בישוף בגאליה, עולה רגל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארקולף (Arculf) או ארקולפוס (Arculfus) היה צליין פרנקי אשר פקד את ארץ ישראל והלבנט במחצית השנייה של המאה ה-7. על פי המקור הראשי המספר אודותיו, הוא שימש כבישוף של העיר פריגה בדורדון שבגאליה. על פי מקור אחר, הוא היה חבר מנזר.
| לידה |
המאה ה־7 האימפריה הפרנקית |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־7 אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| מדינה | האימפריה הפרנקית |
| השקפה דתית | הכנסייה הקתולית |
ארקולף ביקר בקונסטנטינופוליס בשנת 670 בערך.[1] בסוף שנות ה-70 נסע מזרחה.[2] סמוך לשנת 680 ביקר בירושלים.[3]
לפי בדה ונרביליס, ספינתו של ארקולף נטרפה בדרכו חזרה מארץ הקודש אל חופי האי איונה (אנ') במערב סקוטלנד, והוא התקבל על ידי אדאמנן (אנ') (אדאמנאנוס), אב-המנזר המקומי, במנזר באי איונה הייתה ספרייה מפורסמת והוא נחשב באותה תקופה למרכז פרשנות לכתבי הקודש בלטינית. ארקולף סיפר את תולדות מסעו לאדאמנן בפירוט, והאחרון כתב על-בסיס זה חיבור בן שלושה ספרים בשם "De Locis Sanctis" (אודות המקומות הקדושים"), אשר הוקדשו לירושלים, בית לחם ולמספר מקומות קדושים נוספים בארץ ישראל, וכן לקונסטנטינופוליס ולאלכסנדריה. עותק מהחיבור נמסר בשנת 698 לאלדפירת' מלך נורת'מבריה.
.jpg)
ארקולף היה הנוסע הראשון שביקר בארץ ישראל אחרי הכיבוש הערבי ושחיבורו שרד, ומכאן חשיבותו להבנת מצבם של ארץ ישראל ותושביה אחרי הכיבוש. על ירושלים כתב:
אך המון אנשים שונים ומשונים, שכמעט לא ייספרו מרוב, רגיל להתוועד בירושלים בחמישה-עשר בחודש ספטמבר כדי לעסוק במיקח וממכר הדדיים. לפיכך הכרחי כי למשך ימים מספר, באותה עיר מארחת, מתארחים המוני אדם, אשר המון גמליהם וסוסיהם וחמוריהם ופרדיהם הרבים, כמו גם השוורים הנושאים דברים מדברים שונים, מפזרים בכל רחובות העיר את תועבות צואתם למיניה; אשר צחנתה מטרידה את התושבים במידה לא מועטה, ואשר גם מהווה מכשול בפני המתהלכים ברחוב.
— על המקומות הקדושים, תיאור ביקורו של ארקולף בארץ הקודש
הקובץ "אוצר מסעות" מ-1929 מתאר אותו כדלקמן:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.