Loading AI tools
סיכום הכלכלה של הרפובליקה של איראן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כלכלת איראן הייתה, נכון לשנת 2010, הכלכלה השישה עשר בגודלה בעולם על פי שווי כוח הקנייה. כלכלה זו היא כלכלת מעבר, כמו גם כלכלה ריכוזית מתוכננת (כ-50% מהכלכלה מתוכננת) בעלת סקטור ציבורי נרחב. הייצוא האיראני נסמך בעיקר על נפט וגז טבעי, המהווים יחדיו כ-60% מהכנסות המדינה לשנת 2010.
 | |
| מכונית מתוצרת איראן: סאמאנד LX . איראן היא יצרנית הרכב מס' 12 בעולם | |
| דירוג עולמי | תמ"ג: 37; תמ"ג לנפש: 139 |
|---|---|
| מטבע |
ריאל איראני  |
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 401,505 |
| תמ"ג לנפש | 4,371 |
| צמיחה כלכלית | 0.00% (דירוג: 196; הערכה לשנת 2015) |
| מדד ג'יני | 44.5 (דירוג: 46; 2006) |
| כוח עבודה | 29,070,000 (הערכה לשנת 2015) |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
  | |
תופעה ייחודית לכלכלה זו היא השקעה ניכרת במוסדת "דת וצדקה" (בפרסית: "בוניאד") המהווים כ-30% מהתקציב הלאומי. כמו כן, משמרות המהפכה האסלאמית שולטים בחלק ניכר מכלכלת איראן (לפי הערכות שונות: בין 30% ל-60%).[1]
עם התפתחות הכלכלה האיראנית, החלה תעשיית הנפט להפוך לעוגן המייצב את הכלכלה האיראנית, לכן איראן היא אחת הכלכלות היחידות בעולם שלא נפגעו מהמשבר הכלכלי שפרץ בשנת 2008. לעומת זאת, כשלי שוק הנובעים מפיקוח ממשלתי על המחירים ומסובסידיות ממשלתיות (בעיקר בתחום המזון והאנרגיה) מהווים גורם בולם צמיחה, כמו גם שחיתות שלטונית, הברחות, ושאר חסמים בולמים את התפתחות המגזר הפרטי. כתוצאה מכך האבטלה באיראן עומדת על למעלה מ-10% והאינפלציה בפברואר 2010 עמדה 11.5%.
בעשור השני של המאה ה-21, נפגעה הכלכלה באיראן בעקבות הסנקציות על איראן, שניתנו על ידי מדינות רבות סביב התקדמותה של איראן בתוכנית הגרעין האיראנית. סנקציות אלו היו בין הגורמים אשר יצרו באיראן של 2018 משבר כלכלי, שעורר סדרה של הפגנות, וגרם לירידה שער המטבע באופן חסר תקדים.
כשלי השוק והסנקציות עודדו מגמה של מיעוט השקעות זרות ומקומיות, ואי יעילות של המשק, שיצרה תופעה של בריחת מוחות משמעותית ביותר.
בנוסף, איראן סובלת מבצורת קשה ביותר, אשר על פי דו"ח נאס"א מקושרת להתחממות הגלובלית, שגורמת לאיבוד מקווי מים ברחבי המדינה. בשנת 2019, על רקע הסנקציות וחוסר היעילות של השלטון המרכזי, אוכלוסייה של כ-35 מיליון איש החלה לסבול מהפסקות מים ממושכות, שלעיתים נמשכות גם שבועות[2].
איראן שלפני המהפכה החומייניסטית חוותה צמיחה כלכלית מהירה שהסבה את המשק מעיסוק בחקלאות למשק מודרני מתקדם כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20. ערב המהפכה (1978) חל מיתון משמעותי בקצב הצמיחה, עליו התווספה בריחת ההון בסמוך למהפכה (לפניה ואחריה) המוערכת ב-30 עד 40 מיליארד דולר (במונחים של 1980).
לאחר המהפכה הגדירה איראן את מטרותיה ארוכות הטווח כעצמאות כלכלית, תעסוקה מלאה ורמת חיים מניחה את הדעת לתושביה, אך לקראת סופה המאה ה-20 נתקלה הכלכלה האיראנית בקשיים מרובים:
במשך עשרים השנים דנן הכפילה איראן את אוכלוסייתה, וממילא נעשה זו צעירה יותר. בנוסף לכך, ועל אף האחוז הגבוה של חקלאים באוכלוסייה, נאלצה איראן לייבא מזון, תופעה זו התרחבה בגלל תהליכי עיור וקשיים כלכליים באזור הספר.
התרחשות נוספת שהאטה את הכלכלה האיראנית בשנים אלו היא מלחמת איראן–עיראק, שבמהלכה נהרגו כ-300,000 איראנים ונפצעו כ-500,000. עם תום המלחמה השקיע הממשל בפיתוח מגזרי התקשורת, תעבורה, תעשייה, בריאות, השכלה ואנרגיה (לרבות פיתוח האפשרות של תחנות כוח גרעיניות), ואף שילבה חלק מהמערכות עם אלו של שכנותיה.
