Loading AI tools
סוגה של מוזיקת מטאל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלאק מטאל (באנגלית: Black Metal; תרגום חופשי: מטאל שחור) הוא תת-ז'אנר קיצוני בתוך זרם ההבי מטאל, המהווה מכלול של מוזיקה ותרבות, ואשר צמח בסקנדינביה ובבריטניה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, ומאוחר יותר התהווה במתכונתו המוכרת בנורווגיה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| מקורות סגנוניים |
ת'ראש מטאל דת' מטאל הארדקור פאנק |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | תחילת שנות ה-80 בסקנדינביה ובבריטניה |
| מוצא |
אנגליה, שוודיה, נורווגיה, פינלנד  |
| כלים | גיטרה חשמלית, גיטרה בס, תופים |
| פופולריות מיינסטרים | מחתרתי, להקות מעטות במיינסטרים המטאל |
| נגזרות | ויקינג מטאל |
| תת-סוגות | |
| בלאק מטאל אווירתי, בלאק מטאל סימפוני, בלאק מטאל נאציונל-סוציאליסטי, בלאק מטאל אדום ואנרכיסטי, אנבלאק מטאל | |
| סוגות היתוך | |
| בלאקנד דת' מטאל (כולל בלאק-דת' מלודי ווור מטאל), בלאק-דום (כולל בלאק מטאל אובדני דיכאוני), בלאקנרול | |
  | |
הבלאק מטאל מאופיין בריפי טרמולו מהירים, דיסטורשן צורמני, תיפוף מהיר ואגרסיבי הכולל את טכניקת הדאבל באס והבלאסט ביטס, צווחות גבוהות וחורקות, פשטות טכנית, התמקדות באווירה אפלה, מלודיות קודרות, חזרות, ולעיתים קרובות, התעסקות רבה בנושאי השטניזם ואנטי-נצרות. בניגוד להבי מטאל מסורתי יותר, בבלאק מטאל אין דגש על טכניקה, ולעיתים אף אין סולואים של גיטרה. זהו הבלאק מטאל הגולמי אותו יצרו להקות הבלאק מטאל המוקדמות.
רבים מיוצרי הסגנון לא רואים בבלאק מטאל מוזיקה בלבד, אלא אידאולוגיה ודרך חיים של ממש, אשר שיא ביטויה היה בגל הצתות של כנסיות בנורווגיה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. אומנם אין עוררין על כך שהבלאק מטאל הושפע במידה רבה מההבי מטאל, אך יוצרי וחובבי הבלאק מטאל יצרו לעצמם תת-תרבות משלהם עם מאפיינים ייחודיים משלה.
מקור המושג "Black metal" הוא באלבום של להקת המטאל האנגלית ונום, אשר אומנם לא ניגנה בלאק מטאל במלוא מובן המילה, אך השפיעה על היווצרותו.
התהוותו של הבלאק מטאל בשני גלים של להקות: הגל הראשון כולל בתוכו מספר להקות אשר הניחו את היסודות ללהקות הגל השני, אשר הגיעו ברובן מנורווגיה וביססו את המוזיקה שלהן על היסודות הקיימים בעודן מוסיפות עוד מאפיינים מוזיקליים ותרבותיים לז'אנר.
להקות הגל הראשון של הבלאק מטאל היו בעיקרן להקות ת'ראש מטאל ודת' מטאל[1] אשר יצרו מוזיקה גולמית, פשטנית עם סאונד מחוספס ובכך הניחו את היסודות והשפיעו על להקות הגל השני. חלק מכנים את תקופת הגל הראשון כתקופת ה"פרוטו בלאק מטאל" (Proto-Black Metal) משום שלהקות הגל הראשון לפעמים אינן נחשבות ללהקות בלאק מטאל במלוא מובן המילה, דהיינו כפי שהוגדר על ידי להקות הגל השני.
המונח הסוגתי 'בלאק מטאל' הוגדר עם יציאתו של האלבום "Black Metal" של ונום (Venom) הבריטית בשנת 1982. על אף שהמוזיקה הייתה קרובה יותר לספיד מטאל ולת'ראש מטאל, ניתן היה למצוא מרכיבים ומאפיינים רבים אשר הפכו לחלק אינטגרלי מהבלאק מטאל. העיסוק בטקסטים שטניים ובתורות הנסתר יחד עם הדימוי השטני שנלווה לכך גם במהלך הופעות וכן השימוש בכינויים מיסטיים של חברי ונום, הם כמה מהמאפיינים האומנותיים היותר בולטים בבלאק מטאל עד היום. מבחינה מוזיקלית ניתן היה לשמוע את החיסרון בהפקה ממוקצעת, בגיטרות הגולמיות והפשטניות, ובשירה הצעקנית יותר - כל האלמנטים המוזיקליים הללו היו לא אופייניים לתקופה הזו בהיסטוריה של המטאל, וכולם השפיעו רבות על להקות הגל השני.
