Loading AI tools
מדינה באסיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האמירות האסלאמית של אפגניסטן (בפשטו: د افغانستان اسلامي امارت; בדארי: امارت اسلامی افغانستان; תעתיק מדויק: אמארת אסלאמי אפע'אנסתאן) היא שמה הנוכחי של אפגניסטן, ארץ ללא מוצא לים, הממוקמת בחלקה הדרום-מרכזי של מרכז אסיה. היא גובלת באיראן במערב, בפקיסטן בדרום ובמזרח, בטורקמניסטן ובאוזבקיסטן בצפון (לאורך נהר קושק), בטג'יקיסטן בצפון מזרח וברפובליקה העממית של סין בחלק המזרחי ביותר של המדינה.
| |||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||||||||||||||||
| מוטו לאומי | لا إله إلا الله محمد رسول الله – אין אלוהים מלבד אללה (האל); מוחמד שליח אללה (ראו: שהאדה) | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי | זהו הבית של האמיצים | ||||||||||||||||
| ממשל | |||||||||||||||||
| משטר | אמירות איסלאמית | ||||||||||||||||
| ראש המדינה | אמיר המאמינים | ||||||||||||||||
| אמיר המאמינים | הייבתוללה אח'ונדזאדה | ||||||||||||||||
| ראש הרשות המבצעת |
ראש ממשלת אפגניסטן  | ||||||||||||||||
| ראש ממשלת אפגניסטן |
Mohammad Hasan Akhund | ||||||||||||||||
| שפה רשמית | פשטו, דארי (פרסית־אפגנית) | ||||||||||||||||
| עיר בירה |
קאבול 34°30′N 69°10′E (והעיר הגדולה ביותר) | ||||||||||||||||
| רשות מחוקקת |
האספה הלאומית של אפגניסטן | ||||||||||||||||
| רשות שופטת |
Afghan Supreme Court | ||||||||||||||||
| גאוגרפיה | |||||||||||||||||
| יבשת | אסיה | ||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 652,230 קמ"ר (42 בעולם) | ||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | זניח | ||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC +4:30 | ||||||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||||||
| הקמה | |||||||||||||||||
| עצמאות מהממלכה המאוחדת | 19 באוגוסט 1919[2] | ||||||||||||||||
| ישות קודמת |
 הרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן | ||||||||||||||||
| דמוגרפיה | |||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[3] (הערכה 1 בנובמבר 2024) | 43,047,043 נפש (36 בעולם) | ||||||||||||||||
| צפיפות | 66.00 נפש לקמ"ר (148 בעולם) | ||||||||||||||||
| דת | אסלאם (99%)[4] | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| כלכלה | |||||||||||||||||
| תמ"ג[6] (2022) | 14,502 מיליון $ (140 בעולם) | ||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 337$ (213 בעולם) | ||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[7] (2022) | 0.462 (182 בעולם) | ||||||||||||||||
| מדד ג'יני |
27.8 (נכון ל־2008) | ||||||||||||||||
| מטבע | אפגני (AFN) | ||||||||||||||||
| בנק מרכזי |
בנק אפגניסטן | ||||||||||||||||
| שונות | |||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | af. | ||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 93 | ||||||||||||||||
|
alemarahenglish | |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
כמעט כלל אוכלוסיית אפגניסטן הם מוסלמים[4], והיא אף חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.
ערך מורחב – היסטוריה של אפגניסטןבין המאה ה-1 למאה ה-3 שלטה באזור (שבצפונה שכנה ממלכת באקטריה) אימפריית קושאן, אשר שילבה בתרבותה יסודות הינדים, הלניסטיים ובודהיסטיים. במאה ה-3 נוצחו הקושאנים על ידי האימפריה הסאסאנית. במאות ה-9 וה-10 החלה השפעה הולכת וגוברת של האסלאם. בשנת 1219 השתלטו על האזור המונגולים בראשות ג'ינגיס חאן. אפגניסטן המודרנית נוסדה בשנת 1747 בידי אחמד שאה דוראני. במאה ה־19 נאבקו האימפריה הרוסית והאימפריה הבריטית על השליטה באפגניסטן במה שקרוי כיום המשחק הגדול, מאבק שהביא לעיצוב גבולותיה הנוכחיים.
