הוקי קרח
ענף ספורט קבוצתי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ענף ספורט קבוצתי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוקי קרח הוא ענף ספורט קבוצתי קצבי ומהיר, אותו משחקים תוך כדי החלקה על הקרח, בעזרת מחליקיים, ובאמצעות מקלות ייעודיים בעלי להב מעוקל, המשמשים לחבטת דסקית עשויה גומי מגופר אל תוך שער הקבוצה היריבה כדי להבקיע אותו. הקבוצה שהבקיעה יותר שערים מיריבתה היא המנצחת במשחק.
.jpg)
המשחק משוחק על משטח קרח בזירה מלבנית בעלת פינות מעוגלות, הסגורה סביבה בקירות נמוכים ועליהם לוחות עשויים זכוכית אקרילית שקופה, על מנת למנוע מהדיסקית או משחקנים שספגו תיקול להיזרק החוצה מזירת הקרח מצד אחד, ולאפשר לקהל צפייה במתרחש מצד שני. מבנה הזירה מאפשר המשך המשחק לאחר שהדיסקית פוגעת בקירות או בלוחות.
משחק באורך מלא, ללא הארכה, משוחק בשלושה שלישים בני 20 דקות כל אחד, וקבוצה בהרכב מלא על הקרח – אם אין שחקנים מורחקים בשל עבירות שביצעו – כוללת שוער וחמישה מחליקים (המקבילים ל"שחקני שדה" בענפים קבוצתיים אחרים).
הגוף המנהל את הענף בעולם הוא פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF, ראשי תיבות של International Ice Hockey Federation) בה חברות 82 מדינות. הגוף המנהל את הענף בישראל הוא התאחדות ההוקי קרח הישראלית, החברה ב-IIHF מאז 1991.
מולדת הענף היא קנדה והוא נחשב לחלק מהותי מתרבותה, ואף נחשב בה רשמית למשחק הלאומי של החורף (לצד לקרוס שהוא הספורט הלאומי של הקיץ)[1]. הענף פופולרי גם בארצות הברית, בחלק מהמדינות הנורדיות (בעיקר בפינלנד ובשוודיה) וכן במרכז ובמזרח אירופה (בעיקר בצ'כיה, בסלובקיה, ברוסיה ובשאר מדינות ברית המועצות לשעבר). מדינות אלו[2] שולטות בענף ההוקי קרח, כאשר מאז 1920 כל המדליות האולימפיות לגברים, למעט שש, וכל המדליות האולימפיות לנשים, למעט אחת, הוענקו לנבחרות אלו[3]. ליגות מצליחות קיימות גם בשווייץ, בגרמניה, בבריטניה ובאוסטריה[4].
הליגה הנחשבת לטובה ולפופולרית בעולם היא ליגת ה-NHL הפועלת בצפון אמריקה. נתוני הקהל במשחקיה עולים בהרבה על אלה של הליגות המובילות האחרות[4], ומשחקיה משודרים בטלוויזיה בלמעלה מ-130 מדינות, בנוסף לשידורים באינטרנט על ידי הליגה ושותפיה הזמינים בעשרות מדינות נוספות[5].
האטימולוגיה של המילה "הוקי" אינה ברורה. ישנה טענה כי כבר ב-1363 יש אזכור למשחק כדור בשם זה באנגליה, בפקודה שהוציא המלך אדוארד השלישי ובה אסר על משחקי כדור, כולל הוקי[6][7], אך השם "הוקי" מופיע למעשה רק בתרגומים מודרניים לאנגלית, ובפקודה המקורית בלטינית לא מופיעה התייחסות למשחק בשם זה. ב-1527 נאסרו משחקי כדור מסוימים גם בחוקי העיר גולוויי שבאירלנד, כולל "הטלת כדור קטן עם מקלות או קרשי הוקי" (hockie במקור)[8].
האזכור הראשון המתועד למשחק בשם "הוקי" באנגלית ובכתיב הידוע היום הוא מתוך ספר בשם "ספורט ועיסוקי פנאי לצעירים" (באנגלית: Juvenile Sports and Pastimes) שפורסם באנגליה ב-1776 וכלל פרק בשם "שיפורים חדשים בדבר משחק ההוקי" (באנגלית: New Improvements On the Game of Hockey). בפרק מופיע גם תיאור ידוע ראשון ואיור ידוע ראשון של משחק בשם הוקי (למעשה גלגול מוקדם של הוקי שדה), והוא מאוזכר כמשחק ששוחק כבר בשנות ה-40 של המאה ה-18[9].
המשחקים הנחשבים למקורות השילוב בין משחק ההוקי ומשטח הקרח הובאו לצפון אמריקה על ידי מהגרים מאירופה, שהביאו עמם משחקים כמו הרלינג אירי והמשחק הסקוטי שינטי הדומה לו[10]. עד היום, מתייחסים בקנדה להוקי "ללא חוקים" (משחק מאולתר ברחוב, על אגמים קפואים וכדומה) כ"שיני" (גלגול של "שינטי"). המשחק החדש התפתח במהירות גם בנובה סקוטיה[11]. משחק נוסף שתרם להתפתחותו של ההוקי קרח המודרני הוא בנדי, משחק בו משחקים 11 שחקנים בכל קבוצה המנסים לחבוט כדור אל תוך שער היריבה על משטח קרח בגודל מגרש כדורגל, שהובא גם הוא לקנדה על ידי מהגרים וחיילים אירופים[12].
האזכור הכתוב הראשון למשחק הוקי ששוחק על קרח הוא במכתב שכתב חוקר אוקיינוס הקרח הצפוני ג'ון פרנקלין, המתוארך ל-6 בנובמבר 1825, על קורות אחת ממשלחותיו באזור הטריטוריות הצפון-מערביות של קנדה: ”עד שירד השלג, משחק ההוקי ששוחק על הקרח היה הספורט של הבוקר”. לא צוין במכתב אם המשחק שוחק תוך כדי החלקה, או שהיה בעצם משחק הוקי שדה[13].
חלוצת ההוקי קרח המודרני הייתה אוניברסיטת מקגיל במונטריאול, שמרצים וסטודנטים שלה שיחקו את המשחק המתועד הראשון ששוחק באולם, ב-3 במרץ 1875. כמו כן, אנשי אוניברסיטת מקגיל היו הראשונים להשתמש בדיסקית במקום בכדור. הם הקימו את המועדון הראשון בקנדה, ואחריהם קמו מועדונים נוספים שאיפשרו עריכת טורנירים ומיסוד חוקים. ב-1886 קם איגוד הוקי חובבני בקנדה, שארגן בפעם הראשונה ליגה מסודרת[14].
אנשי אוניברסיטת מקגיל היו גם היוזמים של מערכת החוקים המסודרת הראשונה של המשחק, הידועה בשם "שבעת חוקי ההוקי", שגובשה ב-1887[15].
לאירופה הגיע המשחק ב-1885 במשחק של אוניברסיטת אוקספורד מול יריבתה המסורתית בענפי ספורט אחרים, אוניברסיטת קיימברידג'[16].
ב-1892 תרם המושל הכללי של קנדה, הלורד פרדריק סטנלי, גביע שיוענק לקבוצה המצטיינת בקנדה במהלך השנה. הגביע הוענק לראשונה ב-1893 והפך במשך השנים לגביע סטנלי[17], המוענק כיום לאלופת ה-NHL.
גם בארצות הברית החל המשחק באוניברסיטאות, בעיקר באוניברסיטת ייל[18]. הליגה הראשונה בארצות הברית נוסדה בניו יורק ב-1896.
ערכים מורחבים – ההיסטוריה של ה-NHL, ההיסטוריה של ה-IIHF, סדרת הפסגהכבר ב-1902 החלה ליגה בפנסילבניה לשלם לשחקנים עבור המשחק, ובכך נוסדה למעשה הליגה המקצוענית הראשונה[19]. במקביל החלו קמות ליגות מקצועניות בפרובינציות של קנדה. ב-1910 הוקמה הליגה המקצוענית הכלל-ארצית הראשונה בקנדה, "איגוד ההוקי הלאומי" (NHA). ליגת ה-NHA שינתה את החוקים הקיימים וקבעה את פרקי הזמן הנהוגים עד היום במשחק – שלושה שלישים בני 20 דקות, ואת שיטת העבירות והעונשים. ב-1917, בעקבות מאבקי כוח שהביאו לשינויים במבנה שלה, הפכה ה-NHA ל-NHL - הליגה הלאומית להוקי[20]. ב-1924 התפשטה ה-NHL לארצות הברית, עם הקמתה של קבוצת בוסטון ברואינס המשחקת ב-NHL עד היום[21]. באותן שנים עדיין התחרתה ה-NHL בליגות מקצועניות נוספות בקנדה, והאלופות של הליגות השונות נפגשו בסוף העונה לטורניר על הזכייה בגביע סטנלי. אך החל מ-1926, עם שקיעתן של הליגות המתחרות, הפך הגביע לנחלתה של ה-NHL בלבד.
לאחר תהפוכות רבות במחצית הראשונה של המאה ה-20, התייצבה ה-NHL ב-1942 על הרכב של שש קבוצות קבועות - מונטריאול קנדיאנס, טורונטו מייפל ליפס, בוסטון ברואינס, ניו יורק ריינג'רס, דטרויט רד וינגס ושיקגו בלאקהוקס, הרכב שהחזיק מעמד 25 שנה. שש הקבוצות מכונות שש המקוריות (באנגלית: The Original Six). מאז התרחבה ה-NHL משמעותית, כאשר עיקר התפשטותה היה לדרום ארצות הברית, עד להרכבה הנוכחי המונה 32 קבוצות.
באירופה, הליגה הכלל-ארצית הראשונה הייתה הליגה של צרפת שנוסדה ב-1907 ונקראת כיום על שמו של לואי מגנוס, מייסד פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית, והיא כיום הליגה הפעילה הוותיקה ביותר בעולם. הליגה של שוודיה קמה ב-1922 ושל פינלנד ב-1928, שתיהן כליגות חובבניות, שהוחלפו בליגות מקצועניות ב-1975. הליגה של צ'כוסלובקיה קמה בשנות ה-30, ואילו בברית המועצות עלה הענף ממעמד נחות אל מרכז הבמה לאחר מלחמת העולם השנייה. הליגות במזרח אירופה לא נחשבו באופן רשמי כמקצועניות, אך היו כאלו הלכה למעשה.
הליגה הבינלאומית להוקי קרח (LIHG), שהפכה לימים לפדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) המוכרת כגוף העליון של הענף בעולם, קמה ב-1908 עם ארבע מדינות מייסדות - צרפת, שווייץ, בריטניה ובלגיה[22], כשבהמשך השנה הצטרפה בוהמיה כמדינה החמישית בארגון. ב-1910 קיימה ה-LIHG את המפעל הראשון שלה, אליפות אירופה שנערכה בשווייץ. עם התפתחות הענף בעולם וקבלת מדינות נוספות לארגון, הפך הענף לענף אולימפי ב-1920, וב-1930 התקיימה לראשונה אליפות העולם.
ליגת ה-NHL ותחרויות ההוקי קרח הבינלאומי בניהול ה-IIHF התנהלו ללא כל מסגרת משותפת עד 1972, אז נערכה סדרת הפסגה שהפגישה את נבחרת ברית המועצות, שנחשבה לנבחרת המובילה של ההוקי קרח הבינלאומי, עם נבחרת קנדה שהורכבה לראשונה ממיטב כוכבי ה-NHL. הסדרה פתחה עידן חדש של שיתוף פעולה בין שני הגופים בסדרה של מפעלים משותפים למועדונים ולנבחרות לאומיות, ששיאו בהשתתפות שחקני ה-NHL במסגרת נבחרותיהם הלאומיות בטורניר ההוקי קרח באולימפיאדת החורף, מאז אולימפיאדת נאגנו (1998) ועד אולימפיאדת סוצ'י (2014).
בשנים האחרונות גוברת באירופה המגמה של ליגות המאגדות קבוצות ממספר מדינות, כולל קבוצות הנוטשות את הליגה במדינתן ומצטרפות לליגה המבוססת במדינה שכנה. כך, למשל, ליגת ה-KHL המבוססת ברוסיה מאגדת גם קבוצות ממדינות שכנות כגון סין, בלארוס וקזחסטן, ובעבר איגדה קבוצות גם מפינלנד, לטביה, אוקראינה, צ'כיה, סלובקיה וקרואטיה.
ספר החוקים של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF)[23] הוא ספר החוקים הרשמי של הענף, ועל פיו מתנהלים המפעלים הבינלאומיים והמקומיים המנוהלים על ידי הארגון וההתאחדויות המקומיות החברות בו.
לליגת ה-NHL ספר חוקים משלה[24], ובין שני ספרי החוקים קיימים מספר הבדלים, חלקם מהותיים[25].