להקה נוספת אשר נחשבת לאחת מהחלוצות של הז'אנר ובין הלהקות אשר השפיעו יותר מכל על הבלאק מטאל היא באת'ורי (Bathory) השוודית, להקתו של תומאס פורסברג הידוע בכינויו קוורת'ון. באת'ורי התאפיינה בשירי ת'ראש מטאל מהירים, מחוספסים וללא הפקה סטנדרטית, דבר שתאם לשירה המחוספסת והצווחנית של קוורת'ון ולדימוי המאיים והשטני של הלהקה. בדומה לונום, גם באת'ורי התמקדה בנושאים אפלים ושטניים באופן בלעדי בשלושת אלבומיה הראשונים, אך בסוף שנות ה-80 החל קוורת'ון לכתוב שירים המבוססים על קונספטים המתארים את המיתולוגיה הנורדית ואת חיי הויקינגים, ובכך החלה תנועה של להקות המתאפיינות גם באידאולוגיה המבוססת על זיקה לאמונתם של הוויקינגים ולמסורתם (סגנון זה התפתח בהמשך למטאל ויקינגי). רבים מחשיבים את באת'ורי ללהקת הבלאק מטאל הראשונה, ולזו שהוציאה לראשונה אלבומי בלאק מטאל ממשיים.
מלבד באת'ורי וונום ישנן עוד כמה להקות פרוטו-בלאק מטאל אשר הטביעו את חותמן בז'אנר, בהן: Hellhammer, Celtic Frost ו-Mercyful Fate. King Diamond, סולנה של מרסיפול פייט, נחשב לאחד הראשונים שהשתמש בקורפס פיינט (צביעת הפנים בשחור ולבן), שהפך למאפיין אסתטי נפוץ בקרב להקות בלאק מטאל. להקה נוספת שהשפיעה במידה מסוימת על הז'אנר היא להקת הת'ראש/דת' הברזילאית סרקופגו שיצרה מוזיקה כבדה במהלך שנות השמונים, מוזיקה אשר גבלה גם בבלאק מטאל, אחרי פריצתה של סרקופגו החלו להופיע עוד להקות שניגנו באותו סגנון שיצרה הלהקה.
לקראת סוף שנות ה-80 החלו להקות להשתמש בסאונד אשר קוורת'ון מלהקת באת'ורי קיבע מהאלבום "Under The Sign Of The Black Mark" לסאונד יותר אפי ואווירתי, להקות אלו נכללות Tormentor בה הסולן הוא אטילה קראשר שלעתיד יחליף את דד המנוח ממייהם,Master's Hammer, Mefisto, Root, Rotting Christ, Mortuary Drape, Samael, Morbid, Treblinka (שלימים תהפוך ל-Tiamat), להקות אלו סימנו את תחילת עידן הגל השני של הבלאק מטאל על פי הסאונד והאווירה.
.jpg)
הגל השני בהיסטוריה של הבלאק מטאל החל עם קומם והתפתחותן של להקות מטאל מנורווגיה בתחילת שנות ה-90, ובהם ניתן למנות את מייהם, בורזום, Darkthrone, אימורטל, סטיריקון, אמפרור, גורגורות' ו-Enslaved. להקות כמו מייהם או Darkthrone קמו כבר בשנות ה-80 ואף הופצו מספר קלטות דמו וסינגלים במהלך אותם שנים (בזמן פעילותן של להקות הגל הראשון), אך את המוזיקה שלהן לא היה ניתן להגדיר כבלאק מטאל במלוא מובן המילה, ורק במהלך שנות ה-90 התהווה הבלאק מטאל באופן ממשי יותר על ידי השתיים ועל ידי שאר הלהקות הנורווגיות.
הלהקות הנורווגיות מהגל השני יצרו וגיבשו את סאונד הבלאק המסורתי כפי שהוא מוכר כיום לחובבי הז'אנר, כאשר הוסיפו סאונד כבד יותר, גיטרות מחוספסות, מהירות וכבדות המלוות באווירה אפלה וקודרת יחד עם השפעות מהמוזיקה הקלאסית של תקופת הבארוק תוך שימת דגש על הקונספטים השטניים והמיזנתרופים הנפוצים בז'אנר. מלבד זאת, סצנת הבלאק מטאל הנורווגית, ובפרט קבוצת להקות המכונה "החוג הפנימי", נקשרה בשערוריות רבות ובאותן השנים שמן של אותן להקות נקשר באופן קבוע עם אירועים פשעים מזעזעים שנעשו כחלק מהפילוסופיות האנטי-נוצריות והדיכוטומיה האנטי-דתית של חברי להקות הבלאק מטאל, בין השאר רצח, שריפת כנסיות, וסוגים שונים של איקונוקלאזם. על מנת להתקבל לאותו חוג פנימי היה על להקות לא רק להזדהות כשטניסטים, אלא גם לבצע מעשים המבטאים את אמונתם. בעבר צוטט בראיון סולנה של להקת אמפרור Ihsahn באומרו שאותן פעולות נעשו מתוך התנגדות לחברה ולנורמות החברתיות[2]. האמצעים האסתטיים של חברי להקות הבלאק מטאל והאביזרים הנלווים להופעה הכללית של הלהקות קיבלו נפח תכליתי כאשר אותם אביזרים (קורפס פיינט, לבוש ארכאי וכו') ייצגו עבור חברי הלהקות את היבדלותם מהמעגל הקונפורמיסטי של החברה.
הסצנה הנורווגית על אף היותה הפוריה ביותר מבין סצינות הבלאק מטאל היא אינה הסצנה היחידה בה הייתה פעילות ערה וגם בשכנתה שוודיה של תחילת ואמצע שנות ה-90 החל להיווצר גל של להקות בלאק מטאל שוודיות כמו דארק פיונרל, דייסקשן ומרדוק. הסצנה הפינית גם היא סיפקה מספר להקות אשר התחככו עם חברי הלהקות הנורווגיות לא פעם, בין אותן להקות ניתן למנות את אימפיילד נזרין (שגם שילבה גריינדקור במוזיקה שלה בשלבים מסוימים) ובהרית.
