Loading AI tools
אמצעי מסורתי לאגירת מים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בור מים (באנגלית: cistern) הוא אמצעי מסורתי לאגירת מים.[1] הוא לרוב תת-קרקעי נחצב בסלע או נחפר באדמה למטרות איסוף ואגירת מי נגר עילי (מקורם בעיקר במי גשמים)[2] באזורים בהם אין מקורות מים קבועים או שכמות המים בהם מועטה.[3] בור המים כולל אגן ניקוז (השטח ממנו נאספים המים), תעלות הולכה, אגן שיקוע ממנו יש פתח צדדי ואופקי לכניסת המים אל הבור ופתח אנכי ממנו נשאבים המים. הואיל וכך, יש לתחזק אותו שלא ייסתם: לפנות את הסחף החודר לתוכו, לנקות את תעלות ההולכה ולדאוג שהטיח בתוכו יהיה שלם.[3][4] מעל הבור מונחת החוליה, שהיא אבן גדולה וחלולה בצורת טבעת.
קיימים מספר טיפוסים של בורות מים על פי צורתם:
טיפוס הבור השכיח ביותר הוא בור פעמון. בור זה מאופיין בפתח צר המשמש מצד אחד להזנתו במים ומצד שני לשאיבה ממנו. פתחו מכוסה לרוב בחולית אבן[5] ותחתיה בנוי צוואר הבור, שמבנהו צר וארוך (אורך: כ-3–4 מטר וקוטר: כ-1 מטר). נפחם הממוצע של בורות המים מתקופת הברזל ה-2 היה כ־25 מ"ק, בעוד שנפח הבורות הממוצע מהתקופות הרומית והביזנטית היה כ־50 מ"ק.[6]
צוואר הבור מתרחב כלפי מטה והופך לחלל האגירה העיקרי, אשר צורתו לרוב פעמון ודפנותיו מצופים לעיתים קרובות בטיח למניעת חלחול. בורות הפעמון נחצבו בדרך כלל בסלע קִרְטוֹן, שהוא סלע רך, נוח לחציבה הנאטם במגע עם מים.[6] במשך השנים, נסחפה קרקע הלס סביבם כתוצאה משיטפונות והביאה לחשיפתם.
בורות מים מסוג זה נפוצים בעיקר בתחומי יישוב, שם שימשו כמאגר מים פרטי בסמוך או מתחת לבתים. לדוגמה בחורבת זכרין,[6] או בחורבת פטיש נמצאו בורות מים בצורת פעמון מהתקופה הביזנטית.[7]
בור בקבוק/גליל – בור חצוב בסלע קרטון, המופיע לראשונה בחצור ובגזר בתקופה הכנענית התיכונה (1550–2000 לפנה״ס). בור מטיפוס זה, מעיד כי החוצבים לא הרחיבו אותו בשל החשש שמא יקרוס.[8] נפחו של אחד מהבורות שהתגלו בחצור הוא 23 מ״ק ועומקו כ-7.3 מ׳.[8] בורות המים הללו, היו הבורות הראשונים שהיו מטוייחים בטיח, שנעשה מעירוב של אפר חול וסיד ובתקופות מאוחרות יותר (הרומית והביזנטית) הוסיפו לטיח חרסים.[9] בורות מסוג זה נמצאו גם בנגב בשדה צין, ובהר קטום. לבורות הללו מובילות שתי תעלות, והם חצובים בסלע הקרטון מתצורת מנוחה. על יד פתח הבור בשדה צין קיים אגן שיקוע.[10]
מאגר – בור מים מקורה בעל חלל גדול, חצוב בסלע או בנוי מאבן. לפרקים נמצא במאגר המים את טכניקת החציבה והבנייה משולבות אחת בשנייה. לעיתים קרובות נבנו בתוך המאגר עמודים גדולים על מנת לתמוך בתקרה שלא תקרוס. מידות המאגר חורגות במידה רבה מאלו של בור המים הרגיל, והוא נחשב בור מים ציבורי, כאשר נפחו הוא מעל 100 מ״ק. דפנותיו מצופות בשכבת טיח עבה (לרוב 5–10 ס"מ) ומקורותיו הם מי גשמים, שיטפונות או מי מעיינות.[3]
מאגר המים התת-קרקעי הקדום ביותר התגלה בתל חצור, והוא מתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת. מאגרים נוספים שנחצבו בתקופות קדומות אחרות התגלו: בעיטם שעל יד בריכות שלמה, תל בית שמש ובאר שבע, רבת עמון המקראית (עמאן) הקדומה. מאגרי מים ששירתו את מבצרי המדבר: סרטבה, דוק (דגון) שבהר קרנטל, קיפרוס, הורקניה, הרודיון, מצדה ועוד. ידוע על מאגרי מים מתקופת בית שני הקיימים מתחת לרחבת הר הבית, ציפורי, קפיטוליאס, ירושלים, טבריה וסוסיתא. בתקופה הביזנטית נחצבו מאגרי מים גדולים במנזרים במדבר יהודה ובתקופה מאוחרת יותר, בתקופה האסלאמית הקדומה, התגלו מאגרי מים ברמלה. מאגרי מים מהתקופה הצלבנית, נמצאו במבצר נמרוד, ובמבצר כוכב הירדן. בתקופה העות'מאנית נבנה בעכו מאגר מים, מתחת לחצר מסגד אל ג'זאר שהיה בעבר כנסייה צלבנית.[3]
אגירת המים לבור או למאגר נעשית בדרכים שונות:
א. בור המים או המאגר נמצאים לרוב באזור הנמוך מסביבתם. מי הגשמים היורדים באזור, ניגרים במורד ונאספים אל תעלות המנקזות את המים אל פתח מתקני האגירה.
