Loading AI tools
תסריטאי אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בן הכט (באנגלית: Ben Hecht; 28 בפברואר 1894 – 18 באפריל 1964) היה תסריטאי וסופר יהודי אמריקאי, זוכה פרס אוסקר. הכט היה מהראשונים שפרסם בארצות הברית את דבר השמדתם של היהודים בידי הנאצים, ב-1943.[1][2] ציוני נלהב ופעיל למען זכויות אדם.[3]
 | |
| לידה |
28 בפברואר 1894 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
18 באפריל 1964 (בגיל 70) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
תיכון וושינגטון פארק |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
בן הכט נולד בניו יורק למשפחת מהגרים יהודים מרוסיה. בילדותו עברה המשפחה לוויסקונסין, שם סיים את בית הספר התיכון והחל ללמוד באוניברסיטה. לאחר תקופה קצרה עזב את לימודיו ועבר לשיקגו, שם החל לעסוק בעיתונות ולאחר מכן לפרסם סיפורים קצרים וספרים. כשליח אחד מעיתוני העיר ביקר בברלין וכתב על הכוחות המהפכניים של רפובליקת ויימאר. ב-1921 פרסם את ספרו הראשון "אריק דורן" אשר עסק בגרמניה של התקופה. ספריו והטור היומי שכתב הפכו אותו לדמות מוכרת בחוגים ספרותיים.
ב-1923 ייסד עיתון, הרפתקאה שהותירה אותו חסר פרוטה כעבור שנתיים. אז יצא לחפש את מזלו בעיר הולדתו ניו יורק ובה פגש את חברו הקרוב דייוויד סלזניק, מי שהיה אחד המפיקים הגדולים והמוכרים בתור הזהב של הוליווד. השניים הרבו לעבוד ביחד על סרטים מאז והכט חילק את זמנו בין ניו יורק ללוס אנג'לס, בירת תעשיית הקולנוע.
הכט נישא פעמיים: ב-1915 למארי ארמסטרונג. לשתיים נולדה בת בשם אדווינה. לאחר גירושיו ממארי נישא ב-1925 לרוז קיילור. בתו ג'ני מנישואיו השניים הייתה שחקנית קולנוע והופיעה בסרטים מגיל שמונה.
בשנות החמישים והשישים הנחה תוכניות אירוח בתחנת טלוויזיה מקומית בניו יורק.
הכט היה מהכותבים הפוריים ביותר של הוליווד בדורו. הוא כתב או השתתף בכתיבתם של כ-70 סרטים כמו הברבור השחור (1942). כמו כן כתב 35 ספרים ומאמרים עיתונאיים רבים.
הוא היה מועמד לזכייה בפרס אוסקר שש פעמים על תסריטיו או עיבודיו לקולנוע. פעמיים זכה בפרס: ב-1928, השנה הראשונה בה חולקו הפרסים, על הסרטים The front page ב-1931, ו-Underworld ב-1935, אותם כתב, כמו רבים מסיפוריו, בשיתוף עם צ'ארלס מקארתור. השניים גם חתומים יחד על המחזה שעובד לסרט "נערתו ששת", אולי המפורסם בתסריטיו.
במקרים רבים השתתף הכט בכתיבת תסריט או בעיבוד סיפורים למסך הגדול בלי שקיבל קרדיט. כך היה המקרה בעיבוד המצליח לסיפור של דיימון ראניון, שהיה לסרט ברנשים וחתיכות ב-1955.
