Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נוּדִיזְם, או בשמו האחר נטוריזם, הוא אורח חיים הכולל שהייה בעירום בחברת אנשים אחרים במקומות פרטיים וציבוריים. מקורו של המונח נודיזם, הנהוג בעיקר בארצות הברית הוא במילה nude, שמשמעותה "עירום", ומקורו של המונח "נטוריזם", הנהוג באירופה, הוא במילה nature, שמשמעותה "טבע". שני המונחים כמעט זהים במשמעותם, כאשר המונח נטוריזם מתייחס גם להתחברות לטבע במסגרת השהייה בעירום. מושג נוסף נפוץ הוא העירום החברתי , שבשונה משני המושגים האחרים מדגיש יותר את העירום במסגרת מפגשים ואירועים חברתיים.
הנטוריסטים מאמינים שהגוף העירום הוא דבר מקובל, מכובד ומהנה. הם סבורים שאין בעירום בושה, תיעוב, חוסר כבוד או סכנה כלשהי. הנטוריסטים אינם מקבלים את התפיסה לפיה להיות עירום בחברת אנשים אחרים הוא דבר לא מוסרי, או (לחלופין) בעל משמעות מינית, ארוטית או פורנוגרפית. לדידם, השהייה בעירום היא בריאה וטבעית, ואף רואים בעירום את הצורה הטהורה ביותר, שכן כל בני האדם נולדו עירומים וזה הדבר הטבעי והנכון. בנוסף, רבים מהם טוענים שההתרגלות לעירום היא מהירה כל כך, כך שהם לא מוצאים בכך כל ייחוד, והנטוריזם הוא עוד פרט אחד בחייהם.
התנועה הנודיסטית קיבלה את השראתה מרעיון הפילוסופים שהטיפו להתקרב לטבע יחד עם המגמה של ביטוי של בחירה אישית והפגנת חירות הפרט ללא מגבלות חברתיות. הנטוריסטים רואים בלבוש הסוואה והתחפשות והיעדר מתן ביטוי ל"אני" האמיתי. שוחרי העירום מאמינים כי כאשר בני אדם נמצאים בעירום במסגרת חברתית "כפי שהם", בלי סטטוס חברתי, "מקבלים אותם כפי שהם".
הנטוריסטים אינם מתעניינים באופן מיוחד בלראות אנשים אחרים בעירום (דבר אשר מכונה "מציצנות" אם מעורבת בכך הנאה מינית) ואינם נהנים להיחשף בפני אחרים (דבר אשר נחשב ל"אקסהיביציוניזם", אם מעורבת גם בזה הנאה מינית). רבים מהם טוענים כי הסיבה להשתתפותם באירועים נטוריסטים היא תחושה של שחרור, תחושה של שוויוניות (ללא הבגדים אין הבדלים בין בני האדם), תחושה של רוגע וקבלה עצמית ללא סייגים.
יש המקשרים בין נודיזם לפורנוגרפיה, אבל הנודיסטים מתייחסים לגופם לא כאל גוף המשווק לגרות או לגרום הנאה לאחרים אלא כאל ישות שיש לכבדה.
בחלק מן הארצות, בעיקר אלו הפחות-סובלניות לנודיזם, נוהגים נטוריסטים להתכנס במקומות סגורים או במקומות המוכרים כפתוחים לנטוריסטים (זאת בשונה מן המצב בגרמניה, למשל, בהּ העירום החברתי, הוא דבר נפוץ ומקובל, גם במקומות, אשר אינם מוגדרים כ"מיועדים לנודיסטים" באופן רשמי). העירום בצוותא משולב בפעילויות חברתיות רגילות במסגרת משפחתית ולא-מינית, בדרך כלל בחופים סגורים, וכולל פעילויות שונות, כגון משחקי חברה, שחייה, האזנה להרצאות, ואף שירה בציבור. ישנם גם אלו המעדיפים לעבוד בעירום, כאשר מזג האוויר והסיטואציה החברתית מאפשרים זאת.
