סינקום

סינקום (באנגלית: Syncom - ראשי תיבות של synchronous communication satellite - לוויין תקשורת במסלול סינכרוני) הייתה תוכנית של נאס"א שהחלה ב-1961 להפעלת לווייני תקשורת במסלול גיאוסינכרוני. ב-1963 ו-1964 שוגרו שלושה לווייני סינקום כאשר סינקום 2 ששוגר ב-26 ביולי 1963 היה ללוויין התקשורת הראשון בעולם במסלול גיאוסינכרוני. לאחר שיגור סינקום 3 תוכנית סינקום חדלה ושיגוריה החלו מחדש רק בשנות ה-80, תחת השמות סינקום-IV וליסאט ותחת ניהולו של חיל הים האמריקאי. לווייני הסינקום ששוגרו בשנות ה-80 היו גדולים ומשוכללים יותר מלווייני הסינקום של שנות ה-60 ושוגרו מעל גבם של מעבורות החלל.

סינקום 1, 2 ו-3

סינקום 2

מאפיינים משותפים

שלושת לווייני הסינקום הראשונים היו לוויינים נסיוניים שנבנו על ידי חברת יוז איירקראפט (Hughes Aircraft) בקלבר סיטי, קליפורניה. שלושת הלוויינים היו בצורת גליל בקוטר 71 ס"מ ובגובה 39 ס"מ. בשיגור שקל כל לוויין 68 ק"ג (יחד עם דלק) ולאחר הכניסה למסלול 39 ק"מ כאשר 25 מתוכם מטען. הלוויינים היו מסוגלים לשדר באמצעות שני משדרים שפעלו על 2 ואט בלבד.

סינקום 1

סינקום 1 היה אמור להיות לוויין התקשורת הגיאוסינכרוני הראשון בעולם. הוא שוגר ב-14 בפברואר 1963 על גבי משגר תור-דלתא B מנמל החלל קייפ קנוורל אך בעקבות כשל אלקטרוני נכשל להגיע למסלול גיאוסינכרוני. שניות לאחר הפעלת השלב האחרון של המשגר אבד הקשר עם הלוויין. מאוחר יותר התברר מתצפיות טלסקופיות כי הלוויין נכנס למסלול LEO עם נטיית מסלול של 33° וזמן הקפה של 24 שעות.

סינקום 2

סינקום 2 היה ללוויין התקשורת הראשון במסלול גיאוסינכרוני. הלוויין שוגר על ידי נאס"א ב-26 ביולי 1963 על גבי משגר תור-דלתא B מנמל החלל קייפ קנוורל והגיע בהצלחה למסלול המתוכנן שלו.

במהלך שנת הפעילות הראשונה של סינקום 2, נאס"א ביצעה בדיקות תקשורת שונות עם הלוויין יחד הדגמת יכולות של הלוויין לציבור הרחב וקבלת משוב ממנו. באוגוסט 1963, נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי בוושינגטון די. סי. טלפן אל ראש הממשלה הניגרי אבובכר טפאווה בלווה שהיה על גבי האונייה USNS Kingsport שעגנה בנמל לאגוס שבניגריה. שיחה זו הייתה השחה הראשונה בין שני ראשי מדינות שבוצעה באמצעות לוויין תקשורת - סינקום 2. בשיחה זו, ה-Kingsport שימשה כתחנת שליטה של הלוויין ותחנת קישור אליו^[1].

סינקום 2 העביר גם מספר שידורי טלוויזיה ניסיוניים מפורט דיקס, ניו ג'רזי לתחנת קרקע באנדובר, מיין מ-29 בספטמבר 1963. שיגורים אלו היו לשידורי הטלוויזיה הראשונים שהועברו על ידי לוויין במסלול גיאוסינכרוני והיו באיכות נמוכה מאוד וללא שמע בכלל.

