מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיל האוויר של הרפובליקה של קוריאה או ROKAF (ראשי תיבות באנגלית של: Republic of Korea Air Force; בקוריאנית: 대한민국 공군 ), הוא הזרוע האווירית של הכוחות המזוינים של דרום קוריאה.
 | |
| סמל חיל האוויר של קוריאה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה | קוריאה הדרומית |
| בסיס האם | Gyeryong |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1 באוקטובר 1949 – הווה (75 שנים) |
ב-10 באוגוסט 1946, זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה, נוסדה "אגודת הבנייה האווירית של דרום קוריאה", במטרה להעלות את המודעות לחשיבותה של עוצמה אווירית. למרות המעמד הדל של הכוחות המזוינים של קוריאה באותה תקופה, יחידה אווירית ראשונה הוקמה ב-5 במאי 1948, תחת מחלקת ביטחון הפנים(קו') במשטר הצבאי של ארצות הברית בקוריאה, הגוף שקדם למשרד ההגנה הלאומית של דרום קוריאה. ב-13 בספטמבר 1949, תרמה ארצות הברית 10 מטוסי תצפית מדגם L-4 Grasshopper ליחידה האווירית של דרום קוריאה.[1] אקדמיית חיל האוויר של הצבא הדרום קוריאני נוסדה בינואר 1949, וחיל האוויר של הרפובליקה של קוריאה (ROKAF) הוקם רשמית באוקטובר 1949. [2]
ערב מלחמת קוריאה לא היה לחיל האוויר כוח משמעותי והוא מנה רק 20 מטוסים קלים וכ-1,800 אנשים, ולפיכך הוא לא תרם למלחמה. לאחר פרוץ המלחמה התרחב חיל האוויר[1] וארצות הברית הכשירה טייסים נוספים לחיל האוויר הקוריאני כדי להתמודד עם האיומים מצד קוריאה הצפונית. חיל האוויר של הרפובליקה של קוריאה השתתף במלחמת וייטנאם. בשנות ה-70 וה-80 התרחב החיל במטוסים נוספים. במלחמת המפרץ סייע החיל לכוחות הקואליציה הבין-לאומית.
ב-2023 ערך חיל האוויר של הרפובליקה של קוריאה לראשונה תרגיל משותף יחד עם חיל האוויר של ארצות הברית וכוח ההגנה העצמית האווירי של יפן ליד חצי האי הקוריאני.[3][4]
| שם הכלי | ארץ ייצור | סוג | גרסה אחרת | כמות | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| נורת'רופ F-5 | ארצות הברית | מטוס קרב | 61 | במטוסים מדגם זה היו לחיל מספר תאונות, כשבאחת מהן נהרגו שלושה טייסים[5] | |
| McDonnell Douglas F-15E Strike Eagle (אנ') | ארצות הברית | מטוס קרב רב-משימתי | מקדונל דאגלס F-15 איגל | 59[6] | |
| ג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון | ארצות הברית | מטוס קרב רב-משימתי | 167[7] | ||
| לוקהיד מרטין F-35 לייטנינג II | ארצות הברית | מטוס קרב רב-משימתי | 39 בפעילות, 20 נוספים הוזמנו[8] | ||
| KAI T-50 גולדן איגל | קוריאה הדרומית | מטוס קרב קל (אנ') | 60[9] | ||
| KAI KF-21 Boramae (אנ') | קוריאה הדרומית | מטוס עליונות אווירית | עדיין לא בפעילות,[10] 20 הוזמנו | ||
| בואינג E-7 ודג'טייל | ארצות הברית | מטוס שליטה ובקרה | 4[11] | מצויד במכ"ם מתקדם | |
| Dassault Falcon 2000 (אנ') | צרפת | לוחמה אלקטרונית, איסוף מודיעין על ידי יירוט אותות | 2,[12] 4 נוספים בהזמנה | ||
| Hawker 800 (אנ') | בריטניה | מודיעין אותות, סיור | 8[13] | ||
| Airbus A330 MRTT (אנ') | ספרד | מטוס תדלוק, מטוס תובלה | 4[14] | ||
| בואינג 737 | ארצות הברית | מטוס נשיאותי | 1 | מטוס מחליף | |
| בואינג 747 | ארצות הברית | המטוס נשיאותי של דרום קוריאה (אנ') | 1[15] | המטוס שמשמש את הנשיא. הוחכר על ידי חיל האוויר מקוריאן אייר | |
| CASA/IPTN CN-235 (אנ') | ספרד, אינדונזיה | מטוס תובלה כללי | 18[16] | ||
| לוקהיד C-130 הרקולס | ארצות הברית | תובלה אווירית | 12[17] | ||
| לוקהיד מרטין C-130J סופר הרקולס | ארצות הברית | תובלה אווירית | 4[18] | ||
| Embraer C-390 Millennium (אנ') | ברזיל | מטוס תובלה | עדיין לא בפעילות, הוזמנו מספר לא ידוע של מטוסים[19] | ||
| יורוקופטר AS-332 סופר פומה | צרפת | מסוק רב תכליתי | 3[20] | ||
| Bell 412 (אנ') | ארצות הברית | מסוק רב תכליתי | 3[21] | ||
| בואינג CH-47 צ'ינוק | ארצות הברית | מסוק תובלה, מסוק לחיפוש והצלה | 9[22] | ||
| Kamov Ka-27 (אנ') | רוסיה | מסוק לחיפוש והצלה | 7[23] | ||
| סיקורסקי S-70 בלאק הוק | ארצות הברית | מסוק רב תכליתי, מסוק לחיפוש והצלה | 17[24] | ||
| Sikorsky S-92 (אנ') | ארצות הברית | מסוק להובלת בכירים | 3 | ||
| KAI KC-100 Naraon (אנ') | קוריאה הדרומית | מטוס אימונים | 23[25] | ||
| KAI KT-1 Woongbi (אנ') | קוריאה הדרומית | מטוס אימונים | 103[26] | ||
| KAI T-50 גולדן איגל | קוריאה הדרומית | מטוס אימונים | 104 כל הדגמים יחד[27] | 20 נוספים מדגם TA-50 בהזמנה[28] | |
| RQ-4 גלובל הוק | ארצות הברית | מטוס ריגול ללא טייס | 4[29][30] |
אתר האינטרנט הרשמי של חיל האוויר של הרפובליקה של קוריאה
חיל האוויר של הרפובליקה של קוריאה, ברשת החברתית פייסבוקSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
_RoK_(3097668829).jpg)
