Loading AI tools
ספרו של רבי יוסף קארו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית יוסף הוא ספרו של רבי יוסף קארו, העוסק בבירור הלכות שמקורן בתלמוד ובראשונים, ופסק ההלכה. הספר נכתב על גבי ספרו של רבי יעקב בן אשר, ארבעה טורים (המכונה "טור"). חלק נוסף של הספר הוא בדק הבית – תיקונים והשלמות לבית יוסף מאת המחבר. הספר נכתב במשך 20 שנה והוגה במשך 12 שנים נוספות לאחר מכן[3].
מידע כללי | |
---|---|
מאת | רבי יוסף קארו |
סוגה | הלכה |
נושא | הלכה |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | ש"י–שי"ט (1550–1559) |
מספר עמודים | או"ח: 888, יו"ד: 850, אה"ע: 463 חו"מ: 665, סה"כ: 2,866 |
מהדורות נוספות | |
תאריך מהדורה ראשונה | |
מספר כרכים | 4 |
סדרה | |
הספר הבא | שולחן ערוך |
קישורים חיצוניים | |
ויקיטקסט | בית יוסף על ארבעה הטורים |
היברובוקס | |
רבי יוסף קארו התחיל בכתיבת הספר באדריאנופול שבגבול טורקיה/יוון בשנת 1522 והשלימו בצפת בשנת 1555[4]. עד מהרה הפך הספר למורה הלכה למעשה ברוב ארצות אירופה, במאת השנים הראשונות מהמצאת הדפוס נדפס בעשרות מהדורות, והיה לספר יסוד בכל בית יהודי.
בהקדמה לספרו מתאר רבי יוסף קארו כי בעקבות הגלות ו"אזלת יד התורה ולומדיה" נכתבו ספרים רבים מאוד ונוצר מצב בו ספרים חוזרים זה על דברי זה או חולקים זה על זה מבלי לציין זאת, יש קושי במציאת מקור הדינים, ולימוד סוגיה מתחילתה ועד סופה על מנת להכריע את ההלכה נעשה מלאכה ארוכה ומייגעת.
מטרת ה"בית יוסף", לפי רבי יוסף קארו, לתקן מצב זה על ידי שיביא את כלל הדעות השונות ומקורותיהן, להוות ביאור לספר "הטור", ולהגיע לפסיקת הלכה בכל אחד מהדינים[5].
לטענת מנחם אלון, צרות הגלות אותן מתאר רבי יוסף קארו מתייחסות לגירוש ספרד ולתהליך המתמשך של פרעות ביהודי אשכנז, שהגיעו לשיאן בפרעות ת"ח ות"ט, שיצרו מצב של תנועה המונית בין קהילות. תנועה זו גרמה לכמיהה לגאולה ולסמכות הלכתית עליונה, וכן לעליית שאלות הלכתיות רבות בעקבות עקירתן של קהילות שלימות ממקומן. השאלות הרבות שנוצרו הצריכו מענה, וכך גדלה ספרות השו"ת בצורה דרמטית, הרבתה את המחלוקות והקשתה על ההתמצאות בספרות ההלכתית. דבר זה הביא בסופו של דבר למצב שמתאר רבי יוסף קארו ושאותו בא לפתור[6].
בהקדמתו לספרו, מתאר רבי יוסף קארו כיצד החליט שלא לכתוב ספר עצמאי, אלא לכתוב את ספרו כפירוש על ספר אחר; זאת על מנת להקל על עצמו את סיכום דעות הפוסקים, כך שלא יצטרך לסכמן בעצמו מתחילה ועד סוף. בתחילה חשב לכתוב את ספרו כפירוש ל"יד החזקה" לרמב"ם, אך לבסוף החליט להימנע מכך, מכיוון שהרמב"ם מביא דעה אחת בלבד, ולכן עדיין תיוותר לו עבודה רבה בסיכום הדעות. בסופו של דבר, בחר רבי יוסף קארו בספר "ארבעה טורים" להיות הספר עליו יכתוב את פירושו, מאחר שהוא מביא דעות רבות[5].
