מול הלבנון

מול הלבנון (בלועזית: Anti-Lebanon, בערבית: الجبل الشرقي – אל־ג'בל א-שרקי, "ההר המזרחי") הוא רכס הרים שנמצא בין לבנון וסוריה.^[1] הפסגה הגבוהה בחלקו המרכזי היא טלעת מוסא (מעלה משה) – 2,629 מטרים.^[1] הר החרמון (2,814 מטרים) נחשב לעיתים לחלק הדרומי של הרכס, ולעיתים נחשב הר נפרד.^[2][3]

מול הלבנון (רכס הרים)

החרמון הישראלי, בחלקו הדרומי של רכס מול הלבנון
החרמון הישראלי, בחלקו הדרומי של רכס מול הלבנון
מידע כללי
שמות נוספים	שִׂריון, שניר
גובה	2,629 מטרים (טלעת מוסא) 2,814 מטר (החרמון)
מדינה	ישראל ישראל לבנון לבנון סוריה סוריה
מיקום	הגבול בין סוריה, ולבנון. ישראל בחלקו הדרומי
אורך הרכס	150 ק"מ
מסלול ההעפלה הקל	דרך עפר, צעידה
קואורדינטות	33°24′0″N 35°51′0″E
(למפת סוריה מוגדלת)   דמשק חלב חומס לטקיה חמה דיר א-זור אל-חסכה א-רקה הים התיכון ישר. לבנון ירדן עיראק טורקיה מול הלבנון (למפת סוריה רגילה)   דמשק חלב חומס לטקיה חמה דיר א-זור אל-חסכה א-רקה הים התיכון ישר. לבנון ירדן עיראק טורקיה מול הלבנון

אורכו של רכס ההרים כ-150 ק"מ. בצדם המערבי של ההרים נמצאת הבקעת הלבנון המפרידה בין הרי מול הלבנון להר הלבנון, ממזרח לרכס נמצא אגן דמשק בו ממוקמת העיר דמשק, ובצפונם מגיעים ההרים לעיר חומס שבסוריה.^{[דרוש מקור: לפסקה כולה]}

כמו הרי הלבנון, החלק המערבי של הרי מול הלבנון מיוער ופורה יותר ממזרחו.^[4]

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בעת העתיקה

השם "חרמון" מוכר מהמקרא בלבד, אך ההר מוכר בשמות נוספים: ”צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר” (דברים, ג', ט').^[5] לפי חלק מהחוקרים, כל השמות (חרמון, שניר, שריון) מכוונים לרכס מול הלבנון, שההר המכונה חרמון בימינו הוא החלק הדרומי שלו (הבולט בנוף של תושבי ממלכת ישראל); אולם חוקרים אחרים סוברים שהשמות שניר ושריון, הנפוצים בקרב עמי האזור, מציינים את הרכס כולו או את החלק הצפוני שלו, ואילו השם חרמון ציין גם בעת העתיקה רק את החלק הדרומי של הרכס.^[6]

הצמד "שׂריון ולבנון" מופיע בטקסטים בכמה שפות. באכדית, באחת הגרסאות של עלילות גלגמש מסופר שמושב אנונכי (אנ') הוא ב־"ša-ri-a ù la-ab-na-na" – שריון ולבנון; ציונים גאוגרפיים אלה מעידים על השפעה תרבותית אמורית;^[7] בחוזה בחתית בין מורשילי השני מלך האימפריה החתית ודופּי־תשוב מלך אמורו מוזכרים הרי לבנון ושריון (šá-ri-ya-nu) הין האלים העדים;^[6][8] בעלילות בעל וענת האוגריתיות, שם מתואר בעל "הלך ללבנון ועציו, לשׂריון – מחמד ארזיו";^[9] ובמקרא, בתהילים כ"ט, מזמור שחוקרים רבים סוברים שיש לו שורשים כנעניים: ”וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן, וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים” (פסוק ו').^[10] ייתכן שהזוג מופיע אף הכתובות המלכותיות של אסרחדון מלך אשור, בצורה si-ra-ra ו־lab-na-na, כמקור לקורות ברוש וארז.^[11] השם שריון מופיע גם בכתבי המארות המצריים מהמאה ה־19 לפנה"ס, בכתיב "שרינו".^[6]

