Loading AI tools
מחזמר אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המילטון הוא מחזמר מאת לין-מנואל מירנדה על אודות חייו של אלכסנדר המילטון, אחד האבות המייסדים של ארצות הברית. המחזמר מבוסס על הביוגרפיה "אלכסנדר המילטון" מאת רון צ'רנאו שיצאה לאור בשנת 2004. הוא זכה לשבחי המבקרים, ולהצלחה מרשימה בקופות. הוא היה מועמד למספר שיא של 16 פרסי טוני, מתוכם הוא זכה ב-11, כולל פרס טוני למחזמר הטוב ביותר. בנוסף הוא זכה בפרס גראמי עבור אלבום המחזמר הטוב ביותר, ובפרס פוליצר לדרמה.
 | |
| בימוי | תומאס קייל |
|---|---|
| מילות השירים | לין-מנואל מירנדה |
| מבוסס על | הביוגרפיה "אלכסנדר המילטון" מאת רון צ'רנאו |
| מוזיקה | אלכס לקמוייר |
| מקום ההתרחשות | ארצות הברית |
| תקופת ההתרחשות | 1776-1804 |
| סוגה | מחזמר |
| הצגת בכורה |
17 בפברואר 2015  |
| מספר מערכות | 2 |
| שפה | אנגלית |
| פרסים |
פרס פוליצר לדרמה, פרס טוני למחזמר הטוב ביותר |
|
hamiltonmusical | |
  | |
ההפקה הראשונה של המחזמר הייתה ב-17 בפברואר 2015 באוף ברודוויי[1]. מסע הופעות בארצות הברית של ההפקה התחיל בסן פרנסיסקו במרץ 2017 . הפקה נוספת החלה בווסט אנד בלונדון באוקטובר 2017, בתיאטרון שעבר שיפוץ לאחר שהמחזמר בילי אליוט רץ בו במשך זמן רב.
בשדה התעופה, בדרכו לחופשה מהמחזמר המצליח שלו, In The Heights, החליט לין-מנואל מירנדה לרכוש עותק של הביוגרפיה "אלכסנדר המילטון", מאת רון צ'רנאו. לאחר שסיים כמה מהפרקים הראשונים של הספר, מירנדה התחיל לדמיין את חייו של המילטון כמחזמר וחקר האם כבר הופק בעבר מחזמר בנושא. מחזה על סיפור חייו של המילטון הוצג בברודוויי בשנת 1917, בכיכובו של ג'ורג' ארליס כאלכסנדר המילטון.
לאחר שגילה זאת, החל מירנדה פרויקט שהוא כינה The Hamilton Mixtape, ועבד עליו בזמנו הפנוי מ-In The Heights. ב-12 במאי 2009, מירנדה הוזמן לבצע שירים מתוך In The Heights בערב השירה, המוזיקה והספוקן וורד של הבית הלבן. במקום לבצע אותם, הוא ביצע את השיר הראשון מתוך The Hamilton Mixtape, גרסה ראשונית שמאוחר יותר תהפוך ל-"אלכסנדר המילטון", שיר הפתיחה של המחזמר. לקח לו עוד שנה לעבוד על My Shot, שיר נוסף מתוך ההצגה.
מירנדה, יחד עם עוד שמונה זמרים, ביצע גרסה מוקדמת של המחזמר בפסטיבל של מכללת ואסר ב-27 ביולי 2013. ההצגה בוימה על ידי תומאס קייל, עם בימוי מוזיקלי של אלכס לקמויר, שגם ליווה את ההופעה בפסנתר. היא הורכבה מכל המערכה הראשונה של המחזמר, יחד עם שלושה שירים מהמערכה השנייה.
מתוך אותו קאסט ראשוני, רק שלושה שחקנים מרכזיים המשיכו עם ההצגה לאוף ברודוויי: מירנדה, דויד דיגס וכריסטופר ג'קסון. רוב הקאסט של המחזמר באוף-ברודוויי המשיך איתה לברודוויי, מלבד בריאן ד'ארסי ג'יימס, שגילם את המלך ג'ורג' השלישי והוחלף על ידי ג'ונתן גרוף.
המחזמר מתחיל עם הלהקה שמסכמת את ראשית חייו של אלכסנדר המילטון כיתום בקריביים ("Alexander Hamilton").
בקיץ של 1776 בעיר ניו יורק, המילטון מחפש את ארון בר. בר מייעץ להמילטון "דבר פחות, חייך יותר", אך זה דוחה את גישתו של בר ("Aaron Burr, Sir") ומצטרף לשלושה מהפכנים שהוא פוגש: ג'ון לורנס, שפועל לביטול העבדות, המרקיז דה לה פאייט ושוליית החייט, הרקולס מוליגן. המילטון מדהים אותם עם כישורי הנאום שלו ("My Shot") והם חולמים להקריב את חייהם למען העצמאות האמריקאית ("The Story Of Tonight"). בינתיים, האחיות סקיילר העשירות - אנג'ליקה, אלייזה ופגי - משוטטות ברחובות ניו יורק, מרוגשות מאווירת המהפכה באוויר ("The Schuyler Sisters").
