המס היהודי (לטינית: Fiscus Iudaicus) היה מס שגבתה האימפריה הרומית מנתיניה היהודים בכל רחבי האימפריה אחרי חורבן בית המקדש השני, כעונש קולקטיבי לאחר המרד הגדול (66–70 לספירה). המס נקבע כתחליף למחצית השקל שנהגו להעלות עד אז לבית המקדש.
הטלת המס היהודי היא המקרה הראשון בהיסטוריה המתועדת, שבו חלה הוראה מטעם השלטון על כלל היהודים, בתור יהודים, באשר הם.[1]
הטלת המס
המס היהודי הוטל על ידי הקיסר אספסיאנוס אחרי דיכוי המרד הגדול. שיעורו היה שתי דרכמות בשנה,[2] בשיעור שווה למחצית השקל שהיהודים היו מעלים כתרומה לבית המקדש.[3] כדי להשפיל את היהודים ולהדגים את ניצחון אלוהי הרומאים על אלוהי ישראל המס הועלה למקדש יופיטר[4] שברומא. שמו של המס היה בתחילה "מחיר שני הדינרים של היהודים" שם זה השתמר לפחות עד שנת שלטונו השמינית של הקיסר דומיטיאנוס שנת 89 לספירה. לאחר מכן נקרא במסמכים השונים פשוט "מס היהודים".[5]
בניגוד לתרומה שניתנה לבית המקדש, אשר נגבתה רק מגברים מגיל 20[3] ועד גיל 50, תשלום המס היהודי היה חובה על כל היהודים באימפריה כולל נשים, ילדים מגיל 3 וזקנים עד גיל 65.
גביית המס
על גביית המס היהודי מונה פקיד מיוחד, "המפקח על מס הגולגולת של היהודים" (לטינית: procurator ad capitularia Iudaeorum).[3]
בפפירוסים שנמצאו במצרים, מצויות עדויות על גביית המס היהודי בפועל.[3] אוסטרקונים ששימשו קבלות על תשלום המס, המלמדים על תשלומים רטרואקטיביים, ומעידים כי המס חויב בדיעבד, מחורבן המקדש, למרות שבפועל החלה גבייתו, לפחות במצרים, רק בשנת 72.[6]
בימיו של הקיסר דומיטיאנוס המס נגבה באכזריות וגבייתו הורחבה לא רק ליהודים אלא גם לאנשים שהיו קרובים אל היהדות, וגם הגבלת הגיל על גבייתו בוטלה. סווטוניוס מספר שבהיותו ילד קטן היה עד לבדיקת נימולותו של זקן כבן 90.[7] יש הטוענים שהגברת הנוקשות בגביית המס באה כתוצאה מתנועת גיור.
הירצחו של דומיטיאנוס ועליית נרווה לשלטון הביאה הקלה בגביית המס. על דבר זה מעידים המטבעות שנרווה טבע שנושאים את הכיתוב "בוטלה אכזריות גביית המס היהודי" (לטינית: fisci Iudaici calumnia sublata).
ביטול המס
על אף ההקלה במס בתקופת שלטונו של נרווה, המשיכו לגבות את המס לפחות עד ימי הקיסר יוליאנוס, במחצית השנייה של המאה ה-4.[8] עם זאת, לדעת כמה חוקרים, המס בוטל בשנת 95 לערך, בשנותיו האחרונות של הקיסר דומיטיאנוס בהשפעתה של משלחת חכמים בראשות רבן גמליאל דיבנה שנסעה לרומא[9].
הנצרות והמס היהודי
בתקופת המרד הגדול, מרבית הנוצרים החשיבו את אמונתם כפלג משיחי של היהדות ולמעשה רבים מהם היו מהעם היהודי והיו נימולים. עם זאת לא עבר זמן רב מהטלת המס ונוצרים-יהודים דרשו להכיר באמונתם כדת נפרדת מהיהדות למטרות גביית המס. שהרי המס לא נגבה מיהודים לאחר שהמירו את דתם לאחת אחרת, והנוצרים ככלל לא השתתפו במרידות כנגד הרומאים. לבסוף בתקופת הקיסר נרווה בקשתם התקבלה. ניתן לסמן אירוע זה כאחד המרכזיים בתהליך ההתפצלות של שתי הדתות.
קישורים חיצוניים
- FISCUS JUDAICUS באתר האנציקלופדיה היהודית
- Livius.org: Fiscus Judaicus
- Heemstra, Marius (2010). "". The Fiscus Judaicus and the Parting of the Ways. Tübingen: Mohr Siebeck. ISBN 978-3-16-150383-2
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