ב. הטיה חלקית של מי שיטפונות הזורמים באפיק נחל אל תוך המאגר.
ג. בשטחים עירוניים נוקזו מי הגשמים אל מתקני המים ממשטחי גגות,[11] חצרות ומשטחי הרחובות אשר היו בדרך כלל מרוצפים.
ד. מי הנגר הנאספים בתעלות, מועברים אל אגן השיקוע המצוי סמוך לפתח מתקן האגירה, שם שוקע הסחף הגס, והמים הנקיים ממשיכים בדרכם אל תוך הבור.
ה. מקורות היסטוריים העוסקים באורחות החיים של החברה המסורתית בארץ ישראל מסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 מציינים, כי המים נכנסים לבור דרך נקב צר הנמצא מתחת לחולית הבור.[12]
בורות המים הקדומים ביותר התגלו בארץ ישראל בשני אתרים: בקיבוץ מֶצֶר ותל דלית. אולם, לא מן הנמנע שהיו בורות גם במקומות אחרים. הבורות הללו מתוארכים לתקופת הברונזה הקדומה 1 ו-2 (3300–2700 לפנה״ס).[3] נפחם קטן והם חצובים בסלע קרטון אטום למים, לפיכך לא הייתה נחיצות לטייח את הדפנות.[8] בורות מים המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה 2 (2000–1500 לפנה״ס) נחשפו בתל חצור ובתל גזר, צורתם בקבוק (בתל גזר צורת הבור היא צורת בור סגלגל בגודל 4x6 מ׳) ומטוייחים בחלקם.[8]
הארכאולוג אליהוא גרנט (מקולג' הוורפורד [(Haverford College)] בפנסילבניה) ובסיוע ג' ארנסט רייס שניהל את החפירות באתר בית שמש העתיקה (תל א-רומילה) בין השנים 1928–1933 (במשך 5 עונות),[13] גילה כ-24 בורות וכינה את האתר בשם ״עיר בורות המים״. הבורות מתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת (1550–1200 לפנה״ס) ולהם צורות שונות בעיקר פעמון או גליל.[8]
בורות מים פרטיים מתקופת ממלכת יהודה וישראל (תקופת הברזל 2 – 1000–586 לפנה״ס[14]), נמצאו בתל יזרעאל, ח'רבת בנת בר, תל א-נצבה, אום אל ביארה שבירדן ועוד.[3] סימוכין לכך מופיעים בספר דברי הימים[15] בו מסופר על פעולות הבנייה של עוזיהו כמו חיזוק הצבא וביצור ירושלים, בניית מגדלים במדבר וכן חציבת בורות מים:[16]
”וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם. וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים”.[17]
בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית (המכונות התקופות הקלאסיות) התפתחו מאוד בורות המים, במיוחד בתקופה הביזנטית. בתקופות הללו צֹרַף בור המים לבית המגורים, הגג טוייח היטב ושימש לאיסוף מי הגשמים. לקירות נוספו מרזבים אשר הובילו את מי הגשם לבור שהיה צמוד לקיר הבית או בפינת החצר.[3] בורות מתקופות אלו נמצאו כמעט בכל יישוב. בין היישובים ניתן לציין את ציפורי, חורבת זכרין, שבטה שנערך בהם סקר בורות.[3]
מתקני המים בנגב נחפרו בסלע הקרטון של תצורת חורשה ותצורת מנוחה. בשפלת יהודה נחצבו בורות המים בקרטון של תצורת מרשה. בהרי המרכז והרי הצפון נחצבו בורות מים רבים גם בסלעי גיר ודולומיט.