במשחק הוקי קרח משתתפות שתי קבוצות המונות שישה שחקנים כל אחת: חמישה מחליקים (באנגלית: skaters, המקבילים ל"שחקני שדה" בענפי ספורט קבוצתיים אחרים) ושוער (במקרים מסוימים, כגון פיגור לקראת סיום המשחק, נוהגים להוציא את השוער ולהכניס מחליק נוסף כדי לנסות ולהשוות). מטרת המשחק היא לחבוט את הדסקית אל תוך שער היריב באמצעות מקלות הוקי - מחבטים בעלי להב מעוקל בקצוותיהם, והקבוצה אשר חבטה את הדיסקית יותר פעמים לתוך שער הקבוצה היריבה היא המנצחת.
חמשת המחליקים שעל הקרח מתחלקים בדרך כלל לשני מגינים ושלושה חלוצים. בפועל כל חמשת השחקנים משתתפים במאמצי ההגנה וההתקפה גם יחד, אם כי תפקידיהם במערך הקבוצתי משתנים בהתאם לעמדתם.
משחק הוקי קרח נמשך שלושה שלישים בני 20 דקות כל אחד, בזמן "נטו" - משמע, שעון המשחק נעצר כאשר המשחק עצמו נעצר. אם לא הושגה הכרעה, מתקיימת הארכה. אורכה של ההארכה משתנה בהתאם לליגה ולמסגרת (5, 10, או 20 דקות), והיא מתקיימת בשיטת "שער זהב" (באנגלית מכונה השיטה "sudden death", כלומר "מוות פתאומי") - כאשר קבוצה מבקיעה שער, המשחק מסתיים מיידית והקבוצה שהבקיעה מוכרזת כמנצחת. גם הרכב השחקנים על הקרח משתנה בהתאם לליגה ולמסגרת - ברוב המסגרות משוחקת הארכה עם הרכבים מצומצמים על הקרח, של ארבעה ואף של שלושה מחליקים לכל קבוצה במקום חמישה. אם המשחק אינו מוכרע גם לאחר ההארכה, מתקיים ברוב המסגרות דו-קרב חבטות עונשין; לעומת זאת, בפלייאוף של ליגת ה-NHL, כמו גם בפלייאוף של ליגות נוספות, משוחקת הארכה נוספת, וחוזר חלילה עד הבקעת "שער זהב".
הוקי קרח הוא משחק מהיר ומתיש, ומסיבה זו מחליפות הקבוצות את השחקנים על הקרח לעיתים תכופות - כל חצי דקה עד דקה. ההחלפה יכולה להתבצע כאשר המשחק מופסק מסיבה כלשהי, או תוך כדי שהמשחק משוחק (באנגלית: changing on the fly). לצורך כך נרשמים בסגל של כל קבוצה בהוקי קרח הבינלאומי 22 שחקנים, מתוכם שני שוערים (ב-NHL נרשמים 20 שחקנים בלבד)[25].
במסגרת משחק הגברים (אך לא הנשים) מותר לשחקן ההגנה לפגוע בעזרת חלק הגוף העליון ואגן הירכיים בשחקן המחזיק את הדיסקית או בשחקן אשר החזיק אותה אחרון. חוק זה מוסיף למשחק חלק משמעותי מהאגרסיביות ומהקצב המאפיינים אותו. הגיל ממנו מותרים תיקולי גוף כאלה במשחקי נערים משתנה ממדינה למדינה ונע בין 11 ל-15[26].
ערך מורחב – זירת הוקי קרחהמשחק משוחק על משטח קרח מלבני בעל פינות מעוגלות, הסגור סביבו בקירות נמוכים (גובהם עד 1.22 מטר - 48 אינץ' במידות אנגליות - ב-NHL, ו-1.07 מטר בהוקי הבינלאומי) ועליהם לוחות עשויים זכוכית אקרילית שקופה, על מנת למנוע מהדיסקית או משחקנים שספגו תיקול להיזרק החוצה מזירת הקרח מצד אחד, ולאפשר לקהל צפייה במתרחש מצד שני. מבנה הזירה מאפשר את המשך המשחק לאחר שהדיסקית פוגעת בקירות או בלוחות.
גובה לוחות הזכוכית האקרילית נמדד מהקצה העליון של הקירות עליהם הם מותקנים. ב-NHL גובהם הוא 8 רגל (כ-2.43 מטר) בפינות הזירה ובצלעות הקצרות שלה (מאחורי השערים) ו-5 רגל (כ-1.52 מטר) בצלעות הארוכות. בהוקי קרח הבינלאומי גובה הלוחות הוא 2.40 מטר מעל הקירות בצלעות הקצרות ובפינות, ו-1.80 מטר מעל הקירות בצלעות הארוכות. מאחר שגובה הלוחות מוגבל, ייתכנו מצבים בהם הדיסקית עולה מעליהם ויוצאת מזירת הקרח. במקרה כזה המשחק מופסק ומתחדש בעימות.
דיסקית היוצאת במהירות גבוהה מזירת הקרח אל היציעים עלולה לסכן את הקהל היושב בהם. האזור המסוכן ביותר מבחינה זו הוא ביציעים שמאחורי השערים, אליהם עלולה להינתז דיסקית שנחבטה בכוח רב אל השער. לכן תלויה מאחורי השערים רשת הגנה מתקרת האולם ועד ללוחות, כדי למנוע מהדיסקית מלהגיע לאזורים אלה באופן מוחלט. דיסקית הפוגעת ברשת ההגנה דינה כאילו יצאה מזירת הקרח – המשחק מופסק ומתחדש בעימות. בהוקי קרח הבינלאומי קיימת רשת ההגנה מזה עשרות שנים; ב-NHL הוכנסה רשת ההגנה לשימוש רק ב-2002 בעקבות מקרה מוות של אוהדת בת 14 שספגה פגיעת דיסקית בראשה[27].
הקרח צבוע מלאכותית בלבן, כדי שהדיסקית השחורה תבלוט על רקע הקרח.
מידות זירת הקרח שונות בין ליגת ה-NHL לבין ההוקי הבינלאומי, המנוהל על ידי פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF). אורך הזירה ב-NHL ארוך במעט מזה של ההוקי הבינלאומי (60 מטר בהוקי הבינלאומי, 60.98 מטר - 200 רגל במידות אנגליות - ב-NHL), אך זירת הקרח ב-NHL צרה ברוב המקרים הרבה יותר - 85 רגל (כ-25.9 מטר) היא המידה התקנית ב-NHL, לעומת 30 מטר ברוב הזירות בהוקי הבינלאומי, שהייתה המידה התקנית עד 2014. תיקונים לחוקה שהתקבלו מאז 2014 מאפשר לזירות הוקי בינלאומי להיות צרות יותר - עד כדי 25 מטר, כך שניתן חוקית לשחק משחקים בינלאומיים גם בזירת קרח במידות NHL[28].
במקביל לצלע הקצרה של זירת הקרח נמתח, לכל רוחב הזירה ודרך שני עמודי השער, קו השער. צבעו אדום. מרחקו מקצה זירת הקרח הוא 4 מטר בהוקי הבינלאומי, ו-11 רגל (3.35 מטר) ב-NHL. הדבר מאפשר לשחקנים להחליק או להעביר את הדיסקית גם מאחורי השערים. על מנת ששער ייחשב, הדיסקית צריכה להיכנס לשער כשהיא עוברת את כל רוחבו של קו השער במלוא היקפה.
את הזירה מחלק לשניים קו האמצע, צבעו אדום ובמקרים רבים (בעיקר ב-NHL) הוא מקווקו.
במקביל לקו האמצע ובמרחקים שווים משני צדדיו מסומנים שני קווי רוחב כחולים, המחלקים את הזירה לשלושה אזורים - אזור נייטרלי בין שניהם, ואזור הגנה לכל קבוצה הסמוך לשער שלה (שהוא אזור ההתקפה של היריבה). מרחק הקווים הכחולים מקצוות הזירה ב-NHL הוא 75 רגל (22.86 מטר) ובהוקי קרח הבינלאומי 22.5 מטר.
ב-NHL מסומן מאז 2005 מאחורי כל שער אזור טרפזי, שרק בתוכו מותר לשוער לגעת בדיסקית מאחורי קו השער. הסימון לא היה קיים בהוקי הבינלאומי, שם היה מותר לשוער לגעת בדיסקית בכל מחצית המגרש של קבוצתו. ב-2021 התווסף הסימון הטרפזי, במשמעות זהה, גם בהוקי קרח הבינלאומי[29].
סמוך לכל שער מסומנים שני עיגולים בקוטר 4.5 מטר (ב-NHL הקוטר הוא 15 רגל - כ-4.57 מטר) שנקודה מסומנת במרכזו של כל אחד מהם. עיגול דומה משורטט במרכז המגרש. כמו כן, משורטטות שתי נקודות סמוך לכל אחד מהקווים הכחולים, באזור הנייטרלי. תשעת הסימונים האלה משמשים לעימות (faceoff) בין שני שחקנים יריבים, בעוד חבריהם ממתינים מחוץ לעיגול לדיסקית שתימסר לעברם. כל חידוש משחק בהוקי קרח נעשה באמצעות עימות בין שני יריבים, כאשר אחד מאנשי צוות השיפוט - בדרך כלל אחד הקוונים - מטיל את הדיסקית ביניהם, וכל אחד מהם מנסה למסור את הדיסקית לחבריו לקבוצה. מיקום העימות על אחת מתשע הנקודות ייקבע לפי מיקום הפסקת המשחק, הסיבה להפסקתו, ונסיבות חידושו.
בטרם הטלת הדיסקית, שני היריבים המשתתפים בעימות צריכים להיות במצב סטטי זה מול זה, כשביניהם אזור המיועד להטלת הדיסקית בין להבי מקלות ההוקי שלהם. כאשר הקוון מוכן להטלת הדיסקית, על שני היריבים להניח את להבי מקלותיהם על הקרח ולאפשר את הטלת הדיסקית. ב-NHL חייב שחקן הקבוצה האורחת להניח את להב מקלו ראשון כאשר העימות הוא באזור הנייטרלי. בעימותים קרובים לאחד השערים, שחקן הקבוצה המגינה מניח את להב מקלו ראשון.
אם אחד השחקנים מנסה להשיג יתרון בלתי הוגן בעימות בטרם הטלת הדיסקית, נענשת קבוצתו בהחלפת השחקן המשתתף בעימות מטעמה באחד משחקניה האחרים שעל הקרח, שמטבע הדברים מיומנותו בזכייה בעימות היא פחותה. יתרון בלתי הוגן יכול להיות מושג, בין השאר, על ידי כניסה מוקדמת לאזור הטלת הדיסקית, עיכוב ממושך בהנחת להב המקל על הקרח, או ניסיון למגע גופני עם היריב בטרם הטלת הדיסקית. אם אותה קבוצה מנסה שוב להשיג יתרון בלתי הוגן באותו עימות, היא יכולה להיענש בעבירה, בעקבותיה יורחק שחקן שלה לשתי דקות והיא תשחק בחסרון מספרי.
כיוון שכל חידוש משחק נעשה בעימות, יש חשיבות גדולה לשחקנים המחוננים ביכולת לנצח בעימות את יריביהם ולזכות בדיסקית עבור קבוצתם. כאשר העימות נערך בעיגולי העימות שליד אחד השערים, חשיבות הזכייה בו גבוהה עוד יותר - זכייה של הקבוצה התוקפת בעימות יכולה להוביל למצב הבקעה מיידי. אחוז ההצלחה בעימות הוא אחד מנתוני הסטטיסטיקה החשובים לקבוצת הוקי קרח.
.jpg)
מידות השער זהות ב-NHL ובהוקי הבינלאומי. גובה השער הוא 4 רגל (1.22 מטר) ורוחבו 6 רגל (1.83 מטר).
לפני פי השער משורטטת רחבת שער (באנגלית: Crease), שצורתה היא קשת קטומה בקווי אורך משני צידי השער. רחבת השער תחומה בקווים אדומים וצבועה בצבע תכול, כדי להבדיל אותה משאר חלקי זירת הקרח. למחליקים אסור ליזום מגע מכוון עם השוער היריב בכל תחומי זירת הקרח, אך בתוך רחבת השער השוער מוגן אף יותר - אסור לשחקני היריב להפריע לתנועתו בתוך הרחבה גם בצורה לא מכוונת, ושער שהובקע תוך מעבר על חוק זה ייפסל. עם זאת, כאשר הן השוער והן השחקן היריב מנסים להגיע לדיסקית, יותר מגע לא מכוון בשוער, ובלבד שהשחקן היריב ניסה לשחק בדיסקית ועשה כל שביכולתו לצמצם את המגע בשוער.