אפגניסטן המודרנית קיבלה עצמאות מהבריטים בשנת 1919, והייתה לממלכת אפגניסטן בה מלך מוחמד נאדיר שאה, שהעניק לממלכתו חוקה ב-1930 שהפכה את המדינה למונרכיה חוקתית[2]. בין 1933 ל-1973 שררה יציבות יחסית במדינה, תחת שלטונו של המלך מוחמד זאהיר שאה. בשנת 1964 העביר זאהיר שאה חוקה חדשה שיצרה דמוקרטיה פרלמנטרית מוגבלת. ב-1973 תפס את השלטון ראש הממשלה מוחמד דאוד ח'אן, אשר ביטל את המונרכיה והכריז על אפגניסטן כרפובליקה, כשהוא משמש כנשיא[8]. בשנת 1978 נרצח דאוד וכל משפחתו בידי פעילי המפלגה הקומוניסטית של אפגניסטן, אשר השתלטה בכוח על השלטון[9]. בשנת 1979 פלשה ברית המועצות לאפגניסטן כדי לחזק את הכוחות הקומוניסטיים ולהקים בה משטר פרו־סובייטי. פלישה זו גררה מעורבות של ארצות הברית במלחמה, ומעורבות של שכנותיה האחרות, כשאפגניסטן משמשת זירה ב"מלחמה הקרה". המלחמה בין הסובייטים לבין כוחות המוג'אהדין נמשכה עד שנת 1989, גבתה את חייהם של בין 600,000 ל-2 מיליון אזרחים אפגנים, והביאה לבריחה המונית של כ-5 מיליון אזרחים למדינות השכנות.
בשנת 1989, נסוגו כל כוחות ברית המועצות מאפגניסטן, ובשנת 1992 נפל גם המשטר הקומוניסטי המקומי, בראשות מוחמד נג'יבאללה. באותה שנה פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם, אשר הסתיימה רק בשנת 1996 כאשר הטליבאן הפונדמנטליסטי השתלט על יותר מ-80% מהמדינה, כולל הבירה קאבול (הקומוניסטים המשיכו להחזיק בחלקה הצפוני).
שלטון הטליבאן התאפיין בקיצוניות אסלאמית, החלת חוקי הקוראן כחוקי המדינה, דיכוי נשים חסר תקדים, וכן במתן חסות וסיוע לארגוני טרור אסלאמיים בינלאומיים, כגון אל-קאעידה. עובדות אלה הובילו להטלת חרם בינלאומי על המדינה.
לאחר פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001 האשימה ארצות הברית את אפגניסטן במתן סיוע לאוסאמה בן לאדן וארגונו אל-קאעידה. האמריקנים פלשו למדינה במהלך מלחמת אפגניסטן בראשות קואליציה של מדינות והביאו לקץ שלטון הטליבאן.
ב־9 באוקטובר 2004 התקיימו בחסות ארצות הברית הבחירות הדמוקרטיות במדינה אליהם נרשמו יותר מעשרה מיליון מצביעים (40 אחוזים מהם נשים). הבחירות נוהלו בליווי שורה של כשלים וחלק מהמפלגות החרימו אותן, אולם לבסוף חאמיד כרזאי ניצח ברוב של 55.4 אחוזים מהקולות.
אנשי הטליבאן המשיכו בהתנגדותם למה שהם מגדירים כ"כיבוש אמריקני", וביצעו פיגועים כנגד מטרות מערביות ונגד השלטון.
בשנת 2018 נהרגו בקרבות פנימיים באפגניסטן כ-3,800 אזרחים.
