הדברת מזיקים

הדברה היא הרחקתם, צמצום השפעתם או הריגתם של מזיקים; הללו יכולים להיות יצורים מכל המחלקות הטקסונומיות כמעט: צמחים, חיידקים, פטריות, עופות, דגים, יונקים; אף על פי כן, רוב רובה של ההדברה מיועד למאבק בחרקים.

חומרי ההדברה הם באופן מסורתי כימיקלים רעלים; עובדה בעייתית, שכן הרעלים פוגעים גם ביצורים שאותם אין כוונה להדביר, והאדם בראשם, וגם כיוון שהרעלים מתפרקים באיטיות, אם בכלל, ונשארים על-פני הקרקע למשך שנים ארוכות. כדי להקטין את הסיכונים נקבעו נוהלי בטיחות לשימוש בחומרי הדברה.^[1] בעשורים האחרונים התפתחו שיטות הדברה המבוססות על חומרים ידידותיים יותר, בשונה מההדברה הכימית הנפוצה, או על שיטות ביולוגיות מתוחכמות, כגון שחרור בעלי חיים מסוימים בגידולים אשר יאכלו את המזיקים - שיטות אלה מכונות הדברה ביולוגית.

גם הרג חיידקים נחשב באופן תאורטי להדברה, אך לרוב משתמשים במושגים חיטוי ועיקור לציון פעולה זו.

הדברת חרקים ופטריות

הדברת חרקים ופטריות הניזונים מגידולים חקלאיים. הדברה זו נעשית לעיתים גם באמצעות ריסוס שדה הגידול על ידי מטוס, אך לרוב באמצעות מרססים הנישאים על גבי טרקטורים או הנישאים על גב האדם המרסס. ניתן גם ליישם את חומרי ההדברה דרך מערכת ההשקיה הניתנת בטפטוף. להדברה זו הסיכוי הרב ביותר לפגוע בבני אדם, אשר ניזונים מהפירות והירקות המרוססים. ההשפעה הבריאותית של הריסוס נידונה ונחקרה באופן אינטנסיבי, והנושא שנוי במחלוקת.

רשתות שיווק גדולות באירופה מחייבות חקלאים המספקים להן תוצרת טרייה לגדלה על-פי תקן המחייב שימוש בנוהגים חקלאיים נאותים בתהליך הגידול, כמו גם שימוש בחומרי הדברה שרמת סיכונם לבריאות הצרכן נמוכה או שאינה קיימת כלל. בכל מקרה, לכל חומר הדברה, נקבע פרק זמן מינימלי החייב לחלוף, מזמן השימוש בחומר ועד המועד בו מותר לחקלאי לקטוף את התוצרת ולשלחה לשיווק. בכל מדינה מתקדמת קיימת באגף הגנת הצומח של משרד החקלאות סמכות רישוי הבודקת ומתירה שימוש בחומרי הדברה בתוך תחומי המדינה. אותו אגף אחראי לדגום ולבדוק פרי לפני הגיעו לצרכן ולוודא שאינו מזוהם בשאריות חומרי הדברה מעל למותר,

חקלאים מסוימים מגדלים את תוצרתם ללא שימוש בהדברה כלשהי. חקלאות ללא שימוש במדבירים נפוצה בתחום המזון האורגני. התפוקה, גודל המוצרים שאינם מודברים ועמידותם מועטות יחסית למוצרים מודברים, ובשל כך הם יקרים יותר. למרות זאת, מעדיפים אנשים רבים לצרוך מזון אורגני, משום שלזה יש מוניטין של מזון נקי מרעלים.

הדברת חרקים ביתיים

הדברת חרקים ביתיים המהווים מטרד. כאן מדובר בעיקר על הדברת יתושים, מקקים (תיקנים, ג'וקים) ונמלים. ההדברה נעשית על ידי הרשויות, מחוץ לבתים, במוקדים מועדים לפורענות (למשל: מקווי מים עומדים, בהם גדלים יתושים) או באופן פרטי בתוך הבתים. הריסוס הביתי נעשה באופן עצמאי עם תכשירי הדברה אותם ניתן לרכוש בחנויות, או על ידי חברות הדברה. הריסוס של חברות ההדברה עמיד הרבה יותר, ממשיך להרחיק מזיקים במשך כחצי שנה מזמן הריסוס וחסין במידה מסוימת בפני מים (כך שניתן לשטוף ולנקות את האזור המרוסס; התכשירים הנמכרים בחנויות אינם מגלים עמידות כזו).

