דייוויד קוקס

דייוויד קוקס (באנגלית: David Cox‏; 29 באפריל 1783 – 7 ביוני 1859) היה צייר נוף אנגלי, אחד החברים החשובים ביותר בבית הספר לאמני הנוף בברמינגהאם ומבשר מוקדם של האימפרסיוניזם. הוא נחשב לאחד מגדולי ציירי הנוף האנגלים, ודמות מרכזית של תור הזהב של צבעי המים האנגלים.^[1] בנו, דייוויד קוקס (הבן) (1809–1885), היה גם הוא אמן מצליח.

דייוויד קוקס
David Cox

ויליאם רדקליף, דיוקן של דייוויד קוקס, 1856
לידה	29 באפריל 1783 ברמינגהאם, ממלכת בריטניה הגדולה
פטירה	7 ביוני 1859 (בגיל 76) ברמינגהאם, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מקום קבורה	בית הקברות וסט נורווד
תחום יצירה	ציור נוף
יצירות ידועות	Windmill. Verso: Foliage (?)
צאצאים	דייוויד קוקס

ביוגרפיה

ראשית חייו

קוקס נולד ב־29 באפריל 1783 בפרבר תעשייתי של ברמינגהאם. אביו היה נפח ומסגר שידוע מעט מאוד עליו, הוא סיפק פריטים כמו כידונים וחביות לסוחרי נשק בברמינגהאם. אמו של קוקס הייתה בתו של חקלאי וטוחן ממזרח לברמינגהאם. ביוגרפים מוקדמים מתעדים כי "הייתה לה השכלה טובה יותר מאביו, והייתה אשה בעלת אינטליגנציה גבוהה ואופי מרשים." קוקס היה אמור בתחילה ללכת בעקבות אביו כסוחר במתכות, אך חוסר הכוח הפיזי שלו הביא את משפחתו לתת לו הזדמנויות לפתח את התעניינותו באמנות, לאחר שהתברר לראשונה שקוקס הצעיר החל לצייר עפיפוני נייר כשהוא התאושש משבר ברגלו.^[2]

בסוף המאה ה-18 ברמינגהאם פיתחה רשת של בתי ספר פרטיים ללימוד ציור, שהוקמה כדי לתמוך בצרכים של יצרני מוצרי מתכת יוקרתיים בעיירה, אך גם עודדו חינוך לאמנות, וטיפחו את הייחודיות. קוקס נרשם בתחילה לאקדמיה של ג'וזף ברבר, שם למדו עמיתיו האמן צ'ארלס ברבר והחרט ויליאם רדקליף, שניהם הפכו לדמויות חשובות בחייו.

בגיל 15 לערך קוקס היה חניך אצל הצייר אלברט פילדר, שהפיק מיניאטורות ודיוקן פורטרטים. ביוגרפים מוקדמים של קוקס טוענים כי הוא עזב את חניכותו לאחר התאבדותו של פילדר, כאשר אחד מהם דיווח כי קוקס עצמו גילה את גופתו התלויה של אדוניו, אך זה כנראה מיתוס. בשלב מסוים במהלך אמצע 1800 הוענקה לקוקס הזדמנות עבודה אצל ויליאם מקרידי בתיאטרון בירמינגהם, בתחילה כעוזר בהכנת צבעים והכנת בדים לציירי התפאורה, אך משנת 1801 צייר את הנוף בעצמו ובשנת 1802 הוביל את צוות עוזריו שלו. וזכה בפרסום על תפאורותיו המוצלחות.^[3]

לונדון, 1804–1814

סמואל ליינס, בית הולדתו של דייוויד קוקס

בשנת 1804 הובטחה לקוקס עבודה על ידי אמרגן התיאטרון פיליפ אסטלי והוא עבר ללונדון. אף על פי שלא הצליח להשיג תעסוקה בתיאטרון של אסטלי, סביר להניח שהוא כבר החליט לנסות לבסס את עצמו כאמן מקצועי, ומלבד כמה עבודות פרטיות של ציור נוף, התמקדותו בשנים הבאות הייתה בציור בצבעי מים. בעודו גר בלונדון, התחתן קוקס עם בתו של בעל הבית, מרי אג (Mary Agg) והזוג עבר לדולוויץ' בשנת 1808.

בשנת 1805 ערך את נסיעתו הראשונה מבין רבות לויילס, עם צ'ארלס ברבר, ציורי צבעי המים המוקדמים ביותר שלו הם מאותה שנה. במהלך חייו ערך סיורי רישום רבים במחוזות צפון וויילס, יורקשייר, דרבישייר ודבון.

קוקס הציג באופן קבוע באקדמיה המלכותית לאמנויות משנת 1805. ציוריו מעולם לא השיגו מחירים גבוהים, ולכן התפרנס בעיקר כמאסטר לציור. רוב תלמידיו היו קצינים או בני אצולה. כמו כן המשיך וכתב מספר ספרים, ביניהם: ספר הציור החדש של אקרמנס (1809); סדרת שיעורים מתקדמים (1811); מסה על ציור נוף (1813); ושיעורים מתקדמים בנוף (1816). המהדורה התשיעית והאחרונה של סדרתו שיעורים מתקדמים, פורסמה בשנת 1845.