ארצות הברית החליטה להפסיק את פעילותה הצבאית במדינה ולהוציא את כל כוחותיה הצבאיים עד לסוף אוגוסט 2021[10]. בעקבות נסיגת ארצות הברית וכוחות הקואליציה של נאט"ו באוגוסט 2021 השתלט הטליבאן מחדש על המדינה[11][12]. ב-15 באוגוסט 2021, החלו כוחות הטליבאן להיכנס לעיר הבירה קאבול וכבשו אותה[13]. באותו זמן יצאו אלפי אפגנים ב"יציאת אפגניסטן"[דרושה הבהרה], מאזור הגבול שבין אפגניסטן לאיראן ולפקיסטן ולמדינות שכנות נוספות. סוכנות הפליטים של האו"ם העריכה בספטמבר 2021, שמספר האפגנים שיברחו מארצם עד סוף 2021 יגיע לחצי מיליון[דרושה הבהרה][14].
בין השנים 2001–2021 אפגניסטן הייתה רפובליקה אסלאמית. בראש הרפובליקה עמד נשיא שנבחר בבחירות ישירות. בית המחוקקים של אפגניסטן בתקופה זו, האספה הלאומית של אפגניסטן, היה בית מחוקקים דו-ביתי, שהבית התחתון, בית הנבחרים של העם, משמש כבית המחוקקים העיקרי.
הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בהיסטוריה של אפגניסטן נערכו ב־9 באוקטובר 2004, 18 התמודדו על משרת הנשיא, כששני הבולטים שבהם הם חאמיד כרזאי ויונוס קנוני. למרות האיומים של הטליבאן, מיליוני אפגנים, בהם כ־40% נשים, נהרו לקלפיות כדי לבחור את הנשיא הנבחר הראשון שלהם.
כדי למנוע הצבעות כפולות החליטו השלטונות לצבוע בדיו בלתי מחיק אצבע של הבוחר כך שלא יוכל ללכת למחוז הקרוב ולהצביע בשנית. למרות זאת, טענו רבים מהמתמודדים שהיו זיופים ולא קיבלו את התוצאות בשל טענות להצבעה כפולה ובלתי חוקית. ההאשמות היו כל כך קשות עד שרבים האמינו שהדבר יוביל לכאוס במדינה. המחלוקות הסתיימו כאשר יונוס קנוני ומתמודדים אחרים שהחרימו את הבחירות קיבלו את התוצאות כדי שהמדינה לא תכנס למשבר. שלושה שבועות לאחר הבחירות הוכרז חאמיד כרזאי כנשיא הרשמי של המדינה לאחר שקיבל 55.4% מהקולות.
במקביל, הוקמה מחדש האספה הלאומית של אפגניסטן בבחירות שנערכו בספטמבר 2005.
ב-12 ביולי 2011 נרצח אחיו של הנשיא אחמד וואלי כרזאי אשר כיהן כמושל מחוז קנדהאר והיה אחד מהאנשים בעלי הכוח הפוליטי הרב ביותר בדרום אפגניסטן, וידוע כמשתף פעולה עם ארצות הברית ומדינות המערב[15].
ב-2014 הסתיימה כהונתו של כרזאי. לאחר שני סיבובי בחירות הסכימו ביניהם אשרף גאני אחמדזאי ועבדאללה עבדאללה על חלוקת השלטון, כאשר גאני התמנה לנשיא ועבדאללה לראש ממשלה.
ב־15 באוגוסט 2021, בעקבות כניסתו לקאבול וכיבוש רוב שטחי המדינה, הודיע ארגון הטרור הטליבאן כי הוא מתכנן להכריז על הקמה מחודשת של "אמירות אסלאמית"[16]. הארגון כבר השליט אמירות איסלאמית באפגניסטן בשנים 1995–2001. ב-7 בספטמבר הכריז הארגון על הקמת ממשלה זמנית, המורכבת מגברים בלבד ומבכירי הטליבאן. לראש הממשלה מונה מוחמד חסן אחונד. עם זאת, מנהיג המדינה בפועל הוא הייבתוללה אח'ונדזאדה, מנהיג הטליבאן ומי שנושא במשרת "המנהיג העליון"[17].