השער מקובע לקרח ביתדות המושחלות לקורות השער ולחורים מיוחדים בקרח המיועדים לכך על קו השער. היתדות עשויות חומר גמיש מספיק כדי לעמוד בזעזועים במקרה ששחקן מתנגש בשער ולהפחית את האפשרות שהשחקן ייפצע מהפגיעה, אך חזק מספיק כדי לקבע את השער למקומו. למרות זאת, אם הפגיעה של שחקן בשער חזקה מספיק, עלול השער להיעקר מקיבועו; במקרה כזה המשחק מופסק מיידית ומתחדש בעימות באחד מעיגולי העימות ליד השער, לאחר שהשער הוחזר למקומו - יתרון גדול לקבוצה המתקיפה, כיוון שאם היא מנצחת בעימות, הרי שהדיסקית וכל שחקניה נמצאים כבר באזור ההתקפה, והם יכולים לתקוף מיידית את השער בלי לחשוש ממצב של נבדל. אם שחקן של הקבוצה המגינה היה זה שעקר את השער ממקומו - גם אם לא בכוונה - קבוצתו לא תוכל להחליף את שחקניה על הקרח, ותיאלץ לחכות להזדמנות החילוף הבאה - עוד יתרון פוטנציאלי לקבוצה המתקיפה, שיכולה להחליף את שחקניה וליהנות משחקנים רעננים יותר על הקרח.
אם השער נעקר על ידי שחקן הגנה, בנוסף לחסרון קבוצתו במיקום העימות, עלולה קבוצתו לספוג עונש של הרחקת שחקן לשתי דקות על עיכוב המשחק, ובמקרים מסוימים - בפרט עם שחקן הגנה עקר את השער בכוונה כדי למנוע מצב הבקעה ודאי מהקבוצה היריבה - יכולים השופטים אף להעניק שער לקבוצה היריבה.
ערך מורחב – דסקית הוקי
דסקית הוקי (הנקראת באנגלית "פאק" [Puck], ברוסית "שייבה" [Шайба] ובצרפתית "פאלה" [Palet] או "דיסק" [Disque]) עשויה גומי מגופר מעורב בחומרים נוספים שתפקידם הוא להקשיח את הדיסקית ולצבוע אותה בשחור. קוטרה 7.62 ס"מ (3 אינץ' במידות אנגליות), עובייה 2.54 ס"מ (אינץ' אחד), ומשקלה בין 156 ל-170 גרם. לפני משחקים הדיסקית מוקפאת כדי להקטין את הקפיציות שלה על הקרח.
ערך מורחב – שופט (הוקי קרח)
ברוב הליגות בעולם נמצאים על הקרח שופט אחד ושני קוונים, אם כי יותר ויותר ליגות וטורנירים בעולם עוברים לשיטה בה יש שני שופטים ושני קוונים. השופט הוא בעל הסמכות העליונה בזירה. הקוונים ניצבים בדרך כלל על הקווים הכחולים שמפרידים בין האזור הנייטרלי ואזורי ההגנה/התקפה, ועיקר תפקידם הוא לשפוט הפרות של חוקי היסוד - נבדל ואייסינג. בנוסף לשופטים על הקרח ישנם שופטים מחוץ לקרח האחראים על ניהול שעון המשחק, אכיפת ביצוע עונשים על עבירות, ופסיקה על שער. במקרה של מחלוקת על שער ניתן, בהתאם לחוקי הליגה או הטורניר, להיעזר גם בוידאו.
השופטים הנמצאים על הקרח נדרשים ליכולת החלקה טובה על מנת לעמוד בקצב המהיר של המשחק ולהגיע במהירות לעמדותיהם על הקרח בהתאם למהלך המשחק ומיקומה של הדיסקית. ברוב הליגות והטורנירים הרשמיים בעולם לובשים חברי צוות השיפוט שעל הקרח חולצות מפוספסות בשחור ולבן.
בהוקי קרח ישנם שני חוקי יסוד הנוגעים לתנועת הדיסקית:
כאשר שחקן חוצה בשתי רגליו את הקו הכחול אל תוך אזור ההתקפה של קבוצתו לפני שהדיסקית חוצה אותו. מצב זה יישרק אך ורק אם אחד השחקנים בקבוצה שלו יגע בדיסקית בתוך אותו אזור. כדי לצאת ממצב של נבדל על שחקני ההתקפה לצאת מאזור ההתקפה (כלומר, להחליק בחזרה אל מעבר לקו הכחול אל האזור הנייטרלי), ומותר להם לחזור ולהיכנס לשם רק לאחר שהכניסו לתוכו את הדיסקית.
המשחק יתחדש בעימות באחת מהנקודות הייעודיות לכך באזור הנייטרלי.
כאשר שחקן או שוער חובט בדיסקית מחצי המגרש שלו אל מאחורי קו השער של היריבה (אך מחוץ לשער עצמו) מבלי ששחקן אחר יגע בה בדרכה. באופן עקרוני נדרש גם שמחליק של הקבוצה היריבה יהיה הראשון שיגיע לדיסקית לאחר מכן, אך הקוון הקרוב להתרחשות יכול לפסוק על אייסינג באופן מיידי עוד לפני כן אם הוא סבור ששחקן של היריבה יגיע ראשון אל הדיסקית - וזאת על מנת להפחית את האפשרות למירוץ אל הדיסקית בין שחקנים יריבים, שעלול לסכן אותם בפציעה (האפשרות לשיקול הדעת של הקוון מכונה "Hybrid Icing"). בעוד שב-NHL עדיין מתאפשר במקרים מסוימים מרוץ בין שחקנים יריבים על מנת להגיע ראשון אל הדיסקית, בהוקי הבינלאומי מרוצים כאלה אינם נסבלים, משיקולי בטיחות מוגברת לשחקנים. אם מתפתח מרוץ כזה, הקוון ישרוק מיידית לאייסינג ויעצור את המירוץ.
לאחר שנקבעה הפרת אייסינג, המשחק יתחדש בעימות באחד מעיגולי העימות הקרובים לשער הקבוצה שביצעה את ההפרה - יתרון גדול לקבוצה השנייה, כיוון שאם היא מנצחת בעימות, הרי שהדיסקית וכל שחקניה נמצאים כבר באזור ההתקפה, והם יכולים לתקוף מיידית את השער בלי לחשוש ממצב של נבדל. בנוסף, קבוצה שביצעה אייסינג לא יכולה להחליף את שחקניה על הקרח בעצירת המשחק, ונאלצת לחכות לעצירה הבאה - חוק שמקנה לקבוצה היריבה גם יתרון פוטנציאלי של שחקנים רעננים יותר על הקרח.
אייסינג לא יישרק נגד קבוצה שנמצאת בחסרון מספרי על הקרח בשל עבירה שביצעה. הרציונל מאחורי כלל זה הוא שמטרתה העיקרית של קבוצה שנמצאת בחסרון מספרי היא להעביר את זמן העונש בלי לספוג שער, ושיכולתה לפתח משחק התקפה מוגבלת.
סיבה נוספת שיכולה להביא את השופטים להחליט שלא לשרוק לאייסינג היא אם הם סבורים ששחקן של הקבוצה השנייה היה יכול לגעת בדיסקית בדרכה, ובחר במכוון לא לעשות זאת כדי לגרום לאייסינג. במקרה כזה הם יכולים לבטל את האייסינג והמשחק יימשך כרגיל.
ישנם מספר כללים הקובעים את דרך השליטה של השחקנים בדיסקית. הכללים העיקריים הם:
בהוקי קרח ישנן מספר פעולות אסורות שמהוות עבירה, והעונש עליהן הוא הרחקת השחקן מהמגרש לפרק זמן מוקצב, או לכל המשחק, בהתאם לאופי וחומרת העבירה. שחקן שהורחק לפרק זמן מוקצב ירצה את עונשו באזור מיוחד התחום בצידי זירת הקרח, הנקרא "תיבת עונשין" (באנגלית: penalty box). שחקן שנמצא בתיבת העונשין לא יוחלף על ידי שחקן אחר, וקבוצתו תשחק בחסרון מספרי למשך זמן העונש. כשפג זמן העונש יכול השחקן הנענש לצאת מתיבת העונשין אל זירת הקרח ולהצטרף מיידית למהלך המשחק.
פרק הזמן בו קבוצה נמצאת ביתרון מספרי על הקרח נקרא באנגלית power play. הקבוצה שנמצאת בחסרון מספרי (באנגלית: shorthanded) מנסה בעיקר להעביר את זמן החיסרון המספרי בלי לספוג שער, או בביטוי המקובל "להרוג את העונש" (kill the penalty). אחוז הניצול של מצבי power play לכיבוש שער מצד אחד, ואחוז ההצלחה ב"הריגת עונשים" מצד שני, הם נתוני סטטיסטיקה חשובים לקבוצת הוקי קרח.
מרבית העבירות גוררות עונש הרחקה מסוג minor, של שתי דקות. אם הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי מבקיעה שער, מסתיים עונש ההרחקה. עבירות חמורות יותר גוררות עונש minor כפול (ארבע דקות הרחקה הנותנות לקבוצה היריבה הזדמנות להבקיע שני שערים ביתרון מספרי) או עונש major שאורכו חמש דקות, שבמהלכן יש לקבוצה היריבה אפשרות להבקיע כמה שערים שתוכל.
עבירות חמורות במיוחד, כגון עבירה מכוונת וקשה שהביאה לפציעת שחקן יריב, או התנהגות לא נאותה כלפי השופטים, יכולים להביא להרחקת שחקן ל-10 דקות בעבירת misconduct, או לשארית המשחק בעבירת game misconduct או עבירת match החמורה יותר (למשל - ניסיון מכוון לפצוע יריב). הפעם יש אפשרות לקבוצתו להחליף אותו, אולם בפועל ברוב המקרים יאלץ מחליפו לרצות במקומו גם עונש minor או major נלווה בתיבת העונשין. עבירת match גוררת איתה אוטומטית גם עונש major נלווה.
ייתכן מצב שבו נגד קבוצה אחת עומדים שני עונשים בו זמנית. במצב כזה היא נמצאת בחסרון שני שחקנים על הקרח. עם זאת חל איסור על הימצאות פחות משלושה מחליקים על הקרח לכל קבוצה; במקרה של עבירה נוספת נגד קבוצה שכבר עומדים נגדה שני עונשים, העונש החדש עליה מעוכב, וימומש רק כאשר אחד השחקנים שכבר נענשו קודם לכן יוכל לחזור אל הקרח.
במצבים בהם קבוצות משחקות עם שלושה מחליקים על הקרח במצב רגיל - כגון הארכה בהוקי קרח הבינלאומי ובעונה הרגילה של ליגת ה-NHL - יתבטא העונש על העבירה בהוספת מחליק נוסף על הקרח לקבוצה השנייה. כשפג זמן העונש רשאי השחקן הנענש לצאת מתיבת העונשין אל זירת הקרח ולהצטרף מיידית למהלך המשחק, והקבוצות תשחקנה עם ארבעה מחליקים כל אחת עד להפסקה הראשונה במשחק.
כאשר השופט רואה עבירה עליה הוא מתכוון לפסוק עונש, הוא ירים את ידו כדי לסמן על העבירה. המשחק יימשך עד שהקבוצה שעברה את העבירה תיגע בדיסקית, ואז תישרק העבירה והמשחק יופסק. הדבר מאפשר לקבוצה היריבה להוציא את השוער שלה זמנית ולהכניס מחליק נוסף כדי להגביר את הלחץ ההתקפי על יריבתה שביצעה את העבירה, בלי לחשוש מספיגת שער.
אלה הן העבירות הנפוצות ביותר:
ערך מורחב – חבטת עונשין (הוקי קרח)
חבטת עונשין (penalty shot) נפסקת במקרים שונים במשחק. המקרה הנפוץ ביותר הוא עבירה על שחקן שהגיע בהתקפה מתפרצת לבדו מול השוער היריב. חבטת עונשין מבוצעת על ידי כך שהשחקן המבצע מוביל את הדיסקית ממרכז הזירה אל שער היריב לבדו מול השוער, כשבסוף המהלך יש לו ניסיון אחד להבקיע שער.
כמו כן, בהוקי קרח הבינלאומי ובעונה הרגילה של ה-NHL וליגות צפון אמריקאיות נוספות, במקרה בו משחק לא מוכרע גם לאחר הארכה, מתקיים דו-קרב חבטות עונשין כדי להכריע אותו. ב-NHL לכל קבוצה ניתנות שלוש חבטות עונשין, בהוקי קרח הבינלאומי ניתנות לכל קבוצה חמש חבטות עונשין. אם עדיין אין הכרעה, ממשיך דו-קרב חבטות העונשין לסירוגין עד שאחת הקבוצות מבקיעה והשנייה מחמיצה.
דו-קרב חבטות העונשין לא מתקיים בפלייאוף של ליגת ה-NHL ושל ליגות נוספות בעולם. במקום זאת משוחקת הארכה נוספת באורך מלא (עד 20 דקות "נטו") עד שאחת הקבוצות מבקיעה שער, אז מופסק המשחק והמבקיעה מוכרזת כמנצחת. אם לא הובקע שער מכריע משוחקת הארכה נוספת, וחוזר חלילה. המשחק הרשמי הארוך בהיסטוריה התקיים ב-2017 בפלייאוף של הליגה הנורווגית, והוכרע רק בהארכה השמינית.