אוייסטן ארנסת' המכונה יורונימוס, אשר היה הגיטריסט של מייהם, היה חלוץ בכל מה שקשור לחיזוק מעמדו של הבלאק מטאל. יורונימוס הקים חברת תקליטים עצמאית בשם "Deathlike Silence Productions" בסוף שנות השמונים וזו הייתה הראשונה שהוקדשה באופן בלעדי למען פועלן המוזיקלי של להקות הבלאק מטאל והחתמתן של להקות בלאק מטאל צעירות. תחת חברת התקליטים הוציאו להקות מספר את אלבומיהן הראשונים והמשפיעים ובהם מייהם, בורזום, סיי היפנים ואברופטום השוודים. מלבד חברת התקליטים המייעדת עצמה לבלאק מטאל, יורונימוס פתח גם חנות תקליטים באוסלו שנקראה Helvete (גיהנום בנורווגית) ושם רוכזה עיקר הפעילות המוקדמת של חברי להקות הבלאק מטאל וחלוצי הז'אנר. ניתן לשער ששם תוכננו הפעילויות האידאולוגיות העתידיות של חברי להקות הבלאק מטאל ובהן הצתותיהן של כנסיות ברחבי נורווגיה. חנות התקליטים נסגרה ב-1993, חודשים מספר לפני הירצחו של יורונימוס על ידי וארג ויקרנס, דבר שגרם גם לסגירת חברת התקליטים.
אחד האירועים המכוננים בהיסטוריה והתרבות של הז'אנר היה הירצחו של יורונימוס, גיטריסט להקת מייהם.
לפני שחרור האלבום משנת 1993, וארג ויקרנס (באסיסט הלהקה באותה התקופה, והאיש שמאחורי הפרויקט בורזום) רצח את יורונימוס, הגיטריסט ומנהיג הלהקה בכך שדקר אותו 23 פעמים בביתו. הסיבות לרצח נותרו עלומות עד היום. ויקרנס טען שרצח את יורונימוס מתוך הגנה עצמית לאחר ששמע שזה מתכנן לחטוף אותו, להביא אותו ליער, להתעלל בו ולצלם את הכל. טענה זו הופרכה בבית המשפט וויקרנס נשפט ל-21 שנות מאסר, העונש המקסימלי בנורווגיה. הוא שוחרר ב-2009 אחרי שריצה 16 שנות מאסר.
עם תחילת שנות התשעים אין ספור אירועים נתקשרו במייהם ואחד המקרים הנודעים ביותר הייתה התאבדותו של סולן הלהקה השוודי פר אינגב אולין שכּוּנה Dead. בשנת 1991 ביצע אולין התאבדות בעזרת רובה ציד, (אותו קיבל יחד עם התחמושת מוארג ויקרנס) ולאחר שחתך את ורידי אמותיו בסכין. סופר כי Dead השאיר אחריו מכתב בו נכתב בפשטות "סליחה על כל הדם" ומספר מילות התנצלות על שהתאבדותו נעשתה בדלתיים סגורות. קיומו של המכתב אושר על ידי Hellhammer (המתופף של מייהם). גופתו של Dead נתגלתה על ידי יורונימוס שלא הזעיק את המשטרה ובמקום זאת נסע לאוסלו עם מנת לקנות מצלמה חד-פעמית, חזר למקום ההתאבדות וצילם את גופתו של Dead כאשר הוא הציב את הגופה במספר תנוחות. התמונות נגנבו מאוחר יותר ואחת מהן שימשה כעטיפת לאלבום הבוטלג "Dawn Of The Black Hearts" של מייהם, שהפך לאחד מאלבומי הבוטלג המופצים ביותר בתולדות הבלאק מטאל בפרט והמטאל בכלליותו. סביב התאבדותו של פר נפוצו שמועות רבות ביניהם שיורונימוס חתך חלק ממוחו ואכל ממנו ושחברי להקת מייהם הכינו מעצמותיו שרשראות לצוואר. השמועות הללו התבררו כשקריות.
נושאי הדגל וחלוצי הבלאק מטאל האמינו בגישה אנטי-נוצרית חריפה ומאידך גיסא הזדהו חלקם עם האמונות הפגניות אותן הנצרות דיכאה והשמידה. כחלק מאותה אידאולוגיה נעשו למעלה מ-50 הצתות מכוונת כנגד כנסיות ברחבי נורווגיה, הן על ידי חברי הלהקות עצמן והן על ידי אנשים אשר הושפעו מהאידאולוגיה האנטי-נוצרית והנון-קונפורמיסטית של הבלאק מטאל. עיקר ההצתות התרחשו בין השנים 1992 ועד 1996 בנורווגיה והן נחשבו לקלימקס האידאולוגי של חברי הלהקות אשר ביטאו את זעמם וסלידתם מהנצרות על ידי הרס של מבנים נוצריים שחלקם היו בני כמה מאות שנים ואף הייתה להם חשיבות היסטורית מבחינת הנצרות בסקנדינביה.