החקלאי סמואל סיבורי הלויאליסט יוצא כנגד המהפכה, אך המילטון מתווכח איתו ("Farmer Refuted"). הוויכוח בין השניים מופסק כאשר הודעה מגיעה מהמלך ג'ורג' השלישי ומזכירה למהפכנים שהוא מוכן ורוצה להילחם על אהבתם ("You'll Be Back").
המהפכה האמריקאית מתקדמת, והמילטון, בר וחבריהם מצטרפים לצבא הקונטיננטלי במסגרת מלחמת העצמאות של ארצות הברית. כשהצבא נסוג מהעיר ניו יורק, הגנרל ג'ורג' וושינגטון מבין שהוא צריך עזרה כדי לנצח במלחמה. אף על פי שהמילטון רוצה לפקד ולהילחם בחזית, הוא מזהה את ההזדמנות שוושינגטון מציע לו ומסכים לשרת כיד ימינו ("Right Hand Man").
בחורף של 1780, מגיעים החברים לנשף שעורך פיליפ סקיילר, והמילטון שם את עינו על הבת של פיליפ ("A Winter's Ball"). אלייזה מיד מתאהבת בו, ואחרי שאנג'ליקה אחותה מכירה ביניהם, אלייזה והמילטון מתחתנים ("Helpless"). אנג'ליקה נמשכת אינטלקטואלית ופיזית להמילטון, אבל שומרת את רגשותיה לעצמה למען האושר של אחותה ("Satisfied"). אחרי החתונה, המילטון, לה פאייט, מוליגן ולורנס נפגשים ושותים יחד. בר מגיע באופן לא צפוי כדי לברך את המילטון על נישואיו ועל התפקיד שקיבל לצד וושינגטון. המילטון משיב שהיה מעדיף את התפקיד של בר בחזית. בר מספר להמילטון שהוא מנהל רומן עם אישה של קצין בריטי. המילטון מבקר את ההססנות של בר ואומר לו שאם הוא אוהב את האישה הוא צריך להשיג אותה ("The Story Of Tonight (Reprise)"). בר, לעומת זאת, מעדיף לחכות ולראות לאן יובילו אותו החיים. בינו לבין עצמו הוא חושב על כך שהמילטון חותר כל הזמן להשגת מטרותיו בעוד הוא מתנהל בזהירות ומחכה שדברים יסתדרו ("Wait For It").
כשהמהפכה נמשכת, המילטון מבקש שוב ושוב מוושינגטון שייתן לו לפקד, אבל וושינגטון מסרב, ומקדם לפיקוד את צ'ארלס לי. החלטה זו מתגלה כטעות בקרב על מונמות', כאשר לי פוקד על נסיגה בניגוד להוראות של וושינגטון, וגורם למותם של כאלף חיילים. אירועים אלו גורמים לוושינגטון להחליף את לי בלה פאייט כמפקד. לי, הממורמר מההחלפה, מפיץ שמועות נבזיות ונקמניות על וושינגטון. המילטון מגן על וושינגטון, אך וושינגטון מורה להמילטון להתעלם מההערות של לי. לורנס מתנדב לצאת לדו-קרב נגד לי, כדי שהמילטון לא יצטרך להפר את פקודותיו של וושינגטון ("Stay Alive"). לורנס מנצח בדו-קרב ופוצע את לי ("Ten Duel Commandments"). וושינגטון זועם כשהוא שומע על הקרב ומורה להמילטון לחזור הביתה לאשתו ("Meet Me Inside"). כשהמילטון שב לביתו, אלייזה מספרת לו שהיא בהיריון. היא מרגיעה את המילטון, ואומרת לו שהוא היחיד בשבילה ("That Would Be Enough").
לה פאייט מתקדם לתפקיד בכיר יותר בצבא המהפכה ומשכנע את צרפת להצטרף למטרה האמריקאית. וושינגטון ולה פאייט מבינים שהם יכולים לנצח במלחמה אם ינתקו את חיל הים הבריטי מיורקטאון, אבל הם יצטרכו את המילטון כדי לעשות את זה. לבסוף, וושינגטון נותן להמילטון לפקד כפי שרצה ("Guns And Ships"). בערב הקרב, וושינגטון משחזר את הפקודה הראשונה שלו שהייתה אסון, ומייעץ להמליטון שאף אדם לא יכול לשלוט באופן בו יזכרו אותו ("History Has Its Eyes On You"). אחרי מספר ימי לחימה, הצבא הקונטיננטלי מנצח. הבריטים נכנעים בקרב הגדול האחרון של המלחמה ("(Yorktown (The World Turned Upside Down"). לאחר שכוחותיו נוצחו, המלך ג'ורג' שואל את המהפכנים איך הם מצפים למשול בעצמם מבלי שהאנשים שלהם ישנאו אותם ("?What Comes Next").