כל קבוצה זכאית במהלך המשחק לפסק זמן בודד באורך 30 שניות.
במסגרות שונות ניתן גם לקבוע פסקי זמן מנהליים, למשל לצורך תיקונים קלים בקרח או לצורך שידור פרסומות במשחקים המשודרים בטלוויזיה. ב-NHL קיימים שלושה פסקי זמן מנהליים באורך שתי דקות כל אחד בכל שליש של המשחק[25].
במקרים מסוימים, מתאפשר למאמן לערער על החלטה של השופטים על הקרח ולדרוש בדיקה בווידאו. המקרים בהם יכול מאמן לערער על החלטת השופטים הם שניים: אם שער נגד קבוצתו אושר כאשר לדעת המאמן המהלך שהוביל לשער החל ממצב נבדל שלא נשרק, ממסירה לא חוקית בעזרת היד או בעזרת הרמת מקל מעל לגובה הכתף, מפגיעה של הדיסקית ברשת ההגנה מאחורי השער (שהייתה אמורה להפסיק את המשחק) או שלדעת המאמן הייתה מעורבת בשער הפרעה לא חוקית לשוער. המצב השני הוא אם שער של הקבוצה שלו נפסל ולדעתו השער חוקי, בשל אותם מקרים, שנשרקו לדעתו שלא בצדק. מקרים אחרים אינם ניתנים לערעור מאמן - לדוגמה, מקרים בהם יש מחלוקת אם הדיסקית עברה את קו השער אינם ניתנים לערעור מאמן, אלא רק לבדיקה יזומה מצד שופטי הווידאו.
אם הערעור נכשל והתגלה שהשופטים צדקו, או שצילומי הווידאו אינם חד משמעיים מספיק על מנת לסתור את החלטתם המקורית, נותרת ההחלטה המקורית על כנה, וקבוצתו של המאמן שנכשל בערעור על החלטת השופטים תקבל עונש minor - כלומר, תשחק בחסרון מספרי למשך 2 דקות או עד שיריבתה מבקיעה שער.
האפשרות לערעור מאמן הועתקה מה-NHL, עבור מקרים של נבדל או הפרעה לשוער, אל הטורנירים הגדולים של ההוקי קרח הבינלאומי החל באולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018)[30]. ב-2021 הועתק החוק במלואו להוקי קרח הבינלאומי, כולל המקרים הנוספים המאפשרים ערעור מאמן[29].
,_Pascal_Wittwer_(R).jpg)
הבסיס העיקרי ליכולתו של שחקן הוקי קרח הוא יכולת ההחלקה שלו על הקרח. זו כוללת מהירות, שווי משקל, יכולת לבצע שינויי כוון מהירים, ויכולת עצירה חדה – רצוי באמצעות שתי הרגליים, על מנת לעצור עם הפנים למהלך המשחק בכל מצב.
יכולת ההחלקה של שחקן הוקי קרח כוללת גם החלקה לאחור ברמה גבוהה. יכולת זו נחוצה בעיקר למשחק ההגנה, כדי שהנסיגה לכוון ההגנה תתבצע עם הפנים לכוון שחקני היריבה המחליקים קדימה - אך יש לה חשיבות גם במשחק ההתקפה, כדי לאפשר התמקמות לקבלת מסירה תוך שמירת קשר עין עם המהלך ההתקפי.
ערך מורחב – מקל הוקי קרחלשחקן ימני, האחיזה במקל מתבצעת כך שיד שמאל אוחזת את קצה מוט המקל, בעוד יד ימין אוחזת באמצעו. להב המקל, לפיכך, נוטה לצדו הימני של הגוף. לשחקן שמאלי, מטבע הדברים, מתחלפים תפקידי הידיים והמקל נוטה לצד השמאלי של הגוף. על פי היותו של השחקן ימני או שמאלי נקבע גם כוון העיקול בלהב המקל - כוון צידו הקעור של הלהב, שהוא הצד הטבעי למכה בדיסקית, משתנה בין מקלות לימניים ומקלות לשמאליים.
כדי לשלוט בדיסקית או לקבל מסירה, על להב המקל להיות מונח על הקרח, על מנת שהדיסקית לא תחלוף תחתיו.
הובלת הדיסקית יכולה להתבצע במסירה לחבר לקבוצה, או באמצעות הובלתה על ידי שחקן בודד תוך כדי החלקה (באנגלית: stickhandling). הובלה על ידי שחקן בודד נעשית תוך העברה מהירה של הדיסקית מצד אחד של להב המקל למשנהו, על מנת לבלבל את המגן היריב, להחזיק את הדיסקית קרוב ללהב המקל בכל זמן ולהגן עליה מחטיפה.
ערך מורחב – חבטה (הוקי קרח)בסלנג של הענף בישראל, מכונה החבטה לשער בשם "זריקה".
חבטה מהירה, ללא תנופה של המקל, בתנועה חדה של מפרקי הידיים תוך החלקת הדיסקית לאורך להב המקל כדי להגביר את מהירותה.
חבטה לשער תוך הנפה קצרה של המקל. מאפשרת חבטה חזקה יחסית בתוך זמן קצר.
ערך מורחב – חבטת הצלפההחבטה החזקה ביותר בהוקי קרח, תוך הנפה מלאה של המקל לאחור וכלפי מעלה. תוך כדי ההנפה, ידו הדומיננטית של השחקן - זו האוחזת באמצע מוט המקל - מורידה את נקודת האחיזה שלה במורד המוט, כדי להגביר את עוצמת החבטה. אם להב המקל פוגע קלות בקרח לפני הפגיעה בדיסקית, מקבלת החבטה עוצמה נוספת – הפגיעה בקרח גורמת כיפוף במוט המקל, וכאשר הוא שב ומתיישר עם הפגיעה בדיסקית נוספת תנופה לחבטה. מהירות הדיסקית בחבטת הצלפה מוצלחת עולה על 150 קמ"ש. חסרונותיה הם הקושי היחסי לדייק בה וזמן ההכנה הארוך יחסית המאפשר לשחקן יריב להפריע למהלכה.
הלהב של מקל הוקי קרח הוא מעוקל. הצד הטבעי לחבטה בדיסקית הוא הצד הקעור של הלהב; עם זאת, אם מהלך המשחק מחייב זאת, ניתן לחבוט בדיסקית אל השער גם בעזרת הצד הקמור. חבטה בעזרת הצד הקמור של הלהב מכונה "חבטת גב יד" (באנגלית: backhand).
חבטת גב יד פחותה בעוצמתה במידה ניכרת, וקשה יותר לדיוק ולשליטה, מאשר חבטה בעזרת הצד הקעור של הלהב. לכן השימוש בה ייעשה רק במצב של חוסר ברירה, כאשר אין אפשרות או זמן להעביר את הדיסקית אל הצד הקעור.
חבטה מהירה בתנועה אחת מיד לאחר קבלת מסירה, ללא עצירת הדיסקית קודם לכן. דורשת מידה רבה של דיוק ותזמון, ונעשית בדרך כלל כאשר השחקן המקבל את המסירה נמצא במצב להבקעת שער מיד עם קבלתה.
פעולה של חלוץ המגיע קרוב לפינה אחת של השער ואז מחליק במהירות מאחוריו וסביבו, תוך ניסיון לדחוק את הדיסקית אל הפינה השנייה של השער בסיום המהלך. על השוער היריב, שנמצא עם גבו למהלך, להגיב במהירות ולהחליק לכל רוחב השער כדי לסגור במהירות את הפינה הרחוקה לפני שיספיק החלוץ לסיים את המהלך ולהבקיע.
טכניקת ההגנה הבסיסית היא תיקול השחקן היריב. באנגלית נקראת הפעולה check. התיקולים נחלקים באופן גס לשניים – תיקולי מקל ותיקולי גוף.
תיקולי מקל מיועדים לחטיפת הדיסקית ממקל ההוקי של היריב. הם יכולים להתבצע על ידי מכה במקל שלו על מנת להרחיקו מהדיסקית (stick check), או באמצעות מכה ישירה בדיסקית על מנת להוציאה משליטתו על ידי תנועה מהירה של המקל קדימה (poke check) או הנעת המקל במהירות מצד לצד (sweep check).
תיקולי גוף (body check) נעשים על גופו של השחקן היריב המוביל את הדיסקית, או זה שהחזיק בה אחרון, באמצעות פלג הגוף העליון (מאגן הירכיים ועד הכתפיים). מטרת תיקול הגוף היא לעצור את התקדמותו של היריב, להרחיקו מהדיסקית על מנת לחטוף אותה, או לבודד אותו מהמהלך. בשל מהירות ההחלקה של השחקנים, תיקולי גוף הם לעיתים קרובות חזקים מאוד. במשחקי גברים, תיקולי גוף הם אבן הפינה של משחק ההגנה, והם המקנים למשחק את עיקר אופיו הקשוח; במשחקי נשים תיקולי גוף אסורים ומהווים עבירה.
במצב רגיל, קבוצת הוקי קרח כוללת שישה שחקנים – חמישה מחליקים ושוער. חמשת המחליקים בהוקי קרח נחלקים לשני מגינים ושלושה חלוצים. בפועל, עקב האופי הדינמי של המשחק, משתתפים כל חמשת השחקנים במאמצי ההגנה וההתקפה גם יחד.
ערך מורחב – שוער (הוקי קרח)תפקידו של השוער (באנגלית: goalkeeper) הוא לעצור את הדיסקית מלהיכנס לשערו. הוא יוצא מרחבת השער שלו לעיתים רחוקות יחסית, בעיקר כאשר הדיסקית נמצאת מאחורי שערו ושחקני היריב רחוקים ממנו, כדי להרחיק את הדיסקית או לאפשר לשחקני ההגנה שלו להתחיל מהלך התקפי.
במצבים מסוימים במשחק, כגון פיגור לקראת סיומו או עבירה העומדת להישרק נגד הקבוצה היריבה, השוער יכול לפנות את מקומו על הקרח למחליק נוסף, כדי להגביר את הלחץ ההתקפי על הקבוצה היריבה.
תפקידם העיקרי של המגינים (באנגלית: defensemen) הוא למנוע מחלוצי היריבה מצבי הבקעה, על ידי השתלטות על הדיסקית, או אם היריבים מחזיקים בה – דחיקתם רחוק מהשער, אל צידי הזירה או פינותיה.
כאשר קבוצתם נמצאת בהתקפה, תפקיד המגינים הוא לתמוך במשחק ההתקפה מאחור, קרוב לקו הכחול התוחם את אזור ההתקפה, על מנת למנוע מהדיסקית לצאת מאזור ההתקפה - דבר שיכריח את חבריהם להחליק מאזור ההתקפה אל האזור הנייטרלי כדי להימנע ממצב נבדל, ולהתחיל את מהלך ההתקפה מחדש. מעמדתם האחורית הם יכולים לחבוט בדיסקית אל השער ישירות, או לחפש מסירה לחלוץ הנמצא בעמדה טובה משלהם. מגינים הניחנים ביכולת החלקה טובה באופן מיוחד יכולים להסתכן יותר ולהתקרב לשער היריב כדי לעזור יותר במשחק ההתקפה, תוך הסתמכות על יכולת ההחלקה שלהם שתאפשר להם לחזור במהירות להגנה במקרה הצורך.
שלושת החלוצים מתחלקים לחלוצי אגף (באנגלית: wingers) – ימני ושמאלי – וחלוץ מרכזי (באנגלית: center). חלוצי האגף פועלים בעיקר לאורך אגפי הזירה, כפי שמעיד תפקידם, בעוד החלוץ המרכזי מתמקם במידת האפשר מול פי שער היריבה, מעט מחוץ לרחבת השער כדי שלא להפר את ההגנות שנותנת רחבת השער לשוער, וניתן לו חופש פעולה גדול יותר משל חבריו. התמקמות החלוץ המרכזי על פי שער היריב נעשית ממספר טעמים: לרתק אליו את אחד היריבים; להסתיר לשוער היריב את המתרחש; לאפשר הסטה של הדיסקית כשהיא נחבטת לשער על ידי חבר לקבוצה, כדי להטעות את השוער היריב; ולאפשר השתלטות מהירה על הדיסקית כשהיא נהדפת על ידי השוער היריב וליצור מצב הבקעה מחודש באופן מיידי. בפועל, האופי הדינמי של המשחק גורם לשינויים מהירים בעמדות השחקנים בהתאם למיקום הדיסקית – למשל, כאשר היא נלכדת בפינת הזירה באגף אחד, מתקרב חלוץ האגף השני אל אמצע אזור ההתקפה או מתמקם מאחורי השער כדי לפתוח קו מסירה לחברו.
