קים קמפבל

קים קמפבל
Kim Campbell
	קמפבל כראש ממשלת קנדה
לידה	10 במרץ 1947 (בת 77); פורט אלבני, קנדה
שם לידה	Avril Phædra Douglas Campbell
מדינה	קנדה
השכלה	בית הספר למשפטים של פיטר א. אולרד; Prince of Wales Secondary School; אוניברסיטת קולומביה הבריטית; בית הספר לכלכלה של לונדון; הקונסרבטוריון המלכותי למוזיקה ;
מפלגה	המפלגה פרוגרסיבית שמרנית של קנדה
בן זוג	הרשי פלדר
	www.kimcampbell.com
	25 ביוני 1993 – 4 בנובמבר 1993; (133 ימים)
	→ בריאן מלרוני ז'אן קרטיין ←
פרסים והוקרה
	איש השנה של התקשורת הקנדית (1993); Order of British Columbia (2012); מדליית יובל ה-125 של הקונפדרציה של קנדה; שותף במסדר קנדה; מדליית יובל הזהב של המלכה אליזבת השנייה; מדליית יובל היהלום של המלכה אליזבת השנייה ;
חתימה

אבריל פאדרה דאגלס "קים" קמפבל (באנגלית: Avril Phaedra Douglas "Kim" Campbell; נולדה ב-10 במרץ 1947) היא פוליטיקאית קנדית, שכיהנה כראשת ממשלת קנדה ה-19, מה-25 ביוני 1993 עד ל-4 בנובמבר 1993. הייתה האישה הראשונה והיחידה שכיהנה בתפקיד זה (נכון ליוני 2024)^[1].

עובדות מהירות לידה, שם לידה ...

סגירה

קמפבל נולדה בפורט אלברני שבקולומביה, בתם של פיליס מרגרט וג'ורג' תומאס קמפבל. אמה עזבה כשקים הייתה בת 12, והשאירה את אביה לגדל אותה ואת אחותה אליקס. אז החלה לקרוא לעצמה בשם "קים". אביה נישא שוב, לאשה צעירה ממנו בהרבה^[2].

מאוחר יותר עברו קמפבל ומשפחתה לוונקובר, שם למדה בבית הספר התיכון פרינס מוויילס והייתה תלמידה מצטיינת. היא הפכה לנשיאת הסטודנטים הראשונה בבית הספר וסיימה את לימודיה בשנת 1964.

בתחילה בחרה בקריירה אקדמית. היא למדה מדעי המדינה באוניברסיטת קולומביה הבריטית, וב-1972 החלה לכתוב דוקטורט בבית הספר לכלכלה של לונדון על הפוליטיקה של ברית המועצות ואף למדה רוסית לצורך כך. אך החליטה לזנוח את לימודי הדוקטורט לאחר זמו קצר^[2].

בשנת 1980 היא החלה ללמוד משפטים והוסמכה כעורכת דין בשנת 1984.

קריירה פוליטית פרובנציאלית

קמפבל הייתה מועמדת של מפלגת סוקרד (מפלגת האשראי החברתי של קולומביה הבריטית) במרכז ונקובר בשנת 1983, והפסידה כשקיבלה 12,740 קולות, אך באוקטובר 1986 נבחרה לבית המחוקקים קולומביה הבריטית מטעם המפלגה הפרוגרסיבית-שמרנית (אנ'), כשקיבלה 19,716 קולות. לאחר זמן מה בבית המוחוקקים, החליטה קמפבל לעזוב את הפוליטיקה הפרובינציאלית ולהיכנס לפוליטיקה פדרלית.

קריירה פוליטית פדרלית

קמפבל נבחרה בבחירות הפדרליות בשנת 1988 כחברת הפרלמנט של מרכז ונקובר. היא זכתה במועמדות המפלגה לאחר שפט קרני שכיהן בתפקיד, סירב להתמודד על מועמדות מחודשת. בין השנים 1990–1993 כיהנה כשרה בממשלתו של בריאן מלרוני (שרה לענייני קנדים ממוצא האומות הראשונות).

בשנת 1990 קמפבל הייתה לאשה הראשונה בקנדה שהחזיקה בתיק המשפטים ובמשרת התובע הכללי, שבע שנים בלבד לאחר שסיימה את בית הספר למשפטים^[2].

בשנת 1993 מונתה לשרת ההגנה הלאומית. אירועים בולטים בתקופת כהונתה כללו התמודדות עם הנושא השנוי במחלוקת של החלפת מסוקים באונייה עבור חיל הים ועבור יחידות חיפוש והצלה.

בפברואר 1993 התפטר ראש הממשלה מלרוני מתפקידו, וקמפבל נבחרה למלא את מקומו ביוני 1993^[1]. לאחר שהפכה למנהיגת המפלגה וראש ממשלה, החלה קמפבל לארגן מחדש את הקבינט. היא הקטינה את הרכבו מ-35 שרים ל-23 שרים; היא איחדה משרדים ויצרה שלושה משרדים חדשים: בריאות, מורשת קנדה וביטחון פנים. שבועיים לאחר שנבחרה השתתפה בפסגת ראשי המדינות המתועשות (G7)^[3]. קמפבל ערכה קמפיין נרחב במהלך הקיץ, סיירה במדינה והשתפה באירועים שונים. באוגוסט 1993, סקר הראה כי קמפבל נהנתה מאהדה של 51 אחוזים, מה שהציב אותה כראש הממשלה הפופולרי ביותר בקנדה מזה 30 שנה.

הפרלמנט של קנדה פוזר ב-8 בספטמבר 1993, ונקבעו בחירות פדרליות. במהלך הקמפיין הכריזה קמפבל שתמשיך במדיניות של ריסון וקיצוץ תקציבי בכדי להקטין את הגירעון התקציבי ושהיא לא צופה ששיעור האבטלה ירד בשנים הקרובות (שיעור האבטלה עמד על 10%). בנוסף הכריזה שממשלה בראשותה תנקוט במדיניות שמרנית בנושאים חברתיים. באוקטובר 1993 התקיימו בחירות פדרליות, בהן הובסה המפלגה הפרוגרסיבית-שמרנית וז'אן קרטיין, ראש המפלגה הליברלית, נבחר לראשות הממשלה^[4].

המשך הקריירה

בשנת 1996 שימשה כקונסול הכללי של קנדה ללאס וגאס.

בין השנים 1999–2003 היא עמדה בראש המועצה של הנשים מנהיגות עולמיות (Council of Women World Leaders), רשת של נשים המכהנות או כיהנו בתפקיד נשיאה או ראש ממשלה. היא הוחלפה על ידי נשיאת אירלנד לשעבר מרי רובינסון. בין השנים 2003–2005, כיהנה כנשיאת פורום הנשים הבינלאומי, ארגון עולמי של נשים בעלות הישגים בולטים, הממוקם בוושינגטון. בין השנים 2001–2004 הרצתה בית הספר לממשל על שם ג'ון קנדי באוניברסיטת הרווארד

בשנת 2000 מונתה כדירקטורית של חברת ההזנק הישראלית "אי-שים"^[5].

בשנת 1972 התחתנה עם נתן דיווינסקי. קמפבל ודיווינסקי התגרשו בשנת 1983, והיא התחתנה עם הווארד אדי בשנת 1986, נישואים שנמשכו עד זמן קצר לפני שהפכה לראש ממשלה. בשנת 1997 נישאה להרשי פלדר-שחקן, מחזאי, מלחין ופסנתרן קונצרטים.