מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
בית האחיות כהן הידוע גם כבית גרשם שלום, על שם הדייר הידוע שהתגורר בו, נמצא ברחוב אברבנאל 28, בשכונת רחביה בירושלים.[1]
.JPG) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית מגורים  |
| על שם |
גרשם שלום |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – העשור של 1930 |
| תאריך פתיחה רשמי |
שנות ה־30 של המאה ה־20 |
| חומרי בנייה |
בטון |
| אדריכל |
לוטה כהן |
| סגנון אדריכלי |
הסגנון הבין-לאומי |
| קואורדינטות | 31°46′31″N 35°12′44″E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   בית גרשם שלום | |
  | |
בית האחיות כהן נבנה עבור האחיות הלנה, רוזה ולוטה כהן בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. המבנה נבנה מבטון בסגנון הבינלאומי ולא חופה אבן ירושלמית. חיפוי באבן ירושלמית היה מקובל בירושלים באותה עת (וגם כיום) והיעדר חיפוי אבן בתקופה זו היה יוצא דופן. המבנה תוכנן על ידי האחות לוטה כהן, שהייתה אדריכלית במקצועה.
המבנה קרוי על שמו של גרשם שלום, מהידועים בדיירי הבית, שתיאר אותו בספרו האוטוביוגרפי, מברלין לירושלים.[2] שלום עבר אל הבית, אשר שימש עד אז פנסיון בניהולה של הלנה, לאחר גירושיו מאשתו אֶשָה (לימים אשה ברגמן) ונישואיו השניים לפניה פרויד בשנת 1936, והתגורר בו עד מותו בשנת 1982.[3] בבית זה ערך שלום את הסמינרים שלו, ובהם אירח אישים ידועים רבים, בהם ש"י עגנון, מרטין בובר, זלמן שזר, וגם ברל כצנלסון, שהתארח בבית בלילה שבו נפטר.[4]
שלום ומשפחתו הכירו את משפחת האחיות כבר בברלין.[5] אביהן, ד"ר ברנרד כהן, היה רופא ידוע וציוני, מתומכיו של הרצל בתחילת דרכו. האח הבכור של המשפחה, אמיל מוזס כהן, היה רב ליברלי ודרשן מפורסם בזמנו, אשר נאלץ להתפטר מתפקידו עקב תמיכתו הפומבית בציונות. לאחר שעלו חלק מבני המשפחה לישראל, גר האח בתל אביב, וב-1920 עברו האחיות להתגורר בירושלים.[6] הן שכרו דירה ברחוב החבשים, "בבית ערבי שמשפחת בוּדיירי (מהמשפחות הערביות המיוחסות של אותו הזמן) הייתה משכירה ליהודים".[7] לאחר נישואיהם של שלום ואֶשָה, שכרו גם הם חדר בדירה זו, והפכו לשכנים של האחיות.[8]
על האחיות והיחסים בין דיירי הבית באותו זמן, כותב שלום:
לוטה הצעירה הייתה אדריכלית ידועה, שעבדה זמן מסוים עם ריכרד קאופמן בתכנון היישובים החדשים ... רוזה הייתה מזכירה בקרן הקיימת ואחראית לחליפת המכתבים הגרמנית של אוסישקין ושאר ראשי הקק"ל. הלנה, הבכירה, אישה חכמה ושנונה... לבורנטית, תופרת ומפעילת בית מלאכה לתפירה בדירתה, ולבסוף, עם עליית היטלר לשלטון, בעלת פנסיון למבקרים הרבים מגרמניה שבאו לתור את הארץ ולעמוד על אפשרויותיה. התרגלנו לחיות יחד מתוך שלום בית ולכלכל ענייני הבית והשכירות כמעט עשר שנים. היא גידלה כלב גדול ואנחנו חתול חמוד בשם בילאר, על שם "בילאר מלך השדים", שהקדשתי לו אחד ממאמרי המחקר הראשונים בעברית.
— גרשום שלום, מברלין לירושלים, אוטוביוגרפיה, ערך אברהם שפירא, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשמ"ב-1982, בעמ' 216.