כאשר הקבוצה השנייה שולטת בדיסקית, תפקיד החלוצים הוא ללחוץ על המגינים היריבים המתחילים את מהלך ההתקפה של קבוצתם עוד באזור ההגנה שלהם (טקטיקה הנקראת באנגלית forechecking), על מנת לעכב את המהלך ולחפש הזדמנות לחטוף את הדיסקית קרוב לשער היריבה. כאשר הקבוצה השנייה מגיעה לאזור ההתקפה, תפקיד חלוצי האגפים הוא להתמודד עם המגינים התומכים בחלוצי הקבוצה שלהם מאחור כדי למנוע מהם מסירה או חבטה לשער מרחוק. החלוץ המרכזי נמצא בדרך כלל בעמדה נסוגה, כדי שיוכל לעזור למגינים בשמירה על חלוצי היריבה.
קבוצת הוקי קרח יכולה למנות את אחד משחקניה לקפטן, שתפקידו הרשמי מאפשר לו לשוחח עם השופטים בעניין פירושי חוקה למצבים הקורים במשחק. הקבוצה ממנה גם קפטנים חלופיים (Alternate captains) שממלאים את תפקיד הקפטן כאשר הקפטן אינו על הקרח. הקפטן נושא את האות "C" על מדיו, והקפטנים החלופיים נושאים את האות "A".
מעבר לתפקידו הרשמי, מצופה מהקפטן להיות מנהיג בין השחקנים, ולייצג אותם בנושאים שוטפים מול הנהלת הקבוצה.
עקב המגבלות שכופים עליו תפקידו וציוד המגן הנוסף שהוא נושא על גופו, חוקי המשחק אוסרים על שוער להיות קפטן.
ב-NHL ובליגות נוספות אין חובה למנות קפטן קבוע, ובמספר קבוצות אכן אין קפטן קבוע, ובמקום זאת יש מספר שחקנים המוגדרים כקפטנים חלופיים.
כדי לשמור על שחקנים טריים על הקרח בכל זמן, מתחלפים השחקנים על הקרח במחזורים קצרים – כל 30 שניות עד דקה. חילוף שחקנים יכול להתבצע כאשר המשחק מופסק, או תוך כדי שהוא משוחק (באנגלית: Changing on the fly). את הזמן בו שחקן נמצא על הקרח בטרם יוחלף נהוג לכנות "משמרת" (באנגלית: shift).
החלפת השחקנים תוך כדי שהמשחק משוחק נעשית כאשר השחקנים המוחלפים מתקרבים אל ספסל קבוצתם למרחק של 1.5 מטר לכל היותר (ב-NHL גבול המרחק נמדד ב-5 רגל במידות אנגליות) ועליהם להיות לא מעורבים במשחק. רק אז יוכלו מחליפיהם להיכנס אל זירת הקרח ולהצטרף מיידית למהלך המשחק. משמעות הדבר היא שתוך כדי ביצוע החילוף הן השחקנים המוחלפים והן המחליפים אינם משפיעים על מהלך המשחק. לכן, על חילוף שכזה להתבצע בתיאום מרבי ובמהירות האפשרית, וכאשר שער הקבוצה אינו נתון בסכנת הבקעה והדיסקית רחוקה ממנו, כדי שהחילוף יתבצע לפני שהקבוצה היריבה תספיק להגיע להתקפה מסוכנת עם יתרון מספרי משמעותי.
קבוצת הוקי קרח בנויה כך שעל הקרח יהיו, במידת האפשר, צמדים קבועים של מגינים ושלישיות קבועות של חלוצים, כדי שיישמר התיאום בין השחקנים וכדי שתישמר רמת רעננות אחידה בין השחקנים שעל הקרח. הרכבי החלוצים והמגינים נקראים "קווים" (באנגלית: lines).
משמעות הדבר היא שכאשר יש חילוף שחקנים, מתחלף בדרך כלל קו השחקנים כולו (באנגלית: line change) – לדוגמה, כל שלושת החלוצים המרכיבים ביחד קו שחקנים יצאו ביחד מן הקרח, ובמקומם ייכנסו שלושה חלוצים המהווים קו שחקנים אחר.
במסגרות הבינלאומיות של ה-IIHF רשומים בסגל כל קבוצה 22 שחקנים, מתוכם 20 מחליקים – כלומר, ארבעה קווים של חלוצים וארבעה קווים (צמדים) של מגינים. ב-NHL רשומים בסגל כל קבוצה שני שחקנים פחות, כך שיש בסגל רק שלושה קווים של מגינים. באופן כללי, קבוצת הוקי קרח תשאף ששחקניה הטובים ביותר ישחקו בקו השחקנים הראשון וישהו על הקרח זמן ארוך יותר מחבריהם לקבוצה - אך הדבר נתון לשיקול דעת מאמנה, וייתכנו מקרים בהם מועבר אחד מכוכבי הקבוצה לקו השני או אף השלישי, כדי ליצור איזון ואחידות בין קווי השחקנים.
כאשר קבוצה משתלטת על הדיסקית באזור ההגנה שלה ויוצאת להתקפה, מטרתה להגיע לאזור ההתקפה במהירות, אך בצורה מסודרת, על מנת להימנע ממצב נבדל. מטרת שחקני הקבוצה השנייה היא לשבש את העלייה להתקפה של יריבתם על ידי הגבלת יכולתם להיכנס בצורה מסודרת אל אזור ההתקפה.
"מלכודת האזור הנייטרלי" היא טכניקה נפוצה להשגת המטרה – שחקני הקבוצה המגינה מתרכזים באזור הנייטרלי ומונעים את כניסת הדיסקית אל אזור ההגנה שלהם בצורה שתסכן את שערם. שחקני ההתקפה המחליקים קדימה נאלצים לחכות לכניסת הדיסקית אל אזור ההתקפה כדי לא להיתפס במצב נבדל, ובמקרים רבים מאלצים את שחקן ההתקפה המוביל את הדיסקית לחבוט בה בצורה סתמית אל אזור ההתקפה כדי למנוע מצב נבדל מחבריו. כך נאלצים שחקני ההתקפה לרדוף אחרי הדיסקית אל אזור ההתקפה בצורה לא מסודרת, ולשחקני ההגנה יש יתרון בהגעה לדיסקית והשתלטות עליה.
אפשרות נוספת של הקבוצה היורדת להגנה היא "נעילת אגף" (באנגלית: wing lock) - דחיקת שחקני ההתקפה של היריבה לאגף מסוים עם כניסתם לאזור ההתקפה, על מנת לצמצם את שטח התמרון שלהם, ולהקטין את הסכנה המיידית לשער. על ידי כך המגינים מעכבים את מהלך ההתקפה של היריבה ויוצרים לעצמם שהות להסתדר במערך הגנתי. שחקני ההתקפה יכולים להתגבר על ההגבלה עוד באזור הנייטרלי על ידי מסירה אחורה למגן הנמצא באגף השני, וממנו מסירה מהירה אל חלוץ האגף אותו ניסתה הקבוצה השנייה לבודד מהמהלך.
כאשר קבוצה נמצאת בחסרון מספרי על הקרח כתוצאה מעונש על עבירה שביצעה, נתונים עיקר מעייניה ל"הריגת" העונש – העברת זמן העונש בלי לספוג שער. במצב כזה יגנו שחקניה על שערם במערך צפוף יותר, וממנו יצאו כדי לדחוק את שחקני ההתקפה אל צידי הזירה ופינותיה, בהתאם למיקום הדיסקית. כיוון שנגד קבוצה בחסרון מספרי לא תקף חוק ה"אייסינג", היא יכולה להרחיק את הדיסקית בחופשיות על פני זירת הקרח כולה - ובכך "להרוג" חלק מזמן העונש עד שתשיב הקבוצה היריבה את הדיסקית אל אזור ההתקפה. לעיתים יצאו שחקני הקבוצה שבחסרון מספרי קדימה, אל אזור ההתקפה שלהם, כדי לעכב את תחילתו של מהלך התקפה חדש של יריבתם, או - אם נקרית לפניהם הזדמנות להתקפה מתפרצת - ינסו אף להבקיע שער למרות החיסרון המספרי, אך מדובר בניסיון מסוכן שנעשה רק אם נוצר עבורם מצב הבקעה מיידי וברור.
שחקני הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי שואפים לנצל את יתרונם ולהבקיע כל עוד העונש נמשך. כיוון שהסכנה שיספגו שער פחותה מבחינתם, הם מגבירים את הלחץ ההתקפי על הקבוצה השנייה, ולעיתים אף מוציאים מהקרח את אחד משני המגינים ומכניסים חלוץ נוסף כל עוד העונש ליריבתם נמשך. המשחק, מטבע הדברים, מתנהל ברובו באזור ההתקפה של הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי, ולכן הוא מאופיין במשחק סטאטי יחסית ובמהלכי התקפה מחושבים ומרובי מסירות, בניסיון למצוא את הפרצה במערך הצפוף של היריבה, להניע את הדיסקית לשחקן חופשי ולהגיע למצב הבקעה. בד בבד, הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי שואפת שהדיסקית לא תורחק על ידי הקבוצה היריבה אל מעבר לקו הכחול התוחם את אזור ההתקפה - כיוון שבמקרה כזה יצטרכו כל שחקניה להחליק אל האזור הנייטרלי כדי להימנע ממצב נבדל, ובכך לאבד חלק מזמן היתרון המספרי, ואם הקבוצה היריבה מצליחה להרחיק את הדיסקית אל הקצה השני של הזירה - יתאפשר לה להחליף את שחקניה תוך כדי משחק ולרענן את הרכב שחקניה שעל הקרח כשהדיסקית רחוקה משערה, ובכך להגדיל את סיכוייה להתגונן ו"להרוג" את זמן העונש.
שחקן הוקי קרח זקוק, בנוסף לציוד המשחק הבסיסי, גם לאמצעי הגנה מפציעה כתוצאה מהתנגשות עם שחקנים אחרים ומפגיעה ממקלות ההוקי או מהדיסקית.
בהוקי קרח מספר גורמי סיכון משמעותיים לפציעות.
בראש הגורמים עומדות ההתנגשויות בשחקנים אחרים או בלוחות שבצידי הזירה, העלולות לערב כוח רב עקב מהירות ההחלקה של השחקנים. אלה אחראיות לכ-65% מהפציעות[31]. גורמי סיכון אחרים הם פגיעות ממקלות ההוקי, מהדסקית, ממשטח הקרח או מסכיני המחליקיים. קטטות המתפתחות לעיתים בין שחקנים הן גורם סיכון שולי יחסית לפגיעות לעומת הגורמים האחרים[32].
ציוד המגן הרב שלובשים השחקנים מפחית את הסיכון במידה ניכרת והופך את הפציעות הקשות לנדירות יותר, אך עדיין קיימות פציעות בכל הדרגות, כולל פגיעות בעמוד השדרה עד כדי שיתוק, זעזועי מוח ופגיעות פנים, כולל איבוד עין כתוצאה מפגיעת דיסקית או מקל הוקי. רובן המכריע של הפציעות הקשות נגרם מעבירות, ולא מתיקולי גוף חוקיים[33].
חבישת קסדת המגן הפכה בהדרגה לחובה בהוקי קרח הבינלאומי בשנות ה-60 של המאה ה-20, וב-NHL הפכה לחובה ב-1979 עבור שחקנים שהצטרפו לליגה מאותה שנה ואילך[34], כך שכיום היא חובה לכל השחקנים - השחקן האחרון שעליו לא חלה חובת חבישת הקסדה פרש ממשחק פעיל ב-1997. לפני שחבישת הקסדה הפכה לחובה, קרו אף מספר מקרי מוות כתוצאה מפגיעות ראש קשות. בהוקי קרח הבינלאומי חובה על השחקנים לחבוש את קסדת המגן גם בעת החימום שלפני המשחק; בליגת ה-NHL אין חובה כזו. חוקי המשחק מחייבים שחקן שאיבד את קסדתו תוך כדי משחק, ושמעורבותו במהלך המשחק נפסקה, לצאת מיידית מזירת הקרח או להרים את קסדתו ולחבוש אותה מחדש בתוך זמן סביר. שחקן הנכנס אל זירת הקרח מספסל קבוצתו, או שחוזר אל זירת הקרח מתיבת העונשין לאחר שהסתיים עונש אותו ריצה בשל עבירה, חייב להיכנס אל הקרח עם קסדה רכוסה לראשו.
אחת הפגיעות הנפוצות במשחק, שהפכה לסימן היכר שלו, היא אובדן שיניים כתוצאה מפגיעת דיסקית או מקל הוקי - בעיקר בליגות גברים מקצועניות, בהן המחליקים אינם משתמשים בכלוב להגנה מלאה על הפנים, והחלק התחתון של הפנים נותר בלתי מוגן. על אף השימוש במגיני שיניים על ידי שחקנים רבים, לא נמנע לחלוטין אובדן שיניים במקרה של פגיעה - אך מגיני השיניים מונעים לרוב את הידרדרות הפגיעה בפה ובשיניים לכדי זעזוע מוח. שחקנים רבים משתמשים בשיניים תותבות משוכללות מחוץ למגרש, אך בעת משחק רבים מעדיפים להסירן - וחיוך בו חסרות שיניים הפך לאחד מסמלי המשחק[35].
