אנדרס דה אורדאנטה

אנדרס דה אורדאנטה (בספרדית: Andrés de Urdaneta; ׁ‏30 בנובמבר 1498^[1] – 3 ביוני 1568) היה נווט, מגלה ארצות ואח במסדר האוגוסטינים. כנווט היה דה אורדאנטה לשני שהקיף את כדור הארץ ב-1536, לאחר המשלחת שהובילו פרדיננד מגלן וחואן סבסטיאן אלקנו ב-1521. דה אורדאנטה גילה והתווה את הנתיב הימי ממערב למזרח האוקיינוס השקט, ממנילה שבפיליפינים אל אקפולקו שבמלכות המשנה של ספרד החדשה, בו השתמשו ספינות הגליאון של מנילה במשך כ-250 שנה, אשר כונה גם "נתיב אורדאנטה". בשל יחסו האוהד כלפי ילידי איי הפיליפינים נחשב דה אורדאנטה כ"מגינם של האינדיאנים" והוא שימש גם כאיש הכמורה הבכיר הראשון של האי סבו.

אנדרס דה אורדאנטה

אנדרס דה אורדאנטה, מגלה נתיב הגליאון של מנילה, כאח במסדר האוגוסטינים
לידה	30 בנובמבר 1498 אורדיסיאה, חבל הבסקים, ספרד
פטירה	3 ביוני 1568 (בגיל 69) מקסיקו סיטי, ספרד החדשה
לאום	בסקי
תקופת הפעילות	? – 3 ביוני 1568
מספר מסעות	2
גילויים בולטים	נתיב הגליאון של מנילה
אזורים שחקר	איי מאלוקו הפיליפינים
חתימה

שנים ראשונות

דה אורדאנטה נולד בעיירה אורדיסיה (Ordizia) שבחבל הבסקים, ספרד להורים בני המעמד הבינוני. אביו שימש כראש העיר של אורדיסיה ולמשפחתה של אמו היו קשרים בתעשיית עיבוד המתכות המקומית. אין פרטים רבים לגבי החינוך שקיבל, אם כי ניתן להניח על סמך פעולותיו העתידיות שהצטיין בכתיבה ובמתמטיקה. כאשר הפליג דה אורדאנטה לראשונה בגיל 17 נחשב לבעל כתב יד משובח, כושר אבחנה וזיכרון מעולים, שבאו לידי ביטוי במהלך מסעותיו.

תחילת מסעותיו

דה אורדאנטה השתתף במשלחת לואאיסה והפליג בספינה בפיקודו של חואן סבסטיאן אלקנו ללא תפקיד או אחריות מוגדרים. השכלתו וכישרון הכתיבה שלו אפשרו לו לשמש כעד ולחתום על מסמכים חשובים כגון צוואתו של אלקנו, והוא קיבל תפקידים נוספים והיה בין השורדים המעטים מאנשי המשלחת שהגיעו לאיי התבלינים ב-1526, שם הצליחו הספרדים לשרוד בזכות סיוע של בעלי ברית מקומיים באיים טידורה וג'ילולו (כיום הלמהרה), והגעת המשלחת בפיקודו של אלברו דה סאבדרה סרון במרץ 1528^[2].

ב-5 באפריל 1529 נחתם בסרגוסה הסכם שלום בין ספרד לפורטוגל שבדומה לחוזה טורדסיאס קבע מחדש את אזורי השליטה בין שתי האימפריות, ולפיו נותר אזור איי התבלינים בחזקת פורטוגל. הספרדים החלו לעזוב בפברואר 1534 ולאחר ששהה באיים ובסביבותיהם במשך כשמונה וחצי שנים במהלכם רכש ניסיון במסחר, בימאות, בזרמים וברוחות, חזר גם דה אורדאנטה לאירופה בארמדה הפורטוגזית של הודו ותחת משמר. עם הגיעו לליסבון ב-26 ביוני 1536, השלים דה אורדאנטה את הקפת כדור הארץ המתועדת השנייה בהיסטוריה, אם כי היה ככל הנראה השלישי או הרביעי שעשה זאת, בשל הסברה שחלק מאנשי צוותו של פרדיננד מגלן שנותרו באיי האזור לאחר הגעת ספינתו של אלקנו לספרד, הוחזרו לאירופה על ידי הפורטוגזים ושוחררו בליסבון כעשור לפניו. מסעו של דה אורדאנטה סביב העולם נמשך מעט פחות מ-11 שנים.

בליסבון החרימו הפורטוגזים את מפותיו ורישומיו. דה אורדאנטה נמלט לאחר מכן לספרד, שם הצליח לשחזר את מרבית כתביו ולהציגם בפני חצר המלך קרלוס הראשון. בקבלת הפנים של המלך לא זכה להתייחסות מיוחדת, ומותש ממסעותיו היגר לגואטמלה שבספרד החדשה ומשם עבר לנואבה גליסיה (אזור מערב מקסיקו) יחד עם פדרו דה אלוואראדו וקיבל תפקיד מנהלתי. ב-1542 דחה הצעה להצטרף כמפקד למשלחת בראשות רוי לופס דה וייאלובוס ועשר שנים מאוחר יותר עזב את תפקידו והפך לאח במסדר האוגוסטינים^[3][4].

המסע לפיליפינים וגילוי נתיב החזרה

נתיב מסעו של דה אורדאנטה ממנילה לאקפולקו

עם מותו של המשנה למלך, דון לואיס דה ולאסקו ב-1564, עבר ניהולה הזמני של מלכות המשנה של ספרד החדשה לידי מועצת האאודיינסיה (Audiencia), אשר אחת ממטרותיה הראשונות היו לגבש משלחת שתכבוש ותיישב את הפיליפינים, זאת על פי הוראת פליפה השני, מלך ספרד. לפני מותו, תכנן המשנה למלך למנות את דה אורדאנטה למפקד המשלחת, היות שנחשב לנווט מעולה המתמחה באזור איי הודו המזרחית. המלך פליפה כתב לדה אורדאנטה והאיץ בו לקבל את הפיקוד, והאחרון ניאות להצטרף למשלחת אך סירב לעמוד בראשה והאדלאנטאדו (Adelantado)^[5], דון מיגל לופס דה לגאספי מונה כמפקד. דה אורדאנטה הסכים להצטרף ולשמש כנווט מייעץ. המשלחת, המורכבת מהגליאונים סן פאבלו וסן פדרו וספינות העזר סן חואן וסן לוקאס, הפליגה ב-21 בנובמבר 1564 ונשאה עמה 380 איש, 200 מהם חיילים. יעדה של המשלחת נשמר בסוד, כדי להטעות את הפורטוגזים, ולכאורה הייתה מטרת ההפלגה הקמת מושבה בגינאה החדשה של ימינו ויצירת קשרים עם סין. מתכנני המשלחת שמו דגש על מציאת נתיב חזרה למקסיקו מהר ככל הניתן, כאשר דה אורדאנטה ייצא על הספינה הראשונה. בנוסף, הוחלט כי מכתבים יישלחו למלך ספרד רק לאחר שתקבל האאודיינסיה דיווח מלא על המסע בחזרה שנתיבו יישמר סודי ואמצעי זהירות יינקטו כדי למנוע דליפות מידע^[6].

ב-30 בנובמבר אבד הקשר עם הסן לוקאס, ספינת העזר אשר נועדה לסיור קרוב לחופי האיים בשל השוקע הנמוך שלה. בין ה-9 ל-12 בינואר 1565 התגלו בסביבות קו הרוחב 10 צפון חמישה איים קטנים, חלק מאיי מרשל. ב-17 בחודש זה סברו הנווטים האחרים שהמשלחת חצתה כברת דרך שנתיבה יביא אותם אל האי מינדנאו ואל הרוחות הנושבות ממנו כפי שקרה למשלחתו של וייאלובוס. דה אורדאנטה חלק על דעתם ולאחר התייעצות הוסכם לעלות לסביבות קו הרוחב 13 צפון. חמישה ימים לאחר מכן התברר כי דה אורדאנטה העריך טוב יותר את המרחק שעברה המשלחת, כאשר הגיעו לחופי האי גואם. דה לגאספי הכריז על בעלות ספרד על איי מריאנה, צעד שחזר על עצמו במספר מקרים נוספים כאשר הגיעה המשלחת לאיי הפיליפינים מ-13 בפברואר ואילך. פעולות סיור הביאו את הספרדים למסקנה שהאי סבו ראוי להקמת המושבה הראשונה וב-27 באפריל עגן הצי במקום. ניסיונות למשא ומתן עם המנהיגות הילידית המקומית בסבו נכשלו ורק הפגזה קצרה מצד ספינות הצי אפשרה את נחיתת הספרדים. ב-8 במאי הניח דה לגאספי את אבן הפינה לעיירה סן מיגל (שהפכה מאוחר יותר לעיר סבו סיטי) והכריז בעלות על המקום בשם ספרד, אשר נמשכה 333 שנים^[6].