הספר נכתב כמעין פירוש לספר "ארבעה טורים". רבי יוסף קארו סיכם בהרחבה את כל סוגיותיו של הטור. בתחילת כל סוגיה מביא ה"בית יוסף" את המקור הקדום ביותר לסוגיה (בדרך כלל הגמרא), ולאחר מכן עובר לדון בדעות הראשונים. כאשר מספר ראשונים אוחזים באותה דעה, בדרך כלל הספר מציין זאת, אך לעיתים הוא סומך על כך שהקורא יודע שמדובר בפוסקים מאותו בית מדרש[5]. לסיכום הסוגיה רבי יוסף קארו פוסק הלכה כאחת הדעות, או כפשרה מתאימה על פי דעתו[דרוש מקור], כל זה על פי שיטת הפסיקה המיוחדת שלו.
לאחר מספר שנים מההוצאה הראשונה של הספר, רבי יוסף קארו הוסיף לספרו את "בדק הבית" – הגהות, הערות ותיקונים על המהדורה הקודמת. במקור, בדק הבית נכתב כקונטרס נפרד, שיועד על ידי המחבר להיכנס כהערות ותיקונים בגוף ספר ה"בית יוסף" במהדורה השנייה[3]. הסיבה לכתיבת בדק הבית הייתה שהגיעו לפניו ספרים נוספים של הראשונים, וכן שהיו דברים שראה צורך לשנות ולהעיר עליהם לאחר עיון נוסף בסוגיות. לרוב אין שינוי מהותי בחיבור "בדק הבית", אלא רק תוספות ותיקונים קלים[דרוש מקור].
בהקדמת ה"בית יוסף" מעלה רבי יוסף קארו כי הדרך ההגיונית להכריע את ההלכה היא באמצעות הבאת ראיות מן המקורות, ואף על פי כן החליט לוותר עליה משתי סיבות –
1. חיבורי הראשונים מלאים בנימוקים וראיות תלמודיות ואין בידיו היכולת להכריע טענתו של מי מהם חזקה או מסתברת יותר.
2. דרך זו תיקח זמן רב, ואי אפשר יהיה להגיע כך להלכה סופית ומוכרעת בכל דין ודין[7].
מסיבה זו, בוחר רבי יוסף קארו בדרך אחרת – בחירת מספר פוסקים והכרעה על פי הרוב מביניהם. בהקדמתו, הוא מביא שלושה כללים מרכזיים שעל פיהם הוא מכריע את ההלכה בספרו:
בנוסף לכך, מציין ה"בית יוסף" מקרה חריג שבו אין ללכת אחר פסיקתו – כאשר יש במקום מסוים מנהג לאסור דבר מה בניגוד לפסיקתו.[5]
על אף הכרזתו בהקדמה לפיה בכוונתו להכריע את ההלכה, במקומות רבים ב"בית יוסף" לא מופיעה הכרעה מפורשת. לטענת תרצה קלמן, הסיבה לכך היא שסמך על הכללים שכתב בהקדמה, ורק במקומות בהם הכרעת ההלכה איננה ברורה לפי הכללים נדרש לכתוב במפורש את הפסק[9].
על בחירת ר' יוסף קארו לחבר את ה"בית יוסף" ועל דרכי פסיקתו בספר קמו מספר חולקים[10]. ביהדות אשכנז בעיקר קבלו על כך שהפסיקה כשלושת עמודי ההוראה יוצרת הכרעה בדרך כלל כשיטת הרי"ף והרמב"ם שהולכים על פי רוב באותה שיטה, בעוד הרא"ש בדרך כלל בעמדת מיעוט ונדחה מהלכה, למרות שבקהילות אשכנז נוהגים בדרך כלל כשיטתו, המבוססת בעיקרה על בעלי התוספות וחכמים נוספים[דרוש מקור].
מחשובי הפוסקים של יהדות אשכנז שהתנגדו לדרך פסיקה זו היה ר' משה איסרליש (הרמ"א). הרמ"א בהקדמתו ל"דרכי משה" כותב שאחת הסיבות לכך שבחר להוציא לאור את ספרו כפירוש לטור על אף דמיונו הרב לבית יוסף, היא שה"בית יוסף" בבחירתו לפסוק כעמודי ההוראה מתעלם מהכלל התלמודי המנחה את הפסיקה האשכנזית הנקרא "הלכה כבתראי", לפיו יש להעדיף את פסיקתם של הפוסקים המאוחרים על פני הקודמים להם[11]. גם המהרש"ל, בן דורו, קבל על העדפתו של רבי יוסף קארו את עמודי ההוראה על פני המסורת האשכנזית[12].
פוסק נוסף שהתנגד לגישתו של רבי יוסף קארו היה ר' חיים בן רבי בצלאל, אחיו של המהר"ל מפראג. בהקדמה לספר "ויכוח מים חיים", ספר השגות על ה"תורת חטאת", הוא כותב שהבחירה של ר' יוסף קארו להכריע את ההלכה, ויומרתו ליצור ספר הלכה שיאחד את התורה המפוצלת לספרים הרבה לכדי תורה אחת, יש בה כדי להפחית מכבודם של קודמיו, כאילו תורתם לא הייתה שלימה. כמו כן, הוא מציין שהספר גורם לאנשים לחשוב שאין צורך ללמוד ספרים נוספים, גישה אותה הוא דוחה מכל וכל. טענה נוספת אותה הוא מעלה היא, שהבחירה של רבי יוסף קארו להכריע לפי הרוב איננה נכונה, כיוון שחישוב הרוב לא כולל את כל הפוסקים, וייתכן שישנם ספרים נוספים שאבדו ואינם נכללים במניין.
ביקורת נוספת הושמעה כלפיו, בטענה שהוא ממעט בעמל התורה. כך למשל, החיד"א ב"שם הגדולים", מספר שריב"ל (ר' יוסף אבן לב 1505–1580, מגדולי המורים והפוסקים במרכזי התורה בסלוניקי וקושטא) נעל מסיבה זו בפני הספר את דלתי ישיבתו, אך לאחר מכן חזר בו[13].
רבי יוסף קארו כתב ספר נוסף בשם "שולחן ערוך" ובו סיכומי הדינים העולים מה"בית יוסף", וזאת על מנת להקל על פוסקים לחזור על ההלכה כך שתהיה שגורה על לשונם, וכדי לאפשר חזרה מהירה על עיקרי הדברים בספר. טעם נוסף אותו מציין רבי יוסף קארו לכתיבת ספר זה, הוא כדי ש”התלמידים הקטנים יהגו תמיד וישננו לשונו על פה, ותהיה גירסא דינקותא מסודרת בפיהם מקטנותם הלכה למעשה, וגם כי יזקינו לא יסורו ממנה”. למרות זאת, היו שהבינו שכלל לא היה בכוונתו שאנשים יפסקו הלכה למעשה מה"שולחן ערוך". וכך כותב ה"חיי אדם" בהקדמתו:
...כידוע שרבן של ישראל הבית יוסף, עיקר חיבורו הוא הבית יוסף שעל הטור... וספר השולחן ערוך אינו אלא כסימנים לחזור בו בקצור לאחר שלמד הדין בטור ובית יוסף, וכמו שביאר מחותני הגאון רבי אליהו דבריו בבאוריו, ומעולם לא עלה על דעת הבית יוסף ורמ"א לפסוק הלכה למעשה מן השולחן ערוך...
— חיי אדם, הקדמה
מדבריו של רבי יוסף קארו בהקדמת ה"כסף משנה", ניתן להבין כי בחירתו זו של ר' יוסף קארו שלא להסתפק בב"י אלא גם ליצור קודקס קצר ובהיר שיתמצת את הפסיקה ההלכתית הושפעה מדרכו של הרמב"ם בספרו "משנה תורה"[14].
הבחירה ליצור שני ספרים שבאחד מהם מובאת השתלשלות ההלכה ובשני הפסיקה ההלכתית איננה המצאה חדשה של ר' יוסף קארו, וכבר קדמו בזה הרשב"א, שחילק את ספרו "תורת הבית" לספר "ארוך" ו"קצר". אף על פי כן, נקיטתו של הרשב"א בדרך זו לא הותירה רושם גדול בעולם ההלכה כבחירתו של רבי יוסף קארו ללכת בה[15]. בחירה זו אפשרה לר' יוסף קארו מה שלא התאפשר לרמב"ם[16] ולטור – להתנסח בספר הפסיקה שלו בצורה קצרה ותכליתית בלא לפרט את דעות החולקים ואת נימוקי הדין, תוך הסתמכות על כך שהקורא יוכל למצוא אותן ב"בית יוסף"[17].
בסופו של דבר, על אף שלשונו בהקדמה מרמזת שהוא עצמו ראה ב"בית יוסף" את יצירתו העיקרית[18], הפך ה"שולחן ערוך" לספרו החשוב יותר והשימושי יותר של רבי יוסף קארו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.