גם השם "שׂניר" מופיע במקרא גם כן בתקבולת ללבנון, בקינת יחזקאל על צור: ”בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ אֵת כָּל לֻחֹתָיִם, אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ” (יחזקאל, כ"ז, ה').^[6] שניר מופיע במקרא גם בשיר השירים, ד', ח' ודברי הימים א', ה', כ"ג. השם מופיע בצורה sa-ni-ru בכתבי שלמנאסר השלישי:^[6] שלמנאסר כתב שחזאל התבצר בפסגת הר שניר "אשר מול הר לבנון"^[12], ולאחר שהביס את חזאל צעד שלמנאסר לחורן;^[13] במקום אחר תיאר שלמנאסר שבדרכו מהרי הלבנון לעריו של חזאל מלך דמשק עבר בהר שניר.^[14]

בימי הביניים

גם הגאוגרף הערבי בן המאה ה־10 לספירה אבן־חוכַּל הכיר את השם שניר, וציין שהוא המקור לנהר ברדה.^[6]

בתקופה המודרנית

מרבית קו הגבול בין המדינות המודרניות לבנון וסוריה נקבע לפי שיאו של הרכס. הצרפתים, בהרחיבם את מחוז לבנון העות'מאנית, השאירו את מקורות הנהרות אמנה (ברדה) ופרפר בשטח סוריה.^{[דרוש מקור: לפסקה כולה]}

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מול הלבנון בוויקישיתוף

• Anti-Lebanon Mountains, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. "מול־הלבנון", האנציקלופדיה העברית (כרך כב), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תש"ל, עמ' 427
2. Anti-Lebanon Mountains, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית): "Mount Hermon [...] is sometimes considered to be the southernmost extension of the range".
3. "Hermon", in: 1911 Encyclopædia Britannica vol. 16, p. 371: "HERMON, [...] an outlier of the Anti-Lebanon."
   ומנגד:
   Albert Socin, David George Hogarth, "Lebanon", in: 1911 Encyclopædia Britannica vol. 16, p. 346: "The southern extension of the latter [Antilibanos], Mount Hermon, may in many respects be treated as a separate mountain."
4. Albert Socin, David George Hogarth, "Lebanon", in: 1911 Encyclopædia Britannica vol. 16, p. 346
5. יוחנן אהרוני, ערך "חֶרְמוֹן", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ג' (חבב–יתת), מוסד ביאליק, 1962, עמ' 294–295 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
6. יוחנן אהרוני, ערך "חֶרְמוֹן", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ג' (חבב–יתת), מוסד ביאליק, 1962, עמ' 295 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
7. Mark Smith, The Ugaritic Baal Cycle: Volume I. Introduction with Text, Translation and Commentary of KTU 1.1-1.2, Brill, 1994, עמ' 112, 285
8. Ernst F. Weidner, Politische Dokumente aus Kleinasien, J. C. Hinrichs'sche Buchhandlung, 1923, עמ' 68
9. במקור: "[הלך ל]בננ ועצה, שרין מחמד אַרזה", ראו צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 240, 244
10. Mark Smith, The Ugaritic Baal Cycle: Volume I. Introduction with Text, Translation and Commentary of KTU 1.1-1.2, Brill, 1994, עמ' 347–348
11. "שִׂרְיֹן" בלקסיקון Brown-Driver-Briggs; להופעות בכתובות המלכותיות של אסרחדון ראו: Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23, 33, 127, 136
12. באכדית: ša pu-ut KUR lab-na-ni
13. A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC II (858-754 BC), University of Toronto press, 1996, עמ' 48 (הקטע חוזר בעמ' 54, 60 ו־77)
14. A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC II (858-754 BC), University of Toronto press, 1996, עמ' 78