הדברת עופות

הדברת ציפורים. כאן מדובר בעיקר ביונים, המהווים לעיתים מפגע ציבורי בערים. היונים מתרבות במהירות, מלכלכות בניינים ואף גורמות להרס הדרגתי שלהם. למרות זאת, רוב הרשויות מעדיפות לנקוט צעדים פחות דרסטיים להרחקת היונים (למשל, הצבת מחטים דקים על מעקות וקירות של בניינים, המאלצים את היונים לנוח במקום אחר), ונמנעות מלהשתמש בהדברה כנגדם. היום יש המציבים על הגגות ממטרות עם חיישנים, וכאשר ציפור מתקרבת הממטרה מופעלת ומבריחה את הציפורים. הדברת ציפורים נוספת נעשית בסביבת שדות תעופה. הציפורים מהוות סכנה חמורה למטוסים, ותאונות התנגשות בין מטוסים וציפורים גורמות לעיתים תוצאות קטלניות.

הדברת יונקים ביתיים

הדברת מכרסמים למיניהם (עכברים וחולדות) הנושאים במקרים רבים מחלות ועלולים להעבירן לבני הבית. הדברה זו נעשית כמעט תמיד באופן מקצועי; חומרי ההדברה בהם משתמשים מסוכנים לרוב לאדם ולחיות המחמד המתגוררות בבית.^[^{דרוש מקור]} ישנה גם סבירות גבוהה להרעלה שניונית - לדוגמה, כאשר חתול מחמד משחק עם פגר עכבר או עכבר מורעל לאחר הדברה ביתית וללא ידיעת בעליו, וכתוצאה מכך מוצא את מותו. קיימת אפשרות לבירור מול רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע או המשרד להגנת הסביבה על הסמכת המדביר לבצע הדברה ללא חשש הרעלה שניונית.^[^{דרוש מקור]}

קיימים היום בשוק אמצעים אלקטרוניים להדברת מכרסמים המכונים "הדברה אלקטרונית", כגון מכשירים חשמליים זעירים, אשר מפיקים קול צורם בתדר שרק מכרסמים יכולים לשמוע, ומרחיקים את המכרסמים מהבית. כמו כן, קיימת גם אפשרות של הדברה מכנית, המשתמשת במלכודות מכניות, אשר יעילותה פחותה יותר.

למרות העובדה שחתולים וכלבים לא מוגדרים כמזיקים ומשמשים כחיות מחמד ביתיות מזה אלפי שנים, ישנם מדינות בהן מותרת הרדמת חיות משוטטות. בישראל, על פי רוב, אסור הדבר, והוא מהווה עבירה פלילית. בישראל נחקקו חוקים האוסרים אפילו על הרחקת חתול למקום אחר מהטריטוריה המקורית שלו, זאת בשל בלבול באוריינטציה המרחבית שעלולה להגרם לחתול. לשם דילול אוכלוסיית החתולים, האפשרות היחידה המצויה בידי הרשויות היא עיקורם וסירוסם. הדברת כלבים נעשית כאשר יש חשש למגפת כלבת, ואז נעשה ציד כלבים משוטטים שאת מיעוטם הורגים במקום ויתרתם מועברת להריגה במרפאות וטרינריות או באחת אגודות רווחת בעלי חיים.

נגיף הכלבת עלול להיות מועבר בעיקר באמצעות תנים, זאבים, כלבים, שועלים, חולדות, דביבונים ועטלפים. כאשר יש חשש למגפת כלבת נוטים להדביר להקות ופרטים העלולים להיות נגועים במחלה. בעבר היו עושים זאת על ידי פיזור פיתיונות מורעלים, אולם הסתבר כי נגרמה הרעלה משנית שהמיתה עופות דורסים וטורפים אחרים ולכן ממליצים היום להשתמש באמצעים שאינם הדברה.