אחד ממקרי ההצתה היותר מפורסמים הייתה הצתת כנסיית Fantoft stavkirke שעמדה ברובע פאנה שבעיר ברגן שבנורווגיה. על פי השערות המשטרה, היה זה וארג ויקרנס (המוכר גם מפרויקט היחיד שלו בורזום וכן בכינוי "קאונט גרינשך") שעשה זאת לבדו, אולם מחוסר ראיות לא היה ניתן להאשימו בדבר ואת זמנו בכלא הוא מעביר בעוון רציחתו של יורונימוס. רמז עבה שאולי מעיד על הקשר בין שריפת הכנסייה בברגן לבין ויקרנס היא העובדה כי עטיפת האלבום "Aske" שיצא ב-1993 תחת הפרויקט בורזום, היא בעצם תמונה של יסודותיה השרופים של הכנסייה.
וארג ויקרנס מעולם לא ריצה מאסר בכלא עקב שריפת כנסיות אך לעומתו סאמות' (Samoth) מאמפרור, שהצית כנסייה העונה לשם Skjod (סקיוד) באזור רוגלנד (Rogaland) נשפט ונכלא ל-16 חודשי מעצר בכלא הנורווגי. לפי חקירת המשטרה, באותה הצתה התלווה אל סאמות' וארג ויקרנס, אך סאמות' הוא זה שהצית את הכנסייה בעזרת בלוני גז שהבעירו את האש שכילתה את העץ הישן ממנו הייתה בנויה הכנסייה.
עם דעיכת הפעילות האידאולוגית של להקות הבלאק מטאל, הדעות חלוקות בקרב אמני הבלאק מטאל האם אותן פעולות אשר נתפסו כקיצוניות למדי, היו לגיטימיות ונכונות. Gaahl סולנה של גורגורות' אמר במספר ראיונות שהוא תומך באותן ההצתות וחושב שעשייתן היה נכונה ואף אומר שהצתות מכוונות עוד יקרו בעתיד[3], בעוד בלספמר, נגן הגיטרה המחליף של מייהם, טוען שאותן פעולות היו מטופשות היות שבמקומות בהן הוקמו הכנסיות היו בעבר מקדשים ומזבחים פאגאנים ובעצם שריפתם של הכנסיות ישנה פגיעה במסורת ובמורשת הפאגאנית לה רוחשים חברי להקות הבלאק מטאל כבוד רב[3].
בין השנים 1992 לשנת 1993 נוצר קונפליקט שכונה גם "The Dark War" בין סצנת הבלאק מטאל הגדולה של נורווגיה והסצנה הקטנה יותר של פינלנד. החיכוך בין הסצינות החל בתור מתיחה בטלפון שביצע Nuclear Holocaust, סולנה של בהרית, אשר התקשר לסאמות' (נגן הגיטרה של אמפרור) ומיקה לוטינן סולנה של אימפיילד נזרין הפינית בשעת לילה מאוחרת. השיחות עצמן היו בעצם מלמולי מילים כאשר ברקע התנגנו שירי ילדים, ולמרות זאת מיקה לוטינן חשב שמה שהוא שומע בטלפון היא השפה הנורווגית, ושאותם מלמולים היו איומים על חייו. לוטינן התייחס לאותן שיחות בכובד ראש, מאחר שבאותה תקופה נוצרה מתיחות בין שתי הסצינות על רקע אידאולוגי והנהגתי, כשכל אחת מהן רצתה להוביל את החוג הפנימי של הבלאק מטאל שהתהווה באותן השנים לפי האידאולוגיה והשקפת העולם שלה: יורונימוס שהיה מחלוצי הבלאק מטאל ואחד מהדמויות החשובות והפעילות ביותר בבלאק מטאל של אותם שנים, רצה לבסס את התנועה לפי השטניזם התאיסטי ולהפוך אותה למעיין תנועה דמוית כת-פולחנית, בעוד הסצנה הפינית דגלה בכנסיית השטן, ארגון אתאיסטי ואנטי-נוצרי דמוי דת.
סלידתה העזה של אימפיילד נזרין התבטא בכמה ציטטות שהופיעו על האלבום "Tol Cormpt Norz Norz Norz". אחרי האלבום הזה, אימפיילד נזרין החליטו להפסיק לעשות בלאק מטאל וקיטלגו את המוזיקה שלהם כ"דת' מטאל שטני" כדי ליצור הבדלה ביניהם לבין הסצנה הנורווגית. אימפיילד נזרין אינה להקת הבלאק מטאל הפינית היחידה שהיה לה סכסוך מתוקשר עם להקה נורווגית או עם הסצנה הנורווגית - חברי Black Crucufixion התבטאו במגזין הבלאק מטאל הפיני "The Sinister Flame" באומרם שדארקת'רון היא להקה "טרנדית" וזאת משום שהם החלו כלהקת דת' מטאל ועברו לנגן בלאק מטאל בגלל התנופה המוזיקלית והפעילות הערה של הסצנה במולדתם[4].
מלבד המתיחות הנורווגית-פינית ידועה גם יריבות מוזיקלית/ערכית עם הדת' מטאל השוודי שהתהווה בערך באותן השנים בהן הבלאק מטאל צבר תנופה. היריבות הייתה מעין תחרות בין שתי הסצינות ש"נערכה" על מנת לקבוע מי "מרושע" יותר. העיסוק במוות ובשטן לדוגמה, לא היה נחלתם הבלעדית של להקות בלאק מטאל וגם להקות דת' מטאל עסקו בנושאים שנחשבים לאפלים ואנטי-סוציאליים, אך הטענה שהועלתה נגד חברי להקות הדת' מטאל השוודי מצידן של להקות בלאק מטאל נורווגיות היא שאת הערך התדמיתי המוסף לרעיונות והאידיאלים שמציגים להקות הבלאק מטאל בליריקה שלהם ניתן למצוא בפעילות הענפה של חברי להקות הבלאק שהתבטאה בשריפת כנסיות, בעוד שהלהקות השוודיות אינן עושות דבר מלבד ליצור לעצמם תדמית מרושעת "תיאטרלית" אך לא יותר מכך.