ב-1961 כתב את הספר Perfidy (כחש (אנ')) - בו סקר את משפט קסטנר ואירועים סביבו.[4]
הכט היה פעיל ציוני, תומכם של הרוויזיוניסטים זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. תמיכתו הבלתי מסויגת ב"פורשים" ובמאבקם בשלטונות המנדט הבריטי גרמו לכך ששמו הוסר מרשימת הקרדיטים כאשר הוקרנו סרטיו בבריטניה. הלל קוק אף ביקש ממנו שיגייס כספים לאצ"ל בקרב היהודים בתעשיית הסרטים בהוליווד. הכט נענה לאתגר והצליח בסופו של דבר, אם כי לא בלי קושי, לרתום לעניין את סלזניק ולגייס כספים רבים.[5]
מחזה פרי עטו, "דגל נולד" שמו, (עם מוזיקה מאת קורט וייל) הופק על ידי "הוועד העברי לשחרור האומה"[6] (American League for a Free Palestine) מיסודו של קוק. "דגל נולד" זכה להצלחה הן בברודוויי והן ברחבי ארצות הברית, והכניס לוועד כ-400,000 דולר.[7] ממקור זה מימן הוועד את רכישת אוניית המעפילים "בן הכט" שהביאה כ-600 מעפילים מצרפת לארץ ישראל.
ב-1944 כתב ספר בו תיאר את השקפתו הציונית, פרסום אשר הקנה לו אויבים רבים. ב-1946 סירב הניו יורק טיימס לפרסם מאמר שכתב הכט המביע תמיכה בהקמת המדינה היהודית.
עם התגברות פעולות הבריטים בארץ ישראל, לאחר עליתם לגרדום של דב גרונר וחבריו בכלא עכו, פרסם בן הכט מכתב גלוי בעיתונות האמריקאית, "אל הטרוריסטים בארץ ישראל":
...ידידי האמיצים, כל אימת שאתם מפציצים מחסן נשק בריטי או הורסים בית כלא בריטי או מפציצים קרון בריטי ומעיפים אותו אל-על, או שודדים בנק בריטי, או קוראים דרור לרוביכם ופצצותיכם בפעולה נגד הבוגדים הבריטים הפולשים למולדתכם, עושים להם יהודי אמריקה, חג-זוטא בליבם...
ממשלת בריטניה הגישה מכתב אל משרד החוץ האמריקאי ובו הודעה ש"ממשלת הוד מלכותו רואה בפרסום מכתבו הגלוי של בן הכט בעיתון אמריקאי הסתה להרוג פקידים וחיילים בריטים בארץ הקודש". שר החוץ האמריקאי ג'ורג' מרשל הודיע שלא ינקוט שום פעולה עקב הטענות הבריטיות בנושא זה.
עד מהרה הוטל בבריטניה חרם מלא על הצגת סרטים של התסריטאי בן הכט והדבר פגע קשה בפרנסתו. הוא נאלץ לכתוב את תסריטיו בשמות בדויים ובמחצית השכר. חרם זה נמשך עד מספר שנים לאחר קום המדינה.
המדינה שקמה לבסוף אכזבה את מי שהיה מתומכיה הקולניים ביותר. הכט התנגד לראשי הממשלה דוד בן-גוריון ומשה שרת וביקר את מדיניותם הכלכלית הסוציאליסטית. אולם את עיקר ביקורתו על מוסדות היישוב היהודי בארץ ישראל הטיח בהם על כך שלא עשו לדעתו מספיק כדי להציל את יהודי אירופה מהשואה. הוא עצמו רכש בכספו מודעות בעיתונות האמריקאית בתקופת מלחמת העולם השנייה כדי לפרסם את גורלם של היהודים. בספרו כחש הביא את ביקורתו זו לשיא, כאשר תקף את מעשיו של ישראל קסטנר בהונגריה בזמן המלחמה ואת אלו של הממסד הישראלי אשר התגייס להגנתו לאחריה.
בן הכט נפטר בשבת, 18 באפריל 1964, כנראה מהתקף לב[8]. שמואל תמיר ומנחם בגין טסו לניו יורק להשתתף בלווייתו, ונשאו בה הספדים[9]. טקס האשכבה התקיים בבית הכנסת הרפורמי "רודף שלום" בניו יורק[10].
על שמו נקרא פרס שמעניק ארגון ציוני אמריקה לעיתונאים מצטיינים.
בן הכט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בן הכט, באתר AllMovie (באנגלית)
בן הכט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית).svg){kind=logo}
בן הכט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בן הכט, באתר Discogs (באנגלית)
בן הכט (1893-1964), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