בנוסף להפחתת כמות וחומרת הפציעות באמצעות ציוד המגן, מנסות המסגרות השונות המנהלות את הענף להפחית את כמות הפציעות וחומרתן באמצעות חקיקה, למשל על ידי החמרת העונשים על עבירות קשות – בעיקר אלה הכוללות פגיעה בראש ובגב[36].
גם מקל שנשבר תוך כדי משחק יכול להוות גורם סיכון עקב הקצוות החדים שהשבר גורם. חוקי המשחק קובעים ששחקן שמקלו נשבר חייב לשמוט את החלק שנותר בידו מיידית על הקרח כדי לא לסכן את סביבתו. אם מצב המשחק מאפשר זאת, יכול אותו שחקן להחליק אל ספסל קבוצתו כדי לקבל מקל חדש; אך אם קבוצתו נמצאת תחת מתקפה, יכול השחקן להישאר על הקרח ולעזור במאמצי ההגנה של קבוצתו ללא מקל. מטבע הדברים יעילותו של השחקן ללא מקל נפגמת מאוד, אך הוא יכול לסייע במאמצי ההגנה של קבוצתו באמצעות עצירת הדיסקית בגופו או ביצוע תיקולי גוף על שחקני היריב.
ערך מורחב – NHL
הוקי קרח הוא אחד מארבעת ענפי הספורט העיקריים בצפון אמריקה. ליגת ההוקי הלאומית (National Hockey League) ה-NHL שקמה ב-1917 היא הליגה הבכירה בצפון אמריקה, ונחשבת לטובה ולפופולרית בעולם. ה-NHL היא ליגה עצמאית שאינה כפופה לפדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) ומשחקיה מתנהלים לפי ספר החוקים שלה, שחלק מהחוקים בו שונים מאלה שבספר החוקים של ה-IIHF.
בליגה 32 קבוצות, כאשר 7 מתוכן מבוססות בקנדה והשאר בארצות הברית.
נכון לעונת 2021/22 הקבוצות מחולקות לשתי חטיבות (conferences) - מזרחית ומערבית, לפי חלוקה גאוגרפית, המחולקות לשני בתים כל אחת. אורך העונה הרגילה הוא 82 משחקים. בתום העונה הרגילה, עולות שמונה קבוצות מכל חטיבה לפלייאוף בו הן משחקות בסדרות בשיטת הטוב משבעה משחקים, כאשר המפסידה בכל סדרה מודחת מהמשך המשחקים. אלופת המזרח ואלופת המערב נפגשות לסדרת הגמר על הזכייה בגביע סטנלי, הגביע הוותיק ביותר בספורט בצפון אמריקה, ועל תואר אלופת ה-NHL.
מלבד ה-NHL, קיימות בצפון אמריקה ליגות הוקי קרח רבות נוספות - החל מליגות מקצועניות משניות (Minor Leagues) וכלה בליגות מקומיות חובבניות וליגות גילאים עד גילאי הילדים. הליגה הנחשבת לטובה ולחשובה ביניהן היא ה-American Hockey League (ר"ת AHL), ליגה מקצוענית משנית המונה 32 קבוצות, כאשר לכל קבוצת NHL יש בה קבוצה-בת המשמשת לפיתוח שחקנים צעירים, או כמסגרת לשחקנים שירדו ביכולתם או משתקמים מפציעות[37].
בתחום ליגות הגילאים, הארגון הבולט ביותר הוא ה-Canadian Hockey League (ראשי תיבות CHL) - ארגון גג תחתיו פועלות שלוש הליגות העיקריות לצעירים עד גיל 20 (באנגלית: Major Junior), שהן ספקיות השחקנים העיקריות לדראפט ה-NHL מדי קיץ[38]. על אף שם הארגון והזיהוי המוחלט של הליגות עם קנדה, שתיים מהן פעילות גם בארצות הברית.
המקבילה של ה-CHL בארצות הברית היא ה-United States Hockey League (ראשי תיבות USHL) הפועלת באזור המערב התיכון. היא נחשבת לליגת הצעירים הבכירה (Tier 1) של ארצות הברית[39] ומוציאה אף היא כמות מכובדת של שחקנים לדראפט ה-NHL.
ליגה נוספת בצפון אמריקה, שמשקלה בכמות השחקנים המגיעים ממנה לדראפט ה-NHL התבסס עם השנים, היא ליגת המכללות של ארצות הברית הנערכת במסגרת איגוד ספורט הקולג'ים הלאומי (NCAA). הפיינל פור של הליגה - משחקי חצי הגמר והגמר על תואר האליפות השנתי שלה - מכונה "פרוזן פור" (Frozen Four - "ארבע הקפואות")[40].
הגוף המנהל את ההוקי קרח בעולם הוא IIHF - פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית, שקמה ב-1908. ה-IIHF אחראית על קביעת חוקי המשחק ועל ארגון כל המפעלים הבינלאומיים למועדונים ונבחרות לאומיות. מפעלי הדגל שלה הם הטורניר האולימפי המשוחק באולימפיאדת החורף; אליפות העולם המשוחקת מדי שנה בחודשים אפריל - מאי; ואליפות העולם בהוקי קרח נשים המשוחקת אף היא מדי שנה. ה-IIHF מאגדת בתוכה 82 מדינות (מתוכן 58 הן חברות מלאות בעלות זכות הצבעה במוסדות הארגון), וההתאחדויות המקומיות בכל המדינות החברות בה כפופות לה ומתנהלות לפי כלליה (אם כי קנדה וארצות הברית זוכות למידה מסוימת של עצמאות). ישראל היא חברה מלאה ב-IIHF מאז 1991.
ליגות מקומיות ברמה גבוהה קיימות בעיקר בסקנדינביה ובמזרח ומרכז אירופה. הליגה הנחשבת לטובה ביותר באירופה, והשנייה בטיבה בעולם אחרי ה-NHL, היא ה-KHL (ליגת ההוקי הקונטיננטלית) הכוללת בעיקר את הקבוצות המובילות ברוסיה, אך גם קבוצות מבלארוס, קזחסטן וסין, ובעבר הכילה גם קבוצות מלטביה, פינלנד, צ'כיה, סלובקיה, קרואטיה ואוקראינה. הוקי קרח הוא הספורט המסחרי הפופולרי ביותר בפינלנד[41], והשני בפופולריות בשוודיה אחרי הכדורגל[42]. ליגות מצליחות ופופולריות קיימות גם בשווייץ, בצ'כיה, בגרמניה ובאוסטריה, כאשר הליגה האוסטרית כוללת גם קבוצות מאיטליה, הונגריה, קרואטיה, וגם קבוצה מצ'כיה שעזבה את הליגה בארצה. ליגת ההוקי קרח המצליחה ביותר באירופה כיום (2024) מבחינת ממוצע קהל במגרשים היא הליגה של גרמניה[4].
הוקי קרח נשים ברמה גבוהה משוחק בעיקר בקנדה ובארצות הברית. ליגת הנשים שנחשבה לטובה בעולם הייתה ליגת ההוקי הקנדית לנשים (Canadian Women's Hockey League, ר"ת CWHL) שפעלה בעיקר בקנדה, עם קבוצה אמריקאית אחת ושתי קבוצות בסין אליה התרחבה הליגה ב-2017. שתי הקבוצות הטובות ביותר בליגה נפגשו בסוף כל עונה בטורניר על הזכייה בגביע קלרקסון, שנחשב למקביל של הוקי הנשים לגביע סטנלי. לאחר שנוסדה ב-2007 כליגה לא מקצוענית, עברה הליגה למקצוענות ב-2017 במקביל להתרחבות לסין, אך ב-2019 הכריזה על הפסקת פעילותה עקב קשיים כלכליים[43]. בעונת 2015/16 החלה לפעול בחוף המזרחי של ארצות הברית הליגה הלאומית להוקי נשים (National Women's Hockey League, ר"ת NWHL), ליגה מקצוענית מלאה הכוללת בשלב ראשון 4 קבוצות[44], שהתרחבה עם קבלתה של קבוצה חמישית במינסוטה ב-2018, וקבוצה שישית בטורונטו ב-2020 שהיא הקבוצה הקנדית הראשונה בליגה. גביע האליפות של הליגה נקרא גביע איזובל, על שמה של ליידי איזובל גאתום-הארדי - אחת הנשים הראשונות הידועות ששיחקו את המשחק, שהיא גם בתו של הלורד סטנלי, המושל הכללי השישי של קנדה, יוזמו ותורמו של גביע סטנלי.
סגירתה של ליגת ה-CWHL האירה את המשבר העמוק בו נמצא ההוקי קרח המקצועני לנשים נכון ל-2019. התעניינות ציבורית נמוכה וחוסר במודל עסקי בר קיימא הביאו לכך שמשכורות השחקניות היו נמוכות מאוד ולמעשה לא איפשרו מחייה (כך שהליגות שהכריזו על עצמן כמקצועניות הן למעשה חצי מקצועניות בלבד), הטבות סוציאליות לא היו קיימות, ובעלי קבוצות העדיפו לנטוש אותן. עקב כך הודיעו כ-200 שחקניות קנדיות ואמריקאיות על השבתת פעילותן עד שהמצב ישתנה[45]. השחקניות השובתות הקימו איגוד מקצועי, PWHPA, שקיים סבב משחקים שמתחרה ב-NWHL. האיגוד החדש הצליח ליצור שותפויות עם קבוצות NHL ועם איגוד השחקנים שלה[46], כשמטרתו של הארגון הייתה יצירת ליגה מקצוענית מלאה, בת קיימא, להוקי קרח נשים[47].
ב-2023 נסגרה גם ליגת ה-NWHL שהחליפה בינתיים את שמה ל-Premier Hockey Federation, ובראשי תיבות PHF; נכסיה נקנו על ידי איש העסקים מרק וולטר, מנכ"ל חברת האחזקות של משפחת גוגנהיים, וטניסאית העבר ופעילת זכויות הנשים בילי ג'ין קינג. השניים הקימו במקום ה-PHF ליגה מקצוענית חדשה בשם Professional Women's Hockey League, ובראשי תיבות PWHL, והליגה החדשה חתמה על הסכם קיבוצי עם ה-PWHPA והחזירה את השחקניות השובתות לפעילות במסגרת ליגה מקצוענית מסודרת. הליגה החדשה, הכוללת 6 קבוצות - 3 בקנדה ו-3 בארצות הברית - פתחה את עונתה הראשונה ב-1 בינואר 2024[48].
מחוץ לצפון אמריקה וסין הוקי קרח נשים נפוץ באופן יחסי בעיקר ברוסיה, בצ'כיה, בשווייץ, בשוודיה ובפינלנד.
הוקי קרח הוא ענף אולימפי מאז אולימפיאדת אנטוורפן (1920), אז שוחק הטורניר הראשון במסגרת אולימפיאדת הקיץ. ב-1924 התקיימה אולימפיאדת החורף הראשונה, ומאז ועד היום הוקי קרח משוחק במסגרת אולימפיאדת החורף[49].
החל מאולימפיאדת נאגנו (1998) ועד אולימפיאדת סוצ'י (2014) השתתפו שחקני NHL באולימפיאדה, על פי הסכם בין ה-IIHF, ה-NHL, איגוד שחקני ה-NHL, והוועד האולימפי הבינלאומי. עם זאת, לקראת אולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) הודיעה ה-NHL שלא תאפשר לשחקניה להשתתף באולימפיאדה, עקב מחלוקות כספיות עם הוועד האולימפי הבינלאומי וכיוון שלא הוכחה תועלת עסקית לליגה ולענף מהשתתפותה באולימפיאדה[50]. למרות כוונה לחזור למסגרת האולימפית ולקחת חלק באולימפיאדת בייג'ינג (2022), נסוגו ה-NHL וארגון השחקנים מכוונתם עקב התפרצות מחודשת של מגפת הקורונה שגרמה לדחיית משחקים רבים בעונת 2021/22, שהצורך בתאריכים חלופיים לקיומם לא איפשר את יציאת הליגה לפגרה לצורך האולימפיאדה[51].
בטורניר האולימפי זכו במדליית זהב קנדה וברית המועצות/חבר המדינות/"הספורטאים האולימפיים מרוסיה"[52] 9 פעמים כל אחת, ארצות הברית ושוודיה פעמיים כל אחת, בריטניה, צ'כיה ופינלנד פעם אחת כל אחת[3].
מאז אולימפיאדת נאגנו (1998) מתקיים גם טורניר אולימפי לנשים. קנדה זכתה חמש פעמים במדליית זהב ופעמיים בכסף, ארצות הברית זכתה פעמיים במדליית זהב וארבע פעמים במדליית כסף. השתיים התמודדו ביניהן בכל משחקי הגמר האולימפיים לנשים, למעט באולימפיאדת טורינו (2006)[3].
