Loading AI tools
הארץ שהובטחה בתורה לצאצאי אברהם, יצחק ויעקב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הארץ המובטחת היא חבל ארץ שהובטח בתורה על ידי אלוהים לאברהם אבינו שצאצאיו יקבלוהו לנחלה בכל הדורות. חז"ל מתייחסים להבטחה זו כאל חזון עתידי, שלא מתממש בכיבוש הארץ הראשון של יהושע, אך ייתכן שהתממש בכיבושי דוד המלך[1]. במקרא עצמו ישנם אזכורים לכך שיש הבדל בין הכיבוש הראשון של חבלי ארץ שהתאימו לגודל האוכלוסייה של 12 השבטים, וישנו כיבוש מורחב (כִּי יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ[2]). הבטחה זו ניתנה בברית בין הבתרים. ושוב במתן תורה במעמד הר סיני[3], למשה בעת פטירתו, וליהושע בן נון עם קבלת הנהגתו.
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
גבולות הארץ המובטחת מוגדרים בהבטחות אלו בכמה סגנונות: ממדבר סיני, ים סוף ונהר מצרים (ישנה מחלוקת אם הנילוס עצמו, או הקצה המזרחי של דלתת נילוס, או וואדי אל עריש) בדרום־מערב, עד נהר פרת בצפון־מזרח.[4]
בתחילת פרשת לך לך מופיעה הנבואה הבאה
"וַיֵּרָ֤א יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את"[5]
בברית בין הבתרים מתוארים גבולותיה של הארץ המובטחת:
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי.
בספר שמות במעמד הר סיני נאמר לבני ישראל:
וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ.
בספר דברים בדברי הפרידה של אלהים למשה נאמר:
כָּל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה, גְּבֻלְכֶם
בספר יהושע, בנבואה הראשונה שניתנה ליהושע על כיבוש הארץ:
מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם.
בפרשת מסעי שבספר במדבר (פרק ל"ד) מתוארים גבולותיה של ארץ כנען שאותה הצטוו ישראל לכבוש בעת כניסתם לארץ. גבולות אלו מצומצמים משמעותית מ'גבולות ההבטחה', בצפון לא נזכר נהר פרת, בדרום לא נזכר ים סוף, במזרח הגבול הוא נהר הירדן כאשר מוזכר שם שנחלת עבר הירדן נוספת על גבי ארץ כנען, ובדרום מערב נזכר נחל מצרים במקום נהר מצרים.
על קושי זה עמדו רבים מן המפרשים והחוקרים, ונאמרו בזה שלוש שיטות עיקריות[6]:
שיטה א': יש אומרים ש'גבולות ההבטחה' נאמרו לעתיד לבוא. כדעה זו נוקטים רוב פרשני המקרא וחז"ל.[7]
שיטה ב': גבולות 'פרשת מסעי' נאמרו במצוות ירושה לדור הכניסה לארץ, שהיו מעט אנשים, אבל בהמשך בימי דוד ושלמה אז יתרחבו הגבולות ל'גבולות ההבטחה'[8]
שיטה ג': ההבדל בין מערכות הגבול נובע מסיבה מציאותית, גבולות ההבטחה מתארים את הארץ כולה הכוללת אזורים מדבריים, כגון חלקו הדרומי של הנגב, מדבר סיני, והמדבר הסורי הנמצא בין רצועת החוף המיושבת לבין נהר הפרת. פרשיית הגבולות במסעי, לעומת זאת, משרטטת את תחום הארץ המיושבת, ללא המדבריות. הסיבה לכך היא שפרשיית מסעי באה להגדיר את השטח שיחולק בנחלה לשבטים, ויתחייב במצוות התלויות בארץ ואין לחלק שטח מדברי, המתאים לרעיית צאן, כנגד שטח הראוי לחקלאות. אולם ארץ ישראל עצמה ממשיכה גם מעבר לתחום זה והיא כוללת את כל גבולות ההבטחה.[9] לפי דעה זו[דרוש מקור] שטח זה אינו חייב במצוות התלויות בארץ היות שאין זה שטח ראוי לזריעה[10].
ההבדל בין הפירושים הוא גם בהלכה לגבי שטח הערבה עד אילת. בדעת הסוברים שאינה כלולה בגבולות פרשת מסעי, לשיטה א' – לא חלה עליה מצוות יישוב ארץ ישאל.[11] לשיטה ב' – חלה עליה המצווה, אך לעניין המצוות התלויות בארץ ייתכן ונחשבת לחוץ לארץ.[12] לשיטה ג' – גם לדעה המוציאה את אילת מגבולות מסעי, ריבונות מדינת ישראל כיום על המקום מחילה עליה את חובת המצוות התלויות בארץ.[13][14]
ערך מורחב – גבולי יחזקאלתיאור נוסף ומאוחר יותר של גבולות הארץ מופיע בספר יחזקאל, וישנן חילוקי דעות אם הגבולות הללו הן מגבולות כיבוש הארץ או מגבולות ההבטחה:
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה': גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, יוֹסֵף חֲבָלִים. וּנְחַלְתֶּם אוֹתָהּ אִישׁ כְּאָחִיו אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְתִתָּהּ לַאֲבֹתֵיכֶם, וְנָפְלָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם בְּנַחֲלָה.
וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ: לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא צְדָדָה. חֲמָת בֵּרוֹתָה סִבְרַיִם אֲשֶׁר בֵּין גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת, חָצֵר הַתִּיכוֹן אֲשֶׁר אֶל גְּבוּל חַוְרָן. וְהָיָה גְבוּל מִן הַיָּם חֲצַר עֵינוֹן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וְצָפוֹן צָפוֹנָה וּגְבוּל חֲמָת, וְאֵת פְּאַת צָפוֹן. וּפְאַת קָדִים מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי תָּמֹדּוּ, וְאֵת פְּאַת קָדִימָה. וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה. וּפְאַת יָם הַיָּם הַגָּדוֹל מִגְּבוּל עַד נֹכַח לְבוֹא חֲמָת, זֹאת פְּאַת יָם.
מקובל לחלק את דעות הפרשנים והחוקרים ביחס שבין 'גבולות ההבטחה' ל'גבולות מסעי' בשאלת הגבול הצפוני והדרומי של הארץ לשתי קבוצות מרכזיות: האחת מאחדת בין שני הגבולות על אף השוני הרב הקיים בתיאור כל אחד מהם בתורה, בהסתמך על הכלל שלעיתים נוהגת התורה לתאר במקום אחד באופן כללי ורחב, ובמקום אחר באופן מפורט. לשיטה זו רק ביחס לגבול המזרחי קיים שוני בין הגבולות, שכן שלושת העמים: הקיני, הקניזי והקדמוני, כלולים בגבולות ההבטחה ולא בגבולות מסעי.
השיטה השנייה (שבה נוקטים כמעט כל פרשני המקרא בראשונים ובאחרונים) גורסת שמדובר בשני גבולות שונים לחלוטין. גבולות ההבטחה הם גבולות של חבל ארץ רחב הנוגע בשני קצותיו בשתי הממלכות החזקות באזור: ממלכת מצרים (נהר מצרים) וממלכת מסופוטמיה (נהר פרת). ואילו גבולות מסעי הם גבולות ארץ כנען בלבד, שהיא קטנה בהרבה מהמרחב העצום שבין מצרים למסופוטמיה, וגבולה משתרע מאזור ממלכת הפלשתים בפינה הדרום מערבית של ארץ כנען (אזור רפיח־אל עריש של היום) ועד אזור הרי הלבנון בצפון מזרח וצפון מערב הארץ (אזור בירות־מול הלבנון של ימינו, אם כי הגבול המדויק נתון במחלוקת).[15]
לפי חיים בר־דרומא, כל תיאורי הארץ המובטחת בתנ"ך הם בעצם תיאור אחד – של גבולות טבעיים (כגון נהרות, רכסי הרים וכדומה) – ורק שמות הגבולות נשתנו על פי צרכים צדדיים, ובעיקר בגלל תקופה מחודשת (כגון בימי יחזקאל שהיה מעל אלף שנים לאחר תקופת ברית בין הבתרים) ונשתנו שמות הגבולות.[16]
הגבול המערבי: רוב הגבול המערבי מתואר בתורה כגבול הים התיכון. לעיתים הוא נכתב כים פלשתים (שמות כג), או הים האחרון (דברים יא), או הים הגדול (יהושע א).
הגבול הדרומי: בהבטחה עצמה הוא מתואר כנהר מצרים (בראשית טו), אולם בהבטחה שניתנה בהר סיני הגבול מתבסס על ים סוף (שמות כג) או המדבר (דברים יא).
הגבול המזרחי: בהבטחה הבסיסית של ברית בין הבתרים לא נכתב הגבול המזרחי של הארץ באופן מובהק. ורוב הפרשנים מתייחסים לנהר הפרת כגבול הצפוני של הארץ ולא כגבול המזרחי[17], אולם בהבטחות מאוחרות יותר, וברמזים, הגבול מתרחק מאד עד לנהר הפרת המזרחי, וכולל גם את ארצות "בני קדם"[18] שייתכן שממוקמות על גדות הפרת[19]. בפועל גם בני שבט ראובן שקיבלו נחלתם מעבר לירדן המזרחי, התיישבו עד לנהר הפרת עצמו - אך לא ברור אם הכוונה לחלקו התחתון של הפרת במזרח בגבול עיראק[20], או לחלקו העליון של הפרת בצפון בסוריה, כאשר ייתכן ש"למזרח" בפסוק הכוונה שישבו מזרחית וסמוך לגלעד והשתרעו צפונה עד ברך הפרת בצפון סוריה[21].
הגבול הצפוני: ברוב ההבטחות הגבול הצפוני מזוהה עם נהר הפרת. כשהפרת מוצג בהם באופן עיקבי כשיאו של החזון הרחוק. בנבואת יהושע הראשונה, הגבול הצפוני כולל את "כל ארץ החתים", שהיא בעצם צפון מערב סוריה, באזור הממלכות הנאו-חיתיות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
