמי לאחר מותו, אם מת תוך כדי קיום מצווה דתית, תוך כדי מלחמה או כל צורת מאבק אחרת (גם לא אלימה או פסיבית) למען הדת. לחלופין, אם מת תוך כדי הגנה על משפחתו, רכושו, או דמו. שהיד נחשב גם מוסלמי שמת ממגפה, מטביעה ושריפה, ועוד.

ערך מחפש מקורות

בארצות ערב משתמשים במונח זה בין היתר כתואר לחיילים שנהרגו במילוי תפקידם (כך נהוג גם בקרב הדרוזים באשר לחללי צה"ל הדרוזים). בקרב הפלסטינים נעשה שימוש במונח זה בין היתר כתואר למחבלים רוצחים שביצעו פעולות טרור נגד מדינת ישראל, למשל במלחמות, באינתיפאדות ובמבצעי צה"ל השונים.

שהיד נחשב כמי שמקומו בגן עדן מובטח. זאת על-פי הפסוק בקוראן: "...ואל תחשיבו את הנהרגים למען אללה מתים, אלא הם חיים אצל ריבונם ומקבלים את שכרם" (סורת "א'אל עמראן" - آل عمران, פסוק 169).

אישה נחשבת ל"שהידה" (شهيدة) אם מתה בעודה בהריון, או במהלך קיום מצווה דתית, אולם יש מחלוקת בין אנשי הדת המוסלמים אם אישה יכולה להשתתף במלחמה למען הדת. במהלך חיו של הנביא מוחמד היו נשים רבות שעזרו בשדה הקרב ואף כאלו שהשתתפו בקרבות בעצמן (הידועה ביותר מביניהם היא חאולה בינת אל-אזוור). במהלך האינתיפאדה השנייה ביצעו נשים פיגועי התאבדות, אולם רובן היו חילוניות. מנהיג חמאס אחמד יאסין, שהתייחס לסוגיה, אמר שאישה רשאית לצאת לפיגוע התאבדות (בלשונו: פעולה שבה היא נעשית "שהידה") רק אם חטאה חטא חמור שדינו מוות, כגון חילול כבוד המשפחה. בנסיבות אלה, לטענתו, המעשה הוא בבחינת כפרה על החטא ומעניק לה את התואר "שהידה".

מקור המונח

אפשר שהמונח הוא תרגום של המילה היוונית "מרטיר" (Μάρτυς), שמשמעותה המילולית אף היא "עֵד", והיא משמשת כמונח מקביל בנצרות למשמעות הדתית של "שהיד". פרשנויות מוסלמיות למונח גורסות כי "שהיד" מעיד במותו על אמונתו, או ש"שהיד" מת כביכול תוך כדי אמירת ה"שהאדה" (الشهادة - המוטו של האסלאם). שורש מקביל - שׂה"ד (בשי"ן שמאלית) - קיים גם בארמית, וכמה מילים משורש זה מופיעות בתנ"ך (אלה, כנראה, מילים שאולות מארמית). למשל, נכתב כי לבן הארמי כינה את הגלעד שעליו אכל עם יעקב " יְגַר שָׂהֲדוּתָא" (בראשית, ל"א, מ"ז). בספר איוב נאמר: "הִנֵּה-בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרֹמִים" (איוב, ט"ז, י"ט). המונח מופיע אין-ספור פעמים בתלמוד, וכן ברבים, 'סהדי' – עדים.

המשמעויות השונות של המונח

בשיח הישראלי בעברית מרבים להשתמש במונח "שהיד" בנוגע למפגעים פלסטינים מתאבדים. זהו שימוש לא מדויק, שכן גם אם אותם מְפגעים נכללים במניין ה"שהידים" הפלסטינים, הם מיעוט מבוטל בתוכו. יתרה מכך, למְפגע מתאבד יש בערבית מונח נפרד מאותו שורש, "אסתשהאדי" (استشهاديّ), וכך גם לפיגועי ההתאבדות עצמם: "עמליאת אסתשאהדיה" (عمليّات استشهاديّة). מקורם של מונחים אלה הוא הפועל "אִסְתַשְהַדַ" (استشهد) בבניין העשירי בערבית, שמשמעותו 'הפך לשהיד'. מרים פרחאת כונתה "אם השהידים" לאחר שבניה נהרגו בפעילות חבלנית נגד ישראל, ואף עודדה את בנה לצאת לפיגוע, ויצאה בצהלות שמחה כשמצא בו את מותו.

בתרבות המוסלמית המונח "שהיד" משמש גם במשמעות בלתי לוחמנית. כך, למשל, עבדאללה הראשון, מלך ירדן נקרא שהיד, כיוון שנרצח בידי מתנקש בעת שהתפלל במסגד אל-אקצא. גם עולים לרגל למכה שנספו בשל תאונה בדרך זוכים לאחר מותם לתואר "שהיד". בתרבות הערבית האזרחית משמש המונח "שהיד" במשמעות "חלל מלחמה", וזוהי גם המקבילה למונח "חלל צה"ל" בקרב הדרוזים הישראלים המשרתים בצה"ל.

מסורות עממיות

הפרשנות העממית מספרת כי שהיד שעולה לגן עדן זוכה ב-72 בתולות כפרס על הקרבת חייו^[1]. פרשנות זו שנויה במחלוקת בין חכמי הדת המוסלמית, ולעיתים ההתייחסות הציבורית לשהידים כוללת רעיון זה או דומה לו. אמונות עממיות רבות נקשרו בגורלו של השהיד אחרי מותו, למשל: גופתו אינה מתקררת ואינה נרקבת, ואפילו יש אגדה האומרת כי הבתולות העומדות כביכול לרשות השהיד לעולם אינן ב"מחזור" כך שהן תמיד זמינות לרשותו (המוסלמים, כמו היהודים, רואים באישה נידה כשהיא במחזור). לגבי נשים, אם הן מתות רווקות, נאמר שהן זוכות לחתן בגן העדן.

ראו גם

• שהאדה (עדות)
• פיגוע התאבדות
• ג'יהאד
• מרטיר
• מסירות נפש

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שהיד בוויקישיתוף

• איתן קולברג, ‏מות קדושים והקרבה עצמית באסלאם הקלסי, פעמים 75, 1998, עמ' 26-5
• שאול ברטל, "סיפור חייו ה"טרגי" של השהיד סרן מחמד מסבאח חמד"

הערות שוליים

1. הפולמוס בנוגע לבתולות גן העדן באמונה המוסלמית, המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון