Loading AI tools
ספר אוטוביוגרפי מאת חנוך דאום מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלוהים לא מרשה הוא ספר אוטוביוגרפיה של הקומיקאי והפובליציסט חנוך דאום. הספר, בעריכתו של יאיר לפיד, יצא לאור ב-31 באוגוסט 2007[1] על ידי הוצאת ידיעות אחרונות[2]. אורכו של הספר הוא 213 עמודים מודפסים[3] ועם פרסומו גרר ביקורת נוקבת כלפי המחבר בחלקים מהחברה הדתית-לאומית.
מידע כללי | |
---|---|
מאת | חנוך דאום |
שפת המקור | עברית |
סוגה | אוטוביוגרפיה |
נושא | להט"ב ויהדות, ציונות דתית |
הוצאה | |
הוצאה | הוצאת ידיעות אחרונות |
מקום הוצאה | ישראל |
תאריך הוצאה | 31 באוגוסט 2007 |
מספר עמודים | 2013 |
עורך | יאיר לפיד |
סדרה | |
ספר קודם | מה אתה יותר יהודי או ישראלי (2003) |
הספר הבא | בשביל הנפש (2010) |
קישורים חיצוניים | |
מסת"ב | מסת"ב 965-482-424-8 |
הספר בנוי מארבעה מכתבים לנמענים שונים - לאביו, לציונות הדתית, לאלוהים ולרעייתו. בספר מתאר דאום את יחסיו המורכבים עם אביו ועם עצמו; את הסבל הרב שחש בישיבה התיכונית בה למד, ואת היחסים ההומו-ארוטיים עם בן כיתתו; כיצד הפך מבחור דתי בוגר ישיבה למחלל שבת בחדרי חדרים והפער הדתי שנפער בעקבות כך בינו ובין רעייתו; ואת אופן התמודדותו עם הפרעת ה-OCD בה הוא לוקה. דאום יוצא בספרו נגד המשטר הישיבתי הקפדני המטיף נגד מעשי אוננות, ומביע את תמיכתו בשימוש בתרופות פסיכיאטריות, שעזרו לו מאוד בהתמודדות האישית שלו עם המועקות וסערות הנפש המגבילות. התייחסותו כלפי הציונות הדתית ביקורתית ועם זאת אוהבת "אני אוהב אתכם, רעים אהובים, וחש אליכם חיבה עמוקה והכרת הטוב, אף שלעיתים אני כנטע זר בתוככם".
את יאיר לפיד הכיר דאום במהלך עבודתם בערוץ 2[4]. עד מרץ 2008 נמכרו למעלה מעשרים אלף עותקים[5] ודאום בטורו האישי חשף כי על כל עותק שנמכר קיבל רווח של 2.5 שקל[6].
פרסום הספר גרר ביקורת נוקבת בחלקים מהחברה הדתית-לאומית אליה משתייך הסופר[7], ביניהם רבנים ופוליטיקאים[8]. ואף היו שקראו לו לעזוב את ההתנחלות הדתית אלון שבות בה הוא מתגורר[9]. עם זאת, בטור באתר ynet הזכיר דתל"ש בשם אורי אורבך את ספרו של דאום באמרו "מהספר של ידידי אני מבין שללמוד בפנימיות של הציבור הדתי-לאומי זה סיוט עלי אדמות". אך גם הוא לא חסך בביקורת על עצותיו של דאום למגזר[10].
דרור אידר מעיתון הארץ כינה את ביקורות הציונות הדתית כילדותיות ופבלוביות של מגזר בתודעתו בהתגוננות מתמדת. על הספר הוא כתב: "הספר הזה ראוי היה שייגנז, ולא בגלל החשיפה הכמו-מרעישה שבו, או תכניו הסמי-פרובוקטיביים, אלא בשל בוסריותו. מי שכן עשוי למצוא בו עניין הם סוציולוגים של התרבות, לאו דווקא בשל תכניו כמו בגלל ההתייחסות הרצינית אליו בבמות ספרותיות שונות, כמו בישר בשורה או פרץ דרך." ואף ביקר את צורת הכתיבה של הספר אותה תיאר כ"דלה ומלאה שגיאות"[7].
עינת ברזילאי ממעריב אונליין תארה את דאום כ"גולה מתגעגע שרוצה להגמיש את הקווים כך שיאפשרו לעוד ועוד אנשים להסתופף בתוכם. גם למי שלא עומדים בתו התקן"[11]. חגית מהלא מגלובס פרסמה טור תחת הכותרת "תסמונת דאום" בו ביקרה את הצורה הילדותית של הספר[12].
אביבה לורי וצילום: רלי אברהמי, שמע ישראל, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2007
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.