אף על פי שאין מונח ממשי המציין את תחילתו של הגל השלישי בבלאק, ניתן לדמות גל זה למין תקופה בה קמו להקות בלאק מטאל אשר פרצו את הקווים המוגדרים והיותר מסורתיים של הז'אנר יחד עם ההתפתחות והשינוי המוזיקלי שעברו להקות הבלאק מטאל הגדולות יותר לעבר כיוונים סימפוניים, פרוגרסיביים, אוונגרדיים ותעשייתיים. הגל השני של הבלאק מטאל שגשג במחתרת בסימן שליטתן ופוריותן של הלהקות הנורווגיות בעוד מאמצע שנות ה-90 ואילך קמו סצינות אזוריות פעילות מאוד שהושפעו עמוקות מאותן להקות בלאק מטאל גדולות.
לזכותה של להקת אמפרור נזקפת היווצרותו של תת-הז'אנר הקרוי בלאק מטאל סימפוני. אמפרור היוותה מקור השראתי גדול ללהקות בלאק מטאל סימפוניות צעירות שקמו באמצע ובסוף שנות ה-90. אינסלייבד הייתה בין הלהקות הראשונות שהחל לשלב מאפיינים של פרוגרסיב מטאל יחד עם הבלאק מטאל שלה. הקונספטים הנורדים של הלהקה והמוזיקה האטמוספירית שלה הפכו אותה למקור השראתי גדול גם ללהקות ויקינג מטאל רבות. שינוי נוסף שמהווה סוג של היבדלות מההווי של הבלאק מטאל בגל השני הוא השיפור הניכר בסאונד של הלהקות יחד עם הפקה ממקוצעת וממומנת היטב על ידי חברות תקליטים בהן חתומות אותן להקות בלאק מטאל. דוגמה למקרה בו להקה "התמקצעה" הוא להקת הבלאק מטאל הסימפוני דימו בורגיר אשר שחררה מחדש את אלבומה "Stormblåst" בשנת 2005 (אלבום שיצא במקור בשנת 1996) כאשר הסאונד משופץ ומשופר.
במהלך שנות ה-90 המאוחרות להקות בלאק מטאל נורווגיות ביצעו מעיין מהפך אומנותי ולחרוג מהקווים המוגדרים של הבלאק מטאל גם בעזרת כלי נגינה ואמצעי הקלטה לא שגרתיים למטאל ועל כן, הן כונו להקות אוונגרדיות. חברי דימו בורגיר וחברי להקות בלאק מטאל אחרות מנורווגיה הרכיבו את הסופרגרופ המוזיקלי ארקטורוס. ארקטורוס קמה בשנת 1987 תחת השם "Mortem" ושינתה את שמה במהלך שנות ה-90 לארקטורוס. באלבומה הראשון של הלהקה והוצאות הדמו הראשונות התנגנו צלילי בלאק מטאל סימפוני, אך שלושת אלבומיה הבאים הם תוצאה של שילוב של אלמנטים מזרמי מוזיקה שונים כמו טריפ הופ, ג'אז, מוזיקה אלקטרונית ומוזיקה קלאסית יחד עם יסודות הבלאק מטאל שהיו קיימים כבר בלהקה.
דוגמה נוספת להתפתחות ולפריצות הדרך של להקות הבלאק מטאל הוא השילוב של בלאק מטאל עם מוזיקה אלקטרונית. אחת הלהקות שמייצגת את התוצר הזה היא סמאל (Samael) השווייצרית שהחלה כלהקת בלאק מטאל מסורתית ועברה לכיוון בו נעשה דגש על אלמנטים של מוזיקה אלקטרונית לצד מוזיקת מטאל. להקה אחרת שהמעבר שעשתה מבלאק מטאל למוזיקה אלקטרונית הוא אבסולוטי יותר היא אולבר. באמצע שנות התשעים הקליטיה והוציאה אולבר כמה אלבומי בלאק מטאל משפיעים, ולקראת תחילת האלף השלישי שינתה את הכיוון המוזיקלי שלה לעבר כזה המזכיר אמביינט ומוזיקה אלקטרונית באופן כללי.
מאמצע שנות ה-90 ואילך, החל הבלאק מטאל להתפשט לעבר כל יבשת אירופה ואף מעבר לים. אחת הסצינות היותר פעילות כיום בבלאק מטאל היא הסצנה המזרח אירופאית, המורכבת מלהקות המגיעות ממדינות שהיו חברות לשעבר בגוש הסובייטי.
ערך מורחב – בלאקנד דת' מטאלבלאקנד דת' מטאל (Blackened Death Metal), הידוע גם בשם בלאק-דת' (Black-Death) הוא שילוב של מוזיקת הדת' מטאל עם אלמנטים מסגנון בלאק מטאל. לעיתים קרובות, הבלאקנד דת' מטאל מתאפיין בקרבה מוזיקלית רבה יותר לדת' מטאל מאשר לבלאק מטאל, אך מושפע יותר מתרבות הבלאק מטאל, המאופיינת באיפור קורפס פיינט ולבוש קיצוני של חברי הלהקה, שטניזם, שירים בנושאים אפלים (מוות, אובדן, צער) ועוד.