לאחר המהפכה נולדים בנו של המילטון, פיליפ, ובתו של בר, ת'אודוז'יה ("Dear Theodosia"). אלייזה מקריאה להמילטון מכתב מאביו של לורנס שמספר על מותו (Tomorrow" there'll be more of us") והמילטון אומר שיש לו הרבה עבודה לעשות. המילטון ובר חוזרים לניו יורק כדי לסיים את לימודיהם ולהמשיך בעבודתם כעורכי דין. בר מעריץ את אתיקת העבודה העיקשת של המילטון ומתחיל להיות מאוים מהצלחתו. המילטון נבחר כנציג בוועידת החוקה האמריקאית בקיץ של שנת 1787. המילטון מגייס את ג'יימס מדיסון וג'ון ג'יי לכתיבת כתבי הפדרליסט ובר החששן מסרב להצטרף למאמץ. וושינגטון, שנבחר לנשיאות, מגייס את המילטון לתפקיד מזכיר האוצר של ארצות הברית, על אף בקשותיה חסרות האונים של אלייזה שיישאר בבית ("Non-Stop").
בשנת 1789, תומאס ג'פרסון חוזר לארצות הברית מצרפת, שם שימש כשגריר. וושינגטון מבקש ממנו להיות מזכיר המדינה, וג'יימס מדיסון מבקש את עזרתו של ג'פרסון כדי לעצור את התוכנית הכלכלית של המילטון. מדיסון מאמין שהתוכנית תיתן לממשלה יותר מידי שליטה על כספי האזרחים ("?What'd I Miss"). ג'פרסון והמילטון מתעמתים על התוכנית הכלכלית של המילטון במהלך ישיבת קבינט. כשהרוחות מתלהטות וושינגטון לוקח את המילטון הצידה, ואומר לו למצוא פשרה כדי לזכות בדעת הקהל של הקונגרס ("Cabinet Battle #1").
בזמן שהמילטון עובד בביתו, אלייזה מזכירה לו שהגיע יום הולדתו התשיעי של בנם פיליפ. פיליפ מציג להמילטון קטע ראפ קצר שהוא הכין, ומדהים את אביו. אנג'ליקה מייעצת להמילטון לשכנע את ג'פרסון בנוגע לתוכנית שלו כדי שהקונגרס יקבל אותה. לאחר מכן, אלייזה ואנג'ליקה מנסות לשכנע את המילטון להצטרף אליהן לחופשת הקיץ, אבל המילטון מסרב באומרו שהוא חייב לעבוד על התוכנית שלו לקונגרס, ונשאר בניו יורק בזמן שהמשפחה יוצאת לחופשה בצפון המדינה ("Take A Break").
כשהוא לבדו, מגיעה מריה ריינולדס לבקר את המילטון וטוענת שבעלה מתעלל בה. כשהמילטון מציע לה עזרה, היא מפתה אותו והם מתחילים לנהל רומן. בעלה של מריה, ג'יימס ריינולדס, מגלה על הרומן וסוחט את המילטון. הוא דורש כסף תמורת שתיקתו בנוגע לניהול הרומן. המילטון כועס על מריה אך משלם לריינולדס וממשיך ברומן ("Say No To This").
המילטון מזמין את ג'פרסון ומדיסון לארוחת ערב כדי לדון איתם בתוכנית הכלכלית שלו, והם מגיעים לפשרה שידועה כפשרה של 1790. ג'פרסון ומדיסון מסכימים לתמוך בתוכנית הכלכלית של המילטון בתמורה לתמיכתו בהקמת בירת ארצות הברית על גדות הפוטומק בדרום, אתר שקרוב יותר לביתו של ג'פרסון בווירג'יניה. בר מקנא בהשפעה של המילטון על הממשלה ורוצה שיהיה לו כוח דומה ("The Room Where It Happens"). בר מחליף מפלגות ומנצח את אביה של אלייזה, פיליפ סקיילר, בבחירות לסנאט, מה שתוקע טריז ביחסים בין המילטון ובר ("Schuyler Defeated").
בפגישת קבינט נוספת, ג'פרסון והמילטון מתווכחים האם על ארצות הברית לעזור לצרפת במלחמות המהפכה הצרפתית. בסופו של דבר, וושינגטון מסכים עם העמדה של המילטון שעל ארצות הברית להישאר נייטרלית ("Cabinet Battle #2"). לאחר הפגישה, בר, ג'פרסון ומדיסון תוהים כמה נחמד זה בשביל המילטון שתמיד יש לו את התמיכה של וושינגטון, והם מחפשים דרך לפגוע בתדמיתו של המילטון ("Washington On Your Side").
וושינגטון מספר להמילטון שג'פרסון התפטר מתפקידו בממשלה כדי לרוץ לנשיאות, ושהוא עצמו החליט לא להתמודד שוב על התפקיד. המילטון בהלם, אבל וושינגטון משכנע אותו שהדבר הנכון לעשות הוא להראות לאזרחים שהם יכולים להמשיך גם בלעדיו. הם כותבים יחד את נאום הפרידה של וושינגטון ("One Last Time"). באנגליה, המלך ג'ורג' השלישי מקבל את החדשות בנוגע לכך שוושינגטון לא ירוץ לנשיאות ועל בחירתו של ג'ון אדמס לנשיאות. המלך יוצא מגדרו משמחה, מוכן שארצות הברית תיפול תחת הנהגתו של אדמס הבלתי-מנוסה ("I Know Him").