הנטוריזם מתקיים בתרבויות רבות, במיוחד כחלק משחייה ורחצה בבריכות ובמשותף לשני המינים. הפעילויות יכולות להיות במקומות סגורים או פתוחים, והן כוללות פעילויות פנאי שונות.
במקומות ומתקנים נטוריסטיים (מועדונים, מלונות, כפרי נופש ועוד) שונים נהוגה מדיניות לבוש שונה: חלק מן המקומות נוקטים במדיניות "לבוש אופציונלי" שבה מקבלים גם לבושים (בדרך כלל כדי לסייע ל"ביישנים מתחילים"), בעוד חלקם מקפידים על עירום מוחלט. המצדדים בעירום מוחלט מבקשים מן המשתתפים להיות עירומים לגמרי על מנת לאפשר תחושה משוחררת לכלל הנטוריסטים, ואילו המצדדים ב"לבוש אופציונלי" סבורים כי כפיית העירום כמוה ככפיית הלבוש ב"עולם הרגיל", וכי כפייה זו מנוגדת לחופש ולחירות המיוצגים בנטוריזם.
ארגונים נטוריסטים רבים מארגנים פעילויות חברתיות רבות. לכמה מהארגונים הללו יש דרישות קבלה מחמירות כגון תקופת ניסיון, הגעה רק בחברת חבר מוכר ולעיתים גם ועדת קבלה ובדיקת רקע פלילי. דרישות אלו צצו בעקבות החשש מפני עברייני מין. מנגד, ישנם אירועים נטוריסטים רבים במקומות פתוחים שאינם מאורגנים על ידי ארגון קבוע, וניתן להצטרף אליהם ללא התחייבות או תשלום כלשהו, אך תוך התנהגות לפי קוד אתי ברור. נטוריסטים מתחילים מגיעים לאירועים כאלו בחוויותיהם הנטוריסטיות הראשונות. אירועים כאלו יכולים להיות חופים עם "לבוש אופציונלי", רחצות ליליות בעירום ועוד.
ערך מורחב – חוף נודיסטים
פעילות נפוצה במיוחד של נודיסטים ונטוריסטים היא הרחצה והשיזוף בעירום, בחוף הים. כיוון שהרחצה בעירום בחופים "רגילים" אסורה על פי חוק ברוב מדינות העולם, נוצרו חופי הנודיסטים, אשר בהם מותרת הרחצה בעירום, כאשר המתרחצים הבאים למקום מודעים לכך, והחוף מסומן כחוף נודיסטים. הרחצה בחופים אלו היא לרוב מעורבת.
ישנם מספר סוגים של חופי נודיסטים, אשר נפרדים ביניהם לפי אופי העירום הנהוג באותו חוף, וכן על פי משתנים שונים:
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, נהגו לרחוץ בעיקר בני ובנות קיבוצים בעירום לעיתים, כחלק מפן שיתופי של היהודי החדש, דבר זה גם בא לידי ביטוי בתנועת הכנענים בשנות ה-40 אשר ראתה אידיאל במושגי הגוף ע"פ תרבויות עתיקות באזור לפירושם.
מחנה נודיסטים ראשון בארץ הותקן ביולי 1965 בכפר הקיט הבינלאומי "גליה", בחוף גליה באזור חיפה. במקום הוקצה מתחם מגודר לשיזוף בעירום.[1]
בשנות השישים פעל לתקופה קצרה מועדון נטוריסטי בשם "בריאות ושמש". עיקר פעילותו הייתה לארגן נסיעות למחנות נודיסטים בחו"ל.
ב-1979 הפך חוף הדולפינים שליד אופירה בדרום סיני למחנה נודיסטים. מרבית הנטוריסטים היו תיירים מארצות סקנדינביה.
בסוף שנת 1984 נפתחו באילת שני חופי נודיסטים חרף התנגדות הדתיים.