בשנת 1812, לאחר פטירתם של כמה אמנים, הוא נבחר לאגודת הציירים בצבעי מים (האגודה הוותיקה לצבעי מים). הוא נבחר כחבר באגודה בשנת 1813, והציג שם מדי שנה עד מותו.

הרפורד, 1814–1827

בקיץ 1813 מונה קוקס למורה לציור של המכללה הצבאית המלכותית בפרנהאם, סארי, אך הוא התפטר זמן קצר לאחר מכן, כי התקשה עם האווירה של המוסד הצבאי. זמן קצר לאחר מכן הוא פנה למודעה בעיתון לתפקיד מאסטר רישום בבית הספר לציור של מיס קרוצ'רס לנשים צעירות בהרפורד ובסתיו 1814 עבר לעיר עם משפחתו. קוקס לימד שם בבית הספר עד שנת 1819, שכרו היה 100 לירות שטרלינג לשנה עבור עבודה של יומיים בלבד בשבוע, מה שאיפשר זמן לצייר וללמד תלמידים פרטיים.

המוניטין של קוקס גם כצייר וגם כמורה נבנה בשנים קודמות, כפי שצוין בבחירתו כחבר באגודת הציירים בצבעי מים והכללתו בספרו של ג'ון האסל מ־1813 ״אקווה פיקטורה״. אולם המיתון הכלכלי שליווה את סיום מלחמות נפוליאון גרם להתכווצות בשוק האמנות, ובשנת 1814 היה חסר כסף לקוקס, והוא לקח הלוואה מאחד מתלמידיו לשלם גם עבור המעבר להרפורד. למרות יתרונותיה הכספיים והקרבה לנוף של צפון ויילס, המעבר להרפורד סימן נסיגה מבחינת הקריירה שלו כצייר: הוא שלח מעט עבודות לתערוכה השנתית של אגודת הציירים בצבעי מים, ורק בשנת 1823 הוא תרם שוב יותר מ-20 תמונות.

לונדון, 1827–1841

דייוויד קוקס, נוסעים בדרך

בשנת 1826 ערך את המסע הראשון שלו לבלגיה ולהולנד ובשנה שלאחר מכן עבר ללונדון.

הוא הציג לראשונה עם אגודת האמנים ברמינגהאם בשנת 1829, ועם האקדמיה של ליברפול בשנת 1831. בשנת 1839 נקנו שניים מצבעי המים של קוקס מתערוכת האגודה הוותיקה של ציירי צבעי המים על ידי המרקיז מקונינה עבור המלכה ויקטוריה.

בירמינגהם, 1841–1859

בית מגוריו של קוקס בהרבורן, בירמינגהם 1841–1859

במאי 1840 כתב קוקס לאחד מחבריו בברמינגהם: "אני מכין רישומים בשמן וגם לצייר, וכוונתי לבלות את רוב זמני בבירמינגהם לצורך תרגול". קוקס שקל לחזור לצייר בשמן מאז 1836 ובשנת 1839 לקח שיעורים בציור שמן מויליאם ג'יימס מולר, אותו הכיר ידידם המשותף ג'ורג' ארתור פריפ. עוינות בין אגודת הציירים בצבעי מים לבין האקדמיה המלכותית הקשתה על הכרה בו כאמן בעבודות בצבעי מים ובשמן גם בלונדון.^[4]

בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19 הכנסותיו ממכירות צבעי המים שלו הספיקו כדי לאפשר לו לנטוש את עבודתו כמאסטר לרישום, וביוני 1841 עבר עם אשתו לכפר בפאתי בירמינגהם. מהלך זה איפשר את רמת החופש והיצירתיות הגבוהה יותר שאפיינה את עבודתו המאוחרת.

קוקס קבע שיגרה קבועה של עבודה – ציור בצבעי מים בבוקר ובצבעי שמן אחר הצהריים. הוא היה מבקר בלונדון בכל אביב כדי להשתתף בתערוכות הגדולות. משנת 1844 סיוריו השנתיים היו בצפון ויילס כדי לעבוד בחוץ בשמן ובצבעי מים, והפכו בהדרגה למוקד מושבת אמני קיץ שנתית שנמשכה עד 1856 עם קוקס כמנחה שלה.

הניסיון של קוקס להציג את ציורי השמן בלונדון היה קצר ולא הצליח: בשנת 1842 הגיש את ההגשה היחידה שלו לאגודת האמנים הבריטית; ציור שמן אחד הוצג בכל אחד מהמוסדות הבריטיים ובאקדמיה המלכותית בשנת 1843; ושני ציורי שמן הוצגו באקדמיה המלכותית בשנת 1844 - האחרון שיוצג בלונדון במהלך חייו.

קוקס לקה באירוע מוחי ב־12 ביוני 1853 ששיתק אותו זמנית, והשפיע לצמיתות על ראייתו, זיכרונו ויכולותיו.