אזור הר הנגב מאופיין במשקעים מועטים והגשמים היורדים באזור לא סדירים, מצב זה אִתְגֵּר את תושבי המקום הקדומים, שהיו צריכים לאסוף את מי השיטפונות בחורף כדי להשקות את השטחים החקלאיים. לפיכך, נחפרו בורות פתוחים (בור פתוח עמוק – ״צלחת״, בור פתוח רדוד, בריכת סכר) אך גם בורות מקורים (מאגורת מדרון, מאגורת גדה, בור צוואר).[18]
באזור בורות לוץ ובסביבתם, התגלה מספר רב של בורות מים פתוחים, שנחפרו בתקופה הישראלית (תקופת הברזל ה-1 וה-2). הבורות חפורים בסלע חווארי, חרסיתי ואלוביאלי, שהוא רך ואטום ולפיכך מונע חלחול של מים, בשל כך לא היה צורך לצפות את דפנות הבור בטיח, אבל הדפנות צופו באבנים כדי למנוע את התמוטטותן.[18][3] צורת הבורות עגולה או אובלית, קוטרם 10–12 מטר, עומקם הממוצע הוא 4–5 מטר ונפחם כ-200–300 מ״ק. סוג בור זה סיפק מים לכ-10 משפחות.[3]
הבורות המקורים בנגב נחלקים למספר סוגים: בור פעמון, מאגורת מדרון, מאגורת אפיק, בור בעל תקרת קשתות בנויה אבן. לא היו כללים ברורים בעיצוב צורת הבורות.[19]
א. בור פעמון, תואר לעיל.
ב. מאגורת מדרון היא בור מלאכותי החצוב במדרון לשם אגירת מי גשמים ואופייני לנגב.[20] המים יורדים במדרון ונאספים על ידי מערכת תעלות רדודות ומרזבים המוליכים לאגן שיקוע. באגן השיקוע נאסף סחף המאפשר את ניקוי המים, ולאחר מכן יורדים המים הנקיים לפתח הבור וממנו אל המאגורה.[21]
הבורות ממוקמים ברובם בחלקו התחתון או האמצעי של המדרון, חצובים בקו המפגש בין שתי שכבות:[21] בסלע הקרטוני שבו חצובה המאגורה ושכבת סלע קשה (גיר) המשמשת כתקרה למאגורה. צורת המאגורה בדרך כלל מרובעת – מלבנית ודפנותיה מטוייחים. לעיתים נשענת תקרת הבור על עמוד תמך אחד או יותר, אם שטח הבור עולה על 40–50 מ״ר. ברוב מאגורות המדרון קיים גרם מדרגות המאפשר לרדת לתחתית. על פי רוב לסוג בורות זה שני פתחים: פתח חציבה הממוקם בדופן הבור, אליו מתנקזים מי התעלות, ופתח צר יותר בתקרת הבור, ממנו שואבים את המים. שטחי אגן הניקוז נִפְרָשִׂים על פני 10–200 דונם. בחלק מהבורות נמצא סימן אלוהות נבטי החקוק על קיר התמך.[18] מאגורה מסוג זה נמצאת בשדה צין. למאגורה מובילות שתי תעלות, והיא חצובה בסלע קרטון מתצורת מנוחה, בתוכה נמצא גרם מדרגות היורד לבור, ויש לה שני פתחים: פתח שאיבה ופתח אחזקת הבור.[10]
ג. מאגורת אפיק היא סוג של בור הדומה במבנהו למאגורת מדרון, אולם הוא מנקז את מי השיטפונות הזורמים באפיקי הנחלים. מאגורת האפיק חצובה מעט מעל לקרקעית אפיק הנחל, כך שרק שכבת המים העליונה, שבה כמות סחף קטנה יחסית תיכנס אל המאגורה. "בורות רמלייה", הם קבוצה של בורות שנחצבו בגדה המערבית של נחל צין על ידי הנבטים. חציבת המאגורה בסלע קרטון מתצורת חורשה, גג המאגורה הוא סלע גיר מתצורת מטרד.
ד. בור בעל תקרת קשתות אבן, מעל הקשתות מונחים לוחות אבן. שני בורות מסוג זה נמצאו בשבטה.[19]
ה. בור בעל קמרון חביתי, הקירות מכוסים בטיח אפור ועבה. שישה בורות כאלה נמצאו בציפורי [22] וכן בבורות המים במרשה נמצאו קמרונות חביתיים הבנויים מאבני קרטון.[23]
הסקר הארכאולוגי משמש ככלי מחקר להבנת העבר באמצעות מיפוי שרידי יישובים שונים ופריטים אחרים שנמצאו בחפירות. בין הסקרים הארכאולוגים השונים ניתן למנות סקרים של בורות מים ובארות, מתקנים חקלאיים, סקרים המתעדים עדויות למאורעות היסטוריים ועוד.[24] להלן מספר דוגמאות לביצוע סקרי בורות מים ביישובים שונים בארץ ישראל:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.