עם עלייתו של אדמס, המילטון מפוטר מתפקידו כשר האוצר, ובכך מתחיל ריב בינו לבין אדמס, שבסופו של דבר גורם להריסת המפלגה הפדרליסטית ("The Adams Administration"). ג'פרסון, מדיסון ובר חושבים שהם גילו שערורייה שיכולה להרוס את המילטון. הם מאמינים שהוא מעל בכספי הממשלה ומאשימים אותו בבגידה. המילטון מודה בפניהם על הרומן עם מריה ריינולדס ומוכיח שהכספים שהם גילו יצאו מכיסו הפרטי כדמי שתיקה. המילטון מתחנן שלא יספרו לאף אחד ("We Know"). אף על פי שאמרו שלא יספרו, המילטון חושש שהם ידווחו על הרומן שלו. הוא נזכר איך כתיבה פתוחה ואמיתית הצילה אותו בעבר ("Hurricane"). הוא מעדיף לפרסם בעצמו את דבר הרומן עם ריינולדס על פני שמועות על מעילה או בגידה במדינה ומפרסם פמפלט עם כל פרטי הפרשה ("The Reynolds Pamphlet"). בעוד שהצליח למנוע שמועות על בגידה פוליטית, המוניטין האישי שלו נהרס, יחד עם קשריו עם אנג'ליקה סקיילר. אלייזה המיואשת בוכה ושורפת את כל התכתבויותיה עם המילטון. בכך היא הורסת את הסיכוי של המילטון שההיסטוריונים בעתיד ינקו אותו מאשמה ומונעת מהעולם ידע לגבי האופן בו הגיבה לרומן (“Burn”).
השנים חולפות, ובנו של המילטון, פיליפ, מזמין לדו-קרב את ג'ורג' איקר, בחור צעיר שהכפיש את שמו של המילטון האב. בעצת האב, פיליפ מכוון לשמים מתחילת הדו-קרב בתקווה למנוע שפיכות דמים, אבל כבר כשמגיעים לשבע בספירה לעשר לתחילת הירי, איקר יורה בפיליפ ("Blow Us All Away"). פיליפ נלקח לרופא, שלא מצליח להציל אותו. המילטון ואלייזה מגיעים בנפרד ממש לפני מותו של פיליפ (("Stay Alive (Reprise"). בעקבות מותו של פיליפ, משפחת המילטון עוברת לצפון העיר. המילטון מבקש את סליחתה של אלייזה על מעשיו בעבר, ולבסוף היא סולחת לו ("It's Quiet Uptown").
הבחירות לנשיאות בשנת 1800 מסתיימות בתבוסה של ג'ון אדמס ותיקו בין ג'פרסון ובר. המילטון רואה בבר אדם חסר עקרונות יציבים ונותן את תמיכתו ליריבו, ג'פרסון, שמנצח ונבחר לנשיא. ג'פרסון אומר לבר שהוא אינו מעוניין לשתף איתו פעולה כסגן נשיא ומבטיח שיביא לשינוי החוקה ("The Election Of 1800"). בר הזועם מתכתב עם המילטון בניסיון להכריע את הסכסוך ביניהם, אך העניינים מסלימים במהרה, ובר קורא את המילטון לדו-קרב ("Your Obedient Servant"). לפני הזריחה בבוקר הקרב, אלייזה רואה שהמילטון עובד, ומבקשת ממנו לחזור למיטה. הוא משיב לה שיש לו פגישה, אך מחמיא לה באהבתו אליה ("Best Of Wives And Best Of Women").
בר והמילטון נוסעים לוויקהאון שבניו ג'רזי בשביל הדו-קרב, ממש ליד המקום שבו פיליפ נורה. כשיריית האקדח נשמעת, המילטון מריץ את חייו בראשו, את מערכות היחסים שלו, ואת מורשתו. הוא מכוון את אקדחו לשמיים ונפגע מירייתו של בר. זמן קצר לאחר מכן הוא מת. בר מקונן על כך שעל אף ניצחונו בדו-קרב, הוא הפסיד בכך שלנצח ייזכר כנבל שהרג את המילטון ("The World Was Wide Enough").
הלהקה מתכנסת לסיום הסיפור. וושינגטון נכנס ומזכיר לקהל שאין לאף אדם שליטה מוחלטת באופן בו ייזכר. ג'פרסון ומדיסון מודים שעל אף המחלוקות בינם לבין המילטון, היו לו הישגים רבים. אלייזה מספרת שהיא נלחמה על שימור המורשת של בעלה במשך חמישים השנים הבאות. היא מתייסרת במחשבה שהיא לא עשתה מספיק ושואלת מי יספר את הסיפור כשהיא תלך לעולמה. וושינגטון מספר שאלייזה הקימה את בית היתומים הפרטי הראשון בעיר ניו יורק ("Who Lives, Who Dies, Who Tells Your Story").