שלום שמר לאורך השנים על יחסי ידידות עם האחיות ובפרט עם לוטה כהן, וכאמור אף עבר, בשנת 1936, להתגורר בביתן, שנקרא מאוחר יותר על שמו.[9]
דייר מפורסם נוסף - אם כי זמני - בבית זה, היה הסופר ש"י עגנון. עגנון, אשר ביתו בשכונת תלפיות נהרס ונבזז במהלך פרעות תרפ"ט[10] והוא עצמו ניצל מהן בנס, נאלץ לעזוב את ביתו שוב לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, בשל התלקחות הקרבות בין מדינת ישראל לארצות ערב וקִרבת ביתו לאזור הלחימה. מאותו זמן ועד סוף דצמבר 1948, הוא התגורר בבית שלום ללא אשתו (שהתגוררה לא הרחק משם) והמשיך שם את עבודתו הספרותית. משניזוק הבית בתלפיות בשנית, הפעם עקב ההפגזות על השכונה, זקוק היה לתיקונים. שוב נאלץ עגנון לעזוב את ביתו ולהתגורר, בפעם השנייה, בביתו של שלום. במהלך תקופה של חצי שנה, בין פברואר לאוקטובר 1949, התגורר עגנון בבית יחד עם אשתו, ובכל אותו זמן שהו בני הזוג שלום בשבתון בארצות הברית.[11]
בזמן שהתגורר בביתו של שלום, כתב עגנון את הסיפור עידו ועינם.[12] העלילה מתארת סופר אשר עובר להתגורר בבית מכריו, בני הזוג גרייפנבך, על מנת להשגיח על הבית בזמן שהותם בחו"ל. עוד קודם לכן, מסופר כי הסופר היה דייר זמני בבית זה, לאחר פרעות תרפ"ט, שבמהלכן החריבו הערבים את ביתו. אחת מהדמויות המרכזיות בסיפור היא החוקר ד"ר גדעון גינת, מחבר ספרי דקדוק על "לשון עידו" ומחקרים על "ההמנונים העינמיים" שהתגלו על ידו, השוכר חדר בבית.[13] יש הטוענים כי דמותו של ד"ר גינת מבוססת על גרשם שלום.[14] שלום עצמו הכחיש טענה זו מכל וכל וטען כי: "אני אינני מכיר את עצמי בזה. הד"ר גינת זה לא אני".[12] ואילו עגנון טען (בקשר לטענה דומה שהועלתה בקשר לספרו שירה): "מימי לא נתכוונתי להעלות בסיפורי דמות שיכולים לומר עליה, לפלוני זה נתכוון המספר, אלא ברית כרותה למספר אמיתי, שכל נפש שהוא עושה בסיפורו, נפש חיה היא".[15] מבקרי הספרות חלוקים בדעתם בקשר לשאלה זו, אם כי בהחלט ניתן לעמוד על דמיון מסוים (אך לא זהות) בין ד"ר גינת ושלום, בפרט לאור הפרטים האוטוביוגרפיים ששזר עגנון בסיפור על דמות הסופר בו.[16]
במהלך השנים אסף שלום בביתו שברח' אברבנאל כ- 25,000 ספרים. כמחצית האוסף היוותה ספרייתו בתורת הסוד היהודית, שנחשבת לאוסף הדפוסים הגדול ביותר בעולם בתחום זה. מרבית הספרים בתורת הסוד היהודית סודרו על גבי המדפים שהיו תלויים על הקיר שמאחורי שולחן עבודתו. הספרים שחיבר שלום סודרו במרכז הקיר. בחדר האורחים ובשאר חדרי הבית סודרו שאר הספרים שבמדעי הרוח הכלליים.[17]
מספר שנים לאחר שנפטר, ובהתאם להוראות שהשאיר, הועברו אוסף הספרים וארכיונו האישי של שלום מהבית לבית הספרים הלאומי. אוסף הספרים סודר שם בשני אולמות קריאה נפרדים משאר ספרי הספרייה, וידוע בשם אוסף גרשם שלום.[18]