אפגניסטן היא אחת המדינות העניות והנחשלות בעולם, אשר כלכלתה ניזוקה קשות מהפלישות החוזרות ונשנות, ממלחמות האזרחים, ומשנות בצורת קשה. שני שלישים מאזרחי המדינה מתפרנסים ממשכורת הקטנה מ-2 דולר ליום, ושיעור האבטלה מתקרב ל-40% (נכון לשנת 2005).
רוב האוכלוסייה עוסקת בחקלאות ובגידול בקר.
מרבית האוכלוסייה ממשיכה לסבול ממחסור באוכל, בגדים, דיור, בעיות רפואיות וכן מבעיות נוספות שנבעו מהפעולות הצבאיות וחוסר השקט הפוליטי במדינה. עד לשנת 2002 סבלה המדינה משיעור אינפלציה גבוה מאוד, אך בשנים האחרונות חל מיתון בשער המטבע.
לאחר תבוסת הטליבאן ב-2001 במלחמת אפגניסטן חקלאים רבים שבו לגדל מוצרים ליצוא במקום לאספקת אוכל לאוכלוסייה המקומית. אחד הגידולים הוא האופיום, שנאסר לגידול בתקופת הטליבאן בשל חוקי האסלאם שהונהגו במדינה, ובתום המלחמה, אפגניסטן שוב הפכה ליצרנית האופיום הגדולה בעולם.
מאמצי השיקום של המדינה הביאו ליוזמות שונות מצד מדינות העולם, ובשנת 2002 תרמו מדינות העולם כ-4.5 מיליארד דולר שהופקדו בבנק העולמי למטרות השקעה ופיתוח של המדינה בתחומי החינוך והבריאות, בניית מתקנים סניטריים, פיתוח הענף החקלאי, בניית תשתיות בתחומי התחבורה, האנרגיה והתקשורת.
בשנת 2021, סיוע החוץ נאמד ב-80% מהתמ"ג האפגני והוערך בכ-20 מיליארד דולר. חלק מהסיוע אבד בשל שחיתות עמוקה[18]. יותר מ־70% מהתקציב הלא־צבאי של ממשלת אפגניסטן הגיע מסיוע בינלאומי, שברובו הופסק לאחר השתלטות הטליבאן על אפגניסטן[19]. בהמשך הובטח סיוע מסוים[20].
מחקרים גאולוגיים הראו כי קיימים במדינה אוצרות טבע רבים, בכלל זה נפט, גז טבעי, ומרבצים ניכרים של מתכות ומינרלים. רק חלק זעיר ממשאבים אלה מנוצל כיום.
על פי מדד האושר העולמי שפורסם ב-2024, אפגניסטן מדורגת אחרונה, מתחת ללבנון.[21][22]
בטרם כניסת האמריקאים לאפגניסטן, קווי טלפון היו מצרך נדיר. לדוגמה, בעיר הבירה, קאבול, אשר אוכלוסייתה מונה כ-4 מיליון איש, היו כ-12,000 קווי טלפון תקינים, ומחוץ לבירה היה המצב גרוע הרבה יותר. אמצעי התקשורת היחיד שהיה אז בין ערי אפגניסטן או בין אפגניסטן לשאר העולם היה נעשה בתקשורת לווינית.
נכון לשנת 2016, למחצית מהאוכלוסייה יש טלפון סלולרי. במדינה יש 22 מפעילות אינטרנט, ולרשת מחוברים כ-5 מיליון בני אדם.
אוכלוסיית המדינה מונה כ-42 מיליון תושבים. תוחלת החיים היא 64.2 שנים. שיעור הפריון הוא 3.7 צאצאים לאישה.
הלשונות המדוברות באפגניסטן מרכיבות פסיפס לשוני רב גוני ומיוחד. אפגניסטן מצויה בטבור המפגש בין שלוש קבוצות לשונות שונות - ענף השפות האיראניות וענף השפות ההודו-אריות של משפחת השפות ההודו-אירופיות, והשפות הטורקיות. באפגניסטן ניתן למצוא דוברים ילידים של לשונות משלוש הקבוצות האלה, בנוסף לדוברים של משפחות-שפות מיעוט נדירות.