האלופה האולימפית הנוכחית לגברים היא פינלנד והאלופה האולימפית הנוכחית לנשים היא קנדה, לאחר שזכו במדליית הזהב באולימפיאדת בייג'ינג (2022).
ערכים מורחבים – אליפות העולם בהוקי קרח, אליפות העולם בהוקי קרח נשים
אליפות העולם לגברים של IIHF מתקיימת בכל שנה מאז 1930 למעט שנות מלחמת העולם השנייה והשנים האולימפיות עד 1964 ובין 1980 ל-1988 (עד 1964 הטורניר האולימפי נחשב רשמית גם לאליפות העולם)[53], כאשר נכון ל-2020 המדינות החברות בה מחולקות לשמונה דרגים: דרג עליון המונה 16 נבחרות, ודרגים נמוכים הממוספרים 1A, 1B, 2A, 2B, 3A, 3B ו-4. בכל שנה מתקיימת אליפות עולם לכל אחד מהדרגים, וביניהם קיימת תנועת נבחרות בשיטה של עליות וירידות - לדוגמה, המנצחת באליפות העולם דרג 2A עולה לדרג 1B לשנה הבאה, שתי האחרונות בדרג העליון יורדות לדרג 1A, וכדומה. הזוכה באליפות העולם של הדרג העליון, המתקיימת בחודשים אפריל ומאי, היא אלופת העולם לאותה שנה[54].
מאז 1977 רשאים שחקני NHL להשתתף באליפות ולייצג את נבחרותיהם, אך כיוון שהאליפות מתקיימת במקביל לסיבובים הראשונים של פלייאוף ה-NHL, האפשרות הזו פתוחה למעשה בעיקר לשחקנים שקבוצותיהם לא עלו לפלייאוף. במהלך האליפות יכולים להצטרף גם שחקנים שקבוצותיהם הודחו מהפלייאוף, ונבחרות שיש להן שחקנים ב-NHL נוהגות לעיתים לשמור מקומות פנויים בסגליהן בתחילת האליפות לצורך כך.
אלופת העולם הנוכחית (2024) היא צ'כיה, שזכתה באליפות העולם 2024 של הדרג העליון אותה גם אירחה.
החל מ-1990 מתקיימת גם אליפות עולם לנשים, כאשר החל מ-1997 היא מתקיימת באופן סדיר בכל שנה שאין בה אולימפיאדת חורף למעט שנת 2003, אז בוטלה אליפות העולם לנשים שנועדה להיערך בסין עקב מגפת הסארס[55], ושנת 2020, אז בוטלה האליפות שנועדה להיערך בקנדה עקב מגפת הקורונה COVID-19[56], והחל מ-2018 היא מתקיימת גם בשנים שיש בהן אולימפיאדת חורף. קנדה וארצות הברית הוכיחו עליונות מוחלטת על הנבחרות האחרות, ושיחקו ביניהן בכל משחקי הגמר למעט אחד. קנדה זכתה באליפות 13 פעמים, והיא גם האלופה המכהנת (2024) אחרי שזכתה באליפות העולם לנשים שנערכה בארצות הברית. ארצות הברית זכתה באליפות 10 פעמים[57]. אליפות העולם לנשים מתקיימת בשיטת דרגים דומה לזו של הגברים, כשנכון ל-2024 חברות בדרג העליון 10 נבחרות.
הוקי אגמים (Pond Hockey), המכונה בקנדה "שיני" (Shinny), הוא משחק הוקי קרח המשוחק על גוף מים שקפא באופן טבעי, בדרך כלל אגם. הוא מאפשר למתגוררים בסביבתו לשחק משחקים מאולתרים, על בסיס חוקים הנקבעים אד הוק בין השחקנים, ובאמצעים נגישים באופן מיידי (לדוגמה – נעליים המשמשות כקורות השערים או ערימות שלג כגובלי שטח המשחק), ללא צורך באולם סגור וזירת קרח מסודרת. בקנדה נחשב הוקי האגמים לחלק מרכזי במשחקי הילדות ובתרבות הפנאי הלאומית, ולגרסה שורשית וטהורה של המשחק[58].
החל מ-2002 מתקיימת בקנדה אליפות עולם בהוקי אגמים, בין קבוצות בהתארגנות חופשית ממדינות שונות, בגרסה ממוסדת מעט יותר של המשחק. ב-2007 פתח ראש ממשלת קנדה, סטיבן הארפר, את המשחקים[59].
ערך מורחב – פארא הוקי קרח
פארא הוקי קרח (Para Ice Hockey; בעבר נקרא "הוקי מזחלות", ובאנגלית Sledge Hockey, או Sled Hockey בארצות הברית) הוא גרסה מיוחדת של המשחק המשוחק על גבי מזחלות ייעודיות שפותחו עבור שחקנים בעלי לקות בחלק הגוף התחתון. חוקי המשחק מבוססים על חוקי ההוקי קרח הרגילים של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית, עם התאמות שונות ללקות הגופנית של השחקנים ולמשחק על המזחלת. שחקני פארא הוקי קרח משתמשים בשני מקלות הוקי ייעודיים, קצרים יותר מהמקלות הרגילים, ובעלי להב בזווית קהה יותר ביחס למוט ושיני מתכת בראש המוט על מנת לאפשר את דחיפת המזחלת על הקרח בעזרתם. בתנועה מהירה של מפרקי הידיים יכולים השחקנים לעבור מדחיפת המזחלת על ידי שיני המתכת שבראש המוט לחבטה בדיסקית באמצעות הלהב, ובחזרה[60].
המשחק, והמזחלת המשמשת אותו, הומצאו במרכז שיקום בשוודיה בשנות ה-60 של המאה ה-20. בשנות ה-80 וה-90 צבר המשחק פופולריות, והפך לענף ספורט פאראלימפי במשחקי החורף הפאראלימפיים בלילהאמר ב-1994. החל ממשחקי החורף הפאראלימפיים בוונקובר (2010) נעשה ניסיון ליצירת טורניר מעורב מבחינה מגדרית - הנבחרות יכלו לשתף שחקניות בסגלים שלהן, ולא היה טורניר פאראלימפי מיוחד לנשים - אך לאחר שנשים בודדות שולבו במשחק לאורך מספר שנים, הופרד שוב הענף לטורנירים נפרדים לגברים ולנשים[60]. הוועד הפאראלימפי הבינלאומי מארגן גם את אליפויות העולם של הענף.
ארצות הברית היא האלופה הפאראלימפית המכהנת (2022)[61] וקנדה היא אלופת העולם המכהנת (2024)[62].
הוקי קרח 3 על 3 הוא וריאציה חדשה של המשחק, שנוסתה על ידי פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית והוועד האולימפי הבינלאומי באולימפיאדת החורף לנוער 2024[63].
המשחק משוחק בזירה מוקטנת באזור הגנה/התקפה של זירה רגילה – כלומר, היא תחומה על ידי הקו הכחול של זירה רגילה, עליו מוקם קיר אד-הוק, ועל ידי קירות הזירה הרגילה בשלושת צידיה האחרים. משמע - הקיר המוקם על הקו הכחול של הזירה הרגילה וקיר הרוחב שלה המקביל לו הופכים לקירות האורך של הזירה המוקטנת. באופן כזה מתאפשר לשחק על זירה רגילה שני משחקי 3 על 3 במקביל, כאשר האזור הנייטרלי של הזירה הרגילה משמש כאזור מנהלי לשני המשחקים, בו ממוקמים ספסלי הקבוצות.
במשחק משחקות קבוצות עם שוער ושלושה מחליקים בלבד, וחלק מחוקי המשחק שונים מחוקי המשחק הרגילים[64]:
בארצות הברית ובקנדה נקרא המשחק בפשטות "הוקי" (hockey). גם בפינלנד (jääkiekko) ובלטביה (hokejs) לא מוזכר הקרח בשם המשחק. בשוודיה נעשה שימוש בשני השמות (hockey או ishockey). ברוסיה ובאוקראינה מכונה המשחק לעיתים "הוקי", אך כיוון שבמדינות אלה המונח "הוקי" יכול לכוון גם לבנדי, מכונה לפעמים המשחק "הוקי עם דיסקית" (ברוסית: Хоккей с шайбой, באוקראינית: Хокей із шайбою).
ביתר מדינות העולם נקרא המשחק בשמו המלא "הוקי קרח", או וריאציה אחרת המזכירה את הקרח, כגון "הוקי על קרח" (לדוגמה - hockey sur glace בצרפת או hockey sobre hielo במדינות דוברות ספרדית).
במולדת הענף, קנדה, הוקי קרח הוא הספורט הלאומי הרשמי של החורף[1] וחלק בלתי נפרד מהתרבות הלאומית[58]. בקנדה כמות שחקני ההוקי קרח הרשומים הגדולה בעולם – 621,026 שחקנים רשומים לפי רישומי ה-IIHF מ-2019, קרוב ל-2% מאוכלוסייתה[65]. אולמות היסטוריים שאירחו במשך עשרות שנים משחקי הוקי קרח חשובים, כגון מונטריאול פורום במונטריאול או מייפל ליף גארדנס בטורונטו, קיבלו מעמד רשמי של אתרים היסטוריים לאומיים של קנדה[66][67], ומשחק הוקי קרח הופיע – לצד ענפי ספורט חורף אחרים בתמונות קטנות יותר – על המהדורה הישנה של השטר של חמישה דולרים קנדיים[68]. אירועי הוקי קרח כגון הניצחון של נבחרת קנדה על נבחרת ברית המועצות בסדרת הפסגה מ-1972, נחשבים לאירועים היסטוריים לאומיים מעבר להיבט הספורטיבי שלהם[69], והוטבעו על בולים ומטבעות. שחקני הוקי קרח מובילים, כגון ויין גרצקי, זכו לתוארי אצולה במסדר קנדה[70].
הוקי קרח פופולרי במדינות אחרות מלבד קנדה – ארצות הברית, המדינות הנורדיות ומדינות מזרח ומרכז אירופה, אם כי השפעתו על התרבות הכללית פחותה בהרבה מאשר בקנדה, ובדרך כלל אינה חורגת מההקשר הספורטיבי. עם זאת, במקרים מיוחדים הגיע הענף לאזכורים מעבר לתחום הספורטיבי, כגון על בולי דואר, הן במדינות בהן הענף פופולרי והן במדינות בהן הוא אינו פופולרי, כגון פרגוואי.
בהיותו של הוקי קרח ענף ספורט קשוח ומרובה מגע המשוחק בתנועה כמעט מתמדת, גולשים לעיתים האירועים במשחק לקטטות בין השחקנים. בצפון אמריקה הפכו הקטטות לחלק בלתי נפרד מתרבות המשחק ולגורם משיכה לקהל, ולמעשה השופטים נותנים לקטטה בין שני שחקנים להימשך עד שאחד מהם נופל על הקרח או עד ששחקנים נוספים מתערבים בה. בהוקי קרח הבינלאומי, לעומת זאת, קטטות אינן נסבלות ומופסקות מיד בתחילתן.
כחלק מהתרבות המקבלת את הקטטות כמרכיב טבעי בהוקי קרח הצפון אמריקאי, נוצרה בו דמות ה"אנפורסר" (Enforcer - כופה, מכריח), שחקן שעיקר תפקידו הוא הפחדה והרתעה של שחקני היריב על ידי תיקולים קשוחים וכניסה לקטטות יזומות, בעיקר מול יריבים המתנהגים בקשיחות לכוכבי קבוצתו או לשוער שלה.
.jpg)
כמו כמעט בכל ענף ספורט, אוהדי הקבוצות והנבחרות מאמצים לעצמם שירי אוהדים, מתלבשים בתלבושות קבוצותיהם ומקניטים את היריבים, כולל קריאות שמחה כאשר יריב מתוקל בכוח אל הלוחות בצידי זירת הקרח. עם זאת, יחסית לאופי הקשוח של המשחק עצמו, מהומות בין אוהדים הן נדירות יחסית.
לענף יש גם מספר מסורות אוהדים ייחודיות לו, כגון זריקת כובעים אל זירת הקרח כאשר שחקן מבקיע שלושער (באנגלית hat trick) - מנהג שהשתרש תחילה ב-NHL והתפשט משם אל ההוקי קרח הבינלאומי.
ערך מורחב – מיישרת קרחמיישרת הקרח, המיישרת, מנקה ומחליקה את פני הקרח לפני המשחק ובהפסקות בין השלישים, הפכה לאחד מסמלי המשחק וחלק חשוב ובלתי נפרד מתרבותו, בעיקר בצפון אמריקה. אוהדים נוהגים לעקוב אחרי ביצועיו של נהג המיישרת, להריע לו על ביצועים טובים וללעוג לו אם החמיץ אזור בזירה שלא יושר כהלכה. המיישרת נקראת לרוב בשם "זמבוני", שם החברה שהקים הממציא שפיתח את המיישרת ב-1949 שהפך לשם גנרי למיישרות קרח באשר הן[71].