להקות בולטות בתחום: Belphegor, Angelcorpse, Behemoth ו-Hate.
בלאק-דת' מלודי (Melodic Black-Death), הידוע גם בשם בלאקנד דת' מטאל מלודי (Blackened Melodic Death Metal), הוא תת-ז'אנר של של בלאקנד דת' מטאל ומטאל קיצוני המתאר את הסגנון שנוצר כאשר להקות דת' מטאל מלודיות החלו לקבל השראה מבלאק מטאל ומהרומנטיקה האירופית. עם זאת, בניגוד לרוב הבלאק מטאל האחר, הגישה הזו לז'אנר משלבת תחושה מוגברת של מלודיה ונרטיב[5].
להקות בולטות בתחום: Dissection, Sacramentum ו-Unanimated.
וור מטאל (באנגלית: War Metal, "מטאל מלחמתי") הידוע גם בשם וור בלאק מטאל (War Black Metal) או ביסטיאל בלאק מטאל (Bestial Black Metal, "בלאק מטאל חייתי") הוא תת-ז'אנר אגרסיבי, קקופוני וכאוטי של בלאקנד דת' מטאל.
להקות בולטות בתחום: Blasphemy, Archgoat ו-Bestial Warlust.
בלאק מטאל אווירתי (Atmospheric Black Metal) הוא סגנון של בלאק מטאל אשר מסתמך על שילוב כבד של טקסטורות אטמוספיריות, לפעמים חלומיות, ולכן הוא פחות אגרסיבי. לעיתים הוא כולל נגינה קלאסית. הליריקה מרבה לעסוק במלנכוליה, מיתולוגיה והתבוננות פנימית אישית.
להקות בולטות בתחום: Wolves in the Throne Room, Agalloch.
בלאק-דום (Black-Doom), הידוע גם בשם בלאקנד דום מטאל (Blackened Doom Metal), הוא סגנון המשלב את האיטיות והסאונד העבה והבאסי יותר של דום מטאל עם השירה הצווחנית וצליל הגיטרה המעוות בכבדות של בלאק מטאל. להקות בלאק-דום שומרות על האידאולוגיה השטנית הקשורה לבלאק מטאל, תוך שהיא מתמזגת עם נושאים רוחניים יותר הקשורים יותר לדום מטאל, כמו דיכאון, ניהיליזם וטבע.
להקות בולטות בתחום: Forgotten Tomb, Woods of Ypres ו-The Ruins of Beverast.
בלאק מטאל אובדני דיכאוני (Depressive Suicidal Black Metal), הידוע גם בשם בלאק מטאל אובדני (Suicidal Black Metal), בלאק מטאל דיכאוני (Depressive Black Metal) או בקיצור DSBM הוא סגנון הממזג את הסגנון של הגל השני של הבלאק מטאל עם דום מטאל, עם מילים סביב נושאים כגון דיכאון, פגיעה עצמית, התאבדות, מיזנתרופיה, ניהיליזם ומוות. השירה היא בדרך כלל גבוהה כמו בבלאק מטאל, אך חסרת אנרגיה, המדמה רגשות כמו חוסר תקווה וייאוש. להקות DSBM שואבות את הגיטרות המעוותות מאוד של בלאק מטאל, תוך שימוש בכלים אקוסטיים ובגוונים של גיטרה חשמלית לא מעוותת הקיימים בדום מטאל, ומחליפות את הקטעים האיטיים יותר, דמויי הדום, לקטעים מהירים יותר.
קיימות להקות בסגנון זה אשר הסאונד שלהן אינו "דומי" או איטי. למרות שללהקות אלו יש השפעה מועטה אם בכלל מדום מטאל, הן עדיין נחשבות ללהקות "DSBM", כתוצאה מאלמנטים אחרים; שירה חסרת אנרגיה, שירים בנושאים דיכאוניים מאוד, דימויים של התאבדות ועוד.
להקות בולטות בתחום: Xasthur, Silencer, Nocturnal Depression ו-Make a Change… Kill Yourself.
בלאקנרול (Black 'n' Roll) הוא תת-ז'אנר של בלאק מטאל המשלב את השירה הצווחנית וריפי הגיטרה המעוותים של הבלאק מטאל יחד עם אלמנטים של הארד רוק, הבי מטאל, גלאם רוק ורוק אנד רול[6][7].
להקות בולטות בתחום: I, Kvelertak ו-Whiskey Ritual.
בלאק מטאל נאציונל-סוציאליסטי (National Socialist Black Metal), הידוע גם בשם בלאק מטאל ארי (Aryan Black Metal), בלאק מטאל נאו-נאצי (Neo-Nazi Black Metal) או בקיצור NSBM הוא תנועה ותת-ז'אנר פוליטי בתוך סצנת מוזיקת הבלאק מטאל. להקות NSBM משתמשות בליריקה, אידאולוגיה ודימויים שונים, כדי לקדם נאו-נאציזם, נאו-פשיזם, עליונות לבנה, אנטישמיות ועוד. אמנים המחזיקים באמונות של ימין קיצוני או לאומנות לבנה אך אינם מבטאים זאת במוזיקה שלהם אינם נחשבים לעיתים קרובות ל-NSBM על ידי סצנת הבלאק מטאל הגדולה יותר, אך עשויים להיות מתויגים ככאלה על ידי אנליסטים חיצוניים.