סינקום 3

סינקום 3 שוגר ב-19 באוגוסט 1964 על גבי משגר תור-דלתא D מקייפ קנוורל. הלוויין, סמוך לקו התאריך הבינלאומי, היה בעל יכולת לשדר טלוויזיה בערוץ רחב ושימש לשידור אולימפיאדת קיץ 1964 שהתקיימה בטוקיו שביפן לארצות הברית.^[2] למרות שסינקום 3 נחשב בדרך כלל ללוויין התקשורת הראשון שהעביר שידורי טלוויזיה מעבר לאוקיינוס השקט, הלוויין ריליי 1 היה הראשון שעשה זאת כאשר שידר בין ארצות הברית ליפן ב-22 בנובמבר 1963.^[3]

שם	תאריך שיגור	NSSDC	משגר
סינקום 1	14 בפברואר 1963	1963-004A	תור-דלתא B
סינקום 2	26 ביולי 1963	1963-031A	תור-דלתא B
סינקום 3	19 באוגוסט 1964	1964-047A	תור-דלתא D

סינקום IV (ליסאט)

הצבת הלוויין סינקום IV-5 על ידי מעבורת החלל קולומביה במשימת STS-32 בינואר 1990

חמשת לווייני הליסאט (Leasat - ראשי תיבות של Leased Satellite - לוויין מושכר) קיבלו את המספרים הסידוריים מ-F1 עד ל-F5 וניקראו גם בשמות סינקום IV-1 עד סינקום IV-5. לוויינים אלו היו גדולים ומשוכללים יותר מלווייני הסינקום של שנות ב-60 ושקלו כ-1.3 טון במסלול (וכ-7 טון בשיגור). קוטרם של הלוויינים היה 4.26 מטרים והיו ללוויינים הראשונים שנבנו כך שיתאימו לשיגור על גבי מעבורת חלל.

חברת יוז קיבלה חוזה לספק מערכת תקשורת כלל עולמית שתבובב על ארבעה לוויינים, אחד מעל שטחה היבשתי של ארצות הברית, ואחד מעל לאוקיינוסים האטלנטי, השקט וההודי. חמישה לוויינים הוזמנו, אחד מהם כדי לשמש מחליף במקרה הצורך. החוזה כלל גם הקמת תחנות שליטה ובקרה ללוויינים.

שיגור ליסאט-F1 בוטל ממש קודם לשיגור ו-F2 הפך לראשון שנכנס למסלול ב-30 באוגוסט 1984 מעל גבי מעבורת החלל דיסקברי במשימת STS-41-D. F1 שוגר בהצלחה ב-8 בנובמבר 1984 על גבי משימת STS-51-A ו-F3 שוגר ב-12 באפריל 1985 על גבי משימת STS-51-D. שיגור הלוויין ליסאט-F3 הוכרז ככישלון לאחר שהלוויין נכשל להתחיל את התמרון לכניסה למסלול גיאוסינכרוני אחרי שחרורו מהמעבורת דיסקברי. ב-27 באוגוסט 1985 שוגר ליסאט-F4 שוב על גבי המעברות דיסקברי ובהלך אותה משימה (STS-51-I) נתפס הלוויין F3 שתוקן על ידי האסטרונאוטים, הפעיל את מנועיו ונכנס למסלול שיועד לו מתחילה. עם זאת ליסאט F4 הפסיק לפעול לאחר זמן והוכרז כמשימה כושלת.

הלוויין ליסאט-F5, שנבנה כמחליף, שוגר לבסוף בהצלחה על גבי מעבורת החלל קולומביה במשימת STS-32 ב-9 בינואר 1990.

לוויין הליסאט האחרון "פרש" בפברואר 1998.

שם	תאריך שיגור	NSSDC	משגר
ליסאט-F1	31 באוגוסט 1984	1984-093C	דיסקברי, STS-41-D
ליסאט-F2	11 באוקטובר 1984	1984-113C	דיסקברי, STS-51-A
ליסאט-F3	12 באפריל 1985	1985-028C	דיסקברי, STS-51-D
ליסאט-F4	29 באוגוסט 1985	1985-076D	דיסקברי, STS-51-I
ליסאט-F5	9 בינואר 1990	1990-002B	קולומביה, STS-32

ראו גם

• לוויין תקשורת
• מסלול גיאוסינכרוני

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סינקום בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. "שידור חי" ראשון באמצעות "סינקום 2", הארץ, 6 באוגוסט 1963
2. http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,876272,00.html
3. "Significant Achievements in Space Communications and Navigation, 1958-1964" NASA-SP-93. NASA. 1966. pp. 30–32. Retrieved 2009-10-31.