בהוקי קרח הבינלאומי קיימות מספר יריבויות מסורתיות ארוכות שנים, הנובעות מסיבות שונות – יריבויות היסטוריות מתקופת המלחמה הקרה (ארצות הברית וקנדה מול רוסיה, כממשיכתה של ברית המועצות), יריבויות כתוצאה מגלגולי עבר של המדינות (רוסיה מול צ'כיה, שריד ליריבות בין ברית המועצות וצ'כוסלובקיה) ויריבויות כתוצאה מקרבה היסטורית, תרבותית וגאוגרפית (קנדה מול ארצות הברית, צ'כיה מול סלובקיה, פינלנד מול שוודיה). במאה ה-21, עם עליית מעמדן של שתי הנבחרות בהוקי קרח העולמי, הולכת ומתפתחת יריבות מסורתית גם בין גרמניה ושווייץ.
גם ב-NHL קיימות יריבויות היסטוריות ארוכות שנים בין קבוצות וותיקות (הגדולה בהן היא בין מונטריאול קנדיאנס וטורונטו מייפל ליפס), יריבויות גדולות על בסיס קרבה גאוגרפית או שייכות לאותה מדינה בארצות הברית או פרובינציה בקנדה (ניו יורק ריינג'רס מול ניו יורק איילנדרס וניו ג'רזי דווילס, טורונטו מייפל ליפס מול אוטווה סנטורס, פיטסבורג פינגווינס מול פילדלפיה פליירס, אדמונטון אוילרס מול קלגרי פליימס, לוס אנג'לס קינגס מול אנהיים דאקס), ויריבויות שהתפתחו לאורך שנים של מפגשים מרובי תקריות בין הקבוצות (לדוגמה דטרויט רד וינגס מול קולורדו אוולאנש, שיקגו בלאקהוקס מול סנט לואיס בלוז).
"מועדון הזהב המשולש" (באנגלית: Triple Gold Club) הוא קבוצה בלתי רשמית, הנחשבת יוקרתית, של שחקנים ומאמנים שזכו לפחות פעם אחת בכל אחד משלושת התארים החשובים ביותר בענף - אליפות העולם, מדליית זהב בטורניר ההוקי קרח באולימפיאדת החורף, ואליפות ליגת ה-NHL (גביע סטנלי)[72]. פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) מעניקה עיטור מיוחד לשחקנים ולמאמנים המגיעים להישג זה.
נכון ל-2024, חברים ב"מועדון" 30 שחקנים ומאמן אחד - הקנדי מייק בבקוק[72]. כל השחקנים החברים ב"מועדון" הם מחליקים (11 מגינים והשאר חלוצים) - אף שוער לא זכה בשלושת התארים גם יחד. 11 מבין השחקנים החברים במועדון הם קנדים, תשעה הם שוודים, שבעה הם סובייטים/רוסים, שניים הם צ'כים ואחד הוא פיני[72].
מתוך 30 השחקנים, שלושה חברים במועדון ייחודי ויוקרתי אף יותר - "מועדון הזהב המשולש הכפול", לאחר שזכו לפחות פעמיים בכל אחד משלושת התארים. השלושה הם הסובייטים/רוסים ויאצ'סלב פטיסוב ואיגור לריונוב, והשוודי פטר פורשברג.
החלוץ הקנדי סידני קרוסבי הוא החבר היחיד ב"מועדון הזהב המשולש" שזכה בכל אחד משלושת התארים כקפטן.
בקרב אוהדי הענף נפוץ גם הביטוי "מועדון הזהב המרובע" (Quadruple Gold Club), שבו חברים שחקנים ומאמנים שזכו, בנוסף לשלושת תוארי "מועדון הזהב המשולש", גם בגביע העולם או במפעל שקדם לו, גביע קנדה. מתוך 30 השחקנים במועדון הזהב המשולש, עשרה הם גם חברי "מועדון הזהב המרובע" - שמונה קנדים ושני סובייטים/רוסים. מייק בבקוק, המאמן היחיד ב"מועדון הזהב המשולש", הוא גם חבר "מועדון הזהב המרובע" אחרי שהוביל את נבחרת קנדה לזכייה בגביע העולם ב-2016. סידני קרוסבי, היחיד שזכה בשלושת תוארי "מועדון הזהב המשולש" כקפטן, זכה באותו טורניר כקפטן והשלים זכייה כקפטן גם בתואר הרביעי של "מועדון הזהב המרובע".
.jpg)
ערך מורחב – הוקי קרח בישראלבישראל הענף אינו פופולרי וזוכה למספר מועט של חובבים. רק ב-1995 נחנך בישראל מתקן ראשון במידות תקניות ובעלי אבזור תקני להוקי קרח, מרכז קנדה במטולה, שהיה היחיד מסוגו בישראל עד 2019. ייחודו של המתקן וריחוקו ממרכזי האוכלוסייה של ישראל הקשו מאוד על התפתחות הענף.
זירת קרח נוספת במידות תקניות נפתחה ב-2012 בקניון "אייס מול" באילת, אך היא אינה מאובזרת להוקי קרח ולא מתקיימת בה פעילות בענף. במרכז הארץ נערכת פעילות בענף גם בזירת הקרח Ice Peaks בחולון, שנחנכה ב-2013, למרות היותה קטנה מהגודל התקני להוקי קרח. ב-2018 נחתם הסכם להקמת זירה נוספת במתחם, עם משטח אולימפי תקני ויציע לקהל[73].
באוקטובר 2019 נפתח במושב תנובות שבאזור השרון מתחם הוקי קרח תקני נוסף בשם "OneIce"[74] הכולל זירה ראשית עם משטח אולימפי ולצידה זירה משנית בגודל חצי אולימפי. זוהי הזירה היחידה במידות תקניות ועם אבזור תקני להוקי קרח במרכז הארץ.
ב-2024 נחנך באשדוד היכל הוקי קרח נוסף בשם "בלו אייס ארנה" הממוקם במבנה "קניון אשדוד" לשעבר[75].
על פי נתוני פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) נכון ל-2024, בישראל רשומים בסך הכל 613 שחקנים - מתוכם 204 גברים, 59 נשים, והשאר שחקני נוער בגילאים שונים[76].
ערך מורחב – התאחדות ההוקי קרח הישראליתהגוף המנהל של הענף בישראל הוא התאחדות ההוקי קרח הישראלית, שהתקבלה ל-IIHF ב-1991 כחברה מלאה[76]. נבחרת ישראל בהוקי קרח משחקת באליפות העולם מאז 1992, כאשר ההישג הבולט שלה היה זכייה באליפות העולם דרג 2 בשנת 2005, והעפלה ראשונה - ויחידה עד כה - לדרג 1, שהיה אז הדרג השני בטיבו בעולם אחרי הדרג העליון, שם שרדה שנה אחת בלבד.
בהתאם להחלטת ה-IIHF לפצל את דרגים 1 ו-2 החל מ-2012 ולהגדיל את מספר הדרגים, שובצה ישראל לדרג 2B - הדרג החמישי בטיבו מבין שישה[54]. ב-2013 עלתה נבחרת ישראל דרג בעולם לראשונה מאז השינוי במבנה הדרגים, כשזכתה באליפות העולם דרג 2B ועלתה לדרג 2A - הדרג הרביעי בעולם[77], אך ב-2014 ירדה בחזרה לדרג 2B לאחר שסיימה אחרונה בדרג 2A[78]. ב-2019 זכתה ישראל שוב באליפות העולם דרג 2B והעפילה לדרג 2A, בו נותרה עד היום (2024).
ב-2022 הציגה ישראל לראשונה בתולדותיה נבחרת נשים, שצורפה לאליפות העולם בדרג 3B (השביעי והאחרון). ב-2023 אירחה ישראל את אליפות העולם לנשים באותו הדרג באולם "וואן אייס ארנה" שבמושב תנובות, ואף השיגה בו ניצחון היסטורי ראשון בתולדותיה על נבחרת בוסניה-הרצגובינה.
בנוסף לשתי הנבחרות הבוגרות, ישראל שולחת לאליפויות העולם גם נבחרת צעירים עד גיל 20, שתשחק ב-2025 באליפות העולם לצעירים בדרג 2B (החמישי מתוך שבעה), ונבחרת נוער עד גיל 18, שתשחק ב-2025 באליפות העולם לנוער בדרג 3A (השישי מתוך שבעה).
ערך מורחב – ליגת ההוקי קרח הישראליתליגת ההוקי קרח הישראלית כוללת, נכון לעונת 2018/19, שתי ליגות - ליגת העל (ליגה A) שהיא הליגה הבכירה, בת 6 קבוצות, והליגה הלאומית (ליגה B), בת 9 קבוצות.
משחקי הליגות נערכים במרכז קנדה שבמטולה ובזירת הקרח Ice Peaks שבפארק פרס בחולון. כיוון שהזירה בחולון קטנה מהגודל התקני, המשחקים הנערכים בה משוחקים בהרכב מצומצם של שוער ו-4 מחליקים בלבד על הקרח. משחקי הפלייאוף נערכים עם סיום העונה הרגילה במרכז קנדה, למעט משחק הגמר של הליגה ב-2014 שנערך בחולון ושודר בשידור חי בערוץ 9 - הפעם הראשונה שמשחק ליגה ישראלית שודר בשידור חי בטלוויזיה.
אלופת ישראל הנוכחית (2023) היא קבוצת כפר סבא קינגס.
ב-2021 החלה לפעול בישראל ליגה נוספת, ליגת ההוקי העלית הישראלית (Israel Elite Hockey League) הפועלת כליגה עצמאית בתקופת הקיץ בזירת "וואן אייס ארנה" במושב תנובות. קבוצות הליגה מתארגנות ומחתימות שחקנים מדי קיץ, כולל שחקנים זרים. בקיץ 2022 כללה הליגה 6 קבוצות.
אלופת הליגה הנוכחית (2023) היא מועדון הוקי נתניה.
עד היום התקיים טורניר הוקי קרח במסגרת ארבע מכביות: המכביה החמש עשרה (1997), המכביה התשע-עשרה (2013), המכביה העשרים (2017) והמכביה העשרים-ואחת (2022). בנוסף לטורניר הפתוח, לנבחרות עם שחקנים בכל הגילאים, נערכו גם טורנירים לשחקנים צעירים עד גיל 18 ולשחקנים מבוגרים מעל גיל 40. במכביה העשרים ואחת התקיים לראשונה גם טורניר פתוח לנשים.
בעוד בשני המקרים הראשונים התקיימו הטורנירים במטולה, הוקמה עבור המכביה העשרים בפעם הראשונה בישראל זירת הוקי קרח תקנית בגודל מלא באולם גדול - פיס ארנה בירושלים. גודל האולם וקרבתו היחסית למרכז הארץ הביאה להצלחה גדולה לטורניר שמשך קהל רב. משחק הגמר של הטורניר הפתוח, בו ניצחה קנדה את ארצות הברית 7:2, משך כ-7000 צופים[79] והפך למשחק ההוקי קרח בעל הקהל הגדול ביותר שנערך על אדמת ישראל.
גם במכביה העשרים-ואחת התקיימו טורנירי ההוקי קרח בפיס ארנה בירושלים.
נבחרת קנדה זכתה בכל המהדורות של הטורניר הפתוח, למעט במכביה העשרים-ואחת בו זכתה נבחרת ארצות הברית.
השחקן הישראלי מקס בירבראייר נבחר בדראפט ה-NHL בשנת 2000 במקום ה-67, על ידי ניו ג'רזי דווילס, והפך בכך לישראלי הראשון שנבחר בדראפט ה-NHL. עם זאת, הוא לא זכה לשחק ב-NHL, ולאחר מספר עונות בליגות משניות בצפון אמריקה עבר לשחק באירופה. ב-2019, לאחר קריירה מקצוענית ארוכה, הודיע בירבראייר על פרישתו ממשחק פעיל – אך ב-2023 חזר מפרישה ומשחק כיום בליגה השנייה בבריטניה.
איתן וורק, יהודי קנדי בעל אזרחות ישראלית, נבחר בדראפט ה-NHL בשנת 2009 במקום ה-47 על ידי ניו יורק ריינג'רס, והפך לישראלי השני הנבחר בדראפט. וורק לא הוחתם על ידי הריינג'רס, ושיחק מאז בחירתו ב-Ontario Hockey League, אחת מהליגות העיקריות לצעירים עד גיל 20 בקנדה. ב-8 במאי 2011 הועברו הזכויות על וורק לפיניקס קויוטיס, שהחתימה אותו ב-19 במאי. וורק לא הצליח להגיע לסגל הקבוצה, והועבר לקבוצה-בת שלה מהליגה המשנית AHL. נכון לעונת 2022/23 משחק וורק בליגה הצ'כית. לפני כן, בעקבות ארבע עונות בהן שיחק בליגת ה-KHL בקבוצה הסינית הכוכב האדום קונלון, התאזרח וורק בסין, ותחת השם ויי רויקה הצטרף לנבחרת סין ושיחק במדיה באולימפיאדת בייג'ינג (2022).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