להקות בולטות בתחום: Absurd, Peste Noire, Der Stürmer ו-М8Л8ТХ.
במהלך השנים ובעיקר החל מתחילת שנות התשעים עניינים אסתטיים ובבואה תדמיתית יוצאת דופן החלו להעסיק ולמצוא את מקומם בקרב חברי הזרם. אחת מהסממנים הבולטים אצל להקות הבלאק מטאל בסצינות השונות הוא שימושם בחפצים ובמלבוש ארכאי מימי הביניים (העידן הוויקינגי בעיקר) או כאלה המשויכים לתקופות עתיקות בההיסטוריה (לעיתים גרזנים וחרבות עימם הם מופיעים על הבמה או בתמונות פרומו) וסמלים פאגאניים ושטניסטיים - כמו הפנטגרם והסמל שעימו הבלאק מטאל מזוהה יותר מכל - הצלב ההפוך, שמטרתו היא לצאת באופן ניטשאני נגד הנצרות. מלבד זאת, ניתן למצוא חברי להקות בלאק עונדים רצועות-קליעים ורצועות עור מכוסות בברגים ארוכים ודקים (או בספייקים, ניטים). מאפיין בולט אחר הוא האיפור הבלהתי שמכסה את הפנים בצבעי שחור ולבן, בניסיון להתדמות ליצורים המעלים תסמיכי אפלה כמו שדים ורוחות, ובכך להעביר תחושות של פחד, מוות, ואף על טבעיות או אל-אנושיות באיפור הנקרא "Corpse Paint" ("צבעי גופה") - רעיון שמקורו אצל להקות מטאל קלאסיות כמו קיס ומרסיפול פייט. הסיבות לשימוש בחפצים ובאסתטיקה יוצאי דופן הן מגוונות. חלק מהלהקות מסתפקות בהסבר לאקוני המייחס זאת אך ורק ל"שואו", "ההופעה" וה"תדמית" - ולא מעבר לכך. עבור אחרים, החפצים מסמלים רוח ורעיון, נוסטלגיה וכמיהה לזמנים עברו - ובעיקר לאירופה הטרום-נוצרית, הפאגאנית והבתולית ובו בזמן גם לעולם המודרני, היות שהאסתטיקה יוצרת רושם בדלני ומרתיע בניסיון לקבל רק את אלה שמקבלים את הזרם על שלל מיתריו ההתנהגותיים, האסתטיים והרעיוניים שלא תואמים הן את המוסכמות המוסריות והנורמות המקובלות על החברה. כאשר הפך הבלאק מטאל פופולרי יותר או כשהמודעות לז'אנר עלתה (תחילה בשנות התשעים המוקדמות ולאחר מכן בשנות האלפיים), המוזיקה והתרבות של חברי להקות הבלאק מטאל הפך לשיח בפורומים שונים שלרוב התאפיין בשיפוט נוקב וביקורתי מאוד וביחס שלילי של הבריות כלפי הז'אנר. בשנים האחרונות, במסגרת מרחב הווירטואלי של האינטרנט, הפכו בלאקרים למושא להומור ופארודיה קלילת דעת, גם ואולי אף בעיקר בקרב מטאליסטים - מהם מגיע עיקר ההתנגדות לזרם ולתרבות הבלאקרית. קריקטורות, תמונות המציגות חברי להקות בלאק מטאל מאופרים כשמתחתם כתוביות עם מסרים הומוריסטיים ושימוש סאטירי בשפת אינטרנט המנציח מילים ובביטויים השגורים במשלב המצוי בבלאק מטאל - הם נפוצים. כבר בתחילת שנות התשעים ניתן היה למצוא סלידה אומנותית מהבלאק מטאל בעיתונות הנורווגית - עיקרה כוון נגד וארג ויקרנס (בורזום). עבור אנשים רבים ובכללם מטאליסטים, הבלאק מטאל מייצג גישה אנטי-חברתית רדיקלית מדי, מרוחקת ומנוכרת אפילו עבור תרבות המטאל, שבערש דווי היווצרותה היוותה תרבות נגד למיינסטרים ולנורמטיביות סוציאלית, אם כי ברוחה של מוזיקת הרוק הנערית והמרדנית. לסלידה מהבלאק מטאל קיימות גם סיבות אחרות, שטמונות ברעיונות הפילוסופיים המתנוססים על דגלו של הז'אנר. התמהיל האנטגוניסטי שנוצר עקב הרעיונות המרתיעים, הגישה הניהיליסטית והאנטי-סוציאלית לפרקים וגם על ידי המוזיקה (שאף היא מעוררת סלידה בקרב מטאליסטים ועוברי אורח שנחשפים לז'אנר) גרמה לזרם כולו להיתפס כבדלני מאוד, אליטיסטי ובלתי נגיש - דבר שכאמור, התבטא בתגובות סאטיריות ופרודיות בגנותו. בעקבות תהפוכת האינטרנט וחשיפת הז'אנר, שעד כה היה מחתרתי, בקבוצות חברתיות, פורומים, בלוגים ואתרים שונים, התרככה מעט הגישה המזלזלת בבלאק מטאל וכיום הוא הפך מקובל ולגיטימי יותר מה גם שבסיס המעריצים של להקות בלאק גדל והתרחב באופן משמעותי. ניתן לומר שברבות השנים, קרה דבר והבלאק מטאל הפך פחות מרתיע והעדות הטובה ביותר לכך היא חדירתן של להקות בלאק מטאל שונות לרשימות ההשמעה של מאזינים רבים יותר (אולי מיליוני אנשים) ברחבי העולם - אומנם בצורה ספורדית ויחידנית, שכן להקות שנחשבות קליטות יותר כמו דימו בורגיר וקריידל אוף פילת' מייצגות את הזרם עבור הקהל הרחב ומשתייכות ל'מיינסטרים' שבתוך עולם המטאל, ואילו רוב להקות הבלאק עדיין נותרות עלומות שם ומחתרתיות.