בתקופה זו קמו קווי הספנות האיראניים, אשר באמצעותם מתנהל הסחר הימי במדינה.
עם תום מלחמת איראן עיראק הכריז הממשל על כוונתו להפריט את רוב התעשיות הממשלתיות כחלק מהמאמץ להאצת הצמיחה.
תהליך ההפרטה התנהל בעצלתיים, לא מעט כתוצאה מהתנגדות המג'לס. עד שנת 2006 נותרה רוב התעשייה, כ-70% מהמשק (תעשיית המתכות, הנפט, הנחושת, הרכב, וייצור מכונות לתעשייה) בידי הממשלה, ואילו התעשייה הקלה הייתה בידיים פרטיות.
בהתאם לסעיף 44 לחוקתה, כלכלת איראן מורכבת משלושה מגזרים: מדינתי, שיתופי, ופרטי:
המגזר הפרטי נהנה מחופש פעולה רחב יותר מאשר חקוק בחוקה, ומשקלו גדל, בין היתר בזכות תיקון בחוקה המתיר הפרטה של 80% מנכסי המדינה, כאשר 40% באמצעות הבורסה של טהראן, ו-40% דרך קרנות צדקה. המהלך שינה את חלקה של הממשלה בתוצר מ-80% ל-40%.
כחלק מהרפורמות הכלכליות של תקופה זו, הודיע נשיא איראן מחמוד אחמדינז'ד על כוונת ממשלו להחליף את סובסידיות האנרגיה בעזרה סוציאלית ממוקדת, עם זאת, יוזמות ממשלתיות כגון קיצוב בדלק ביולי 2007 והטלת מע"מ באוקטובר 2008 נתקלו בהתנגדות נחרצת לרבות מחאות אלימות.
תוכנית הפיתוח החמישית (שעניינה השנים 2010-2015) מתווה את קווי המדיניות החברתית כלכלית לחמש השנים הללו. על פי המוגדר בתוכנית תכליתה היא עידוד הצמיחה והפיתוח, והעברת הכוח לעם באמצעות ייצוג על ידי משלחות, כל זאת כחלק מתוכנית "חזון 2025", תוכנית לעידוד צמיחה בת קיימא.
מטרות התוכנית המוצהרות הן עצמאות כלכלית עד שנת 2015, והשלמתה של הרפורמה הכלכלית השאפתנית בתחומי סובסידיות, בנקאות, מיסוי, מדיניות פיסקלית ומונטרית, תשתיות וכן יעד מתחומים אחרים כגון הרחבת היחסים הבינ"ל ושיפור מערכת הבריאות הציבורית.
| הקטגוריה | ביצועים לשנת 2010 | יעדי תוכנית החומש (2010-2015) |
|---|---|---|
| קצב צמיחה שנתי | 2.6% | 8% בממוצע |
| אבטלה | 11.8% | 7% עד 2015, יצירת מיליון מקומות עבודה בשנה |
| אינפלציה | 12% בממוצע | 15% עד ינואר 2015 |
| מחירה של חבית נפט | 60$ לחבית | 65$ לחבית |
| אחוז הייצוא שאינו נפט | 20% | 30% עד שנת 2015 |
| השקעה במחצבי אנרגיה | אין נתונים | 20$ מיליארד, סך ההשקעות (פרטי וממשלתי), בעיקר כדי להזניק את תעשיית הזיקוק |
| תפוקת נפט | 50 מיליון tpy | מאה מיליון tpy |
| השקעה במחצבים ועיבודם | אין נתונים | 70$ מיליארד |
| ייצור פלדה גולמית | 10 מיליון tpy | 42 מיליון tpy |
| ייצור ברזל | 27 מיליון tpy | 66 מיליון tpy |
| מלט | 71 מיליון tpy | 110 מיליון tpy |
| כריית אבן גיר | אין נתונים | 166 מיליון tpy |
| הקמת פרקי תעשייה | אין נתונים | 50 פארקי תעשייה חדשים |
ערך מורחב – סנקציות על איראןבתחילת המאה ה-21 הופעלו לחצים דיפלומטיים על איראן, בעיקר במטרה להניא אותה מפיתוח נשק גרעיני. בשנת 2008 הטיל האו"ם סנקציות כלכליות מרוככות על איראן[3].
ב-31 בדצמבר 2011, במסגרת חוק מימון ההגנה הלאומית לשנת תקציב 2012, חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם איראן. החוק כולל סעיף שאמור להעניש כל בנק שנמצא בקשרים עסקיים עם הבנק המרכזי של איראן[4]. ב-23 בינואר 2012 הודיע האיחוד האירופי על הטלת סנקציות קשות על איראן: במסגרת החרם לא ייחתמו חוזים חדשים עם איראן לייבוא נפט ל-27 מדינות האיחוד האירופי, וחוזים קיימים יכובדו רק עד יולי 2012. אחרי מועד זה לא יתאפשר מסחר כלשהו שקשור בנפט עם איראן. המדינות גם יפסיקו לרכוש מוצרים פטרוכימיים מאיראן החל מכשלושה חודשים לאחר מועד הטלת הסנקציות. בנוסף, יוקפאו נכסים של הבנק המרכזי של איראן. לאחר שנודע על הטלת הסנקציות צנח המטבע של איראן בצורה חדה[5]. ב-6 בפברואר 2012 חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על צו המורה להקפיא את כל נכסי ממשלת איראן המוחזקים בארצות הברית, בהם נכסי הבנק המרכזי של איראן[6].