בין השפות העתיקות שנמצא להן תיעוד בשטח אפגניסטן, מצויות ארמית (המלכותית), שפה שמית, שהייתה לשונה הרשמית של האימפריה האחמנית, בקטרית – שפה איראנית מזרחית אמצעית, פרסית אמצעית (פהלווי) וסוגדית, שפה איראנית מזרחית אמצעית שדוברה בשטחים נרחבים בדרך המשי. באפגניסטן נמצאו מספר כתובות סלע בפרסית יהודית קדומה, כתובות בכתב עברי.
בימינו, משפחת השפות הנפוצה ביותר באפגניסטן מבחינת מספר הדוברים היא משפחת השפות ההודו-אירופיות ובתוכה קבוצת השפות האיראניות. הלשון הראשונה שקיבלה מעמד רשמי באפגניסטן היא פשטו, שפה איראנית צפון-מזרחית, המדוברת בידי כ-50% מהאזרחים האפגנים כשפת אם או כשפה נוספת. לפשטו מעמד של שפה רשמית באפגניסטן, והיא השפה האיראנית המזרחית המדוברת ביותר. שפה איראנית נוספת הנהנית ממעמד רשמי באפגניסטן היא דארי (פרסית מזרחית), שפה איראנית דרום מערבית, הקרובה מאוד לפרסית המערבית הנהוגה באיראן ולטג'יקית (יש המסווגים את שלושתן כשפה אחת). דארי מדוברת על ידי 25%–35% מאוכלוסיית אפגניסטן כשפת אם. הניב של דארי המדובר בקאבול, בירת אפגניסטן, מובן ברמה זו או אחרת על ידי כ-80% מאוכלוסיית אפגניסטן, עובדה המקנה לה מעמד של לינגואה פרנקה לאומית.
דארי, הפרסית ה"אפגנית" (שלרוב נקראה עד שנת 1964 פשוט "פארסי", כלומר פרסית), מתחלקת לחמש קבוצות ניבים. כל קבוצת ניבים מאחדת בתוכה מספר ניבים מקומיים נוספים. הניב הפרסי הנפוץ ביותר באפגניסטן הוא קאבולי. דוברי ניב זה הם, ככל הנראה, טג'יקים מבחינה אתנית. בניב זה ניתן למצוא מרכיבים הודיים רבים. בניב הקאבולי בקרבת הגבול הטג'יקי ניתן למצוא מאפיינים טג'יקיים רבים. אגד הניבים השני הוא זה של אזור הראת, הוא קרוב מאוד לניב הפרסי של אזור ח'וראסאן האיראני. שתי קבוצות ניבים נוספות הן זה של אזור קאנג, שדובריו שייכים לעם הסיסטאני (אף על פי שאינם דוברים סיסטאנית, לשון איראנית דרום-מערבית המצויה על סף הכחדה), והניב של אזור זאראז'ת.
באפגניסטן מדוברות שפות איראניות נוספות בפי מיעוטים שונים. הנפוצה מביניהן היא בלוצ'ית, לשון איראנית צפון-מערבית, עובדה מפתיעה בהתחשב במיקומה הגאוגרפי של אפגניסטן. בלוצ'ית מדוברת גם בפקיסטן, בדרום-מזרח איראן ובטורקמניסטן. בצפון-מזרח אפגניסטן, בסמוך לגבול עם טג'יקיסטן, מדוברות שפות פאמיר, אגד שפות איראניות צפון-מזרחיות ובו מספר רב של לשונות מיעוט שבטיות. הבולטות מבין אלה הן רושני וואחי. אפגניסטן היא המדינה היחידה שבה ניתן למצוא אוכלוסייה גדולה יחסית של דוברי שפות איראניות דרום-מזרחיות. אחוז קטן מהאוכלוסייה האפגנית, היושב בעיקר קרוב לגבול הפקיסטני, דובר פר'צי ואומורי. בעוד שככל הנראה ישנם כיסים של דוברי אומורי בפקיסטן, פרצ'י מדוברת באפגניסטן בלבד.