ערך מורחב – הפילוסופיה של הבלאק מטאלזרם הבלאק מטאל משחר היווסדו ועד תקופות עכשוויות, אימץ בחום רב פילוסופיות מנוכרות, נון-קונפורמיסטיות וכאלה שנתפסות כלא ידידותיות ולעיתים מורבידיות. את העיסוק בנושאים שאינם קונבנציונליים ניתן לייחס עוד לשחר היוולדו של ז'אנר המטאל, כשלהקות מטאל ראשוניות כמו בלאק סבאת' ולד זפלין נודעו ככאלה שחבריהן עסקו בנושאים איזוטריים וכתבו על כך בשיריהן. למרות זאת, לא ניתן לומר שהבלאק מטאל על שלל הנושאים עליהם נכתבים שירים ועל פי מתנהלים ופועלים אמנים מתוך הזרם - הושפע באופן ישיר מלהקות כמו בלאק סבאת' או לד זפלין אלא מלהקות הגל הראשון. ונום הבריטית למשל, השתמשה בסמיוטיקה שיוצרים סמלים כמו הפנטגרם והצלב ההפוך כדי ליצור תדמית אפלה אך תאטרלית בלבד. באת'ורי, המשיכה במידת מה את הקו אותו החלה ונום כאשר הן המוזיקה והן השמועות שנחוגו סביב הלהקה יצרו הילה אפלה - אם כי הגישה של באת'ורי לגבי התדמית והרעיונות הפכו רציניים יותר ברבות השנים, כאשר הלהקה הציגה לראשונה לעולם הבלאק מטאל (אולי באופן טבעי) את הכמיהה למסורת העבר ולתרבות הוויקינגית הארכאית של סקנדינביה. משתנה קבוע המופיע בליריקות של רוב להקות הבלאק מטאל והנושא הנפוץ ביותר שנידון בבלאק מטאל הוא ככל הנראה שטניזם. לעיתים, בדומה לשימוש התאטרלי שעשתה ונום באסתטיקה וברעיונות השאולים מעולמות אפלים, חסר משמעות ומיועד בעיקר עבור הופעות ושלהוב המאזינים. במקרים אחרים - שטניזם הפך לדרך חיים של ממש, לאמונה ואף ל'התמסדות' זוטרה - כפי שקרה בנורווגיה של תחילת שנות התשעים, במהלך היווצרו של ז'אנר הבלאק מטאל המוכר. בכללותו, ואף על פי שהבלאק מטאל הוא ז'אנר שצמח מתוך האורבניות, מצויים בו, באופן תדיר, מסרים ליריים פוסט-מודרניסטים ואנטי-ציוויליזציונים, מה שמתבטא במשיכה לסגנון חיים נטורליסטי ואהדה לטבע - או בניסיון לצאת נגד החברה באימוצם של רעיונות ותורות שאינן נורמטיביות - בכך לצאת נגד עולם הערכים המודרני - שעל פי הבלאק מטאל והוגים שהשפיעו על מוזיקאי הז'אנר (ובהם פרידריך ניטשה, יוליוס אבולה ואנטון לה-ויי) - מקורו ברעיונות קלאסיים מהעולם היודו-נוצרי.
החל משנות התשעים המאוחרות, בניגוד לעיסוק בנושאים "חיצוניים" ובפילוסופיה, החל גם עיסוק נרחב יותר בתסביכים פנימיים ובמצבים פיזיים קיצוניים כמו אובדנות ודיכאון.
Beherit
Burzum Impaled Nazarene מייהם (Mayhem) Thorns Darkthrone סטיריקון (Satyricon) אימורטל Enslaved Emperor
אביגור (Abigor)
Absu Abysmal (להקה פינית)
Agathodaimon Ave Sathanas ארקטורוס (Arcturus)
Ancient Rites
Bal-Sagoth Barathrum
בהמות Beastcraft Carpathian Forest
Dark Funeral Dismal Euphony Dissection Dimmu Borgir Enthroned
Feral Horde Fimbulwinter Finntroll
Finnugor
Godkiller גהנה (Gehenna)
Graveworm Graveland Immortal Gorgoroth Agalloch Judas Iscariot Lux Occulta Manes מרדוק (Marduk) Moonblood Moonsorrow
Morgart Naglfar (שוודיה)
Nehemah Nyktalgia Obsidian Gate Obtained Enslavement Peccatum Summoning Sear Bliss Taake
טרטרוס (Tartaros)[דרושה הבהרה] Thulcandra טולוס (Tulus) Throne of Katarsis Wallachia Zyklon Gorgoroth
Arallu Tangorodrim Arafel Bishop of Hexen Bartholomeus Night Melechesh Eternal Decay Frostgrave Azamoth Aztec Beyond Doom Magor Dagor Dagorath Dim Aura Promiscuity WinterhordeSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