במחזמר קיימים מספר שירים אשר נחתכו, נמחקו, או נערכו מאוחר יותר, ולא הופיעו בגרסה המוגמרת של המחזמר. הנה רשימה של כל השירים אשר הוקלטו אך לא נכנסו למחזמר:
המחזמר מושר ברובו, עם מעט דיאלוג. התלבושות והתפאורה משקפים את התקופה בה העלילה מתרחשת, עם מעילי פראק מקטיפה ומכנסי רכיבה. התפאורה מורכבת מפיגומי עץ כנגד לבנים חשופות, והתאורה החמימה מזכירה אור נרות. אודות גילומם של המילטון, תומאס ג'פרסון, ג'ורג' וושינגטון ועוד דמויות היסטוריות לבנות על ידי שחקנים שחורים והיספנים, מירנדה אמר שלדעתו אין זה מצריך השעיית הספק משמעותית מצד הקהל: "הקאסט שלנו נראה כמו שאמריקה נראית היום, וזה ללא ספק בין-לאומי. זו דרך למשוך אותך לתוך הסיפור ולאפשר לך להשאיר בכניסה כל מטען תרבותי שהגעת איתו". הוא הוסיף: "אנחנו מספרים את סיפורם של גברים לבנים זקנים ומתים, אבל אנחנו משתמשים בשחקנים שאינם לבנים, וזה הופך את הסיפור ליותר נגיש לקהל עכשווי". "המילטון הוא סיפור על אמריקה, והדבר היפה ביותר בו הוא שהוא מסופר על ידי קאסט מגוון עם כאלה סגנונות מוזיקליים מגוונים", אמרה רניי אליס גולדסברי, שמגלמת את אנג'ליקה סקיילר. "יש לנו הזדמנות לקחת מחדש בעלות על היסטוריה שחלק מאיתנו לא בהכרח חושבים ששייכת לנו". מירנדה מתעקש שכל האבות המייסדים יגולמו על ידי שחקנים שאינם לבנים, והוא פתוח לאפשרות שנשים יגלמו את האבות המייסדים.
אף על פי שהמילטון מבוסס על אירועים אמיתיים, מירנדה לקח לעצמו קצת חירות אומנותית בסיפור האירועים הללו. לדוגמה, בשיר Farmer Refuted ההתכתבויות של סמואל סיבורי והמילטון קרו לפני מעשיות השיר Aaron Burr, Sir אך בהצגה Farmer Refuted מוצג ארבעה שירים אחריו. לאנג'ליקה באמת היה קשר חזק עם המילטון (לפי התכתבויות בין השניים היכולות להיחשב לעיתים כרומנטיות), אך הקשר הזה מנופח בהצגה. במהלך השיר Satisfied, אנג'ליקה מסבירה מדוע המילטון לא מתאים לה אף על פי שהיא מעוניינת בו. היא מציינת בפרט ש-"אני בחורה בעולם שבו תפקידי היחיד הוא להתחתן עם גבר עשיר. לאבי אין בנים ולכן אני זו שחייבת לטפס בסולם החברתי." במציאות, הלחץ על אנג'ליקה לעשות זאת היה קטן בהרבה. לפיליפ סקיילר היו חמישה עשר ילדים, מתוכם שני בנים ששרדו עד לבגרות, ואנג'ליקה בחרה להתחתן עם ג'ון בארקר צ'רץ' כמה שנים לפני שפגשה את המילטון. מירנדה ציין שהוא בחר לתאר זאת כך עקב האפקט הדרמטי שנוצר במידה שאנג'ליקה פנויה ובכל זאת לא יכולה להנשא לו. כמו כן, במערכה הראשונה, תפקידו של בר בחייו של המילטון גדול יותר מאשר במציאות, והרבה מהאינטראקציות המוקדמות בין השניים הן בדיוניות. לדוגמה, בעוד שבר היה נוכח בקרב על מונמות', הוא לא שימש כסגנו של צ'ארלס לי בדו-קרב שלו מול ג'ון לורנס, כפי שמופיע בשיר Ten Duel Commandments, אלא אוון אדוארדס. כבנוסף, המילטון מעולם לא פנה לבר בבקשה שיעזור בכתיבת כתבי הפדרליסט כפי שמופיע בשיר Non-Stop.
במערכה השנייה ישנם מספר אי דיוקים לגבי שקיעתו של המילטון, ככל הנראה עקב אילוצי זמן וסיפור. על אף שג'ון אדמס והמילטון באמת לא הסתדרו ביניהם, אדמס מעולם לא פיטר את המילטון כפי שמתואר בהצגה. המילטון התפטר מתפקידו כשר האוצר ב-1795, שנתיים לפני שאדמס נבחר לנשיא. בנוסף, ג'פרסון, מדיסון ובר לא פנו להמילטון לגבי הרומן שלו, אלא ג'יימס מונרו ופרדריק מולנברג ב-1792. מונרו היה חבר קרוב של ג'פרסון וחלק איתו את המידע על הרומן של המילטון. העיתונאי ג'יימס קלנדר פרסם את הסיפור על הבגידה ב-1796. המילטון האשים את מונרו, והסכסוך ביניהם כמעט הסתיים בדו-קרב. לבסוף, המילטון פרסם הודאה רשמית ברומן.