תערוכה מעבודותיו אורגנה בשנת 1858, ובשנה לאחר מכן נערכה תערוכת רטרוספקטיבה בגלריה ברחוב בונד, לונדון.

קוקס נפטר מספר חודשים לאחר מכן. הוא נקבר בחצר הכנסייה של סנט פיטרס, הרבורן, בירמינגהם, מתחת לעץ ערמונים.

יצירה

באביב 1811 ביצע קוקס מספר קטן של עבודות בולטות בצבעי שמן במהלך ביקור בהייסטינגס עם משפחתו. לא ידוע מדוע לא המשיך לעבוד במדיום זה באותה תקופה, אך חמש הדוגמאות הידועות ששרדו תוארו בשנת 1969 כ״כמה מהדוגמאות המבריקות ביותר לז'אנר באנגליה".

קוקס הגיע לבגרות אמנותית לאחר שעבר להרפורד בשנת 1814.

יצירתו המאוחרת של קוקס, שנוצרה לאחר שעבר לבירמינגהם ב-1841, התאפיינה בפשטות ובהפשטה. אומנותו בתקופה זו שילבה את המאפיינים את בית הספר האנגלי הקודם בציור בצבעי מים, יחד עם תעוזה וחופש ביטוי הדומים לאימפרסיוניזם המאוחר יותר. דאגתו ל״תפוס״ את האופי החולף של מזג האוויר, האווירה והאור דומה לזו של ג'ון קונסטבל, שהתמקד בלכידת פרטים קטנים, במקום זאת קוקוס השתמש בדרגה גבוהה יותר של הכללה והתמקדות באפקט הכללי.

טכניקת צבעי המים של קוקס בשנות ה-40 הייתה שונה במידה ניכרת משיטותיו הקודמות. החומרים ששימשו ליצירותיו המאוחרות יותר בצבעי מים היו שונים גם מתקופותיו הקודמות: הוא השתמש בגיר שחור במקום בעיפרון גרפיט כמדיום הציור העיקרי שלו, ובנייר גס וסופג שסייע להתפתחותו סגנונו המחוספס והחופשי יותר.

השפעה ומורשת

בשנות ה-40 קוקס, לצד פיטר דה וינט וקופלי פילדינג, זכה להכרה כאחת הדמויות המובילות במדיום צבעי המים של הנוף האנגלי במחצית הראשונה של המאה ה-19. הערכה זו הסתבכה על ידי התגובה לסגנון המחוספס והנועז יותר של עבודתו של קוקס מאוחר יותר בברמינגהם, אשר זכתה להתעלמות או לגינוי נרחב. בעוד שבאותה עת דה וינט ופילדינג המשיכו במסורת הוותיקה, קוקס יצר סגנון חדש.

קבוצה של אמנים צעירים שעבדו בסגנון צבעי המים של קוקס, שגשגה הרבה לפני מותו, ביניהם ויליאם בנט, דייוויד הול מקווין ובנו – דייוויד קוקס (הבן). במיוחד בשנת 1850 בנט זכה להכרה כ"אולי הנכבד ביותר בקרב ציירי הנוף" בזכות סגנונו הנמרץ בהשפעת קוקס. חסידים מוקדמים אלה התרכזו בדוגמאות מעבודתו הקודמת יותר של קוקס והתרחקו ממה שנראה אז כמופרז בימיו האחרונים שלו, בתקופה שנשלטה על ידי נוף ציורי מלוטש ומפורט. עם זאת, הם עדיין גונו ולא הצליחו לבסס את עצמם כתנועה מגובשת.

הספר "ביוגרפיה של דייוויד קוקס: עם הערות על עבודותיו" משנת 1881, התבסס על כתב יד של ידידו של קוקס, ויליאם הול, בעריכה והרחבה של ג'ון תאקרי בונס, עורך ה"דיימינג פוסט בירמינגהם".

גלריה

• 
  מבט לארלרש
• 
  נערים דגים
• 
  רכבת על גשר
• 
  מצדת ראגלן
• 
  חולות רייל
• 
  לנקסטר-מלחמה ושלום
• 
  נוף עם בקר ואגם
• 
  מטיילים מחוץ לאוהל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דייוויד קוקס בוויקישיתוף

• כתבי דייוויד קוקס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• דייוויד קוקס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• דייוויד קוקס, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

1. Barker, Elizabeth E. (2004), Watercolor Painting in Britain, 1750–1850, Heilbrunn Timeline of Art History, New York: The Metropolitan Museum of Art, retrieved 1 June 2014
2. Wildman, Stephen (2008), "David Cox's Development and Reputation as an Oil Painter", in Wilcox, Scott (ed.), Sun, Wind, and Rain: the art of David Cox, New Haven, CT: Yale University Press, pp. 113–127
3. Osborne, Victoria (2008), "Cox and Birmingham", in Wilcox, Scott (ed.), Sun, Wind, and Rain: the art of David Cox, New Haven, CT: Yale University Press, pp. 69–83,
4. Wildman, Stephen (2013), "Cox, David (1783–1859), landscape painter", Oxford Dictionary of National Biography (Online ed.), Oxford University Press, retrieved 24 May 2014