ב-15 במרץ 2012 האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין בנקאית (סוויפט) ניתקה את קשריה עם כל הבנקים האיראניים שנתונים לעיצומי האיחוד האירופי[7]. ב-28 במרץ הטילה מחלקת האוצר של ארצות הברית עיצומים על חברות ואישים הקשורים למשמרות המהפכה האסלאמית. העיצומים כוללים הקפאה של נכסי החברות בארצות הברית והטלת איסור על אזרחים אמריקנים ליצור איתן קשר.
ב-31 ביולי 2012 הודיע אובמה על הוספת סנקציות נגד בנקים בסין ובעיראק החשודים בסיוע לאיראן לעקיפת הסנקציות הכלכליות הבינלאומיות שהוטלו עליה, והבהיר כי ארצות הברית תחשוף כל מוסד עסקי שישתף פעולה עם איראן[8].
ב-15 באוקטובר 2012 הצטרף גם האיחוד האירופי לסנקציות על איראן; פורסם[9], כי האיחוד הטיל איסור גורף על העברות פיננסיות לאיראן, מלבד כאלו המיועדות לרכישת מזון ותרופות ולסיוע הומניטרי. בנוסף, תיאסר מכירת מתכות מסוימות לאיראן וייאסר כליל ייבוא גז טבעי מאיראן למדינות האיחוד האירופי.
ב-24 בנובמבר 2013 הודיעו שרי החוץ של שש המעצמות - ארצות הברית, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה - כי הצליחו להגיע להסכם הביניים עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. הנשיא אובמה אמר כי ההסכם קוטע את דרכה של איראן לעבר פיתוח פצצה[10].
ב-14 ביולי 2015 חתמה איראן מול מדינות ה-P5+1 על הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית, על פיו הסכימה איראן לחדול מפיתוח נשק גרעיני בתמורה להקלת הסנקציות הכלכליות עליה.
למרות ההסכם, איראן לא הצליחה להתאושש, ובדצמבר 2017 החלה סדרה של הפגנות מחאה באיראן, על רקע האינפלציה הקשה במדינה, אחוזי האבטלה הגבוהים, וכן גם בגלל השחיתות השלטונית והמעורבות בסכסוכים אזוריים במזרח התיכון.
ב-8 במאי 2018 הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על פרישת ארצו מהסכם הגרעין ועל חידוש הסנקציות על איראן[11].
לאחר חידוש הסנקציות החל סבב הפגנות נוסף, על רקע המצב הכלכלי הקשה והשפעת הסנקציות האמריקאיות. הפעם קראו ההפגנות לממשל לחדול מהמעורבות של המדינה במקומות אחרים וכן להפלת נשיא איראן חסן רוחאני. הממשל האיראני דיכא את ההפגנות בכוח[12].
בהמשך שנת 2018 צלל הריאל האיראני לשפל חסר תקדים, מה שהוביל לתופעה גוברת של היווצרות שוק שחור של סחר בזהב ודולרים. בתגובה לכך הקימה איראן בתי משפט מיוחדים לעבירות כלכליות, ועל חלק מהעבירות הקשורות לשוק השחור הוכרזו עונשי מוות, ששודרו בשידור חי לציבור הרחב לצורך הרתעה[12].
בנובמבר 2019, לאחר עליה במחירי הבנזין, פרץ גל הפגנות שלישי ברחבי המדינה.
בספטמבר 2020 ארצות הברית הטילה סנקציות על גורמים וגופים באיראן המעורבים בתוכנית הגרעין והנשק. לצד המשבר הכלכלי שנגרם במקביל בגלל מגפת הקורונה, הגיע הריאל האיראני לשיא שלילי נוסף מול הדולר - 273,000 ריאל מול דולר אחד. לאחר הכרזת הסנקציות האיחוד האירופי, רוסיה, סין וממשלת איראן עצמה טענו נגד סבב הסקנציות הנוכחי, בין היתר כי מדובר במהלך לא חוקי של ארצות הברית, שניצלה סעיף שהיה בהסכם משנת 2015 ממנו פרשה[13][14].
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל איראן | ||
אשר שכטר, כמה שווה החיוך של רוחאני, באתר TheMarker, 12 באוקטובר 2013 יותם שטייניץ, מחיטוט בזבל לצליחה מסוכנת של התעלה: האיראנים בורחים לבריטניה, באתר הארץ, 13 בינואר 2019Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