עוד אי-דיוקים מוזכרים בהקשר של דמויות הנבלים במערכה השנייה. לדוגמה, בשיר "Cabinet Battle #1", המילטון טוען כי ג'פרסון בילה את כל מלחמת העצמאות בצרפת, למרות שבמציאות, ג'פרסון מונה לשגריר בצרפת רק ב-1787, כ-4 שנים לאחר סיום המלחמה. בנוסף, השיר כולל התייחסות של המילטון לחבר הקבינט ג'יימס מדיסון, למרות שמדיסון מעולם לא ישב בקבינט של ג'ורג' וושינגטון. בשיר "Cabinet Battle #2", ארון בר נוכח גם הוא בישיבת הקבינט, למרות שגם הוא מעולם לא ישב בקבינט של תומאס ג'פרסון. טעות נוספת בנוגע לארון בר מופיעה בשיר "Washington On Your Side", כאשר בר, ג'פרסון, ומדיסון מתייחסים אל עצמם בתור "דמוקרטים-רפובליקניים דרומיים". בעוד שג'פרסון ומדיסון אכן היו ילידי וירג'יניה, שנמצאת בדרום ארצות הברית, ארון בר נולד בניו ג'רזי וכיהן כסנאטור מניו יורק, שתיהן מדינות צפוניות. בשיר "The Election of 1800", תומאס ג'פרסון טוען כי הוא "אוהב את ג'ון אדמס", למרות שבמציאות, אדמס וג'פרסון היו יריבים מרים בשנת 1800, והקשר החברי ביניהם חזר רק כ-10 שנים מאוחר יותר.
בשיר Blow Us All Away היו כמה וכמה אי דיוקים. לדוגמה, בשיר אפשר לשמוע שהם אומרים שהכל חוקי בניו ג׳רזי, אבל באותה תקופה חוקי ניו ג׳רזי וניו יורק היו שווים לגמרי ולכן, מה שהיה ניתן לעשות בניו ג׳רזי היה ניתן לעשות גם בניו יורק בלי שום שינוי. בנוסף, במחזמר, ג׳ורג׳ איקר ירה בפיליפ כאשר הגיעו לספרה שבע בספירה עד עשר, לעומת זאת, בדול האמיתי, הספירה הגיעה עד עשר ואפילו אחרי. פיליפ ואיקר לא עשו כלום, וכשאיקר הרים את אקדחו לשמיים לבסוף, הוא בטעות ירה בפיליפ.
כמו כן, לא היו אלה הבחירות של שנת 1800 שהובילו לדו-קרב בין בר להמילטון. באותן בחירות בר מונה לסגן הנשיא של ג'פרסון, אך כשג'פרסון החליט שלא לרוץ שוב עם בר לבחירות של 1804, בר החליט להתמודד על תפקיד מושל ניו יורק. הוא הפסיד ברוב קולות למורגן לואיס. לאחר מכן פורסם מכתב מאת צ'ארלס ד. קופר אל פיליפ סקיילר, ובו נטען שהמילטון קרא לבר "איש מסוכן שאין לבטוח בו עם מושכות הממשל". פרסום זה הוביל לאותה התכתבות בין בר להמילטון שמוצגת בשיר Your Obedient Servant.
בשיר "Who Lives, Who Dies, Who Tells Your Story", תומאס ג'פרסון טוען שהוא ניסה להחזיר לאחור את התוכנית הכלכלית של אלכסנדר המילטון, בעוד שבמציאות, סגירת הבנק הלאומי של ארצות הברית התרחשה רק תחת ממשלתו של ג'יימס מדיסון, ב-1811.
המילטון זכה לתשבחות מצד המבקרים, והוגדר על ידי רבים כתופעה תרבותית.
ביקורת על ההפקה של המחזה במגזין וריאטי היללה: "המוזיקה משלהבת, אבל המילים הן ההפתעה הגדולה. ההרגשה והצליל של הדיאלוג המושר הותאמו במיוחד לכל דמות. ג'ורג' וושינגטון, דמות ממלכתית בגילומו המרשים של ג'קסון, שר בפרוזה מלוטשת... אבל בסופו של דבר, הנראטיב המרגש של מירנדה על סיפור חייו של אדם אחד הופך לנראטיב של אומה שלמה, אומר שנבנתה על ידי מהגרים שלעיתים זקוקים לתזכורת מהיכן הגיעו."
בביקורת על ההפקה בברודוויי במגזין טיים-אאוט ניו יורק נכתב: "אני אוהב את המילטון. אני אוהב אותו כמו שאני אוהב את ניו יורק, או את ברודוויי כשהוא מצליח לעשות את זה נכון. וזה כל כך נכון... שילוב עילאי של היפ-הופ ברמה שמתאימה להשמעה ברדיו (כמו גם רית'ם אנד בלוז, בריטפופ ושירי מחזות זמר מסורתיים), היסטוריה אמריקאית שלא סופרה מספיק יחד עם נקודת המבט הייחודית והאישית של מירנדה בתור דור ראשון למהגרים פורטוריקנים וכישרונו הבלתי נדלה עם מילים. המילטון לוחץ חזק על כפתורים תרבותיים בכל כך הרבה רמות... הדרמה האנושית והעומק הסיפורי של היצירה פשוט מדהימים."