העמותה הישראלית לנטוריזם נוסדה בקיץ 2000 על ידי פנחס ברק כדי לאגד את קהילת הנטוריסטים הישראלים ליזום ולארגן פעילויות לחברי הקהילה ולקדם את רעיון העירום החברתי בישראל. בהמשך הוקמו התארגנויות נוספות לעריכת מפגשי עירום בבריכות וחופים ברחבי הארץ.
בספטמבר 2011 נערך בים המלח מיצג אומנותי של הצלם ספנסר טוניק שקיבץ 1,200 גברים ונשים לצילום עירום המוני שמטרתו הייתה לקדם את המודעות לחשיבות השימור של ים המלח, בעקבות הפרסום הנרחב של המיצג הנושא חזר להתפתח בארץ והוקמו מספר קבוצות חדשות שמשכו גם יותר קהל צעיר.
בשנת 2014 הוקמה "פשטות - תנועה לעירום חברתי" מתוך מטרה לעודד את העירום החברתי בישראל, ליצור לו לגיטימציה רחבה בחברה הישראלית ולהרחיב את מעגלי המשתתפות והמשתתפים באירועים הנטוריסטים.
בספטמבר 2021, עשור לאחר צילומו הראשון בישראל, שב הצלם ספנסר טוניק לצילום נוסף בדרום הארץ והפעם קיבץ כ-200 נשים וגברים לצילום עירום כחלק מקמפיין לפתיחת מוזיאון ערד.
במהלך שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 בפסטיבלים ברחבי הארץ הוקמו אזורי עירום מלא או תכנים אשר כללו עירום חברתי ולא מיני, בארץ קמו מספר פסטיבלי עירום חברתי, ובראשם "פסטיבל פשוט" באשראם במדבר אשר פעל בין השנים 2004–2020 ובו שולבו גם תכנים וסדנאות רוחניות.
במהלך השנים נעשים ניסיונות להקמת אזורי חוף מוגדרים כחופים נטוריסטים בחוק אך דבר זה טרם התאפשר באופן קבוע בשל התנגדויות מוסדיות בעיקר.
בגרמניה נקרא נטוריזם "תרבות גוף חופשית" (גרמנית Freikörperkultur או בקיצור FKK)
בשנת 1898 בעיר אסן הוקם מועדון ה-FKK הראשון. החל משנת 1900 החלו להופיע באזור ברלין, הים הבלטי והים הצפוני יותר ויותר "סאונות שוודיות".
לאחר הליברליזציה הפוליטית במשך זמן רב החוגים השמרנים נלחמו כנגד הפופולריות הגוברת של בריכות העירום בעיקר בקרב האינטליגנציה העירונית, אותה ראו כהידרדרות מוסרית. כתגובת נגד הוקמו תנועות לנודיזם ותנועות לשינוי אורך חיים בעיקר בפרוסיה שהייתה באופן מסורתי יותר ליברלית ממדינות אחרות בקיסרות הגרמנית. בשנת 1913 היו כבר למעלה מ-50 תנועות כאלו בגרמניה. החלוצים הראשונים בתחום הנודיזם היו בעלי דעות פוליטיות מגוונות. היו כאלה שרצו להביא לשוויון בין כל בני האדם או אחרים שראו בכך חזרה לגרמאנים החזקים והעירומים כמו בתיאורו של ההיסטוריון הרומאי טקיטוס. מועדוני נודיזם ללא כל אידאולוגיה שהחשיבו את העירום פשוט כפעולה מהנה בטבע, כמעט ולא היו קיימים. המשתתפים היו בדרך כלל בעלי רקע אוונגליסטי, או המקיימים דיאטה טבעונית או טבעונאית כמו כן תנועות רוחניות שונות, או בעלות אידאולוגיה פולקיסטית.