עם נחיתת הספרדים באי סבו, ייסד דה אורדאנטה את הכנסייה הראשונה בפיליפינים, אשר הוקדשה לוויטאלה ממילאנו, ואת בזיליקת דל סנטו ניניו ושירת כאיש הכמורה הבכיר הראשון של האי. שלושה שבועות לאחר הקמתה של סן מיגל החליט דה לגאספי לשלוח את דה אורדאנטה בחזרה במטרה למצוא נתיב מזרחה למקסיקו ולהשיג עזרה עבור המושבה החדשה בפיליפינים. דה אורדאנטה עזב את סן מיגל על גבי הסן פדרו, הספינה המהירה ביותר, ב-1 ביוני 1565 והפליג צפונה עד לסביבות קו הרוחב 38 כדי למצוא רוחות מתאימות שייקחו אותו מזרחה. הספינה הגיעה לנמל אקפולקו ב-8 באוקטובר 1565 לאחר מסע של כ-20,000 ק"מ ב-130 יום. ארבעה-עשר אנשי צוות מתו במהלך המסע, ועם הגעתם לנמל, נותרו רק דה אורדאנטה ופליפה דה סלסדו (Felipe de Salcedo), אחיינו של דה לגאספי שמונה כמפקד הספינה, כשירים כדי להטיל את העוגנים^[3][4].

עם הגיעו לאקפולקו נודע לדה אורדאנטה כי הסן לוקאס בפיקודו של אלונסו דה ארייאנו, עמה אבד הקשר במהלך המסע מערבה, הגיעה למעשה לפניו ועגנה בנמל בארה דה נבידאד ב-9 באוגוסט של אותה שנה. הרישום ותיעוד המסע שביצע דה ארייאנו לא היה מדויק או מקצועי לעומת התיעוד של דה אורדאנטה, והנתיב שהתווה האחרון הפך למפורסם והבטוח לשימוש^[7].

סוף המסע ומורשת

לאחר הופעתו בפני האאודיינסיה, הפליג דה אורדאנטה ממקסיקו לספרד שם הופיע בפני פליפה השני והעלה את רשמיו מהמסע על הכתב ב-8 באוקטובר 1566. הוא שב לאחר מכן למקסיקו במטרה להמשיך משם לפיליפינים, אך שוכנע להישאר על ידי חבריו. דה אורדאנטה תיעד את מסעותיו בשני מסמכים: הראשון, המתאר את רשמיו ממשלחת לואאיסה, פורסם. כתב היד של המסמך השני, המתאר את המסע בחזרה מהפיליפינים למקסיקו, שמור בארכיון איי הודו.

דה אורדאנטה נהנה מרמה גבוהה ביותר של דו לשוניות והיה מסוגל לחשוב בבסקית בעודו כותב בספרדית. כתביו בשפה הספרדית מאופיינים בהשפעת שפות רומאניות ממדינות שכנות ובשאילת ביטויים ותחבירים מהשפה הבסקית.

במשך שארית המאה ה-16 ובמהלך כל המאה ה-17 הפליגו ספינות ספרדיות (ובמיוחד ספינות הגליאון של מנילה) בנתיב אותו התווה דה אורדאנטה.

אנדרס דה אורדאנטה נפטר במנזר אוגוסטיני במקסיקו סיטי ב-3 ביוני 1568.

לקריאה נוספת

• Spate, O.H.K. The Spanish Lake: The Pacific since Magellan, Volume I. National Library of Australia Cataloguing-in-Publication entry

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנדרס דה אורדאנטה בוויקישיתוף

• אתר המוקדש לאנדרס דה אורדאנטה לרגל 500 שנה להולדתו
• אנדרס דה אורדאנטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. על פי אתר זה, נולד דה אורדאנטה בסוף שנת 1507 או בתחילת 1508
2. Spate, עמודים 93–94
3. Simpson, Lesley Byrd. Many Mexicos. University of California Press, 1966. ISBN 0520011805. עמודים 67–69
4. Kessell, John L. Spain in the Southwest: A Narrative History of Colonial New Mexico, Arizona, Texas, and California. University of Oklahoma Press, 2013. ISBN 0806180129. עמודים 63–64
5. תואר שהוענק לאצילים ספרדיים במהלך ימי הביניים, אשר הפך במאות ה-15, ה-16 וה-17 לתואר צבאי אשר ניתן לקונקיסטאדורים ספרדיים כהוקרה על פעולותיהם
6. Spate, עמודים 100–103
7. Spate, עמודים 104–106