ביקורת במגזין האקונומיסט ציינה שההפקה נהנית מהצלחה ביקורתית אוניברסלית כמעט. ברק אובמה התלוצץ שההערצה למחזמר היא "הדבר היחידי שדיק צ'ייני ואני מסכימים עליו."
הכרטיסים לכל הצגות המחזמר בתיאטרון הציבורי באוף-ברודוויי נמכרו כולם. עוד לפני הצגת הבכורה של המחזמר בברודוויי, הוא הספיק לגרוף מיליוני דולרים במכירות כרטיסים מראש (כ-30 מיליון דולר על פי הדיווחים). בשבוע של יום העבודה שהסתיים ב-6 בספטמבר 2015, המילטון היה ההצגה השנייה הכי רווחית בברודוויי, שני רק למלך האריות. עד לאותו חודש נמכרו כמעט כל הכרטיסים עבור כל ההצגות המתוכננות של המחזמר בברודוויי.
כמו הצגות אחרות בברודוויי, המילטון מציע הגרלת כרטיסים מוזלים לפני כל הופעה. בהגרלה מוצעים עשרים ואחד מקומות בשורות הראשונות, ולעיתים גם כמה מקומות בעמידה. שלא כמו הצגות אחרות בברודוויי, ההגרלה של המילטון משכה קהל גדול במיוחד, ויצרה בעיה של דחק ברחוב של התיאטרון. היות שרק מעט אנשים יכולים לזכות בהגרלה, לין מנואל מירנדה העלה הופעות קטנות שהוצגו לפני ההגרלה עצמה, כך שגם אלה שלא זכו בכרטיסים יוכלו לחוות חלק קטן מההופעה. ההופעות הללו זכו לשם #Ham4Ham, כלומר המילטון עבור המילטון, היות שהזוכים בהגרלה נדרשים לשלם 10$, ערך השטר עליו מופיעה דמותו של אלכסנדר המילטון, בעבור הכרטיסים למחזה.
הקהל הגדול שהגיע להגרלות החל לגרום לבעיות בטיחות, והוחלט להעביר את ההגרלה לאינטרנט באופן זמני. ביום הראשון של ההגרלה הדיגיטלית, יותר מ-50,000 אנשים נרשמו וגרמו לאתר לקרוס.
ב-2015, משרד האוצר של ארצות הברית הודיע על עיצוב מחודש של שטר ה-10$, שבו תוחלף דמותו של המילטון בדמות נשית כלשהי מההיסטוריה האמריקאית. בעקבות העלייה בפופולריות של המילטון שיצר המחזמר, החליט שר האוצר האמריקאי ג'ק ליו לבטל את התוכניות להחלפת דיוקנו של המילטון. במקום זאת, הוחלט להחליף את דיוקנו של אנדרו ג'קסון שעל שטר ה-20$ בדיוקנה של הארייט טאבמן.
ב-18 בנובמבר 2016, הגיע מייק פנס, סגנו של הנשיא הנבחר של ארצות הברית דונלד טראמפ (חודשיים לפני כניסתו לבית הלבן), לצפות במחזמר המילטון, בסך הכל 11 ימים לאחר בחירת דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית, במהלך הקמפיין דונלד טראמפ דיבר כנגד הגירה וכנגד אוכלוסיות רבות ביניהם היספנים (שמשמשים חלק מרכזי בשחקנים בהצגה). בסוף ההצגה לאחר ההשתחוויה, החליטו שחקני ההצגה לפני הירידה מהבמה, להקריא מספר דברים לסגן הנשיא החדש, בדבריהם הביעה ההפקה חשש מפני חוסר שמירה על זכויותיהם והפיכתם על ידי הממשל החדש לאזרחים סוג ב', וביקשו שהממשל החדש יעבוד בשביל כולם ודאגו להזכיר את היות השחקנים מכלל העדות, הדתות, הגזעים והמינים שחיים בארצות הברית. תוך כדי הקראת הדברים יצא פנס מהאולם כשהקהל צועק לו קריאות בוז. דונלד טראמפ הנשיא הנבחר הגיב בפייסבוק על דבריהם בהתייחסו לאיכות ההצגה.