בשנת 1920 נפתח חוף הרחצה הרשמי הראשון בסילט. בשנת 1931 נאסרה באופן כללי הרחצה מחוץ לאזורים מוגדרים ולאחר עליית הנאצים לשלטון פורקו התנועות או אוחדו יחד עם ארגוני ספורט נאציים.
בסוף תקופת רפובליקת ויימאר היו חברים בתנועות נודיסטיות כ-100,000 איש.
באופן כללי בשנות ה-30 התנועה הנודיסטית דווקא גדלה, ב-5 במאי 1931 התקיימה בלייפציג לראשונה תחרות שחייה בעירום. באוגוסט 1939 התקיימה בשווייץ "האולימפיאדה" הראשונה בעירום. ביוני 1942 הוקלו בגרמניה האיסורים על רחצה בעירום.
כמו כן הייתה קיימת בגרמניה הנאצית "תרבות עירום גזענית" אשר קידמה את אידיאל היופי הנאציונאל-סוציאליסטי.
בגרמניה המזרחית החל משנות ה-70 היה הנודיזם נפוץ בכל הגילאים. בחופים מוכרזים היו בדרך אזורים מוגדרים לרחצה בעירום, באופן כללי הייתה הסובלנות כלפי הנודיזם בגרמניה המזרחית גדולה יותר מאשר בגרמניה שאחרי האיחוד.
תחילתו של הנודיזם בגרמניה המזרחית היה בשנות ה-50 המוקדמות באהרנסהופ שעל הים הבלטי, שם בחופי הרחצה הוקמו אזורים שבהם אומנים ואינטלקטואלים היו מתרחצים בעירום. האזור היה נחשב לאזור נופש של האוונגרד, סופרים, שחקנים, ופוליטיקאים. בשנים שלאחר מכן נוצרו מחלוקות בין המתרחצים הלבושים והעירומים עד שבמאי 1954 אסר השלטון המקומי באהרנסהופ על רחצה בעירום.
בספטמבר 1954 פרסם העיתון "דר שפיגל" כתבה על הסכסוכים בין המתרחצים בהם אנשים לכאורה הופשטו בכוח, ואף נקשרו לעצים למטרת לעג, ועל מסיבות חוף פרועות המתרחשות בגרמניה המזרחית. לאחר הכתבה חששה הממשלה לתדמיתה בעולם ואסרה לגמרי את השחייה בעירום. לאחר מכן גדלה התנגדות הציבורית לאיסור, בקשות רבות, עצומות ומכתבי מחאה נכתבו לממשלה עד שבשנת 1956 בוטל האיסור ועל פי החוק החדש היה מותר להתרחץ במקומות ציבוריים מוגדרים. בשנות השבעים גדלה התנועה באופן מסיבי.
חוקיות העירום הציבורי משתנה ממקום למקום. במרבית העולם קיימת חקיקה כנגד עירום באזור ציבורי, אדם עירום בפומבי באזור לא מקובל, במרבית מדינות העולם, עלול להיקנס ואף להעצר על התערטלות בפומבי. במדינות רבות, ישנם מקומות בהם המדינה מקיימת מדינות רשמית או לא רשמית של העלמת עין מפעילות עירום חברתי ציבורית, בעיקר בחופים. במרבית העולם מקובל כי בחופי רחצה הלבוש מינימלי ביחס לשאר המתחמים הציבוריים שממוקמים בשטח פתוח, בחלקם אף מקובל שנשים יסתובבו טופלס, עם זאת רק בחופים מעטים, כמו בחוף האולובר במיאמי שבארצות הברית מקובל מבחינה חברתית ומשפטית עירום מלא.
במדינות רבות, קיים קוד אתי להתנהגות במסגרת הנודיסטית שעיקרו הוא שהתנהגות נטוריסטית לא תהיה מעורבת במין ולא בעבירה על החוק.[2][3]
אתר האינטרנט הרשמי של נודיזם (באנגלית, בצרפתית ובגרמנית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