שאר השפות שבהן נעשה שימוש באפגניסטן כוללות שפות טורקיות ושפות הודו-אריות.
השפות הטורקיות של אפגניסטן כוללות את אוזבקית, המדוברת בפי כ-1.2 מיליון תושבים, טורקמנית עם מעל מאה אלף דוברים, קירגיזית ואויגורית. בנוסף, ניתן למצוא מיעוט דובר מונגולית.
בין השפות ההודו-אריות, הלשון בעלת מספר הדוברים הגבוה ביותר היא פנג'אבי, שפה הודית מערבית חדשה. שפות הודו-אריות אפגניות נוספות שייכות למשפחה הדרדית.
באפגניסטן ניתן למצוא לשונות נוספות, שאינן משויכות לאחת מהמשפחות הנ"ל: זרגארי, לזמי ושפות ג'אט הנדירות.
אפגניסטן, כמו מדינות אחרות באזור, מורכבת מקבוצות אתניות רבות, ובהן קבוצות מיעוט רבות.
ההתפלגות האתנית במדינה (לנכון ל-2019) היא: 42% מהאוכלוסייה הם פשטונים (האליטה של המדינה), 27% הם טג'יקים, 9% הם האזארים (המיעוט במעמד התחתון), 9% אוזבקים, 4% אמקים, 3% טורקמנים, 2% בלוצ'ים ו-4% מיעוטים אחרים.
מבחינה דתית, אפגניסטן היא מדינה מוסלמית. 80% מהאוכלוסייה הם מוסלמים סונים ו-19% מוסלמים שיעים. אחוז אחד בלבד אינם מוסלמים אלא הם ממיעוטים שונים כמו ההינדים והסיקים.
ערך מורחב – יהדות אפגניסטןעד אמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 חיו באפגניסטן כ-8,000 יהודים, במסגרת קהילה שהתקיימה כ-200 שנה. בשנות ה-50 עלו רוב היהודים לישראל. ישנן מספר סברות לגבי נסיבות הגעתם של יהודים לאפגניסטן. לפי סברה אחת, יהודים רבים היגרו ממשהד שבאיראן, לאחר שהשיעים ניסו לאסלם אותם בכפייה (ראו: אנוסי משהד). לפי סברה אחרת, הגיעו היהודים מצפון, בעיקר מאזור בוכרה שבאוזבקיסטן.
מרבית הקהילה היהודית באפגניסטן התגוררה בעיר הראת שבצפון מערב המדינה ובעיר בלח'. בעיר הבירה קאבול התגוררו מעט יהודים, ובנוסף התגוררו מעטים בכפרים. עיקר פרנסתם של היהודים היה בעיסוק במסחר, בהברחת גבול ובחלפנות כספים.
לפני מלחמת האזרחים שגשגה הקהילה היהודית באפגניסטן. לאחר פרוץ מלחמת האזרחים, ברחו רוב היהודים העשירים מאפגניסטן בדרך המשי לכיוון ישראל[דרוש מקור], דרך אוזבקיסטן, איראן, עיראק וירדן. עם זאת, עד שנת 2021 חי באפגניסטן יהודי אחד, זבולון סימן-טוב[23], שהתגורר בבית הכנסת בבירה קאבול.
אתר האינטרנט הרשמי של אפגניסטן
אפגניסטן, דף שער בספרייה הלאומית
אפגניסטן, ברשת החברתית אקס (טוויטר).svg){kind=icon}
אפגניסטן, סרטונים בערוץ היוטיוב
תמר ברס, בצל הדיכוי, נשים באפגניסטאן מעזות להתגרש, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2015 תמר ברס, דיווח מיוחד ל"הארץ" | מאחורי המסך ובקדמת הבמה, נשות אפגניסטן על המוקד, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2015Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