המיקסטייפ של המילטון (באנגלית: The Hamilton Mixtape) הוא דיסק שיצא ב-2016 שבו זמרים מפורסמים שרים את שירי המחזמר בביצועים שלהם ומספר שירים נוספים המבוצעים על ידי השחקנים עצמם. בין המשתתפים היו יוצר המחזמר לין מנואל מירנדה, הזמרת סיה, הזמר אשר ועוד.
| דמות | ואסר (2013) | אוף ברודוויי (2015) | ברודוויי (קאסט מקורי) (2015) | ברודוויי (קאסט נוכחי) |
|---|---|---|---|---|
| אלכסנדר המילטון | לין-מנואל מירנדה | לין-מנואל מירנדה / חוויאר מוניוז | מיגל סרוואנטס | |
| ארון בר | אוטקארש אמבודקאר | לסלי אודום ג'וניור | ג'ין הא | |
| אליזבת' סקיילר המילטון | אנה נוגווירה | פיליפה סו | קריסטל ג'וי בראון | |
| אנג'ליקה סקיילר צ'רץ' | אניקה נוני רוז | רניי אליס גולדסברי | מנדי גונזלס | |
| המרקיז דה לה פאייט / תומאס ג'פרסון | דויד דיגס | קייל סקאטליף | ||
| ג'ורג' וושינגטון | כריסטופר ג'קסון | בריאן טרל קלארק | ||
| המלך ג'ורג' השלישי | ג'ושוע הנרי | בריאן ד'ארסי ג'יימס | ג'ונתן גרוף | יואן מורטון |
| פגי סקיילר / מריה ריינולדס | פרסילה נונייז | ג'זמין ספאס-ג'ונס | אובין ווייז | |
| ג'ון לורנס / פיליפ המילטון | חוויאר מוניוז | אנתוני ראמוס | דניאל יירווד | |
| הרקולס מוליגן / ג'יימס מדיסון | ג'ושוע הנרי | אוקייריאטה אונאודוואן | פרגי ל. פיליפה | |
| שנה | פרס | קטגוריה | מועמד | תוצאה | הערות שוליים |
|---|---|---|---|---|---|
| 2015 | פרס דרמה דסק | מוזיקה יוצאת מהכלל | לין מנואל מירנדה | זכייה | [2] |
| שחקן יוצא מהכלל במחזמר | מועמדות | ||||
| מחזמר יוצא מהכלל | זכייה | ||||
| עיצוב סאונד יוצא מהכלל במחזמר | נווין שטיינברג | זכייה | |||
| עיצוב תאורה יוצא מהכלל | האוול בינקלי | מועמדות | |||
| עיצוב תלבושות יוצא מהכלל | פול טזוול | מועמדות | |||
| עיצוב תפאורה יוצא מהכלל | דייוויד קורניס | מועמדות | |||
| תזמור יוצא מהכלל | אלכס לקמוייר | מועמדות | |||
| ספר מחזמר יוצא מהכלל | לין מנואל מירנדה | זכייה | |||
| מילים יוצאות מהכלל | זכייה | ||||
| בימוי יוצא מהכלל של מחזמר | תומאס קייל | זכייה | |||
| שחקנית משנה יוצאת מהכלל במחזמר | רניי אליס גולדסברי | זכייה | |||
| שחקן משנה יוצא מהכלל במחזמר | לסלי אודום ג'וניור | מועמדות | |||
| פרס מיוחד | אנדי בלנקנבואלר | זכייה | |||
| 2016 | פרס טוני | המחזמר הטוב ביותר | זכייה | [3] | |
| הספר הטוב ביותר למחזמר | לין מנואל מירנדה | זכייה | |||
| היצירה המקורית הטובה ביותר | זכייה | ||||
| הבימוי הטוב ביותר למחזמר | תומאס קייל | זכייה | |||
| הביצוע הטוב ביותר על ידי שחקן ראשי במחזמר | לסלי אודום ג'וניור | זכייה | |||
| לין מנואל מירנדה | מועמדות | ||||
| הביצוע הטוב ביותר על ידי שחקנית ראשית במחזמר | פיליפה סו | מועמדות | |||
| הביצוע הטוב ביותר על ידי שחקן משנה במחזמר | דויד דיגס | זכייה | |||
| ג'ונתן גרוף | מועמדות | ||||
| כריסטופר ג'קסון | מועמדות | ||||
| הביצוע הטוב ביותר על ידי שחקנית משנה במחזמר | רניי אליס גולדסברי | זכייה | |||
| עיצוב התפאורה הטוב ביותר במחזמר | דייוויד קורניס | מועמדות | |||
| עיצוב התלבושות הטוב ביותר במחזמר | פול טזוול | זכייה | |||
| עיצוב התאורה הטוב ביותר במחזמר | האוול בינקלי | זכייה | |||
| הכוראוגרפיה הטובה ביותר | אנדי בלנקנבואלר | זכייה | |||
| התזמור הטוב ביותר | אלכס לקמוייר | זכייה | |||
| פרס פוליצר | דרמה | לין מנואל מירנדה | זכייה | [2] | |
| פרס גראמי | אלבום המחזמר הטוב ביותר | זכייה | [4] | ||
| 2017 | פרסי המוזיקה של בילבורד | פס הקול הטוב ביותר | זכייה | [5] | |
| 2018 | פרס מרכז קנדי | לין מנואל מירנדה, אנדי בלנקנבואלר, אלכס לקומייר ותומס קייל | זכייה | [6] | |
אתר האינטרנט הרשמי של המילטון (באנגלית)
המילטון, ברשת החברתית פייסבוק
המילטון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
המילטון, ברשת החברתית אינסטגרם
המילטון, ברשת החברתית טיקטוק.svg){kind=icon}
המילטון, סרטונים בערוץ היוטיובSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
